Guémara
Plutôt, la dérivation est que l'ensemble du verset commençant par : « Tu ne pourras pas manger dans tes portes la dîme de ton grain » (Devarim 12, 17) constitue un verset surabondant. Après tout, il est déjà écrit : « Et là tu apporteras tes holocaustes, et tes sacrifices, et tes dîmes, et la donation de ta main, et tes vœux, et tes offrandes volontaires, et les premiers-nés de ton troupeau et de ton bétail, et là tu mangeras devant l'Éternel ton D.ieu » (Devarim 12, 6-7) — tous les éléments devant être consommés dans les murs de Jérusalem y sont énumérés. Que le Miséricordieux se contente d'écrire simplement : « Tu ne pourras pas les manger », en termes généraux, ce qui constituerait une interdiction pour laquelle on serait passible de coups pour chacun des cas énumérés. Pourquoi le Miséricordieux aurait-il besoin d'énumérer de nouveau et de détailler spécifiquement chacun d'eux ?
אֶלָּא קְרָא יַתִּירָא הוּא, מִכְּדֵי כְּתִיב ״וְהֵבֵאתָ שָׁם וְאָכַלְתָּ לִפְנֵי ה׳ אֱלֹהֶיךָ בַּמָּקוֹם וְגוֹ׳״, לִכְתּוֹב רַחֲמָנָא ״לֹא תוּכַל לְאוֹכְלָם״, מִיהְדָּר מְפָרֵשׁ בְּהוּ רַחֲמָנָא לְמָה לִי?
Plutôt, cette répétition sert à désigner des interdictions supplémentaires pour chacun des cas énumérés dans le verset ultérieur (Devarim 12, 17). L'interdiction ne se déduit pas par un kal va'homèr ; elle se déduit du verset surabondant. Rabbi Shimon, lui, déduit par des kal va'homèr l'interdiction supplémentaire en vigueur dans chacun de ces cas.
אֶלָּא לְיַחוֹדֵי לְהוּ לָאוֵי לְכׇל חַד וְחַד.
§ Quant à la question elle-même, Rava dit : un étranger [zar] qui a mangé de l'holocauste avant l'aspersion de son sang, hors des murs [de Jérusalem], est, selon Rabbi Shimon, passible de cinq séries de coups. La Guemara suggère : qu'il soit aussi flagellé pour avoir enfreint l'interdiction : « Et l'étranger ne mangera pas, car ils sont saints » (Chémot 29, 33) ! La Guemara répond : cette interdiction visant l'étranger ne s'applique que lorsque la nourriture est apte à la consommation par les Cohanim. Or ici, la viande n'est apte à la consommation ni pour les Cohanim — puisqu'il n'est permis à personne de manger d'un holocauste — ; il n'y a donc pas d'interdiction spécifique applicable à l'étranger.
גּוּפָא, אָמַר רָבָא: זָר שֶׁאָכַל מִן הָעוֹלָה לִפְנֵי זְרִיקָה חוּץ לַחוֹמָה – לְרַבִּי שִׁמְעוֹן לוֹקֶה חָמֵשׁ. וְלִילְקֵי נָמֵי מִשּׁוּם: ״וְזָר לֹא יֹאכַל כִּי קֹדֶשׁ הֵם״! הָנֵי מִילֵּי הֵיכָא דִּלְכֹהֲנִים חֲזֵי, הָכָא דִּלְכֹהֲנִים נָמֵי לָא חֲזֵי.
La Guemara suggère : qu'il soit aussi flagellé pour avoir enfreint l'interdiction : « Et toute chair déchirée [d'un animal] dans les champs, vous ne la mangerez pas » (Chémot 22, 30). Du terme « dans les champs », on déduit une halakha générale : dès que la viande sort de sa clôture et se trouve « dans les champs » — par exemple une viande sacrifiée emportée hors des tentures délimitant la cour —, une interdiction s'applique et la viande est interdite. La Guemara répond : cette interdiction ne s'applique que lorsque la viande est apte à la consommation à l'intérieur de la cour. Or, dans le cas d'un holocauste, la viande n'est apte à la consommation ni à l'intérieur de la cour — puisqu'il n'est permis à personne d'en manger — ; il n'y a donc pas d'interdiction spécifique applicable à l'étranger qui en mangerait hors de la cour.
וְלִילְקֵי נָמֵי מִשּׁוּם ״וּבָשָׂר בַּשָּׂדֶה טְרֵפָה לֹא תֹאכֵלוּ״, כֵּיוָן שֶׁיָּצָא בָּשָׂר חוּץ לִמְחִיצָתוֹ – נֶאֱסָר! הָנֵי מִילֵּי הֵיכָא דְּבִפְנִים חֲזֵי, הָכָא דִּבְפָנִים נָמֵי לָא חֲזֵי.
La Guemara suggère : qu'il soit aussi flagellé conformément à l'enseignement de Rabbi Eliezer. Car Rabbi Eliezer dit qu'il est écrit à propos des restes de viande et de pains des offrandes d'inauguration : « Il ne sera pas mangé, car il est saint » (Chémot 29, 34) —
וְלִילְקֵי נָמֵי כִּדְרַבִּי אֱלִיעֶזֶר, דְּאָמַר רַבִּי אֱלִיעֶזֶר: ״לֹא יֵאָכֵל כִּי קֹדֶשׁ הוּא״,
Rachi
קרא יתירא הוא - האי קרא דלא תוכל לאכול דקא מני לכולהו בגויה דמכדי כתיב לעיל מיניה והבאתם שמה וכולהו בהאי קרא כתיבי ליכתוב בתריה לא תוכל לאכלם בשעריך אם על חוץ לחומה בא להזהיר ולאו שבכללות לא הוי כיון דאכולה קאי הוי לאו אכל חד וחד והיכי דמי לאו שבכללות כגון לא תאכל כי אם צלי אש וכגון מכל אשר יעשה מגפן היין וגו' למיהוי לאו באנפיה נפשיה:,הכי גרסינן מיהדר פרושי בכל חד למה לי ש"מ לייחודי לאו לכל חד וחד. כאילו חזר וכתב בכל אחד לאו דחוץ לחומה וכיון דאינו ענין לו תנהו ענין לדבר אחר הלכך בבכורים לאוכל עד שלא קרא עליהן אתא ואינך כל חד וחד למילתיה אתא וא"ת בכל הקדשים הכתובים כאן דייך אם תתן את הלאו ענין לאוכל לפני זריקה בכולן חוץ מבכורים אין הכי נמי ומתניתא דקתני לוקין באוכל קדשי קדשים חוץ לקלעים מובשר בשדה טרפה לא תאכלו נפקא כדלקמן ולוקה חמש דקאמר רבא חמשה איסורי קאמר:
ה"ג ולילקי נמי משום וזר לא יאכל - דכתיב במלואים ומדכתיב כי קדש הם ונתן טעם לדבר לפי שהם קדשי קדשים להזהיר את הזר על כל קדשי קדשים:,דחזי לכהן - כדכתיב רישיה דקרא ואכלו אותם אשר כופר בהם:
כיון שיצא בשר חוץ למחיצתו נאסר - מבשדה יתירא קא דייק כשדה שאין בו מחיצות ולמדנו מכאן קדשי קדשים חוץ לקלעים ועובר שהוציא את ידו בשעת שחיטת אמו:
Tossafot
ולילקי משום זר לא יאכל קדש. רש"י פירש דלא גרסינן ליה משום דההוא בתרומה כתיב ואף כי גמרי חטא חטא מתרומה אפ"ה לא ניחא דסוף סוף ליתיה אלא בשוה פרוטה וישנו. (כמו) אכילה ורבא לא מני אלא אכילת כזית אלא גרס וזר לא יאכל כי קדש הם:
ולילקי משום ובשר בשדה טרפה לא תאכלו. וקשה אמאי לא אמרי' בשר בשדה לאו שבכללות דאמרי' בסוף פרק גיד הנשה (חולין דף קב: ושם) דאוכל בשר מן החי לוקה משום בשר בשדה שהרי כולל הוא כל חסרון מחיצה בין הוציא עובר ידו חוץ לאמו בין הוציא חוץ לחומה דמאי שנא מואם צלי אש דתחשוב לאו שבכללות וי"ל דלא חשבינן לאו שבכללות אלא כגון אם צלי אש שכולל נא ומבושל וכן כל שבקודש פסול דיוצא וטמא ופסולין אחרים שהן שני שמות אבל הכא שכולל כל יוצא לבד ושם יוצא חדא היא רק דהוי בכמה דרכים לא חשיב ליה לאו שבכללות תדע דהא לאו דנותר נפיק מושרפת הנותר באש לא יאכל והתם מיניה חזינן נותר דתודה ונותר דקדשים קלים ונותר דקדשי קדשים ולא חשיב לאו שבכללות כך נראה למשי"ח. [וע' היטב תוס' יומא לו: ד"ה לאו דנבילה וכו']:
Texte : Sefaria — William Davidson Edition - Vocalized Aramaic · traduction française de travail, à valider.