מכות י׳ אמסכת מכותמכות י׳ א
גמרא דכתיב: ״גלעד קרית פעלי און עקבה מדם״, מאי ״עקובה מדם״? אמר רבי אלעזר: שהיו עוקבין להרוג נפשות. ומאי שנא מהאי גיסא ומהאי גיסא דמרחקי, ומאי שנא מציעאי דמקרבי? אמר אביי: בשכם נמי שכיחי רוצחים, דכתיב: ״וכחכי איש גדודים חבר כהנים, דרך ירצחו שכמה וגו׳״, מאי ״חבר כהנים״? אמר רבי אלעזר: שהיו מתחברין להרוג נפשות, ככהנים הללו שמתחברין לחלוק תרומות בבית הגרנות. ותו ליכא? והא כתיב: ״ועליהם תתנו ארבעים ושתים עיר״! אמר אביי: הללו, קולטות בין לדעת בין שלא לדעת. הללו – לדעת קולטות, שלא לדעת אינן קולטות. וחברון עיר מקלט הוא[י]? והכתיב: ״ויתנו לכלב את חברון כאשר דבר משה״! אמר אביי: פרוודהא, דכתיב: ״ואת שדה העיר ואת חצריה נתנו לכלב בן יפנה״. וקדש עיר מקלט הואי? והכתיב: ״וערי מבצר הצדים צר וחמת רקת וכנרת וגו׳ וקדש ואדרעי ועין חצור״, ותניא: ערים הללו אין עושין אותן לא טירין קטנים ולא כרכים גדולים אלא עיירות בינוניות! אמר רב יוסף: תרתי קדש הואי. (אמר) רב אשי [אמר]: כגון סליקום ואקרא דסליקום. גופא: ערים הללו, אין עושין אותן לא טירין קטנים ולא כרכין גדולים, אלא עיירות בינוניות. ואין מושיבין אותן אלא במקום מים, ואם אין שם מים – מביאין להם מים. ואין מושיבין אותן אלא במקום שווקים, ואין מושיבין אותן אלא במקום אוכלוסין. נתמעטו אוכלוסיהן – מוסיפין עליהן. נתמעטו דיוריהן – מביאין להם כהנים לוים וישראלים. ואין מוכרין בהן לא כלי זיין, ולא כלי מצודה, דברי רבי נחמיה. וחכמים מתירין. ושוין שאין פורסין בתוכן מצודות, ואין מפשילין לתוכן חבלים, כדי שלא תהא רגל גואל הדם מצויה שם. אמר רבי יצחק: מאי קרא? ״ונס אל אחת מן הערים האל וחי״ – עביד ליה מידי דתהוי ליה חיותא. תנא: תלמיד שגלה – מגלין רבו עמו, שנאמר: ״וחי״ – עביד ליה מידי דתהוי ליה חיותא. אמר רבי זעירא: מכאן שלא ישנה אדם לתלמיד שאינו הגון. אמר רבי יוחנן: הרב שגלה – מגלין ישיבתו עמו. איני? והא אמר רבי יוחנן: מנין לדברי תורה שהן קולטין? שנאמר: ״את בצר במדבר וגו׳״, [וכתיב בתריה:] ״וזאת התורה״. לא קשיא, הא – בעידנא דעסיק בה, הא – בעידנא דלא עסיק בה. ואי בעית אימא, מאי קולטין – ממלאך המות. כי הא דרב חסדא הוה יתיב וגריס בבי רב, ולא הוה קא יכיל שליחא [דמלאכא דמותא] למיקרב לגביה, דלא הוה שתיק פומיה מגירסא, סליק ויתיב אארזא דבי רב, פקע ארזא ושתיק, ויכיל ליה. אמר רבי תנחום בר חנילאי: מפני מה זכה ראובן לימנות בהצלה תחלה? מפני שהוא פתח בהצלה תחלה, שנאמר: ״וישמע ראובן ויצלהו מידם״. דרש רבי שמלאי: מאי דכתיב: ״אז יבדיל משה שלש ערים בעבר הירדן מזרחה [שמש]״? אמר לו הקדוש ברוך הוא למשה: הזרח שמש לרוצחים. איכא דאמרי אמר לו: הזרחת שמש לרוצחים. דרש רבי סימאי: מאי דכתיב: ״אהב כסף לא ישבע כסף ומי אהב בהמון לא תבואה״? ״אהב כסף לא ישבע כסף״ – זה משה רבינו, שהיה יודע שאין שלש ערים שבעבר הירדן קולטות עד שלא נבחרו שלש בארץ כנען, ואמר: מצוה שבאה לידי אקיימנה. ״ומי אהב בהמון לא תבואה״ – למי נאה ללמד בהמון? מי שכל תבואה שלו. והיינו דאמר רבי אלעזר: ״מאי דכתיב מי ימלל גבורות ה׳ ישמיע כל תהלתו״? למי נאה (ללמד) [למלל] גבורות ה׳ – מי שיכול להשמיע כל תהלתו. ורבנן, ואיתימא רבה בר מרי, אמר: ״מי אהב בהמון לו תבואה״ – כל האוהב (למלמד) בהמון – לו תבואה. יהבו ביה רבנן עינייהו ברבא בריה דרבה. (סימן: אשי ללמוד, רבינא ללמד). רב אשי אמר: כל האוהב ללמוד בהמון – לו תבואה. והיינו דאמר רבי יוסי ברבי חנינא: מאי דכתיב: ״חרב אל הבדים ונאלו״? חרב על צוארי שונאיהם של תלמידי חכמים, שיושבין ועוסקין בתורה בד בבד, ולא עוד אלא שמטפשין – כתיב הכא: ״ונאלו״, וכתיב התם: ״אשר נואלנו״. ולא עוד אלא שחוטאין, שנאמר: ״ואשר חטאנו״. ואיבעית אימא מהכא: ״נואלו שרי צען״. רבינא אמר: כל האוהב ללמד בהמון – לו תבואה. והיינו דאמר רבי: הרבה תורה למדתי מרבותי, ומחבירי יותר מהם, ומתלמידי יותר מכולן. אמר רבי יהושע בן לוי: מאי דכתיב: ״עמדות היו רגלינו בשעריך ירושלם״? מי גרם לרגלינו שיעמדו במלחמה – שערי ירושלם, שהיו עוסקים בתורה. ואמר רבי יהושע בן לוי: מאי דכתיב: ״שיר המעלות לדוד שמחתי באמרים לי בית ה׳ נלך״? אמר דוד לפני הקדוש ברוך הוא: רבונו של עולם, שמעתי בני אדם שהיו אומרים: ״מתי ימות זקן זה, ויבא שלמה בנו ויבנה בית הבחירה ונעלה לרגל?״, ושמחתי. אמר לו הקדוש ברוך הוא: ״כי טוב יום בחצריך מאלף״ – טוב לי יום אחד שאתה עוסק בתורה לפני, מאלף עולות שעתיד שלמה בנך להקריב לפני על גבי המזבח. ומכוונות להם דרכים וכו׳. תניא, רבי אליעזר בן יעקב אומר: