Guémara
GUEMARA : La michna enseigne que l'on est passible de l'interdit de notar et de l'interdit de manger en état d'impureté rituelle, tant pour les objets qui possèdent des matirim que pour ceux qui n'en possèdent pas. La Guemara demande : d'où tire-t-on ces règles ? La Guemara répond : comme les Sages l'ont enseigné dans une baraïta — on aurait pu penser que l'on n'est passible de manger de la nourriture sacrificielle en état d'impureté rituelle que pour un objet qui possède des matirim.
גְּמָ׳ מְנָא הָנֵי מִילֵּי? דְּתָנוּ רַבָּנַן: יָכוֹל אֵין חַיָּיבִין מִשּׁוּם טוּמְאָה אֶלָּא בְּדָבָר שֶׁיֵּשׁ לוֹ מַתִּירִין?
La baraïta poursuit : et voici l'inférence logique — si pour le piggul, qui ne rend passible de l'offrande de culpabilité qu'avec une seule prise de conscience [une seule yedia — l'homme apprend après coup qu'il a péché involontairement], dont l'offrande expiatoire est fixe, et pour lequel l'interdit général n'a jamais été levé — on n'est passible de piggul que pour un objet possédant des matirim,
וְדִין הוּא: וּמָה פִּיגּוּל שֶׁהוּא בִּידִיעָה אַחַת, וְקׇרְבָּנוֹ קָבוּעַ, וְלֹא הוּתַּר מִכְּלָלוֹ – אֵין חַיָּיבִין אֶלָּא עַל דָּבָר שֶׁיֵּשׁ לוֹ מַתִּירִין,
alors à plus forte raison pour l'impureté rituelle, où l'on n'est passible qu'en cas de deux prises de conscience [deux yedi'ot — l'homme savait qu'il était impur, oublia et mangea, puis redevint conscient de son impureté], dont l'offrande expiatoire est une offrande variable selon la situation financière de l'offenseur, et pour laquelle l'interdit général a parfois été levé pour la communauté — les offrandes communautaires étant parfois sacrifiées au Temple en état d'impureté —, n'est-il pas juste que l'on ne soit passible de manger la viande en impureté que pour un objet possédant des matirim ?!
טוּמְאָה, שֶׁהִיא בִּשְׁתֵּי יְדִיעוֹת, וְקׇרְבָּנוֹ עוֹלֶה וְיוֹרֵד, וְהוּתְּרָה מִכְּלָלָהּ – אֵינוֹ דִּין שֶׁלֹּא יְהֵא חַיָּיב אֶלָּא עַל דָּבָר שֶׁיֵּשׁ לוֹ מַתִּירִין?!
C'est pourquoi le verset dit : « Dis-leur : Tout homme parmi toute votre descendance, à travers vos générations, qui s'approchera des objets saints… » (Vayikra 22, 3) — le verset, qui traite de manger en impureté, parle de tous les objets saints, qu'ils possèdent ou non un facteur de permission. On aurait pu penser qu'ils deviennent passibles dès qu'ils ont été consacrés verbalement, avant même d'être placés dans un récipient de service. Le verset dit : « Qui s'approchera [yikrav] des objets saints » — clause énigmatique, car elle semble conduire à la conclusion improbable que la passibilité s'applique après qu'on a touché l'objet.
תַּלְמוּד לוֹמַר: ״אֱמֹר אֲלֵהֶם לְדֹרֹתֵיכֶם כׇּל אִישׁ אֲשֶׁר יִקְרַב מִכׇּל זַרְעֲכֶם וְגוֹ׳״ – בְּכׇל הַקֳּדָשִׁים הַכָּתוּב מְדַבֵּר. יָכוֹל יְהוּ חַיָּיבִין עֲלֵיהֶן מִיָּד? תַּלְמוּד לוֹמַר: ״אֲשֶׁר יִקְרַב״.
La baraïta explique que Rabbi Elazar a dit : mais existe-t-il un cas où celui qui touche un objet serait passible ? Comment est-ce possible ? La réponse est que l'expression « s'approchera [yikrav] des objets saints » peut aussi signifier : les objets saints qui sont aptes à être offerts [yikarev]. Ainsi, pour tout objet possédant des matirim, on n'est pas passible tant que les matirim n'ont pas été offerts ; et pour tout objet sans matirim, on n'est pas passible tant qu'il n'a pas été sanctifié dans un récipient de service.
אָמַר רַבִּי אֶלְעָזָר: וְכִי יֵשׁ נוֹגֵעַ שֶׁהוּא חַיָּיב?! הָא כֵּיצַד? כׇּל דָּבָר שֶׁיֵּשׁ לוֹ מַתִּירִין – אֵינוֹ חַיָּיב עַד שֶׁיִּקְרְבוּ מַתִּירִין, וְכׇל דָּבָר שֶׁאֵין לוֹ מַתִּירִין – אֵינוֹ חַיָּיב עַד שֶׁיִּקְדַּשׁ בִּכְלִי.
Hadran alakh Ḥattat ha'of — nous avons achevé le chapitre « L'offrande pour le péché de l'oiseau ».
הַדְרָן עֲלָךְ חַטַּאת הָעוֹף .
Mishna 1
MICHNA : Cette michna, qui figure aussi dans le traité Temoura, traite des cinq chattatot (offrandes pour le péché) laissées pour mourir. Elle est citée ici en raison de sa pertinence pour les halakhot de mé'ila. La michna mentionne d'abord trois de ces offrandes : la progéniture d'une chattat, un animal substitué à une chattat — que les propriétaires aient ou non obtenu l'expiation par un autre sacrifice —, et une chattat dont les propriétaires sont morts avant que l'offrande ne soit immolée, doivent mourir.
וְלַד חַטָּאת, וּתְמוּרַת חַטָּאת, וְחַטָּאת שֶׁמֵּתוּ בְּעָלֶיהָ – יָמוּתוּ,
Les deux autres chattatot laissées pour mourir sont : la chattat dont l'année depuis la naissance est passée et qui est donc impropre au sacrifice ; et une chattat perdue qui, une fois retrouvée, s'avère présenter un défaut physique [ba'alet moum]. Dans ce dernier cas : si la chattat a été retrouvée après que le propriétaire a obtenu l'expiation par l'immolation d'un autre animal, l'animal défectueux doit mourir. Il ne rend pas un animal profane échangé contre lui substitut [temoura], car il n'a ni sainteté inhérente le rendant apte au sacrifice sur l'autel, ni sainteté qui incombe à sa valeur. On ne peut pas en tirer profit de manière initiale ; mais si l'on en a tiré profit, on n'est pas passible de mé'ila.
וְשֶׁעִיבְּרָה שְׁנָתָהּ, וְשֶׁאָבְדָה וְנִמְצֵאת בַּעֲלַת מוּם, אִם מִשֶּׁכִּיפְּרוּ הַבְּעָלִים – תָּמוּת. וְאֵינָהּ עוֹשָׂה תְּמוּרָה, וְלֹא נֶהֱנִין וְלֹא מוֹעֲלִין.
Rachi
גמ' מה"מ - דנותר וטמא חייבין עליהן בין בדבר שיש לו מתירין בין בדבר שאין לו מתירין:
דתנו רבנן כו' ומה פגול שהוא - חמור כ"כ שהוא חייב קרבן בידיעה אחת כשנודע לו שאכל פיגול שאינו צריך שתי ידיעות כטומאת מקדש וקדשיו דבטומאת מקדש וקדשיו בעינן שתי ידיעות ידיעה בתחלה וידיעה בסוף והעלם בנתיים דכתיב (ויקרא ה) ונעלם מכלל שידע והדר כתיב והוא ידע הרי כאן שתי ידיעות: ,וקרבנו קבוע - דהאוכל פיגול בשוגג מביא חטאת בהמה:,ולא הותר מכללו - בצבור אין חייבין כו':
והותרה מכללה - כגון פסח הבא בטומאה אינו דין כו':
לרבות כל הקדשים לטומאה - בין שיש להן מתירין בין שאין להן מתירין:,יכול - אם הוא דבר שיש לו מתירין יהו חייבין עליו משום טומאה מיד קודם שיקרבו מתירין ואותן שאין להן מתירין יהו חייבין עליהן משום טומאה לאלתר קודם שינתנו בכלי:,ת"ל אשר יקרב - והאי יקרב משמע נגיעה דבנגיעה לחודה מחייב דכי יגע (ויקרא יא) מתרגמינן ארי יקרב ואמר ר"א וכי יש נוגע שהוא חייב כרת א"כ למה נאמר אשר יקרב דמשמע נגיעה בעלמא לא משמע נגיעה אלא הכי משמע דאינו חייב עליו משום טומאה עד שיכשר ליקרב דהיינו עד שיקרבו מתירין:
הא כיצד כל דבר שיש לו מתירין וכו' - ונותר אתי חילול חילול מטמא כדאמרינן במס' זבחים (דף מה.):
מתני' ולד חטאת ותמורת חטאת וחטאת שמתו בעליה ימותו - דהני הוו מהנך ה' חטאות המתות והנך ג' מתות לעולם בין לפני כפרה בין לאחר כפרה ולד חטאת להכי מתה שהרי אינה ראויה לכפרה שלא הפרישה מתחלה לכך ותמורת חטאת נמי להכי מתה שהרי באה בעבירה דלא ימיר כתיב וחטאת שמתו בעליה נמי להכי מתה דאין כפרה למתים דמיתתן כיפרה עליהם:
שעיברה שנתה ושאבדה - עד שהיא תמימה ושוב נמצאת והרי היא בעלת מום אם כיפרו הבעלים באחרת שלא רצו להתכפר בדמי זו שעברה שנתה או שאבדה ונמצאת בעלת מום תמות ואפילו נמצאת קודם כפרה ונתכפרו בעליה באחרת תמות הואיל ונמצאת בעלת מום אבל אם נמצאת תמימה קודם כפרה אע"פ שנתכפרו באחרת אינה מתה אלא תרעה והכי אמרינן במסכת תמורה בפרק ולד חטאת (תמורה דף כב.):,ואינה עושה תמורה - דכיון דנתכפרו באחרת דלא אחשבה להאי לא לקדושת דמים ולא לקדושת מזבח הילכך לא אלימא למיתפס אחרים בתמורה ואע"ג דבעלמא בעל מום עושה תמורה דכתיב או רע בטוב הכא לא תפיס:,ולא נהנין - מהם לכתחלה הואיל וקדושין הוו ואם נהנין אין מועלין בהן מדאורייתא אלא מדרבנן ואינו משלם אלא קרן בלבד:
Tossafot
ומה פיגול שהוא בידיעה אחת - פירוש דלא בעיא ידיעה בתחלה וידיעה בסוף כמו בטומאת מקדש וקדשיו שבועות (דף ב.):,וקרבנו קבוע - שאינו בעולה ויורד ועני ועשיר אחד מה שאין כן בקרבן של טומאת מקדש וקדשיו:
הא כיצד - כלומר אם [כן] קשו קראי אהדדי דאשר יקדישו משמע משעת הקדש ואשר יקרב משמע הקרבה ממש:,כל דבר שיש לו מתירין משיקרב מתירין - בזבחים (דף מה:) פירשתי עוד:
מתני' ולד חטאת ותמורת חטאת וכן חטאת שמתו בעליה ימותו ושעיברה שנתה ושאבדה ונמצאת בעלת מום אם משכיפרו בעליה תמות - לכאורה משמע דהכי קאמר אם משכיפרו בעליה נמצאת שהיתה אבודה בשעת כפרה מתה ונמצאת בעלת מום אפילו נמצא [קודם כפרה] וקשה כיון דלא נמצא עד לאחר כפרה לכולי עלמא תמות וי"ל דמתניתין כרבנן דרבי שמעון דאמרי (תמורה דף טו.) אין חטאת מתה אלא באבודה בשעת כפרה והכא מיירי בשעת כפרה אינה אבודה והאי אם משכיפרו לא קאי אנמצאת אלא קאי אהאי דקאמר תמות וה"ק ושנמצאת בעלת מום קודם כפרה אם משכיפרו בעליה באו לימלך מה יעשו תמות ואע"ג דאם נמצאת תמימה לא תמות לרבנן דרבי שמעון מ"מ אית לן למימר הכא תמות כיון דנמצאת בעלת מום וקשיא דאדרבה כל שכן כיון דאית בה דחויים אחרים עם הדיחוי דאבודה לית לן למימר דתמות כדאמרינן בתמורה (דף כב.) באבודת לילה לא שמיה אבוד כיון דלא חזי להקרבה בלילה וה"נ הוה לן למימר יותר דלא תמות כי נמצאת בעלת מום מכי נמצאת תמימה דאמר לא תמות לרבנן לכך נראה לפרש דודאי אם כיפרו בעליה קאי אנמצאת ובאבודה בשעת כפרה מיירי וה"ה כי נמצאת תמימה דתמות ונקט נמצאת בעלת מום לרבותא דאע"ג דאיכא דיחוי המום עם הדיחוי דאבודה וס"ד אמינא דלא תמות קמ"ל דתמות וכמו כן נפרש גבי עיברה שנתה דמוקי לה בתמורה בפרק ולד חטאת (תמורה דף כב.) באבודה כדי שלא יקשה ממנה לריש לקיש דאמר עיברה שנתה רואים כאילו היא עומדת בבית הקברות ורועה ושעיברה שנתה שאבדה עם עיברה שנתה והשתא קשיא כיון דא"כ למה לי עיברה שנתה והא כולי עלמא דאבודה בשעת כפרה תמות ואם משכיפרו בעליה קאי אתרוייהו אעיברה שנתה ואבדה ואאבדה ואנמצאת בעלת מום וי"ל דהכא נמי נקט לרבותא עיברה שנתה דאע"ג דאיכא דיחוי אחרינא עם דיחוי דאבודה מ"מ תמות וא"ת למאי דפרישית לא משכחנא ה' חטאות המתות דהא לא אמר בעיברה שנתה ונמצאת בעלת מום דתמות אלא באבודה וכן כיפרה בעליה באחר לא אמרינן תמות אלא באבודה בשעת כפרה לרבנן דרבי שמעון אבל לרבי שמעון ניחא שפיר דהא אית ליה דכיפרו בעליה אפילו בלא אבדה כלל תמות י"ל דלרבנן נמי לא קשיא כל כך דמכל מקום משכח ה' חטאות מתות בה' עניינים דאבודה תמות כשעיברה שנתה וכו' בשלא נמצאת עד לאחר כפרה:
ואינה עושה תמורה - שאם התפיס בהמה אינה מקודשת דהא למיתה אזלא:,לא נהנין ולא מועלין - דכיון דאזלי לאיבוד לא שייכא בהו מעילה ולא קרינא בהו קדשי ה':
Texte : Sefaria — William Davidson Edition - Vocalized Aramaic · traduction française de travail, à valider.