Guémara
Rabbi Zeira dit : Rabbi Yehouda haNassi concède en ce qui concerne l'amende du violeur et du séducteur qu'ils paient tous cette amende, et qu'ils ne sont pas exemptés simplement parce que leurs actes de rapprochement ont eu lieu avec une non-vierge. La Guemara demande : en quoi ce cas diffère-t-il de la peine de mort ? En ce qui concerne la peine de mort, ils sont punis comme s'ils avaient eu des relations avec une non-vierge fiancée, et pourtant en ce qui concerne l'amende, ils paient comme s'ils avaient eu des relations avec une vierge. La Guemara répond : c'est différent là-bas, en ce qui concerne la peine capitale, car le verset dit : « Alors l'homme seul qui aura couché avec elle mourra » (Devarim 22, 25), ce qui indique qu'un seul homme est exécuté pour avoir eu des relations avec une vierge, et pas plus.
אָמַר רַבִּי זֵירָא: מוֹדֶה רַבִּי לְעִנְיַן קְנָס דְּכוּלְּהוּ מְשַׁלְּמִי. מַאי שְׁנָא מִקְּטָלָא? שָׁאנֵי הָתָם, דְּאָמַר קְרָא: ״וּמֵת הָאִישׁ אֲשֶׁר שָׁכַב עִמָּהּ לְבַדּוֹ״.
La Guemara demande : et les Sages, que font-ils de ce terme « seul » ? La Guemara répond : ils en ont besoin pour ce qui est enseigné dans une baraïta. Le verset dit : « Alors ils mourront tous deux » (Devarim 22, 22). Cela indique que ce n'est le cas que si tous deux sont égaux — c'est-à-dire que tous deux méritent la punition. Mais si l'un d'eux ne peut pas être puni — par exemple s'il est mineur — l'autre n'est pas exécuté non plus. Tel est l'avis de Rabbi Oshaya. Rabbi Yonatan dit que le verset : « Alors l'homme seul qui aura couché avec elle mourra » indique que dans certains cas un seul d'eux est passible de la peine de mort.
וְרַבָּנַן הַאי ״לְבַדּוֹ״ מַאי עָבְדִי לֵיהּ? מִיבְּעֵי לְהוּ לְכִדְתַנְיָא, ״וּמֵתוּ גַּם שְׁנֵיהֶם״ – עַד שֶׁיִּהְיוּ שָׁוִין כְּאֶחָד, דִּבְרֵי רַבִּי אוֹשַׁעְיָא. רַבִּי יוֹנָתָן אוֹמֵר: ״וּמֵת הָאִישׁ אֲשֶׁר שָׁכַב עִמָּהּ לְבַדּוֹ״.
La Guemara demande : et Rabbi Yoḥanan, d'où déduit-il cette conclusion — que seul le mari d'une femme peut la rendre non-vierge par un rapport de manière atypique — s'il utilise ce verset pour déduire le mode de fiançailles par le rapport sexuel ? La Guemara répond : si tel était le cas, que ce verset n'enseigne qu'une seule halakha, que le verset écrive : si un homme est trouvé couché avec une beulat ish, littéralement une femme qui a eu des relations avec un homme. Que signifie le terme « beulat ba'al », littéralement qui a eu des relations avec un mari ? Apprends-en deux halakhot : d'abord, qu'on peut fiancer une femme par le rapport sexuel ; et secondement, que seul le mari d'une femme peut la rendre non-vierge par un rapport de manière atypique.
וְרַבִּי יוֹחָנָן, הַאי סְבָרָא מְנָא לֵיהּ? אִם כֵּן נִכְתּוֹב קְרָא ״בְּעוּלַת אִישׁ״, מַאי ״בְּעוּלַת בַּעַל״ – שְׁמַע מִינַּהּ תַּרְתֵּי.
§ Un dilemme fut soulevé devant les Sages : puisque le rapport sexuel n'est pas un acte instantané mais comporte différentes étapes, le début du rapport effectue-t-il l'acquisition ou la fin du rapport effectue-t-il l'acquisition ? Quand exactement a lieu le moment des fiançailles ? La Guemara commente : la différence pratique qui découle de cette question concerne un cas où l'on n'a engagé que l'acte initial de rapprochement avec elle et où, entre-temps, elle a tendu la main et accepté des fiançailles d'un autre homme. Si le début du rapport sexuel effectue l'acquisition, les fiançailles de l'autre homme sont sans effet. Si la fin du rapport sexuel effectue l'acquisition, elle est fiancée à l'autre homme.
אִיבַּעְיָא לְהוּ: תְּחִילַּת בִּיאָה קוֹנָה אוֹ סוֹף בִּיאָה קוֹנָה? נָפְקָא מִינַּהּ כְּגוֹן שֶׁהֶעֱרָה בָּהּ, וּפָשְׁטָה יָדָהּ וְקִבְּלָה קִדּוּשִׁין מֵאַחֵר.
Alternativement, il y a une différence concernant un Grand Cohen qui acquiert une vierge par le rapport sexuel. Si seule la fin du rapport effectue l'acquisition, elle n'est plus vierge au moment des fiançailles, ce qui signifierait qu'un Grand Cohen ne peut pas acquérir une femme par le rapport sexuel, car il lui est interdit d'épouser une non-vierge (Vayikra 21, 14). Quelle est donc la halakha ? Ameimar dit au nom de Rava : quiconque a un rapport sexuel a en vue l'achèvement de l'acte, et non le début. L'acquisition n'est donc complète que lorsque l'acte a été achevé.
אִי נָמֵי, לְכֹהֵן גָּדוֹל דְּקָא קָנֵי בְּתוּלָה בְּבִיאָה, מַאי? אָמַר אַמֵּימָר מִשְּׁמֵיהּ דְּרָבָא: כׇּל הַבּוֹעֵל – דַּעְתּוֹ עַל גְּמַר בִּיאָה.
De plus, un dilemme fut soulevé devant les Sages : le rapport sexuel accompli pour effectuer les fiançailles effectue-t-il le mariage en même temps qu'il effectue les fiançailles, ou n'effectue-t-il que les fiançailles ? La différence pratique qui découle de cette question concerne tous les cas où il importe de savoir si une femme est fiancée ou mariée. Par exemple, une question est de savoir si l'acte lui permet d'hériter de ses biens. S'il l'a fiancée par le rapport sexuel, hérite-t-il de ses biens lorsqu'elle meurt comme il le ferait s'ils étaient mariés ?
אִיבַּעְיָא לְהוּ: בִּיאָה נִשּׂוּאִין עוֹשָׂה, אוֹ אֵירוּסִין עוֹשָׂה? נָפְקָא מִינַּהּ – לְיוֹרְשָׁהּ,
Et s'il est Cohen, est-il tenu de s'impurifier pour l'enterrer, comme il doit le faire pour sa femme ? Et de même, les fiançailles par le rapport sexuel lui permettent-elles d'annuler ses vœux à lui seul, sans la participation de son père ? Si tu dis que le rapport sexuel effectue le mariage, il hérite de ses biens, il s'impurifie pour l'enterrer, et il annule ses vœux seul. Et si tu dis qu'il n'effectue que les fiançailles, il n'hérite pas de ses biens, il ne s'impurifie pas pour l'enterrer, et il ne peut pas annuler ses vœux seul. Quelle est donc la halakha ?
וְלִיטַמֵּא לָהּ, וּלְהָפֵר נְדָרֶיהָ. אִי אָמְרַתְּ נִשּׂוּאִין עוֹשָׂה – יוֹרְשָׁהּ וּמִיטַּמֵּא לָהּ וּמֵיפֵר נְדָרֶיהָ, וְאִי אָמְרַתְּ אֵירוּסִין עוֹשָׂה – אֵינוֹ יוֹרְשָׁהּ וְאֵינוֹ מִיטַּמֵּא לָהּ וְאֵינוֹ מֵיפֵר נְדָרֶיהָ. מַאי?
Abaye dit : viens entendre une résolution à partir de la michna suivante (Ketubot 46b) : un père a autorité sur sa fille en ce qui concerne ses fiançailles, que ce soit par argent, par un document ou par le rapport sexuel. De même, un père a droit aux objets qu'elle a trouvés, à ses gains, et à annuler ses vœux — c'est-à-dire qu'un père peut annuler les vœux de sa fille. Et il accepte son acte de divorce en son nom si elle est divorcée des fiançailles avant de devenir une femme adulte. Et bien qu'il hérite de ses biens lorsqu'elle meurt — par exemple des biens qu'elle a hérités de la famille de sa mère — il ne jouit pas des fruits de ses biens de son vivant. Si la fille s'est mariée, le mari a plus de droits et d'obligations que son père n'en avait avant le mariage, car il jouit des fruits de ses biens de son vivant.
אָמַר אַבָּיֵי: תָּא שְׁמַע: הָאָב זַכַּאי בְּבִתּוֹ בְּקִדּוּשֶׁיהָ בְּכֶסֶף בִּשְׁטָר וּבְבִיאָה, וְזַכַּאי בִּמְצִיאָתָהּ וּבְמַעֲשֵׂה יָדֶיהָ, וּבַהֲפָרַת נְדָרֶיהָ, וּמְקַבֵּל אֶת גִּיטָּהּ, וְאֵינוֹ אוֹכֵל פֵּירוֹת בְּחַיֶּיהָ. נִישֵּׂאת – יָתֵר עָלָיו הַבַּעַל שֶׁאוֹכֵל פֵּירוֹת בְּחַיֶּיהָ.
La michna enseigne qu'un homme a des droits sur les fiançailles de sa fille par le rapport sexuel, et elle enseigne ensuite : si la fille s'est mariée. Cela indique que le rapport sexuel n'effectue que les fiançailles. La Guemara repousse cette affirmation : lorsqu'elle enseigne « si la fille s'est mariée », cela vise les autres modes mentionnés ici — c'est-à-dire les fiançailles par argent ou par document. Dans ces cas il y a une différence entre fiançailles et mariage, tandis qu'il est possible que les fiançailles par le rapport sexuel effectuent aussi le mariage.
קָתָנֵי ״בִּיאָה״, וְקָתָנֵי ״נִישֵּׂאת״! כִּי קָתָנֵי ״נִישֵּׂאת״ – אַשְּׁאָרָא.
Rava dit : viens entendre une résolution à partir d'une baraïta : une fille âgée de trois ans et un jour peut être fiancée par le rapport sexuel, et si son yavam a eu des relations avec elle, il l'a acquise. Et si elle est mariée, on est responsable si l'on a des relations avec elle, en raison de son statut de femme mariée. Et si elle est impure en tant que femme menstruée, elle rend impur celui qui a des relations avec elle pendant sept jours.
אָמַר רָבָא: תָּא שְׁמַע: בַּת שָׁלֹשׁ שָׁנִים וְיוֹם אֶחָד מִתְקַדֶּשֶׁת בְּבִיאָה, וְאִם בָּא עָלֶיהָ יָבָם – קְנָאָהּ, וְחַיָּיבִין עָלֶיהָ מִשּׁוּם אֵשֶׁת אִישׁ, וּמְטַמְּאָה אֶת בּוֹעֲלָהּ
Rachi
מודה לענין קנס - אע"ג דלענין קטלא לא חשיב לה כבתולה לענין קנס בשאינה ארוסה מודה דכולהו משלמי:,לבדו - קרא יתירא הוא דהא כתיב (דברים כ״ב:כ״ו) ולנערה לא תעשה דבר:
שניהם שוים - בני עונשין למעוטי גדול הבא על הקטנה:
האי סברא - דבעל עושה אותה בעולה שלא כדרכה כו' מנלן:
תחילת ביאה קונה - באירוסין:
אי נמי לכהן גדול - אם מותר לקדש בביאה אי אמרת תחילת ביאה קונה מותר ואם סוף ביאה קונה נמצאת בעולה משעת העראה שלא לשם קדושין ואסירה ליה דכתיב (ויקרא כ״א:י״ד) בתולה מעמיו יקח:
ביאה אירוסין עושה כו' - המקדש בביאה מי הויא הך ביאה כנשואין או אינה אלא כשאר אירוסין:
ואינו יורשה כו' - דקי"ל (יבמות דף כט:) אשתו ארוסה לא אונן ולא מיטמא לה מתה אינו יורשה ואינו מיפר נדריה בלא אביה:
ומקבל את גיטה - אם גירשה בעלה מן האירוסין בעודה נערה:,פירות - מנכסים הנופלים לה מבית אבי אמה:
קתני - קידושי ביאה והדר תני נשאת אלמא ביאה לאו נישואין עבדי:,כי קתני נשאת אשארא - אכסף ושטר דאין עושין נשואין אבל ביאה לעולם אימא לך דנשואין עושה:
מתקדשת בביאה - מדעת האב אבל פחות מכאן כנותן אצבע בעין ואינה ביאה:,קנאה - ואם רוצה להוציאה מוציאה בגט:,וחייבין עליה משום אשת איש - אם קיבל בה אביה קדושין:,ומטמאה את בועלה - כשהיא נדה שבעת ימים כדכתיב (ויקרא ט״ו:כ״ד) ותהי נדתה עליו:
Tossafot
עד שיהיו שניהם שוין - פי' הקונטרס בני עונשין למעט גדול הבא על הקטנה ולא נהירא דהא תנן בפ' יוצא דופן (נדה דף מד:) ומייתי לה בסמוך בת ג' שנים ויום אחד כו' וקא אמר אם בא עליה אחד מכל העריות האמורות בתורה מומתין על ידה משמע דגדול הבא על הקטנה חייב ואע"ג דקטנה לאו בת עונשין היא ויש מפרשים דההיא דהתם אתיא כרבי יונתן דפליג אדרבי אושעיא ודוחק הוא ור"ת פי' עד שיהיו שניהם במיתה אחת ולאו בבני עונשין תליא מילתא ואפילו גדול הבא על הקטנה חייב אם הם שוים בקטלא וקאי אמילתיה דר"מ דאמר בפ' ד' מיתות (סנהדרין דף סו:) גבי נערה המאורסה דר"מ סבר נערה ולא קטנה וחכמים אומרים נערה אפילו קטנה במשמע ובעא מיניה רבי יעקב בר אבא מרב בא על קטנה המאורסה לרבי מאיר מהו לגמרי ממעטינן לה או מסקילה ממעט לה אבל מחנק לא וקאמר התם מסתברא דלגמרי ממעט לה דאי ס"ד מסקילה ממעט לה אבל חנק חייב והא בעינן שניהם שוין כלומר באותה מיתה שאם היתה גדולה בסקילה ולפירוש זה ניחא דבעי התם רבי יעקב בר אבא בא על קטנה המאורסה לרבי מאיר מהו דוקא בארוסה מיבעיא ליה משום דאינן שוין במיתה אבל בנשואה ליכא למיבעי שהרי מיתתו בחנק ואם היתה גדולה היתה נמי בחנק ושניהם שוין למיתה אבל לפ"ה קשה אמאי מיבעי ליה בארוסה טפי מבנשואה ומיהו י"ל כיון דמתו גם שניהם כתיב בנשואה פשיטא ליה דפטור אבל בקטנה ארוסה מיבעיא ליה דס"ד דחייב וקאמר עד שיהיו שניהם שוין כלומר דאפילו ארוסה נמי הוא פטור לפי שאינם בני עונשין וקשה דאיכא התם אמוראי דנפקי מלתא דר"מ דחייב בחנק מהאי קרא דכתיב ומת האיש אשר שכב עמה לבדו ובעי התם לר"מ האי ומתו גם שניהם לר"מ מאי עביד ליה ומאי בעי לוקמא בנשואה כדפי' וי"ל דניחא ליה לתנא לדחוק לאוקמי מתניתין דיוצא דופן (נדה דף מד:) אפילו כר"מ:
כל הבועל דעתו על גמר ביאה - תימה דבפ' הבא על יבמתו (יבמות דף נה:) ילפינן דאשה נקנית לבעלה בהעראה אתיא קיחה קיחה דעריות והעראה היינו תחילת ביאה והכא מסיק דסוף ביאה קונה ואומר רשב"א דכי אמרינן העראה קונה היינו בשלא עשה כי אם העראה ופירש מיד דמוכח שלא היה בדעתו לקנות בגמר ביאה אבל הכא מיירי שגמר ביאתו דאז לא קני בהעראה כיון שדעתו על גמר ביאה והלשון מוכיח דקאמר כל הבועל ולא קאמר כל המערה והריב"ם תירץ הא דנקנית בהעראה היינו במפרש שרוצה לקנות בהעראה אבל בסתם דעתו על גמר ביאה ור"ת תירץ דאחרי שנתרבתה העראה כגמר ביאה אם כן כל מקום שמזכיר ביאה בהעראה קאמר וה"ק תחילת העראה קונה או בסוף העראה קונה ולמ"ד (שם) העראה זו הכנסת עטרה דשייך בה תחלה וסוף ורבינו נסים גאון תירץ דההיא דיבמות איירי אחר קדושין דע"י אותה העראה הוי כנשואה כמו חופה דלאחר קדושין וקשה לפירושו דקיחה קיחה גבי קדושין כתיב ולא מיירי בחופה כלל:
ומקבל את גיטה - יש להסתפק אם יכול האב לקבל גט לבתו קטנה משנשאת ונראה למורי הר"ר יצחק דמשנשאת אין האב יכול לקבל לה גט ואפילו היא קטנה ומביא ראיה מהא דתנן בירושלמי במסכת תרומות בפ"ח דהכי תנן התם האשה שהיתה אוכלת בתרומה ואמרו לה מת בעליך או גירשך וכן העבד שהיה אוכל בתרומה וכו' רבי אליעזר מחייב קרן וחומש רבי יהושע פוטר וקאמר עלה בגמרא ניחא מת בעליך גירשך מי לא ידעה רבנן אמרין כמשנה ראשונה שכן ארוסה בת ישראל אוכלת בתרומה ואביה מקבל גיטה ור"א אומר אפילו תימא כמשנה אחרונה תפתר שאמרה לו התקבל לי גיטי במקום פלוני והיה לו להביאו בי' ימים ומצא סוס רץ והביאו בה' ימים והשתא מדדחיק לאוקמי כמשנה אחרונה וכגון שאמרה התקבל וכו' ולא מוקי לה בשנשאת כשהיא קטנה ואביה מקבל את גיטה משמע דמשנשאת אף כי היא קטנה אין אביה מקבל גיטה:
וחייבין עליה משום אשת איש - פ"ה אם קיבל בה אביה קדושין ויש לתמוה אמאי איצטריך וחייבין עליה משום אשת איש והא קתני סיפא אם בא עליה אחד מכל העריות שבתורה מומתים על ידה ואשת איש בכלל כדמוכח פרק בן סורר ומורה (סנהדרין דף סט.) אפילו בהמה כדאיתא פרק ד' מיתות (סנהדרין נה:) בשמעתא דתקלה וקלון ונראה לר"י דקאי אאם בא עליה יבם קנאה וקא משמע לן דקונה קנין גמור וחייבין עליה אף מדאורייתא דסד"א דלא קניא אלא מדרבנן כדאמר (יבמות דף סח.) עשו ביאת בן ט' כמאמר בגדול דממעטין לה לקמן בפירקין (קידושין דף יט.) מאשר ינאף את אשת איש פרט לאשת קטן ה"נ נעשה ביאה בקטנה כמאמר בגדול קמ"ל ומיהו קשה דבפרק בן סורר ומורה (סנהדרין דף סט.) דייק מהך דהולכין בדיני נפשות אחר הרוב דאי לא אזלינן אחר הרוב ניחוש דילמא איילונית היא ואדעתא דהכי לא קדיש והשתא כיון דאאם בא עליה יבם קאי הוה ליה למימר אדעתא דהכי לא ייבם וכ"ת דאקדושין דאחיו שמת קאי ולהכי קאמר דאדעתא דהכי לא קדיש והשתא מאי נ"מ אפילו אדעתא דהכי קדיש מ"מ מצי למיפרך אמאי חייבים משום אשת איש והא איילונית לאו בת ייבום היא דכתיב (דברים כה) אשר תלד פרט לאיילונית לכן נראה לפרש דחייבין עליה משום אשת איש בין אאם בא עליה יבם בין אאשת איש דעלמא קאי וחידוש הוי דקאי נמי אאם בא עליה יבם דמסיפא דאם בא עליה א' מכל העריות כו' לא הוה שמעינן דמההיא לא משתמע אלא דוקא א"א והתם פריך מהא דמחייבין משום אשת איש והר"ר דוד תירץ דאיצטריך למיתני וחייבין עליה משום אשת איש לאשמועינן דסיפא דמומתים על ידה ר"ל דאף הבהמה אם היא באה על האשה נהרגה על ידה הבהמה דאי לא תני אלא הא דמומתים על ידה ה"א היינו דוקא עריות דומיא דא"א אבל הבהמה לא אבל השתא דתנא ברישא וחייבין עליה משום אשת איש א"כ סיפא דקתני מומתים על ידה אשמועינן חדוש דאף אותן עריות דלא דמיין לא"א כמו הבהמה אמרינן נהרגת. [וע"ע תוס' יבמות נז: ותוס' סנהדרין נה:]:
Texte : Sefaria — William Davidson Edition - Vocalized Aramaic · traduction française de travail, à valider.