À propos du cas où l'on reçoit plusieurs séries de coups pour un seul acte, la Michna poursuit : il arrive qu'une personne laboure un seul sillon et soit coupable de recevoir des coups pour avoir enfreint huit interdictions. Comment ? Pour avoir labouré avec un bœuf et un âne, en violation de : « Tu ne laboureras pas avec un bœuf et un âne ensemble » (Devarim 22, 10) ; et ils sont consacrés [moukdashim], ce qui entraîne la culpabilité pour usage indu de biens sacrés ; et il laboure des kilayim [espèces mélangées] dans une vigne ; et c'est pendant l'année sabbatique, où il est interdit de travailler la terre ; et c'est un jour de fête, où le labour est un travail interdit ; et il est à la fois Cohen et nazir, et il laboure en un lieu d'impureté transmise par un cadavre, interdit au Cohen (cf. Vayikra 21, 1) comme au nazir (cf. Bamidbar 6, 6).
יֵשׁ חוֹרֵשׁ תֶּלֶם אֶחָד וְחַיָּיב עָלָיו מִשּׁוּם שְׁמוֹנָה לָאוִין: הַחוֹרֵשׁ בְּשׁוֹר וַחֲמוֹר, וְהֵן מוּקְדָּשִׁין, וְכִלְאַיִם בַּכֶּרֶם, וּבַשְּׁבִיעִית, וְיוֹם טוֹב, וְכֹהֵן וְנָזִיר בְּבֵית הַטּוּמְאָה.
Hananya ben Hakinaï dit : s'il portait un vêtement de kilayim [mélange laine et lin] pendant qu'il laboure, il reçoit aussi des coups pour cette interdiction. Les Sages lui répondirent : ce n'est pas une interdiction de la même catégorie que les autres, car elle n'est pas liée à l'acte de labour. Hananya ben Hakinaï leur répondit : selon ce critère, le fait qu'il soit nazir n'est pas non plus de la même catégorie, car un nazir et un Cohen ne sont pas flagellés pour avoir labouré, mais pour s'être rendus impurs par un cadavre.
חֲנַנְיָא בֶּן חֲכִינַאי אוֹמֵר: אַף הַלּוֹבֵשׁ כִּלְאַיִם. אָמְרוּ לוֹ: אֵינוֹ הַשֵּׁם. אָמַר לָהֶם: אַף הַנָּזִיר לֹא הוּא הַשֵּׁם.
Guémara
GUEMARA : Rav Beivai dit que Rabbi Yossei dit : lorsque la Michna enseigne, à propos du port d'un vêtement de kilayim : « et il l'enlève et le remet après chaque avertissement », cela signifie-t-il qu'on n'est coupable pour chaque avertissement que s'il enlève et revêt réellement le vêtement, ou peut-être est-on coupable même s'il introduit et retire son bras de la manche [unkali] — acte considéré aussi comme enlever et revêtir ? La Guemara relate : Rav A'ha, fils de Rav Ika, fit un geste : on n'est coupable que si l'on introduit entièrement le corps dans le vêtement puis qu'on le retire. Rav Ashi dit : la Michna ne parle pas d'un enlèvement et d'un revêtement réels ; plutôt, même s'il n'a attendu qu'un intervalle équivalent au temps nécessaire pour enlever et revêtir le vêtement, il est coupable de recevoir des coups pour chaque avertissement.
גְּמָ׳ אָמַר רַב בִּיבִי אָמַר רַבִּי יוֹסֵי: ״פּוֹשֵׁט וְלוֹבֵשׁ״ – לוֹבֵשׁ מַמָּשׁ, אוֹ אֲפִילּוּ מַכְנִיס וּמוֹצִיא בֵּית יָד אוּנְקְלֵי שֶׁלּוֹ? מַחְוֵי רַב אַחָא בְּרֵיהּ דְּרַב אִיקָא: עַיּוֹלֵי וְאַפּוֹקֵי. רַב אָשֵׁי אוֹמֵר: אֲפִילּוּ לֹא שָׁהָה אֶלָּא כְּדֵי לִפְשׁוֹט וְלִלְבּוֹשׁ – חַיָּיב.
§ La Michna enseigne : il arrive qu'une personne laboure un seul sillon et soit coupable de recevoir des coups pour huit interdictions. Rabbi Yannai dit : lorsque les Sages siégeaient en groupe, leurs avis furent comptés et ils conclurent : celui qui recouvre de terre des graines de kilayim est flagellé pour avoir semé des espèces mélangées. Rabbi Yo'hanan leur dit : n'est-ce pas la halakha de notre michna — « Il laboure avec un bœuf et un âne, ils sont consacrés, et il laboure des kilayim dans une vigne » ? Ce laboureur, coupable pour kilayim — comment trouver ces circonstances ? Labourer un champ n'a rien à voir avec semer des kilayim. N'est-ce pas un cas où l'on recouvre les graines de terre au cours du labour, en avançant — ce qui prouve que recouvrir des graines de kilayim vaut flagellation ?
יֵשׁ חוֹרֵשׁ תֶּלֶם וְכוּ׳. אָמַר רַבִּי יַנַּאי: בַּחֲבוּרָה נִמְנוּ וְגָמְרוּ: הַחוֹפֶה בְּכִלְאַיִם – לוֹקֶה. אָמַר לָהֶן רַבִּי יוֹחָנָן: לָאו מִשְׁנָתֵנוּ הִיא זוֹ? יֵשׁ חוֹרֵשׁ תֶּלֶם אֶחָד וְחַיָּיב עָלָיו מִשּׁוּם שְׁמוֹנָה לָאוִין: הַחוֹרֵשׁ בְּשׁוֹר וּבַחֲמוֹר וְהֵן מוּקְדָּשִׁין, וְכִלְאַיִם בַּכֶּרֶם – הַאי חוֹרֵשׁ דְּמִחַיַּיב מִשּׁוּם כִּלְאַיִם הֵיכִי מַשְׁכַּחַתְּ לַהּ? לָאו דְּמִיכַּסֵּי בַּהֲדֵיהּ דְּאָזֵיל?
Rabbi Yannai lui répondit : tu as raison ; mais si je ne t'avais pas soulevé le tesson de terre cuite, aurais-tu trouvé la pierre précieuse dessous ? Ce n'est qu'après mon enseignement que tu as trouvé une source dans la Michna. Plus tard, Réch Lakich dit à Rabbi Yo'hanan : sans l'éloge d'un grand homme, Rabbi Yannai, j'aurais dit qu'il n'y a pas de preuve dans la Michna, car on pourrait dire : de qui est l'avis de la Michna ? De Rabbi Akiva, qui dit : celui qui maintient des kilayim [mekayem kilayim] en accomplissant des actes essentiels à leur existence est flagellé. Celui qui laboure et recouvre des graines de kilayim est donc coupable parce qu'il facilite l'existence des kilayim, non parce que recouvrir vaut semer.
אֲמַר לֵיהּ: אִי לָאו דְּדַלַּאי לָךְ חַסְפָּא, מִי מַשְׁכַּחַתְּ מַרְגָּנִיתָא תּוּתַהּ? אֲמַר לֵיהּ רֵישׁ לָקִישׁ לְרַבִּי יוֹחָנָן: אִי לָאו דְּקַילְּסָךְ גַּבְרָא רַבָּה, הֲוָה אָמֵינָא: מַתְנִיתִין מַנִּי – רַבִּי עֲקִיבָא הִיא, דְּאָמַר: הַמְקַיֵּים כִּלְאַיִם – לוֹקֶה.
La Guemara demande : quelle est la déclaration de Rabbi Akiva évoquée ? Comme il est enseigné dans une baraita : celui qui désherbe et celui qui recouvre de terre des graines de kilayim est flagellé, car il accomplit un acte favorisant leur croissance, équivalent à semer. Rabbi Akiva dit : même celui qui maintient [mekayem] des kilayim enfreint l'interdiction.
מַאי רַבִּי עֲקִיבָא? דְּתַנְיָא: הַמְנַכֵּשׁ וְהַמְחַפֶּה בְּכִלְאַיִם – לוֹקֶה. רַבִּי עֲקִיבָא אוֹמֵר: אַף הַמְקַיֵּים.
La Guemara demande : quel est le fondement de l'avis de Rabbi Akiva ? Comme il est enseigné dans une baraita : « Ton champ, tu n'y sèmeras pas de kilayim » (Vayikra 19, 19) — je n'ai déduit que l'interdit de semer ; d'où déduire que maintenir des kilayim, sans action positive, est aussi interdit ? Le verset dit : « Ton bétail, tu ne feras pas accoupler de kilayim ; ton champ, tu n'y sèmeras pas de kilayim » (Vayikra 19, 19), lu comme s'il était écrit : des kilayim dans ton champ tu ne sèmeras pas — on ne doit pas laisser des kilayim subsister dans son champ.
מַאי טַעְמָא דְּרַבִּי עֲקִיבָא? דְּתַנְיָא: ״שָׂדְךָ לֹא תִזְרַע כִּלְאָיִם״ – אֵין לִי אֶלָּא זוֹרֵעַ, מְקַיֵּים מִנַּיִן? תַּלְמוּד לוֹמַר: ״בְּהֶמְתְּךָ לֹא תַרְבִּיעַ כִּלְאַיִם שָׂדְךָ לֹא תִזְרַע כִּלְאָיִם״.
Oula dit à Rav Na'hman : qu'il soit aussi flagellé pour violation de l'interdit de semer un jour de fête ! Rav Na'hman lui répond : en effet, des coups pour cette interdiction auraient pu figurer dans la Michna ; le tanna a enseigné certaines interdictions et en a omis d'autres.
אֲמַר לֵיהּ עוּלָּא לְרַב נַחְמָן: וְלִילְקֵי נָמֵי מִשּׁוּם זוֹרֵעַ בְּיוֹם טוֹב! אֲמַר לֵיהּ: תְּנָא וְשַׁיַּיר.
Oula lui répondit : le tanna a enseigné et énuméré précisément huit séries de coups, et tu dis qu'il a enseigné en partie et omis en partie ? Rava dit : la raison pour laquelle semer un jour de fête fut omis est qu'il existe une division des travaux le Shabbat, mais pas un jour de fête. Le Shabbat, celui qui accomplit involontairement plusieurs travaux interdits pendant une seule période d'inadvertance doit apporter une offrande expiatoire pour chaque travail. Un jour de fête, s'il accomplit plusieurs travaux interdits, il n'est coupable que d'une seule série de coups, car une seule interdiction couvre tout travail ce jour-là. Puisque la Michna a listé le labour un jour de fête, elle ne liste pas aussi le semis. Oula lui répondit : c'est bien ainsi [ada].
אֲמַר לֵיהּ: תַּנָּא קָתָנֵי שְׁמוֹנָה, וְאַתְּ אָמְרַתְּ תְּנָא וְשַׁיַּיר?! אָמַר רָבָא: יֵשׁ חִילּוּק מְלָאכוֹת בְּשַׁבָּת, וְאֵין חִילּוּק מְלָאכוֹת בְּיוֹם טוֹב. אֲמַר לֵיהּ: עָדָא תְּהֵא.
Abaye soulève une objection à l'avis de Rava : et n'y aurait-il pas division des travaux un jour de fête ? Mais n'avons-nous pas appris dans une baraita : celui qui cuit un nerf sciatique [guiid] dans du lait un jour de fête et le mange est flagellé de cinq séries de coups. Comment ? Il est flagellé pour avoir mangé un nerf sciatique (cf. Berechit 32, 33) ; et pour avoir cuisiné un jour de fête sans nécessité de la fête, car il lui est interdit de le manger ; et pour avoir cuisiné un nerf sciatique, qui est de la viande, dans du lait ; et pour avoir mangé de la viande cuite dans du lait ; et il est flagellé
אֵיתִיבֵיהּ אַבָּיֵי: וְאֵין חִילּוּק מְלָאכוֹת בְּיוֹם טוֹב? וְהָתְנַן: הַמְבַשֵּׁל גִּיד בְּחָלָב בְּיוֹם טוֹב, וַאֲכָלוֹ – לוֹקֶה חָמֵשׁ. לוֹקֶה מִשּׁוּם אוֹכֵל גִּיד, וְלוֹקֶה מִשּׁוּם מְבַשֵּׁל בְּיוֹם טוֹב שֶׁלֹּא לְצוֹרֶךְ, וְלוֹקֶה מִשּׁוּם מְבַשֵּׁל גִּיד בְּחָלָב, וְלוֹקֶה מִשּׁוּם אוֹכֵל בָּשָׂר בְּחָלָב, וְלוֹקֶה
Rachi
יש חורש תלם אחד - יש עובר בלא תחרוש בשור ובחמור ונלקטים עליו איסורים הרבה עם אותו לאו בלבד ובהא לא קא עסיק שיהא חורש בכמה שוורים וכמה חמורים והרי נלקטים איסורין הרבה עליו דלכל הפחות קאמר ואלאו דכלאים קאי ללקוט עליו כל איסורין שהוא יכול:,והן מוקדשין - בגמ' מוקי ליה בבכור בכור שור ופטר חמור וקעבר בהן משום לא תעבוד בבכור שורך ואליבא דרבי יהודה דאמר בפ"ק דבכורות (דף ט:) פטר חמור אסור בהנאה דבכלל לא תעבוד הוא ואע"ג דבקרא כתיב בכור שורך איהו דריש לי' בכור שורך למעוטי שותפות ולא למעוטי פטר חמור אי נמי מתני' כמאן דממעט פטר חמור מהכא שור וחמור דקתני במתני' לאו דוקא דשור ושה קאמר והאי דנקט חמור משום לישנא דקרא דגבי כלאים כתיב שור וחמור והוא הדין לכל שני מינין ומשום הנאה דמיתהני מהקדש והוה ליה הזיד במעילה לא לקי דבכור לאו בר מעילה הוא דהא ממון כהן הוא דאין מעילה אלא בקדשי גבוה דמקדשי ה' כתיב ואין מעילה בבכור אלא בנהנה מן האימורים אחר זריקת דמים דהנהו לגבוה נינהו והוא הדין לכל קדשים קלים ובקדשי קדשים יש בהן מעילה לפני זריקת דמים דלגבוה נינהו אבל משנזרק הדם זכו בהו כהנים משולחן גבוה והוה ליה ממון כהן ואין בו מעילה וכן מוכח בר"ה (דף כח.) בשופר של עולה לא יתקע ואם תקע יצא בשופר של שלמים לא יתקע ואם תקע לא יצא מאי טעמא עולה דבת מעילה היא כיון דמעל בה נפקא לחולין שלמים דלאו בני מעילה נינהו לא נפקי לחולין והכי נמי מוכח במס' מעילה ובכמה דוכתי:,וכלאים בכרם - דמכסי בהדי דאזיל ומחפה בזורע:,שביעית - נמי משום זורע בשביעית:,ויום טוב - דקעביד חרישה ביו"ט: כהן: והוא נזיר והולך במקום טומאה אחר מחרשתו דאיכא חד לאו משום כהן לנפש לא יטמא בעמיו וחד משום נזיר על כל נפשות מת לא יבוא:
אינו השם - אינו לאו זה נלקט עליו משום חרישה אלא משום לבישה:,אף נזיר - נזיר וכהן קאמר ולא דייק:,אינו השם - אין לאו שלו בא עליו משום חרישה אלא משום כניסה שנכנס למקום טומאה:
גמ' אפילו מכניס ומוציא בית יד אונקלי שלו - מכניס ומוציא ידו בבית יד חלוקו דמי כפושט ולובש:,עיולי ואפוקי - ממש:
בחבורה - נראה לי יום אסיפה או יום וועד היה להם שקורין חבורה:
דדלאי - הגבהתי:,מי משכחת מרגניתא - דאי לאו דאמרי לך הוי אמרת חורש דמחייב בכלאים לאו משום זורע אלא משום (מקום) מקיים דשביק ולא עקר להו:,אי לאו דקלסך גברא רבה - רבי ינאי הוה מוקימנא מתניתא דמחייבא חורש בכלאים דמשום מקיים הוא וכרבי עקיבא ומאן דאית ליה מקיים בכלאים פטור פוטר נמי במחפה אבל רבי ינאי קלסך והודה לך דמחפה משום זורע מיחייב לכולי עלמא דמדקאמר רבי ינאי המחפה בכלאים לוקה ולא קאמר מקיים בכלאים לוקה ש"מ דעדיף ליה מחפה ממקיים דמחפה כזורע חשיב ליה וחייב לכולי עלמא וכי אמרת ליה לא משנתנו היא הודה לדבריך שיפה אמרת ואי לאו דקלסך הוה אמינא טעם דמתניתין משום מקיים דמקיים בכלאים לוקה לרבי עקיבא וכן בשביעית משום חורש מחייב ליה תנא דמתניתין ומאן דפטר במקיים פטר נמי במחפה:
מאי רבי עקיבא דתניא המנכש והמחפה - ולא גרסינן דתנן דברייתא היא ולא משנה:,המנכש והמחפה בכלאים לוקה רבי עקיבא אומר אף המקיים - כולה רבי עקיבא קאמר לה המנכש והמחפה בכלאים לוקה דמקיים הוא שר"ע כו' והכי משני ליה במועד קטן ורבנן דפליגי עליה דרבי עקיבא סבירא להו מחפה אינו לוקה דמאן דפטר במקיים פטר במחפה והמנכש עוקר עשבים רעים כדי שיגדלו האחרים יותר לוקה דחשיב כזורע כלאים:
בהמתך לא תרביע כלאים שדך לא תזרע כלאים - ושמעינן ליה הכי כלאים שדך לא דעקרינן ליה מפשטיה לדרשא דהוה מצי למיכתב בהמתך כלאים לא תרביע ומדסמך כלאים לשדה שמע מינה להכי הוא דאתא:
ולילקי נמי משום זורע - דהא נמנו וגמרו דמחפה זורע הוא כדאמרן:
ואין חילוק מלאכות ביום טוב - אם עשה שתים ושלש מלאכות בהעלם אחד או עשה מלאכה שיש בה שתים אינו חייב אלא אחת למ"ד (שבת דף ע.) הבערה לחלק יצאת סבירא ליה אין חילוק מלאכות ביו"ט דביו"ט לא יצאת הבערה ומ"ד נמי הבערה ללאו יצאת ונפקא ליה חילוק מלאכות מועשה אחת מהנה הני מילי באיסורי דאית בהן חיוב חטאת כגון מלאכות דשבת דזדונן כרת ושגגתן חטאת דבההיא פרשה דועשה מאחת מהנה קמיירי בחטאת אבל יו"ט דחיוב מלקות הוא ואין זדונו כרת אין בו חילוק מלאכות:,לוקה משום מבשל - גיד ביום טוב ומשום מבשל בשר בחלב קסבר יש בגידין בנותן טעם תלתא לא תבשל כתיבי חד לאכילה וחד להנאה וחד לבישול בשחיטת חולין (דף קטו:):
Tossafot
ואפילו לא שהה אלא להפשיט מלבוש חייב. ובלא שהה לא מיחייב ולא דמי דין זה להך דפ"ב דשבועות (דף טז: ושם) דאיבעיא להו מי צריך שהייה למלקות גבי טומאת מקדש ונזיר בקבר דשמא מחייב בלא שהה והכא אמרי' דלא מיחייב בלא שהייה דלא דמי לשהייה דהתם דכיון דבידו לפרוש מן הטומאה כי נמי לא שהה כדי השתחוואות דין הוא דמחייב אבל הכא דאין לו שהות לפשוט וללבוש אין כאן עבירה אחרת דעדיין הלבישה הראשונה קיימת דהתם נמי אינו חייב עד שיוכל לפרוש מן הטומאה:
החורש בשור וחמור והן מוקדשין. ופ"ה בכור שור עובר משום לא תעבוד בבכור שורך וחמור קדשי בדק הבית ולקי משום דהזיד במעילה באזהרה וי"א פטר חמור וכמ"ד אסור בהנאה ולא נהירא דאינו כן דליכא למ"ד דלקי הנהנה ממנו ולא נראה לר"י פירוש הקונטרס דפירש דחמור לקי מלאו דהזיד במעילה דבגמ' קאמר מידי דאיתיה בשאלה לא קתני והקדש דמתני' מיירי בבכור דליתיה בשאלה לכך מפרש ר"י דעל החמור אינו לוקה ויכול להיות שהוא חולין והן. מוקדשין בשור וחמור לאו דוקא דליכא מוקדשין אלא בשור וליכא אלא ב' לאוין בשור וחמור אבל בכלאי הכרם איכא ב' מלקות דמיירי שהיה זורע בכרם חטה ושעורה וחרצן וחפה אותם בחרישה דקא עבד תרתי חדא דזרע כלאי זרעים ועוד דזרע כלאי הכרם.:
Texte : Sefaria — William Davidson Edition - Vocalized Aramaic · traduction française de travail, à valider.