Guémara
avant d'entrer sous la couverture nuptiale, en raison de la raison d'Oula — de peur qu'elle donne de la terouma aux membres de sa famille non sacerdotale que son mari lui a confiée.
עַד שֶׁתִּכָּנֵס לַחוּפָּה, מִשּׁוּם דְּעוּלָּא.
La Guemara demande : et ben Bag Bag, que dit-il de cet argument a fortiori ? La Guemara répond qu'il maintient que cet argument a fortiori est invalide parce qu'il n'accepte pas qu'il puisse y avoir une revendication de simfon concernant l'acquisition d'esclaves. La raison est que s'il s'agit d'un défaut apparent que le maître a trouvé sur l'esclave, il a vu le défaut et l'a acheté malgré tout. Il ne peut donc pas plus tard prétendre que la transaction était injuste. S'il s'agit de défauts cachés sur son esclave, quelle importance cela a-t-il pour lui ? Il n'en a besoin que pour le travail, et il se soucie peu des défauts cachés qui n'altèrent pas sa capacité à travailler.
וּבֶן בַּג בַּג? סִימְפּוֹן, בַּעֲבָדִים לֵית לֵיהּ. אִי מוּמִין שֶׁבַּגָּלוּי הוּא – הָא קָא חָזֵי לֵיהּ. אִי מִשּׁוּם מוּמִין שֶׁבַּסֵּתֶר – מַאי נָפְקָא לֵיהּ מִינֵּיהּ? לִמְלָאכָה קָא בָעֵי לֵיהּ לָא אִיכְפַּת לֵיהּ.
Et même si cet esclave s'avère être un voleur ou un joueur [kuvyustus] — ce qui sont des défauts cachés affectant son travail —, il lui est acquis, c'est-à-dire que l'esclave est acquis par celui qui l'a acheté et la transaction n'est pas remboursable. La raison est que l'acheteur aurait dû suspecter ce genre de comportement, commun parmi les esclaves, et il supporte donc la perte. Que dis-tu ? Peut-être a-t-il découvert que l'esclave est un brigand armé et passible d'être tué par le gouvernement pour cela, ou condamné à mort par le gouvernement pour une autre raison, et recherché par les autorités. Ce n'est pas une revendication valide, car ces affaires font l'objet de publicité, et on suppose donc qu'il a pris le risque en considération.
נִמְצָא גַּנָּב אוֹ קוּבְיוּסְטוּס – הִגִּיעוֹ. מַאי אָמְרַתְּ, לִסְטִים מְזוּיָּין אוֹ (נִכְתַּב) [מוּכְתָּב] לַמַּלְכוּת? הָנְהוּ קָלָא אִית לְהוּ!
La Guemara demande : maintenant, tant selon le premier maître — Yoḥanan ben Bag Bag — que selon l'autre maître — Rabbi Yehouda ben Beteira —, la fille d'un non-Cohen fiancée à un Cohen ne peut pas manger de la terouma par décret rabbinique. Quelle est donc la différence entre eux ?
מִכְּדִי, בֵּין לְמָר וּבֵין לְמָר לָא אָכְלָה, מַאי בֵּינַיְיהוּ?
La Guemara répond : la différence entre eux concerne trois cas. La Guemara développe : si le mari a initialement accepté ses défauts, il n'y a pas de crainte qu'un facteur d'annulation conduise à l'annulation des fiançailles, mais il reste une crainte qu'elle donne de la terouma aux membres de sa famille. Si son père l'a remise aux agents du fiancé, ou si les agents du père ont accompagné le messager du mari — et qu'elle n'est donc plus dans la maison de son père —, il n'y a pas de crainte qu'elle donne de la terouma aux membres de sa famille, mais il reste possible que les fiançailles soient annulées.
אִיכָּא בֵּינַיְיהוּ: קִיבֵּל, מָסַר, וְהָלַךְ.
§ La Guemara revient aux halakhot de la michna. La michna enseigne que si l'on fiance une femme par argent, Beit Shammaï dit qu'il faut la fiancer avec au moins un dinar, tandis que selon l'avis de Beit Hillel même une perouta suffit. La Guemara demande : quel est le raisonnement de Beit Shammaï ? Rabbi Zeira dit : leur raisonnement est qu'une femme est exigeante envers elle-même et considère qu'il est indigne de sa dignité d'être acquise pour une somme dérisoire, et qu'elle n'acceptera donc pas d'être fiancée pour moins d'un dinar.
בְּכֶסֶף, בֵּית שַׁמַּאי אוֹמְרִים בְּדִינָר וְכו׳. מַאי טַעְמַיְיהוּ דְּבֵית שַׁמַּאי? אָמַר רַבִּי זֵירָא: שֶׁכֵּן אִשָּׁה מַקְפֶּדֶת עַל עַצְמָהּ, וְאֵין מִתְקַדֶּשֶׁת בְּפָחוֹת מִדִּינָר.
Abaye lui dit : si tel est le cas, concernant les filles de Rabbi Yannaï, par exemple, qui sont très exigeantes envers elles-mêmes et leur honneur, et qui n'accepteront pas d'être fiancées pour moins de trois kav de dinars en raison de leur statut — diras-tu aussi que si elle tend la main et accepte un dinar d'un autre homme, ce ne serait pas des fiançailles valides ?
אֲמַר לֵיהּ אַבָּיֵי: אֶלָּא מֵעַתָּה, כְּגוֹן בְּנָתֵיהּ דְּרַבִּי יַנַּאי, דְּקָפְדָן אַנַּפְשַׁיְיהוּ, וְלָא מִקַּדְּשָׁן בְּפָחוֹת מִתַּרְקְבָא דְּדִינָרֵי, הָכִי נָמֵי דְּאִי פָּשְׁטָה יָדָהּ וְקִבְּלָה חַד זוּזָא מֵאַחֵר, הָכִי נָמֵי דְּלָא הָווּ קִדּוּשִׁין?
Rabbi Zeira dit à Abaye : je n'ai pas dit que cette halakha inclut un cas où elle a tendu la main et accepté des fiançailles. Elle a le droit de renoncer volontairement à sa dignité. Lorsque j'ai dit cette halakha, je visais un cas où il l'a fiancée la nuit et qu'elle n'a pas vu ce qu'on lui donnait. Alternativement, lorsqu'elle a nommé un agent pour la fiancer mais ne lui a pas dit explicitement combien elle souhaitait recevoir pour ses fiançailles. Dans ces cas on suppose qu'elle est exigeante envers son honneur et n'acceptera pas d'être fiancée pour moins d'un dinar.
אֲמַר לֵיהּ: פָּשְׁטָה יָדָהּ וְקִבְּלָהּ לָא קָאָמֵינָא, כִּי קָאָמֵינָא, דְּקַדְּשַׁהּ בְּלֵילְיָא, אִי נָמֵי דְּשַׁוִּיָה שָׁלִיחַ.
Rav Yossef donne une autre explication : le raisonnement de Beit Shammaï est conforme à ce que Rav Yehouda dit que Rav Asi dit. Car Rav Yehouda dit que Rav Asi dit : toute somme d'argent mentionnée dans la Torah est en monnaie tyrienne — c'est-à-dire des dinars de Tyr, qui ont une valeur élevée. Et toute somme d'argent fixée par la loi rabbinique est mesurée en monnaie provinciale. La monnaie locale — c'est-à-dire celle qui existait à l'époque des Sages de la Michna — valait environ un huitième de la valeur de la monnaie tyrienne. Beit Shammaï suivent la somme standard de la Torah, et le plus petit montant possible en monnaie tyrienne est la pièce d'argent, qui vaut un dinar.
רַב יוֹסֵף אָמַר: טַעְמַיְהוּ דְּבֵית שַׁמַּאי כִּדְרַב יְהוּדָה אָמַר רַב אַסִּי. דְּאָמַר רַב יְהוּדָה אָמַר רַב אַסִּי: כׇּל כֶּסֶף הָאָמוּר בַּתּוֹרָה – כֶּסֶף צוֹרִי, וְשֶׁל דִּבְרֵיהֶם – כֶּסֶף מְדִינָה.
La Guemara discute la question elle-même. Rav Yehouda dit que Rav Asi dit : toute somme d'argent mentionnée dans la Torah est en monnaie tyrienne, et toute somme d'argent fixée par la loi rabbinique est mesurée en monnaie provinciale. La Guemara demande : et est-ce un principe établi que toute mention d'argent dans la Torah renvoie à une pièce d'argent valant au moins un dinar ?
גּוּפָא, אָמַר רַב יְהוּדָה אָמַר רַב אַסִּי: כׇּל כֶּסֶף הָאָמוּר בַּתּוֹרָה – כֶּסֶף צוֹרִי, וְשֶׁל דִּבְרֵיהֶם – כֶּסֶף מְדִינָה. וּכְלָלָא הוּא?
Rachi
סימפון בעבדים ליכא - לבטל את המקח:,הא קא חזי להו - וסבר וקיבל:
נמצא גנב כו' - אינו בטל בכך דהא קי"ל המוכר עבד לחבירו ונמצא גנב או קוביוסטוס הגיעו וברייתא היא [בב"ב בהמוכר פירות] (ב"ב דף צב:):,קוביוסטוס - גונב נפשות:,הגיעו - הרי הוא שלו דסתם עבד גנב הוא:,לסטים מזויין - דהא לא שכיח ולא קבלו עליו:,או מוכתב למלכות - שנתחייב מיתה למלך:,קלא אית להו - וסבר וקבל:
קיבל מסר והלך - סימן הוא:,קיבל - עליו את המומים משום סימפון ליכא משום דעולא איכא:,מסר - האב לשלוחי הבעל או שהלכו שלוחי האב עם שלוחי הבעל ועודה בדרך משום סימפון איכא משום שמא תשקה ליכא דליתנהו לאחיה ולאחותה גבה:
תרקבא - שלשה קבין:,דדינרי - זהובים:
דשוייה שליח - לקבל קדושיה ולא נמלך בה בכמה ובנתיה דרבי ינאי נמי אי שוו שליח לא הוו קדושין אלא בתרקבא דדינרי:
כל כסף האמור בתורה כסף צורי - אם פירש שקלים הוי שקל צורי ואם סתם הוי מטבע הפחותה שבצורי:,ושל דבריהם כסף מדינה - לקמן מפרש לה כסף מדינה שמינית שבכסף צורי אם סלע הוא שמינית שבסלע צורי ואם דינר הוא שמינית שבדינר צורי הלכך פרוטה לא מצית למימר לפי שהיא של נחושת ובצורי מטבע של נחושת ליכא ובקדושין כסף כתיב דהא קיחה קיחה גמירי וכיון דאפיקתי' מפרוטה אלמא מידי דחשיבות בעי אוקמוה אדינר כדלקמן:
וכללא הוא - שכסף שכתוב בתורה דוקא כסף כתיב או שוייו ונ"מ דהוי כסף צורי ולא פרוטות:
Tossafot
עד שתכנס לחופה משום דעולא - מדנקט עד שתכנס לחופה משמע דהיינו כמשנה אחרונה דפ' אע"פ (כתובות דף נז.) שאינה אוכלת בהגעת זמן עד שתכנס לחופה ותימה דבפ' אע"פ (שם) פליגי אמוראי במשנה ראשונה שאינה אוכלת בתרומה עד שיגיע זמן אי משום דעולא או משום סימפון אפ"ה במשנה אחרונה מודו כולהו דטעמא משום סימפון כדאיתא התם דקאמר התם [ובתרייתא] משום סימפון והכא קאמר משום דעולא דהיינו משום שמא ימזגו וי"ל עד שתכנס לחופה לאו דוקא אלא עד שיגיע זמן וכמשנה ראשונה ולפי שבהגעת זמן רגילין לעשות חופה נקט חופה והר"ר משה מנרבונה מפרש עד שתכנס לחופה הוי דוקא דקסבר אי לאו דגזרו מעיקרא משום דעולא משום סימפון לא היו מתחילין לגזור ולאסור עד שתכנס לחופה שהרי מומין לא שכיחי ורוב נשים אין בהם מום אלא מאחר שהתחילו לגזור משום דעולא שגזרו בתחילה עד הגעת זמן משום שמא ימזגו האריכו הגזירה משם ואילך עד החופה משום סימפון הואיל וכבר הוצרכו לגזור עד הגעת זמן משום דעולא ולכך תלה הטעם בדעולא שהוא עיקר הדבר וגם יש ספרים דגרסי התם עד שתכנס לחופה משום דעולא ומשום סימפון ולפי"ז ניחא וקצת קשה דאמר בסמוך איכא בינייהו קבל מסר והלך במסר והלך למ"ד משום דעולא ליכא ומשום סימפון איכא ולפי' הר"ר משה ק' מאי קאמר הא כולהו אית להו דעולא וההיא דסימפון כדפי' וצ"ל דמאי בינייהו לאו לפי האמת שנוהג עכשיו דאז חיישינן לסימפון אלא לפי משנה ראשונה בא לפרש מה לנו אי הוי טעמא משום דעולא או משום סימפון:
קוביוסטוס פ"ה גונב נפשות וקשה דבפ"ק דבכורות (דף ה.) אמר שאל קונטריקוס הטפסר לריב"ז גבי שקלים ובקע לגלגולת בגבוי הכסף אתה מוצא מאתים ואחד ככר וי"א מנה ובנתינת הכסף אתה מוצא ק' ככר משה רבכם גנב היה או קוביוסטוס היה או אינו בקי בחשבונות היה ומה ענין גונב נפשות לחסרון השקלים לכן פר"ח דקוביוסטוס משחק בקוביא והא דאמר בבראשית רבה (פרשה וישלח) ויאמר שלחני כי עלה השחר דקאמר ליה יעקב למלאך וכי גנב אתה או קוביוסטוס אתה שאתה מתיירא מן השחר לפירוש הקונטרס ניחא ולפירוש רבינו חננאל נמי יש לומר דאדם שמשחק בקוביא רגיל להיות עליו נושים הרבה ונטמן בפניהם:,הנהו קלא אית להו - פ"ה וסבר וקבל וקשה לר"ת דבפרק המוכר פירות (ב"ב דף צב:) אמר בהדיא לסטים מזויין או מוכתב למלכות אומר לו הרי שלך לפניך ומפרש ר"ת קלא אית להו ולא שכיחי ולא חשו להו לסימפון כיון דלא שכיחי ורבינו אליהו מקיים פי' הקונטרס דהיכא דקיבל המוכר מעות אמרינן מדלא בדק הלוקח קודם נתינת המעות הני מומין דאית להו קלא אם כן סבר וקבל והא דאומר לו הרי שלך לפניך מיירי קודם שנתן הלוקח מעות וקצת משמע כן התם דפריך ולימא המוציא מחבירו עליו הראייה אלמא משמע דהלוקח מוחזק:
קבל מסר והלך - פ"ה קבל או מסר או הלך כלומר מסר האב לשלוחי הבעל או שהלכו שלוחי האב עם שלוחי הבעל וקשה דמשמע הכא דבמסר לשלוחי הבעל חיישינן לסימפון ובפרק נערה שנתפתתה (כתובות מח:) אמר רב מסירתה לכל אף לתרומה משמע דמשום סימפון ליכא למיחש לכך נראה לפרש דמסר והלך חדא מילתא היא וה"פ מסר האב לשלוחי הבעל והלך גם הוא עמהם והלכך חיישינן לסימפון דאז לא בדקינן לה עד שתהא בביתו אבל מסירה דהתם מיירי כשלא הלך עמהם דאז בדק לה מיד:
שכן אשה מקפדת על עצמה וכו' - קס"ד דר' זירא אפילו פשטה ידה וקבלה קאמר דאינה מקודשת הואיל ורגילה להקפיד על דינר משום דכתיב כסף בקרא ולגבי דידה לא חשיב כסף אלא דבר שרגילה בו להקפיד ומש"ה (קפדי) בנתיה דרבי ינאי שרגילות להקפיד על תרקבא דדינרי הכי נמי לא יתקדשו בדינר אפילו פשטה ידה וקיבלה פחות מתרקב לא יחשב כסף לגבייהו ואין זו סברא ומשני פשטה ידה לא קאמינא דאפילו בפרוטה היתה מתקדשת דכסף קרינא ביה כי קאמינא דקידשה בליליא אי נמי דשוייה שליח ובהכי הוי פלוגתא דב"ש וב"ה דמתני' ופירש הקונטרס דבנתיה דרבי ינאי היכא דשוו שליח לא הוו קדושין אלא דוקא בתרקבא דדינרי וקשה דא"כ נתת דבריך לשיעורין כיון דאזלינן בתר כל אחת ואחת לפי דעתה דכה"ג פריך בפ"ק דגיטין (דף יד.) ובפרק חזקת הבתים (ב"ב דף כט.) גבי בר אלישיב ונראה דהכי פריך אלא מעתה כגון בנתיה דרבי ינאי וכו' וכי תימא הכי נמי דלא מתקדשי בפחות מתרקבא דדינרי א"כ נתת דבריך לשיעורין דבנתיה דרבי ינאי משום שהן עשירות לא מתקדשי בפחות מתרקבא דדינרי ואחרות מתקדשות בדינר ומשני פשטה ידה לא קאמינא דגלתה בדעתה דאינה מקפדת ומתקדשת אפי' בשוה פרוטה כי קאמינא דקידשה בליליא אי נמי דשויה שליח דאז כולן שוות דבפחות מדינר אינה מתקדשת ואז אינן יוצאות מכלל שאר נשים דהן יודעות שלא יתנו לשליח אלא כמו לשאר נשים:
כל כסף האמור בתורה סתם כסף צורי - פי' הקונט' אם פירש שקלים הוי שקל צורי ואם סתם הוי מטבע פחותה שבצורי הלכך פרוטה לא מצית אמרת לפי שהיא של נחשת ובצורי מטבע של נחשת ליכא ובקדושין כסף כתיב דקיחה קיחה גמירי וכיון דאפיקתיה מפרוטה אלמא מידי דחשיבות בעי אוקמוה אדינר ולקמיה בשמעתין פי' הקונטרס דה"ג גופא אמר רב יהודה אמר רב אסי והיינו משום דאי קאי אדלעיל הוה ליה למיפרך לאלתר לימא רב אסי דאמר כבית שמאי:
Texte : Sefaria — William Davidson Edition - Vocalized Aramaic · traduction française de travail, à valider.