Mishna 1
MICHNA : Comment les témoins deviennent-ils des édim zomemim [témoins comploteurs, réfutés par un alibi] ? Le cas est le suivant : deux témoins se présentent devant le tribunal et déclarent : « Nous témoignons au sujet d'un tel, qui est Cohen, qu'il est en réalité fils de divorcée [ben groucha] ou fils d'une haloutsa [ben haloutsa, une yevama qui a accompli le rite de halitsa pour se délier du lien léviratique]. » Un tel témoignage ferait de lui un halal [un profane disqualifié du sacerdoce en raison d'un défaut de filiation ; cf. Vayikra 21, 6-7]. Si un second groupe de témoins se présente alors au tribunal et réfute le premier groupe en en faisant des édim zomemim, on ne dit pas, à propos de chacun des comploteurs : « Que celui-ci soit rendu fils de divorcée ou fils d'une haloutsa à sa place. » Au contraire, il reçoit les quarante coups [malkout] en châtiment de son faux témoignage.
מַתְנִי׳ כֵּיצַד הָעֵדִים נַעֲשִׂים זוֹמְמִין? ״מְעִידִין אָנוּ בְּאִישׁ פְּלוֹנִי שֶׁהוּא בֶּן גְּרוּשָׁה אוֹ בֶּן חֲלוּצָה״, אֵין אוֹמְרִים: יֵעָשֶׂה זֶה בֶּן גְּרוּשָׁה אוֹ בֶּן חֲלוּצָה תַּחְתָּיו, אֶלָּא לוֹקֶה אַרְבָּעִים.(משנה)
De même, dans le cas où deux témoins se présentent devant le tribunal et déclarent : « Nous témoignons au sujet d'un tel qu'il est passible de galout — l'exil dans une ville de refuge — pour avoir tué autrui par inadvertance » [cf. Bamidbar 35, 11], et qu'un second groupe de témoins vient au tribunal réfuter le premier en en faisant des édim zomemim : on ne dit pas, à propos de chacun des comploteurs, « que celui-ci soit exilé à sa place ». Au contraire, il reçoit les quarante coups.
״מְעִידִין אָנוּ בְּאִישׁ פְּלוֹנִי שֶׁהוּא חַיָּיב לִגְלוֹת״, אֵין אוֹמְרִים: יִגְלֶה זֶה תַּחְתָּיו, אֶלָּא לוֹקֶה אַרְבָּעִים.
Guémara
GUEMARA : La Guemara examine la question liminaire posée par notre Michna. À en juger par les cas qu'elle traite, le Tana aurait dû demander : « Comment les témoins ne deviennent-ils PAS des édim zomemim ? » En effet, le châtiment habituel des comploteurs est celui-là même qu'ils ont voulu faire infliger au sujet de leur témoignage ; or la Michna cite ici des cas exceptionnels où leur châtiment ne correspond pas à celui qu'ils cherchaient à provoquer. Et de plus, demande-t-elle : du fait que le Tana enseigne dans une Michna citée plus loin (5a) : « Mais si le second groupe, cherchant à réfuter le premier, leur a dit : Comment pouvez-vous témoigner de cet épisode, alors que ce jour-là vous étiez avec nous en tel lieu ? — alors ceux-ci sont des édim zomemim » — on apprend par déduction, à partir de la formule finale de ce passage (« ceux-ci sont des comploteurs »), que les cas énumérés dans notre Michna, eux, ne relèvent pas des comploteurs [au sens plein de la hazama].
גְּמָ׳ הָא ״כֵּיצַד אֵין הָעֵדִים נַעֲשִׂים זוֹמְמִין״ מִיבְּעֵי לֵיהּ! וְעוֹד, מִדְּקָתָנֵי לְקַמַּן: אֲבָל אָמְרוּ לָהֶם: ״הֵיאַךְ אַתֶּם מְעִידִין, הֲרֵי בְּאוֹתוֹ הַיּוֹם אַתֶּם הֱיִיתֶם עִמָּנוּ בְּמָקוֹם פְּלוֹנִי״ – הֲרֵי אֵלּוּ זוֹמְמִין, מִכְּלָל דְּאֵלּוּ אֵין זוֹמְמִין!
La Guemara répond aux deux questions à la fois : le Tana « se tient là », c'est-à-dire qu'il prolonge son étude là où il l'a laissée — à la fin du traité Sanhédrin, qui précède immédiatement Makkot et auquel ce dernier est souvent rattaché. La Michna y enseigne (89a) : « Tous les édim zomemim sont menés au même mode d'exécution que celui qu'ils ont voulu faire infliger à leur victime, à l'exception des comploteurs ayant témoigné qu'une fille de Cohen et son amant ont commis l'adultère. » Car la fille de Cohen serait, elle, mise à mort par le feu [cf. Vayikra 21, 9], tandis que son amant le serait par strangulation. Dans ce cas, on ne mène pas les comploteurs au même mode d'exécution que celui qu'ils ont cherché à faire subir à la femme ; on les exécute plutôt selon un autre mode — celui qu'ils ont voulu faire infliger à l'amant [la strangulation].
תַּנָּא הָתָם קָאֵי: כׇּל הַזּוֹמְמִין מַקְדִּימִין לְאוֹתָהּ מִיתָה, חוּץ מִזּוֹמְמֵי בַּת כֹּהֵן וּבוֹעֲלָהּ, שֶׁאֵין מַקְדִּימִין לְאוֹתָהּ מִיתָה אֶלָּא לְמִיתָה אַחֶרֶת.
C'est pourquoi le Tana poursuit, dans cette première Michna de Makkot : et il existe d'autres édim zomemim auxquels le tribunal n'applique aucunement les règles du châtiment ordinaire des comploteurs ; ils ne reçoivent pas le châtiment qu'ils cherchaient à faire infliger, mais les quarante coups. Comment, et dans quels cas, en est-il ainsi ? Lorsque deux témoins se présentent devant le tribunal et déclarent : « Nous témoignons au sujet d'un tel qu'il est fils de divorcée ou fils d'une haloutsa » : on ne dit pas, à propos de chacun des comploteurs, « que celui-ci soit rendu fils de divorcée ou fils d'une haloutsa à sa place » ; au contraire, il reçoit les quarante coups.
וְיֵשׁ עֵדִים זוֹמְמִין אֲחֵרִים, שֶׁאֵין עוֹשִׂין בָּהֶן דִּין הֲזָמָה כׇּל עִיקָּר, אֶלָּא מַלְקוֹת אַרְבָּעִים, כֵּיצַד? ״מְעִידִין אָנוּ בְּאִישׁ פְּלוֹנִי שֶׁהוּא בֶּן גְּרוּשָׁה אוֹ בֶּן חֲלוּצָה״, אֵין אוֹמְרִים: יֵעָשֶׂה זֶה בֶּן גְּרוּשָׁה אוֹ בֶּן חֲלוּצָה תַּחְתָּיו, אֶלָּא לוֹקֶה אֶת הָאַרְבָּעִים.
La Guemara demande : d'où cette règle est-elle tirée — à savoir que le tribunal ne punit pas les témoins du châtiment qu'ils voulaient faire infliger et ne les disqualifie pas du sacerdoce ? Rabbi Yehochoua ben Levi dit au nom de Rabbi Chimon ben Lakich [Réch Lakich] : cela se déduit du verset, ainsi qu'il est écrit : « Et vous lui ferez comme il a comploté de faire » (Devarim 19, 19) — d'où la Guemara infère : on le fait « à lui » [lo], mais non à sa descendance [zar'o]. Or rendre le témoin halal disqualifierait aussi sa descendance. La Guemara objecte : que le tribunal invalide donc le témoin lui-même, sans invalider sa descendance ! La Guemara répond : cela non plus ne s'accorderait pas avec le verset, car celui-ci exige que le châtiment soit « comme il a comploté de faire » (Devarim 19, 19) — et ce n'est pas le cas ici, puisque le témoin a comploté de disqualifier le sujet de son témoignage ET sa descendance [tandis que le châtiment-miroir, lui, n'atteindrait que le témoin seul].
מְנָהָנֵי מִילֵּי? אָמַר רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ בֶּן לֵוִי אָמַר רַבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן לָקִישׁ: דְּאָמַר קְרָא: ״וַעֲשִׂיתֶם לוֹ כַּאֲשֶׁר זָמַם״, ״לוֹ״ – וְלֹא לְזַרְעוֹ. וְלִיפְסְלוּהוּ לְדִידֵיהּ וְלָא לִיפְסְלוּ לְזַרְעֵיהּ! בָּעִינַן ״כַּאֲשֶׁר זָמַם לַעֲשׂוֹת״, וְלֵיכָּא.
Bar Padda dit que cette forme substitutive de châtiment se déduit par un kal va'homèr [raisonnement a fortiori] : si celui qui disqualifie effectivement autrui du sacerdoce — par exemple un Cohen qui engendre un fils d'une divorcée et disqualifie ainsi ce fils — n'est pas lui-même disqualifié du sacerdoce, alors à plus forte raison ce témoin, venu pour disqualifier autrui mais qui n'y est pas parvenu et n'a disqualifié personne, puisqu'il a été réfuté comme comploteur : n'est-il pas logique qu'il ne soit pas disqualifié ? Ravina réfute ce raisonnement : s'il en est ainsi — si c'est l'échec des comploteurs à atteindre leur but qui fonde le kal va'homèr —, alors tu as par là même rendu caduque toute la règle des édim zomemim, car on pourrait prétendre :
בַּר פְּדָא אוֹמֵר: קַל וָחוֹמֶר, וּמָה הַמְחַלֵּל אֵינוֹ מִתְחַלֵּל, הַבָּא לְחַלֵּל וְלֹא חִילֵּל – אֵינוֹ דִּין שֶׁלֹּא יִתְחַלֵּל? מַתְקֵיף לַהּ רָבִינָא: אִם כֵּן בִּטַּלְתָּ תּוֹרַת עֵדִים זוֹמְמִין!
Rachi
מתני' כיצד העדים נעשין זוממין כו' - בגמרא מפרש מאי קאמר:,את איש פלוני - כהן:,שהוא בן גרושה - בפנינו נתגרשה אמו קודם שנולד והרי הוא חלל ופסול (יבמות יב):,אין אומרים - אם הוזמו והן כהנים יעשה זה בן גרשה וחלוצה לקיים בו כאשר זמם אלא סופג את הארבעים ובגמרא מפרש טעמא:
שחייב גלות - שהרג את הנפש בשוגג:
גמ' ה"ג האי כיצד אין העדים נעשין זוממין מיבעי ליה ועוד דקתני לקמן (מכות דף ה.) אבל אמרו להם כו':,כיצד אין העדים נעשין זוממין מיבעי ליה - דהא לא מקיימת בהו כאשר זמם:,ועוד - מאי קא בעי תנא כיצד נעשין זוממין הא קתני לה לקמן כיצד דין זוממין דקתני במתני' אבל אמרו להם המזימים היאך אתם מעידים עדות זה והלא הייתם עמנו אותו היום במקום פלוני כו':
התם קאי - מסנהדרין סליק דתנן בשילהי אלו הן הנחנקין דהוא סיומא דסנהדרין דיש זוממין שנשתנו במקצת מדין הזמה כדקתני כל הזוממין מקדימים לאותה מיתה כלומר אין להם לצפות מיתה אחרת אלא משכימין לאותה מיתה שנגמר בה דינו של נדון:,חוץ מזוממי בת כהן - נשואה שאע"פ שנגמר דינה לשריפה על פיהם הם בחנק כדילפינן התם (דף צ.) היא בשריפה ואין בועלה בשריפה אלא בחנק כשאר אשת איש והזוממין משכימין למיתה שחייבו את הבועל דכתיב כאשר זמם לעשות לאחיו ולא לאחותו (שם) וקאמר הכא עוד יש זוממין אחרים שאין מקיימין בהן דין הזמה כלל אלא מלקות ועלה מפרש כיצד אותן העדים שאין מקיימין בהן דין הזמה נעשין זוממין מעידים אנו כו':
ולא לזרעו - ואם תעשהו חלל והוא כהן פסלת את זרעו לעולם:,בעינן כאשר זמם - והוא זמם לפסול את הנדון ואת זרעו:
המחלל אינו מתחלל - כהן הנושא את הגרושה שמחלל את זרעו אין הוא עצמו מתחלל מן הכהונה:,הבא לחלל ולא חילל - עד זומם שרצה לחלל ולא חיללו אינו דין כו':,אם כן - אם באת לדרוש ק"ו זה בעדים זוממים בטלת תורת הזמתם:
Tossafot
מתני' מעידין אנו באיש פלוני שהוא בן גרושה או בן חלוצה אין אומרים כו'. תימה כיון דאם הוזמו אינן נעשין בן גרושה וחלוצה א"כ גם בשלא יוזמו איך יעשה על פיהם בן גרושה דהכי הוא האמת ואמאי הא הויא לה עדות שאי אתה יכול להזימה ואין זה עדות וי"ל כיון דלוקין הוי כאשר זמם והוי שפיר אתה יכול להזימה וקשה דא"כ מאי קאמר פרק היו בודקין (סנהדרין דף מא.) גבי עדי נערה המאורסה דאיהי לא מיקטלא דכיון דאינהו לא מיקטלי משום שיכולין לומר לאסרה על בעלה באנו והויא לה עדות שאי אתה יכול להזימה ומאי קאמר והא מ"מ לוקין וי"ל דהתם כיון שבאין לחייבה מיתה וזממו להרוג את הנפש לא מיקיים כאשר זמם במלקות דהא בהדיא כתיב נפש בנפש גבי הזמה דעדות נפשות ולא חשיב יכול להזימה במלקות אבל הכא שלא כוון אלא לשווייה בן גרושה ובן חלוצה דליכא כי אם לאו בעלמא כיון שלקו חשיב שפיר עדות שאתה יכול להזימה ועי"ל דגבי עדות דבן גרושה וחלוצה לא חיישינן כלל באתה יכול להזימה דמהיכא נפקא לן דבעינן עדות שאתה יכול להזימה מכאשר זמם והא מוכח בגמרא דכאשר זמם לא נכתב לגבי עדות דבן גרושה ולא קאי כלל עליה בשום צד שבעולם אבל התם גבי נערה המאורסה ודאי כאשר זמם קאי נמי עליהן דאם התרו בה מיקטלי אינהו בשהוזמו ואילו איהי בלא הוזמו והתם מיירי בלא התרו וכיון דכאשר זמם קאי עלייהו לכך בעינן אתה יכול להזימה ויש לדקדק אמאי לא נקט מעידין אנו באיש פלוני שהוא ממזר כו' דזה הוה שייך בין בישראל בין בכהנים ובן גרושה לא פסיל אלא בכהנים ויש ליישב דנקטיה משום דקאי אזוממי בת כהן כדאיתא בגמרא ולכך נקט מידי דשייך בכהונה:
מעידין אנו באיש פלוני שחייב גלות. וא"ת היאך הם יכולים לחייבו גלות בעדותן והא יכול לומר מזיד הייתי כדאמר גבי אכלת חלב בפ"ק דבבא מציעא (דף ג:) וי"ל דמיירי כשראו בו רגלים לדבר שנשמט הברזל מקתו ואיכא למימר דלא נתכוין אבל קשה מהא דתנן פרק אלו הן הגולין (לקמן מכות דף ט.) דשונא אינו גולה לאו כי האי גוונא דומיא דאוהב גולה ואמאי אינו גולה כיון דראו דהוי רגלים לדבר וי"ל דשאני שונא דיש לנו לומר טפי דבשנאה הכהו ועוד י"ל דמיירי שפיר דליכא רגלים לדבר והשתא ניחא משונא ומ"מ אוהב גולה כגון דשתיק כשאמרו לו העדים בודאי אי הוה אמר לא הרגתיו יכול לתרץ ולומר לא הרגתיו שוגג אלא מזיד כמו בלא אכלתי חלב אבל כיון דשתק כהודאה דמיא:
ועוד מדקתני לקמן: פיר' הקונטרס דמאי בעי כיצד וכו' הא קתני לקמן וכו' ועוד יש לפרש ועוד כלומר ואם תמצא לומר דלשון הזמה הוא זה אינו דעל כרחך דין הזמה קאמר כדקתני ולאלומי קושייתא קמייתא:
כל הזוממין מקדימין לאותה מיתה. פי' הקונטרס שאין להם נס והמלטה וקשה דמאי קמ"ל פשיטא ובכתובות פירש שרוצה לומר מקדימין שלא יענו הדין וגם זה קשה דמאי קמ"ל פשיטא לכך פירש ר"י מקדימין הכי פירושו ודאי אתה צריך להמיתן במיתה שהמיתו אבל ודאי אם אינו יכול אפ"ה נמיתם בכל מיתה שנוכל כדתניא. הכה תכה (ב"מ דף לא:) וקשה דאמרינן פרק נגמר הדין (סנהדרין דף מה:) דרוצח וגואל הדם הוו ב' כתובין הבאין כאחד וכן קשה דבתוספתא (פי"ב דסנהדרין) תניא אבל הזוממין שאין אתה יכול להמיתן במיתה הכתובה בהן אתה ממיתם בכל מיתה ודריש ליה מן קרא דובערת הרע מקרבך ואמאי הוי רוצח וגואל הדם ב' כתובין הבאים כאחד ותירץ ה"ר יוסף דרוצח וגואל הדם הוו ב' כתובים הבאין כאחד לענין שלא נלמוד שאר מומתין מהם להמיתם אף במיתה שאינה מד' מיתות ב"ד אבל מד' מיתות ב"ד פשיטא נמיתם ככל חייבי מיתות:,זוממי בת כהן ובועלה שאין מקדימין לאותה מיתה אלא למיתה אחרת. בועלה דדרשינן היא ולא בועלה וזוממי בת כהן דכתיב לאחיו דדרשינן לאחיו ולא לאחותו וא"ת למה לי דרשא דלאחיו ולא לאחותו תיפוק ליה מהיא דנפקא לן דדרשינן (סנהדרין נא.) את אביה היא מחללת היא ולא בועלה היא ולא זוממיה וי"ל הואיל וזוממיה באו לחייבה שריפה לא יבא לאוקומי מיעוטא דהיא אלא בבועלה ולא ממעטינן זוממין (אלא מן אחיו) אבל כיון דכתיב אחיו דרשינן נמי מהיא למעוטי זוממיה אבל קשה כיון דכתיב אחיו אמאי איצטריך למעוטי זוממין מהיא וי"ל דאי מאחיו הוה אמינא דה"מ כשהבועל היה נדון קרינן ביה לאחיו אבל אם לא היה נדון על פי עדותן כגון שהיה קטן בן ט' שנים ויום אחד או שלא הכירו הבועל לא קרינן ביה לאחיו קמ"ל היא. ולא זוממין למעוטי זוממין בכל ענין ומתחלה היה ר"י מסופק בהאי מילתא ושוב פשטה מפרק נגמר הדין (סנהדרין דף מו.) דקאמר מיתה אחת מעין שתי מיתות כגון בת כהן ובועלה או בת כהן וזוממי זוממין והשתא למה ליה זוממי זוממין תיפוק ליה דאיכא שתי מיתות בלא זוממי זוממין משום הבועל שהוא בחנק אלא שמע מינה דאיירי כגון דליכא דין מיתה בבועלה כגון שהוא קטן כדפירשתי ואפ"ה קאמרי זוממי זוממין בחנק אלמא דהוה זוממין בחנק אע"פ דליכא דין מיתה בבועל: ועוד מדקתני לקמן: פיר' הקונטרס דמאי בעי כיצד וכו' הא קתני לקמן וכו' ועוד יש לפרש ועוד כלומר ואם תמצא לומר דלשון הזמה הוא זה אינו דעל כרחך דין הזמה קאמר כדקתני ולאלומי קושייתא קמייתא:
בעינן כאשר זמם וליכא. קשיא היכא שמעידין שהוא מצרי שני דאינן באין לפסול זרעו כי אם לפסלו א"כ נפסול וי"ל דמ"מ אשתו נפסלת דפסלה בביאתו וכתיב ועשיתם לו כאשר זמם לו ולא לאשתו:
Texte : Sefaria — William Davidson Edition - Vocalized Aramaic · traduction française de travail, à valider.