Rabbi Yehouda dit : en ce qui concerne une grotte, suis son entrée ; si l'entrée est à l'intérieur de la ville, le statut de toute la grotte est celui d'une partie de la ville, et l'on peut y consommer la dîme. En ce qui concerne un arbre, suis ses branches. La baraïta qui dit qu'à Jérusalem et dans les villes de refuge on suit les branches est conforme à l'avis de Rabbi Yehouda.
רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר: בִּמְעָרָה – הַלֵּךְ אַחַר פִּתְחָהּ, בְּאִילָן – הַלֵּךְ אַחַר נוֹפוֹ.
La Guemara rejette cette explication. Dis que tu as entendu Rabbi Yehouda exprimer cet avis à propos du maasser sheni dans une situation où sa décision est une rigueur — tronc dehors et branches dedans : tout comme parmi ses branches, on ne peut pas racheter le maasser sheni, de même à son tronc on ne peut pas racheter le maasser sheni, bien qu'il se tienne à l'extérieur de Jérusalem. Et tronc dedans et branches dehors : tout comme parmi ses branches, on ne peut pas consommer le maasser sheni sans rachat, de même à son tronc on ne peut pas consommer le maasser sheni sans rachat, bien qu'il se tienne à l'intérieur de Jérusalem.
אֵימוֹר דְּשָׁמְעַתְּ לֵיהּ לְרַבִּי יְהוּדָה גַּבֵּי מַעֲשֵׂר לְחוּמְרָא, עִיקָּרוֹ בַּחוּץ וְנוֹפוֹ בִּפְנִים, כִּי הֵיכִי דִּבְנוֹפוֹ לָא מָצֵי פָּרֵיק – בְּעִיקָּרוֹ נָמֵי לָא מָצֵי פָּרֵיק. עִיקָּרוֹ מִבִּפְנִים וְנוֹפוֹ מִבַּחוּץ, כִּי הֵיכִי דִּבְנוֹפוֹ לָא מָצֵי אָכֵיל בְּלֹא פְּדִיָּיה – בְּעִיקָּרוֹ נָמֵי לָא מָצֵי אָכֵיל בְּלֹא פְּדִיָּיה.
Mais pour les villes de refuge, cela peut être autrement : accordé, tronc dehors et branches dedans — tout comme parmi ses branches, le goel ha-dam ne peut pas tuer le meurtrier involontaire, de même à son tronc il ne peut pas le tuer. Mais tronc dedans et branches dehors — dirait-on que tout comme parmi ses branches, le goel ha-dam peut le tuer, à son tronc aussi il peut le tuer ? Le meurtrier involontaire se tient à l'intérieur de la ville de refuge ! Comment pourrait-on dire qu'il est permis au goel ha-dam de le tuer à l'intérieur de la ville ?
אֶלָּא גַּבֵּי עָרֵי מִקְלָט, בִּשְׁלָמָא עִיקָּרוֹ בַּחוּץ וְנוֹפוֹ בִּפְנִים, כִּי הֵיכִי דִּבְנוֹפוֹ לָא מָצֵי קָטֵיל לֵיהּ, בְּעִיקָּרוֹ נָמֵי לָא מָצֵי קָטֵיל לֵיהּ. אֶלָּא עִיקָּרוֹ בִּפְנִים וְנוֹפוֹ בַּחוּץ, כִּי הֵיכִי דִּבְנוֹפוֹ מָצֵי קָטֵיל לֵיהּ, בְּעִיקָּרוֹ נָמֵי מָצֵי קָטֵיל לֵיהּ?! הָא גַּוַּאי קָאֵי!
Rava dit que cela s'explique ainsi : dans le cas où le tronc est à l'intérieur de la limite et les branches dehors, et que le meurtrier involontaire se tenait à son tronc — tout le monde s'accorde que le goel ha-dam ne peut pas le tuer ; et lorsque Rabbi Yehouda dit que le tronc suit les branches, il ne visait pas ce cas. Si le meurtrier se tient parmi les branches de l'arbre, et que le goel ha-dam peut le tuer avec des flèches et des pierres — tout le monde, y compris les Sages, s'accorde que le goel ha-dam peut le tuer, car les branches sont à l'extérieur de la ville.
אָמַר רָבָא: בְּעִיקָּרוֹ – דְּכוּלֵּי עָלְמָא לָא פְּלִיגִי דְּלָא מָצֵי קָטֵיל. קָאֵי בְּנוֹפוֹ, וְיָכוֹל לְהוֹרְגוֹ בְּחִצִּים וּבִצְרוֹרוֹת – דְּכוּלֵּי עָלְמָא לָא פְּלִיגִי דְּמָצֵי קָטֵיל לֵיהּ.
Lorsqu'ils divergent, c'est à propos de la question de savoir si le tronc peut devenir un escalier pour les branches, permettant au goel ha-dam d'accéder au meurtrier involontaire. Un Sage, Rabbi Yehouda, estime : le tronc peut devenir un escalier pour les branches ; le goel ha-dam peut accéder aux branches s'étendant au-delà de la limite et tuer le meurtrier involontaire en grimpant au tronc à l'intérieur de la ville. C'est dans ce contexte que Rabbi Yehouda dit que le tronc suit les branches. Et un Sage, les Sages, estime : le tronc ne peut pas devenir un escalier pour les branches.
כִּי פְּלִיגִי – בְּמֶהֱוֵי עִיקָּרוֹ דַּרְגָּא לְנוֹפוֹ. מָר סָבַר: הָוֵי עִיקָּרוֹ דַּרְגָּא לְנוֹפוֹ. וּמָר סָבַר: לָא הָוֵי עִיקָּרוֹ דַּרְגָּא לְנוֹפוֹ.
Rav Ashi dit : que signifie l'énoncé de Rabbi Yehouda « suis ses branches » ? Il ne signifie pas que l'emplacement des branches est le seul facteur déterminant ; plutôt, qu'en plus du tronc, suis aussi les branches dans un cas où c'est une rigueur. C'est pourquoi, pour une ville de refuge, un arbre dont le tronc est à l'intérieur de la limite et dont les branches s'étendent au-delà — le statut halakhique des branches est le même que s'ils étaient à l'intérieur de la limite.
רַב אָשֵׁי אָמַר: מַאי ״אַחַר הַנּוֹף״ – אַף אַחַר הַנּוֹף.
Mishna 1
MICHNA : Si un meurtrier involontaire, exilé dans une ville de refuge, tue involontairement une personne dans la même ville, il est exilé de ce quartier où il résidait vers un autre quartier de cette ville. Et un Lévite résident permanent d'une ville de refuge qui tue involontairement une personne est exilé de cette ville vers une autre ville.
מַתְנִי׳ הָרַג בְּאוֹתָהּ הָעִיר – גּוֹלֶה מִשְּׁכוּנָה לִשְׁכוּנָה, וּבֶן לֵוִי – גּוֹלֶה מֵעִיר לְעִיר.(משנה)
Guémara
GUEMARA : À propos de la halakha de la michna selon laquelle un Lévite est exilé d'une ville à une autre, la Guemara cite ce que les Sages ont enseigné à propos du verset : « Et celui qui n'a pas guetté… et Je te désignerai un lieu où il pourra s'enfuir » (Exode 21, 13). « Et Je te désignerai » — D.ieu dit à Moïse : il y aura un lieu offrant refuge aux meurtriers involontaires déjà de ton vivant. « Un lieu » — ce sera de ton lieu, c'est-à-dire que le camp lévitique servira de lieu de refuge dans le désert. « Où il pourra s'enfuir » — cela enseigne qu'Israël exilait aussi les meurtriers involontaires dans le désert, avant d'entrer dans le pays. Où exilait-on les meurtriers involontaires lorsqu'ils étaient dans le désert ? On les exilait vers le camp lévitique, qui offrait refuge.
גְּמָ׳ תָּנוּ רַבָּנַן: ״וְשַׂמְתִּי לְךָ מָקוֹם וְגוֹ׳״, ״וְשַׂמְתִּי לְךָ״ – בְּחַיֶּיךָ. ״מָקוֹם מִמְּקוֹמְךָ אֲשֶׁר יָנוּס שָׁמָּה״ – מְלַמֵּד שֶׁהָיוּ יִשְׂרָאֵל מַגְלִין בַּמִּדְבָּר. לְהֵיכָן מַגְלִין – לְמַחֲנֵה לְוִיָּה.
De là, les Sages dirent : un Lévite qui a tué involontairement est exilé d'un district [pelekh] à un autre district — vers une autre ville lévitique de l'autre district. Et s'il fut exilé vers une ville de son propre district, il est admis dans la ville de son district, qui lui assure refuge. Rav Aḥa, fils de Rav Ika, dit : quel est le verset dont on déduit qu'un meurtrier ayant tué involontairement dans la ville de refuge où il avait été exilé est renvoyé vers un autre quartier de cette même ville ? On le déduit d'un verset, car il est dit : « Car dans sa ville de refuge il demeurera » (Bamidbar 35, 28), indiquant qu'il s'agit d'une ville où il avait déjà été admis — le verset la désigne comme « sa » ville — et qu'il y continuera de résider.
מִכָּאן אָמְרוּ: בֶּן לֵוִי שֶׁהָרַג – גּוֹלֶה מִפֶּלֶךְ לְפֶלֶךְ, וְאִם גָּלָה לְפִלְכּוֹ – פִּלְכּוֹ קוֹלְטוֹ. אָמַר רַב אַחָא בְּרֵיהּ דְּרַב אִיקָא: מַאי קְרָא? ״כִּי בְעִיר מִקְלָטוֹ יֵשֵׁב״ – עִיר שֶׁקְּלָטַתּוּ כְּבָר.
Mishna 2
MICHNA : De même, dans le cas d'un meurtrier qui fut exilé dans une ville de refuge et que les habitants de la ville cherchèrent à honorer en raison de sa notoriété — il leur dira : je suis un meurtrier. Si les habitants de la ville lui disent : nous connaissons ton statut et nous souhaitons néanmoins t'honorer — il peut accepter l'honneur de leur part, car il est dit : « Et voici la parole [devar] du meurtrier » (Devarim 19, 4), d'où l'on déduit que le meurtrier est tenu de leur dire [ledabber] qu'il est un meurtrier. Il n'est pas tenu de leur en dire davantage.
מַתְנִי׳ כַּיּוֹצֵא בּוֹ, רוֹצֵחַ שֶׁגָּלָה לָעִיר מִקְלָטוֹ וְרָצוּ אַנְשֵׁי הָעִיר לְכַבְּדוֹ, יֹאמַר לָהֶם ״רוֹצֵחַ אֲנִי״, אָמְרוּ לוֹ: ״אַף עַל פִּי כֵן״ – יְקַבֵּל מֵהֶן, שֶׁנֶּאֱמַר: ״וְזֶה דְּבַר הָרוֹצֵחַ״.
Rachi
רבי יהודה - לענין מעשר אמרה למילתיה:,הלך אחר פתחה - כולה בפנים ופתוחה לחוץ כלחוץ כולה בחוץ ופתוחה לפנים כלפנים:,באילן הלך אחר נופו - ומתניתין דהכא. וברייתא רבי יהודה ומתני' דאילן שהוא עומד בפנים כו' רבנן ושינויא קמא ליתא:
אימור דשמעת ליה כו' - כלומר היכי בעית לאוקמא להא דתניא בירושלים הלך אחר הנוף כו' כר' יהודה הניחא אי תנא בה חדא בירושלים הלך אחר הנוף ולא תנא בה בערי מקלט הלך אחר הנוף מצית מוקמת לה כרבי יהודה אבל השתא מאן ציית לך אימור דשמעת ליה לרבי יהודה גבי מעשר באילן הלך אחר הנוף משום דאיכא למימר לחומרא בין עיקרו בפנים ונופו בחוץ בין עיקרו בחוץ ונופו בפנים דגבי מעשר איכא בין בפנים בין בחוץ חדא לחומרא וחדא לקולא חומר בפנים מבחוץ שבחוץ יכול לפדותו ובפנים אינו יכול לפדותו דקלטי ליה מחיצות וחומר בחוץ מבפנים שאינו נאכל בחוץ בלא פדייה ובפנים אוכלו בלא פדייה ואיכא למימר כי אמר רבי יהודה הלך אחר הנוף לחומרא אמרה כדמפרש ואזיל:,עיקרו בחוץ ונופו בפנים כו' - הלך אחר הנוף לענין פדייה:,עיקרו בפנים ונופו לחוץ - הלך אחר הנוף לענין אכילה דמישדי עיקרו בתר נופו ואסור לאוכלו בעיקרו אא"כ פדאו מקודם שנכנס:
אלא בערי מקלט - על כרחך עיקרו בפנים ונופו לחוץ לא משכחת לה אלא לקולא:
אמר רבא בעיקרו כולי עלמא לא פליגי כו' - לעולם כדקא משנינן הא רבי יהודה והא רבנן דלרבנן לא שדינן לא נוף בתר עיקרו ולא עיקרו בתר נוף לא במעשר ולא בערי מקלט כדקתני קמייתא מכנגד החומה ולפנים כלפנים ורבי יהודה פליג ואמר שדי עיקרו בתר נופו ודקאמרת דלמא לחומרא קאמר אנן נמי לחומרא אמרינן לה לענין מעשר כדאמרן ולענין מקלט היכא דעיקרו בחוץ ונופו בפנים דחומרא הוא שדי עיקרו בתר נופו ואם רוצח בעיקרו לא מצי קטיל ליה והיכא דעיקרו בפנים ונופו בחוץ דקאמר בה רבי יהודה הלך אחר הנוף לאו למישדי עיקרו בתר נופו ולמימר דכי היכי בנופו מצי קטיל ליה בעיקרו נמי מצי קטיל קאמר דבעיקרו שבפנים כולי עלמא לא פליגי דלא מצי קטיל והיכא דקאי רוצח בנופו שבחוץ ויכול גואל הדם לעמוד חוץ לתחום ולהורגו בחצים ובצרורות כולי עלמא לא פליגי דמצי קטיל דלכולי עלמא נוף בתר עיקר לא שדינן כי פליגי דקאמר ר' יהודה הלך אחר הנוף למהוי עיקרו דרגא לנופו שיכנס גואל הדם בתוך התחום ויעלה דרך העיקר ויהרגנו בנופו קאמר וכי הך קולא אית ליה לר' יהודה דהא לאו עיקר שדי בתר נוף אלא כל חד כדקאי:
רב אשי אמר מאי אחר הנוף - דקאמר מתני' דהכא וכן ברייתא בערי מקלט אף אחר הנוף ורבי יהודה היא וכולהו לחומרא ולענין מעשר כדשנינן ולענין מקלט אף אחר הנוף קאמר דהיכא דעיקרו בחוץ ונופו בפנים שדי עיקרו בתר נופו לחומרא ולא תימא כדקאי קאי אבל היכא דעיקרו בפנים ונופו בחוץ שדי נופו בתר עיקרו ולא מצי קטיל בנופו ומשום דבכולי גמרא שדינן נוף בתר עיקר אצטריך הכא למימר דלענין מקלט זמנין דשדינן עיקר בתר נוף לחומרא:
מתני' הרג באותה העיר - רוצח שגלה לעיר מקלט וחזר והרג באותה העיר בשוגג:,גולה משכונה לשכונה - בתוך העיר כי מן העיר אינו רשאי לצאת מפני רציחה ראשונה:,ובן לוי - שהוא מיושבי העיר והרג בשוגג גולה מעיר לעיר שהוא רשאי לצאת מן העיר שלא גלה שם:
גמ' ושמתי לך בחייך - כאן הבטיחו הקדוש ברוך הוא למשה שיזכה למצוה זו בחייו שהבדיל שלש ערים:,מקום ממקומך - שתהא מחנה לויה קולטת ואף ערי מקלט יהיו ערי לויה:
פלך - מדינה:,מאי קרא - דפלכו קולטו ודמתני' נמי דקתני גולה משכונה . לשכונה:,בעיר מקלטו - קרא יתירא הוא דמצי למכתב כי שם ישב:
מתני' אם אמרו לו אעפ"כ - אנו רוצים לכבדך יקבל מהם:
Tossafot
אימור דשמעת ליה לרבי יהודה לחומרא. וצריך עיון מנא ליה דלא אמרינן גם להקל וי"ל דמסברא אית ליה דלא פליגי רבי יהודה ורבנן כולי האי כי אם בחומרא בעלמא: ,גבי מעשר לחומרא עיקרו בחוץ ונופו בפנים כי היכי דבנופו לא מצי פריק כו'. פי' לא אזלינן בתר נוף לקולא לומר דכי היכי דבנופו דבפנים מצי אכיל בלא פדייה הכי נמי בעיקרו מבחוץ מצי אכיל ליה בלא פדייה אלא לחומרא דוקא לומר דלא מצי פריק ליה בעיקרו ומשמע דפשיטא ליה דבנוף גופיה מצי אכיל דנהי דשדינן עיקר בתר נוף לחומרא מ"מ נוף לא שדינן בתר עיקרו גם לחומרא:
מר סבר עיקרו הוי דרגא כו'. קצת קשה מנא ליה לאפלוגי רבנן ארבי יהודה בהא ויש לומר דמשמע מתוך הברייתא דפליגי לרבי יהודה בתרתי בין במעשר בין בערי מקלט מדנקט ערי מקלט גבי ירושלים:
רב אשי אמר מאי אחר הנוף. פי' רב אשי בא למידק הא דפרכינן אלא עיקרו בפנים ונופו לחוץ הכא נמי דבעיקרו מצי קטיל וקאמר דאף אחר הנוף קתני מתני' דגם אחר הנוף אזלינן היכי דהוי חומרא כמו דעיקרו בחוץ ונופו בפנים דשדינן עיקרו בתר נופו ואף בעיקר לא מצי קטיל וה"ה דאזלינן בתר עיקר למישדייה נופו בתר עיקרו לחומרא כגון בעיקרו בפנים ונופו לחוץ דאף בנופו לא קטלינן דאזלינן בתר עיקרו וקשה דא"כ כי היכי דקתני הולך אחר הנוף דהיינו אף אחר הנוף ה"ה דהוה מצי למתני הכל הולך אחר העיקר ועוד קשה דהא לעיל גבי מעשר כי קאמר דאזלינן בתר הנוף לחומרא משמע דמכל מקום פשיטא ליה דדין נוף עצמו לא היה בטל כלל דלא שדינן ליה בתר עיקרו כדפרישית לעיל ולכך ניחא פירוש הר"ם דודאי דין נוף עצמו לא היה בטל לעולם גם לחומרא כדפירשתי והכי קאמר אף לאחר הנוף שדינן ליה עיקר לחומרא כמו עיקרו בחוץ ונופו בפנים כי היכי דנופו לא מצי קטיל בעיקר נמי לא מצי קטיל והוא הדין דעיקר אזיל בתר נפשיה שיש לעיקר דין עצמו כגון דעיקרו בפנים ונופו בחוץ אע"ג דבנופו מצי קטיל כדפירש דלעולם יש לו לנוף דין עצמו גם להקל מכל מקום דעיקר מבפנים לא מצי קטיל דלא שדינן העיקר בתר הנוף לקולא רק לחומרא אבל הקונטרס פירש אף אחר הנוף משום דבכולי הש"ס שדינן לנוף בתר העיקר אצטריך למימר הכא גבי מקלט דזימנין דשדינן עיקר בתר הנוף לחומרא לפי זה ניחא קצת הא דנקט אחר הנוף טפי מאחר העיקר מיהו גם זה קשיא דהא לענין מעשר לא שדינן לעולם בתר עיקרו כדפ"ל לכך ניחא לפי' הר"ם:
פלכו קולטו. קשה דהא אמרינן כבר גולה מפלך [לפלך] ועוד הא קאמר בן לו' גולה מעיר לעיר ויש לומר דאם גולה מעיר לעיר יהיה רשאי לילך בכל העיר ובתחומיה ואם יגלה לפלכו פלכו קולטו בו שלא יצא משכונה לשכונה:
Texte : Sefaria — William Davidson Edition - Vocalized Aramaic · traduction française de travail, à valider.