Traité Ketubot

Étude de Ketubot 9b

Étude de la Guémara 9b

Guémara

Quiconque partait à une guerre de la maison royale de David écrivait à sa femme un guet keritout [un acte de divorce — ici conditionnel]. On procédait ainsi pour éviter que la femme d'un soldat ne se retrouve dans l'impossibilité de se remarier parce que son mari n'était pas revenu du combat et qu'aucun témoin ne pouvait attester de son sort : le divorce conditionnel lui conférait le statut de divorcée et la rendait libre de se remarier. Comme il est écrit : « Tu t'informeras du bien-être de tes frères et tu prendras leur gage [aroubatam] » (I Chemouel 17, 18). Que signifie « et tu prendras leur aroubatam » ? Rav Yossef a enseigné : cela désigne les choses mêlées [haméoravin] entre lui et elle — c'est-à-dire le lien du mariage. Puisqu'il était donc manifestement d'usage que les hommes partis en guerre laissent à leur femme un divorce conditionnel, et qu'Ouria mourut ensuite [à la guerre], Bat-Chéva se trouva rétroactivement divorcée depuis le moment où il était parti au combat. Elle n'était donc pas interdite à David.

כׇּל הַיּוֹצֵא לְמִלְחֶמֶת בֵּית דָּוִד, גֵּט כְּרִיתוּת כּוֹתֵב לְאִשְׁתּוֹ. דִּכְתִיב: ״וְאֶת אַחֶיךָ תִּפְקֹד לְשָׁלוֹם וְאֶת עֲרֻבָּתָם תִּקָּח״, מַאי ״וְאֶת עֲרֻבָּתָם תִּקָּח״? תָּנֵי רַב יוֹסֵף: דְּבָרִים הַמְעוֹרָבִין בֵּינוֹ לְבֵינָהּ.

À propos de la crédibilité de la déclaration « j'ai trouvé une ouverture ouverte » [péta'h patoua'h — le marié affirme avoir constaté, lors de l'union, que son épouse n'était pas betoula (vierge)], Abayé dit : nous aussi, nous avons appris dans la michna [qui ouvre le traité, 2a] une preuve en faveur de l'opinion de Rabbi Elazar : « La betoula se marie le mercredi. » Abayé en tire la déduction : le mercredi, oui — le jeudi, non. Quelle est la raison [de cette exigence] ? C'est en raison du refroidissement de la résolution [ikrouré daata] : si le mariage se tenait le jeudi, plusieurs jours s'écouleraient avant la prochaine session du tribunal, et entre-temps son ardeur se refroidirait et sa colère retomberait — au point qu'il risquerait de ne plus venir déclarer au tribunal que son épouse n'était pas vierge.

אָמַר אַבָּיֵי, אַף אֲנַן נָמֵי תְּנֵינָא: בְּתוּלָה נִשֵּׂאת לַיּוֹם הָרְבִיעִי. לְיוֹם רְבִיעִי — אִין, לְיוֹם חֲמִישִׁי — לָא. מַאי טַעְמָא — מִשּׁוּם אִיקָּרוֹרֵי דַעְתָּא.

La Guemara demande : et à quel sujet [les Sages] s'en préoccupent-ils ? Si c'est au sujet du versement de la ketouba [le montant dû en vertu du contrat de mariage] — c'est-à-dire que, s'il néglige de se présenter au tribunal, elle conservera le statut de vierge qui était le sien au moment du mariage et percevra, le moment venu, une ketouba à laquelle elle n'a pas droit — alors qu'il la lui donne, s'il le veut ! [C'est son argent : libre à lui d'y renoncer ; les Sages n'avaient pas à régler le calendrier des noces pour cela.] C'est donc plutôt en vue de la rendre interdite à lui [que les Sages ont fixé le mariage au mercredi : qu'il ne demeure pas, une fois sa colère retombée, avec une femme qui lui est devenue interdite] — et il s'agit bien d'un cas où il formule une réclamation [taana].

וּלְמַאי? אִי לְמִיתַּב לָהּ כְּתוּבָּה, נִיתֵּיב לַהּ! אֶלָּא לְאוֹסְרָהּ עָלָיו, וּדְקָא טָעֵין טַעֲנָה.

N'est-ce pas qu'il s'agit du cas où il formule la réclamation « j'ai trouvé une ouverture ouverte », et que sa parole est crue pour la rendre interdite à lui — conformément à l'opinion de Rabbi Elazar ? La Guemara écarte la preuve : non, on peut expliquer qu'il s'agit du cas où il formule la réclamation de l'absence de sang [taanat damim — il n'a pas trouvé le sang qu'aurait dû provoquer la rupture de l'hymen si elle avait été vierge]. C'est là une réclamation fondée sur un fait objectif et vérifiable, et non sur sa seule sensation [tandis que pour « péta'h patoua'h », on peut soutenir qu'il n'est pas assez expert pour en juger].

מַאי לָאו, דְּקָטָעֵין טַעֲנַת ״פֶּתַח פָּתוּחַ״! לָא, דְּקָטָעֵין טַעֲנַת דָּמִים.

Rav Yehouda dit au nom de Chemouel : celui qui déclare « j'ai trouvé une ouverture ouverte » est cru pour lui faire perdre sa ketouba. Rav Yossef dit : que nous enseigne-t-il là ? Nous l'avons déjà appris explicitement dans une michna (12a) : « Celui qui mange chez son beau-père en Judée [durant la période entre les fiançailles et le mariage] sans témoins [pouvant attester qu'il ne s'est pas retrouvé seul avec sa fiancée] ne peut pas formuler de réclamation de virginité [taanat betoulim], parce qu'il s'isole avec elle » — selon l'usage de Judée, la présomption est qu'il s'est isolé avec elle et que c'est lui-même qui s'est uni à elle. On en déduit : c'est en Judée qu'il ne peut pas formuler cette réclamation, mais en Galilée, il peut la formuler.

אָמַר רַב יְהוּדָה אָמַר שְׁמוּאֵל: הָאוֹמֵר ״פֶּתַח פָּתוּחַ מָצָאתִי״, נֶאֱמָן לְהַפְסִידָהּ כְּתוּבָּתָהּ. אָמַר רַב יוֹסֵף: מַאי קָא מַשְׁמַע לַן? תְּנֵינָא: הָאוֹכֵל אֵצֶל חָמִיו בִּיהוּדָה שֶׁלֹּא בְּעֵדִים — אֵינוֹ יָכוֹל לִטְעוֹן טַעֲנַת בְּתוּלִים, מִפְּנֵי שֶׁמִּתְיַיחֵד עִמָּהּ. בִּיהוּדָה הוּא דְּלָא מָצֵי טָעֵין, הָא בַּגָּלִיל מָצֵי טָעֵין.

La Guemara demande : et à quoi cette réclamation [admise en Galilée] vise-t-elle ? Si c'est à la rendre interdite à lui — alors en Judée, pourquoi ne serait-il pas cru ? [S'il affirme avec certitude ne s'être jamais uni à elle pendant les fiançailles et qu'il la trouve non vierge, c'est apparemment qu'elle a commis l'adultère, et sa réclamation devrait la rendre interdite — en Judée comme en Galilée !] C'est donc nécessairement qu'il cherche à lui faire perdre sa ketouba, dans un cas où il formule une réclamation. Et n'est-ce pas qu'il s'agit de la réclamation « j'ai trouvé une ouverture ouverte » — auquel cas il serait cru, exactement comme l'enseigne Chemouel ? La Guemara écarte la preuve : non, on peut expliquer qu'il s'agit de la réclamation de l'absence de sang.

וּלְמַאי, אִי לְאוֹסְרָהּ עָלָיו, בִּיהוּדָה אַמַּאי לָא? אֶלָּא לָאו, לְהַפְסִידָהּ כְּתוּבָּתָהּ, וּדְקָא טָעֵין טַעֲנָה. מַאי לָאו, דְּקָא טָעֵין טַעֲנַת ״פֶּתַח פָּתוּחַ״! לָא, דְּקָא טָעֵין טַעֲנַת דָּמִים.

Rachi

גט כריתות כותב לאשתו - שאם ימות במלחמה יהא גט מיום כתיבתו והרי מת אוריה במלחמה:,דכתיב - במלחמת שאול ואת אחיך כו' ודוד למד מישי אביו להנהיג שאף היוצאין למלחמותיו עושין כן:,דברים המעורבים בינו לבינה - אלו קדושין:,תקח - תטול מביניהם על ידי גט:

אף אנן נמי תנינא - דטוען פתח פתוח מצאתי אסרה עליו ולא אמרינן לא קים ליה:,איקרורי דעתא - עד שני בשבת הבאה:

ולמאי - קפדי רבנן אי מקררא דעתיה:,ניתיב לה - מה לנו להפסידה והרי הוא נותן מדעת:,אלא לאו לאוסרה - הוא דקפדינן שלא יקרר דעתו ויקיים את האסורה לו אלמא כי אתי וטעין אסרינן לה עליה:

טענת דמים - דטענה מבוררת היא וליכא למימר לא קים ליה אבל בפתח פתוח אימא לך לא קים ליה:

להפסידה כתובתה - על פי עצמו וטעמא לקמן מפרש חזקה אין אדם טורח בסעודה ומפסידה:,האוכל אצל חמיו - בימים שבין אירוסין לנשואין:,אין יכול לטעון טענת בתולים - כשתכנס לחופה:,מפני שמתייחד עמה - ביהודה היו מיחדין אותם כדי שיהא לבו גס בה:

ביהודה אמאי לא - האומר פשיטא לי שלא באתי אליה והא ודאי מאחר זינתה שוייה עליה חתיכה דאיסורא מה לי גליל מה לי יהודה:,אלא לאו להפסידה כתובתה - וביהודה לא מפסידה על פיו דאמרינן הוא בא עליה בארוסין ובגליל מצי טעין דהא לא נתייחד:,מאי לאו דקטעין טענת פתח פתוח מצאתי - דאע"ג דאין עדים בדבר זה ולא טענה מוכחת אלא עליה סמכינן דאמרינן אי לאו דקושטא הוא לא היה מפסיד סעודתו ואם היה שונאה מתחלה היה מגרשה ולא טרח בסעודת נשואין ומיהו ביהודה לא מהימן שמא בעל בימי אירוסין ושכח או הערה בה מתוך חבתה ולא ידע ששיבר בתוליה:,לא דקא טעין טענת דמים - לעולם אימא לך בדבר שאינו יכול לבררו אינו נאמן להפסיד כתובתה ודיוקא דמתני' דדייקינן הא בגליל מצי טעין דטעין טענת דמים וכגון שהיו להם שושבינים שמשמשו אותן ולא נעשית אונאה בדבר ולא ראה ואיבד וטענה ברורה היא:

Tossafot

כל היוצא למלחמת בית דוד גט כריתות כותב לאשתו - פי' בקונטרס שאם ימות במלחמה יהא גט משעת כתיבתו וקשה לר"ת דא"כ מאי כל היוצא אם לא מהני אלא למי שאין לו בנים ויש לו יבם ועוד דתנן במי שאחזו (גיטין עג. ושם) מה היא באותן הימים רבי יהודה אומר הרי היא כאשת איש לכל דבריה וקאי אמאי דקתני לעיל מינה הרי זה גיטך מהיום אם מתי וכן משמע בתוספתא אלמא אע"ג דאמר מהיום הויא אשת איש גמורה כדמפרש בגמרא באומר מעת שאני בעולם פירוש דהאי דאמר מהיום לא שיחול מיד אלא דעתו שיחול שעה אחת קודם מיתתו דהיינו מעת שהוא בעולם ולא אמר מהיום אלא למעוטי לאחר מיתה כלומר מאותו יום שאני בעולם יהא גט ומיהו יש לחלק בין מהיום לפירש בהדיא שיחול משעת כתיבה דע"כ משעת כתיבה קאמר שיהא גט ועוד נראה דאפי' אמר מהיום יש ליישב פי' הקונטרס דלאו דוקא פירש שאם ימות במלחמה אלא היו מתנים אם לא יחזור מן המלחמה ואגב ריהטיה נקט בקונטרס אם ימות דסתם מי שאינו חוזר מן המלחמה אינו חוזר לפי שמת אלא ה"ה אם נשבה והשתא מהיום דהכא אין שייך לומר מעת שאני בעולם כההוא דמי שאחזו אלא מהיום מיום כתיבה קאמר ואם תאמר והרי חזר אוריה ונתבטל הגט ויש לומר שהיה מתנה אם לא יחזור בסוף המלחמה והרי לא חזר לבסוף וניחא לפירוש זה הא דאמרינן בפרק הזהב (ב"מ נט. ושם) נוח לו לאדם שיבעול ספק אשת איש ואל ילבין פני חבירו ברבים ומפיק ליה מהאי מעשה דבת שבע דספק אשת איש הואי דדלמא יחזור מן המלחמה ור"ת מפרש כותב גט כריתות לגמרי בלא שום תנאי ולפי' קשה אמאי קרי לה ספק אשת איש הא הואי גרושה גמורה ואר"ת דקרי לה ספק אשת איש לפי שהיו מגרשין בצינעא שלא יהא נודע ויקפצו עליהם בני אדם לקדשם ולפי' הקונטרס קשה קצת איך בא עליה למה לא היה ירא שמא יחזור:

אי למיתב לה כתובה כו' - משמע אם היה בא לב"ד היה נאמן להפסידה כתובתה אע"פ שלאוסרה עליו לא היה נאמן משום דאית לן למימר דשמא אינו בקי בפתח פתוח ואוקמה בחזקת היתר אבל מ"מ כתובתה הפסידה אע"פ שיש לנו לומר שהוא טועה בפתח פתוח דאית לן למימר אוקי ממונא בחזקת מריה וקשה דאמאי מפסידה כתובתה והא הוה ספק ספיקא ספק אי הוא בקי בפתח פתוח אם לאו ואם תמצא לומר פתח פתוח הוה ספק באונס ספק ברצון דאפי' אשת כהן באונס לא מפסדה כתובתה ואין לומר דאפי' בספק ספיקא מפסדה כתובתה משום דמוקמינן ממונא בחזקתיה דהא לקמן (כתובות דף יב:) גבי משארסתני נאנסתי והוא אומר לא כי אלא עד שלא ארסתיך נאנסת והיה מקחי מקח טעות ואיכא מאן דמפרש לקמן (כתובות דף יא:) מקח טעות ממאתים אבל מנה אית לה אלמא משום דבאותו מנה הוי ספק ספיקא לא מפסדה דספק קודם שנתארסה ספק אחר שנתארסה ואם תמצא לומר אחר שנתארסה אימור באונס הוה דאי אמרת דאפי' בספק ספיקא מפסדה אמאי אית לה אפי' מנה וי"ל דלא חשיב ספק ספיקא כהאי גוונא משום דהאי ספיקא שמא באונס היה לא חשיב ספיקא גמורה למיתב לה כתובה דאימור קודם שנתארסה נאנסה והשתא אתי שפיר הא דתנן במתני' (לקמן כתובות דף יג.) היא אומרת מוכת עץ אני והוא אומר לא כי אלא דרוסת איש את וקאמר ר' יהושע שאינה נאמנת ומפסדת כתובתה אי לר' יוחנן מנה אי לר' אלעזר ולא כלום ואע"ג דהוי ספק ספיקא ספק מוכת עץ ויש לה כתובה ואפי' אם תמצא לומר דרוסת איש אימור תחתיו נאנסה ונסתחפה שדהו ויש לה כתובה אלא ודאי ספק באונס לא חשיב ספק דאימור קודם שנתארסה נאנסה ועוד אומר רבינו יצחק דמוכת עץ לא שכיח דהא דאמרינן (לקמן כתובות לו:) כולהו נמי חבוטי מיחבטן היינו אליבא דר"ג אבל רבי יהושע שמעינן דלית ליה טעמא דמיחבטן דקאמר התם (לקמן כתובות לו.) חרשת ושוטה יש להן טענת בתולין והיינו משום דס"ל דחבטא לא שכיחא:

מאי לאו דקא טעין טענת פתח פתוח - נראה לפרש דקס"ד דבטענת דמים ליכא למיחש לאיקרורי דעתא דכיון דליכא דם לבו נוקפו ואין מתקרר אבל בפתח פתוח איכא למיחש שמא יתקרר:

נאמן להפסידה כתובתה - אור"י דשמואל מודה שפיר דנאמן לאוסרה עליו ולהפסידה כתובתה איצטריך ליה לאשמעינן דלא תימא דלא יהא נאמן אע"ג דקים ליה בפתח פתוח דנימא במזיד משקר להפסידה כתובתה ור"א נמי מצי סבר דנאמן להפסידה ונקט לאוסרה לרבותא וכ"ש דנאמן להפסיד כתובתה כדמוכח הסוגיא דלעיל [ומיהו בירושלמי משמע דלר"א אינו נאמן להפסיד כתובתה]:,אבל בגליל מצי טעין - וא"ת מנא ליה דלמא ביהודה נאמנת לומר שבא עליה באירוסין ולא בגליל אבל כשטוענת בתולה הייתי בגליל נמי מהימנא וי"ל דמשמע ליה אינו יכול לטעון טענת בתולים בכל ענין בין שאומרת שבא עליה מן האירוסין בין שאומרת פתח נעול מצא דביהודה נאמנת במגו דאי בעיא אמרה באירוסין בא עליה ולא בגליל דליכא מגו אבל קשה דמייתי מדיוקא והוה ליה לאתויי מרישא דקתני (לקמן כתובות דף י:) בתולה אלמנה מן האירוסין כו' ויש להן טענת בתולין וע"כ לענין כתובה איירי דלאוסרה עליו אפילו מן הנשואין נמי יש לה טענת בתולין כיון דכנסה בחזקת בתולה כדמוכח לקמן (כתובות דף יב.) דפריך וניחוש שמא תחתיו זינתה:

מאי לאו דקא טעין טענת פתח פתוח - וביהודה אע"ג דאיכא חזקה לא מהימן כדפי' בקונטרס א"נ כיון דמתייחד עמה ודאי בא עליה דלא מוקי איניש אנפשיה ואע"ג דגבי יבמה אמרינן (יבמות דף קיא:) דעד ל' יום מוקי אנפשיה רוב פעמים לא מוקי אנפשיה אפי' שעה אחת דעל דעת כן מתייחד [עמה] ואיתרע חזקה:,לא דקא טעין טענת דמים - דהויא טענה ברורה מדאין סדינין מלוכלכים בדם ונראה דבטענת פתח פתוח וטענת דמים דשמעתין איירי שהיא טוענת שהוא בא עליה באירוסין או אומרת בתולה הייתי וא"ת ונהימנא לדידה במגו דאי בעיא אמרה משארסתני נאנסתי דנאמנת לר"ג דפסקינן לקמן (כתובות דף יג.) כוותיה וי"ל דאינה מודה ברצון שנבעלה מאחר ועוד דאין זה מגו דמיפסלא נפשה מכהונה אבל קשה דליהמנה במגו דאי בעיא אמרה מוכת עץ אני אפי' לרבנן דלקמן (כתובות דף יא:) דאמרי מוכת עץ כתובתה מנה דאין זה מגו דאינה רוצה להפסיד כלום מכתובתה מ"מ נאמנת במגו דאי בעיא אמרה מוכת עץ אני תחתיך ונסתחפה שדהו לכך נראה דהוי מגו במקום חזקה דאין אדם טורח בסעודה ומפסידה אע"ג דבעי' היא בפ"ק דבבא בתרא (דף ה: ושם) אי אמרינן מגו במקום חזקה או לא שמא חזקה דהכא עדיפא ואי לא אמרינן מגו להוציא אתי נמי שפיר:

Texte : Sefaria — William Davidson Edition - Vocalized Aramaic · traduction française de travail, à valider.

Ketubot 9b

100%

כתובות ט׳ במַסֶּכֶת כְּתוּבּוֹת