Guémara
Ici Rabbi [Yehouda HaNassi] a enseigné [dans notre Michna] que tout appartient au propriétaire de l'argent, comme cela est enseigné dans une baraïta où les Sages débattent de cette question: [dans le cas où] on a envoyé un mandataire au marché pour acheter de la marchandise à un certain prix, si en plus des articles achetés on lui en a ajouté un de plus, tout ce profit revient au mandataire; ce sont les paroles de Rabbi Yehouda. Rabbi Yossei dit: ils partagent.
כָּאן שָׁנָה רַבִּי, הַכֹּל לְבַעַל הַמָּעוֹת, כִּדְתַנְיָא: הוֹסִיפוּ לוֹ אַחַת יְתֵירָה, הַכֹּל לַשָּׁלִיחַ, דִּבְרֵי רַבִּי יְהוּדָה. רַבִּי יוֹסֵי אוֹמֵר: חוֹלְקִין.
Mais n'est-il pas enseigné dans une baraïta que Rabbi Yossei dit: tout appartient au propriétaire de l'argent? Rami bar 'Hama dit: ce n'est pas difficile. Ici [dans cette baraïta], il s'agit d'une chose qui a un prix fixe; là [dans l'autre baraïta], il s'agit d'une chose qui n'a pas de prix fixe. [Dans le premier cas], si le vendeur a ajouté quelque chose, il est clair que cet ajout est un cadeau, mais on ne sait pas s'il est destiné au mandataire ou au propriétaire de l'argent, d'où le partage. Dans le second cas, on peut dire que tout ajout n'était pas destiné au mandataire mais faisait partie de l'ensemble de l'affaire et revient au propriétaire de l'argent.
וְהָתַנְיָא, רַבִּי יוֹסֵי אוֹמֵר: הַכֹּל לְבַעַל הַמָּעוֹת! אָמַר רָמֵי בַּר חָמָא: לָא קַשְׁיָא. כָּאן בְּדָבָר שֶׁיֵּשׁ לוֹ קִצְבָה, כָּאן בְּדָבָר שֶׁאֵין לוֹ קִצְבָה.
Rav Pappa dit: la halakha est que pour une chose qui a un prix fixe, on partage, et pour une chose qui n'a pas de prix fixe, tout revient au propriétaire de l'argent. [La Guemara demande:] Que vient-il nous enseigner par là? [C'est exactement ce que Rami bar 'Hama a dit.] [La Guemara répond:] Il voulait dire que la distinction que nous avons établie est la bonne réponse, et que l'on peut trancher la halakha en pratique sur cette base.
אָמַר רַב פָּפָּא, הִלְכְתָא: דָּבָר שֶׁיֵּשׁ לוֹ קִצְבָה — חוֹלְקִין, דָּבָר שֶׁאֵין לוֹ קִצְבָה — הַכֹּל לְבַעַל הַמָּעוֹת. מַאי קָא מַשְׁמַע לַן? שִׁינּוּיָא דְּשַׁנִּינַן שִׁינּוּיָא הוּא.
§ On a posé une question devant les Sages: si l'on a dit à son mandataire: « Vends pour moi un demi-kor », et que celui-ci est allé vendre pour lui un kor, quelle est la halakha? Est-il considéré comme ajoutant aux paroles de son mandant — auquel cas, bien qu'il ait accompli une action qu'on ne lui avait pas confiée, une partie de son action correspondait bien à sa mission, et l'acheteur a du moins acquis le demi-kor? Ou bien est-il considéré comme transgressant les paroles de son mandant, puisqu'il n'a pas fait exactement ce qu'on lui avait dit, auquel cas toute la transaction a été accomplie de son propre chef, sans l'autorisation de son mandant, et même le demi-kor n'est pas acquis par l'acheteur?
אִיבַּעְיָא לְהוּ, אֲמַר לֵיהּ: זַבֵּין לִי לִיתְכָּא, וַאֲזַל וְזַבֵּין לֵיהּ כּוֹרָא, מַאי? מוֹסִיף עַל דְּבָרָיו הוּא, וְלִיתְכָּא מִיהָא קָנֵי, אוֹ דִלְמָא מַעֲבִיר עַל דְּבָרָיו הוּא, וְלִיתְכָּא נָמֵי לָא קָנֵי?
Rav Yaakov de Nahar Pekod dit au nom de Ravina: viens et entends une preuve [d'une Michna, Meïla 20a] concernant les halakhot de la profanation des objets consacrés: si le maître de maison a dit à son mandataire: « Donne un morceau de viande aux invités », et que celui-ci a dit aux invités: « Prenez-en deux », et qu'eux en ont pris trois, et qu'il s'est avéré ensuite que la viande était consacrée, ils sont tous coupables de profanation.
אָמַר רַב יַעֲקֹב מִנְּהַר פְּקוֹד מִשְּׁמֵיהּ דְּרָבִינָא: תָּא שְׁמַע, אָמַר בַּעַל הַבַּיִת לִשְׁלוּחוֹ: ״תֵּן לָהֶן חֲתִיכָה לָאוֹרְחִין״, וְהוּא אוֹמֵר: ״טְלוּ שְׁתַּיִם״, וְהֵן נָטְלוּ שָׁלֹשׁ — כּוּלָּן מָעֲלוּ.
Certes, si tu dis que [le mandataire] est considéré comme ajoutant aux paroles [du maître de maison] — c'est pour cette raison que le maître de maison est coupable de profanation, [puisqu'en disant aux invités de prendre deux morceaux, le mandataire présentait l'un des morceaux comme venant du maître de maison]. Mais si tu dis qu'il est considéré comme transgressant ses paroles, pourquoi le maître de maison serait-il coupable de profanation? N'avons-nous pas appris [dans une Michna, Meïla 20a]: si le mandataire a accompli sa mission et a causé la profanation d'un objet consacré, c'est le maître de maison qui l'a désigné qui est coupable de profanation; mais s'il n'a pas accompli sa mission, c'est le mandataire qui est coupable, et non le mandant!
אִי אָמְרַתְּ בִּשְׁלָמָא מוֹסִיף עַל דְּבָרָיו הָוֵי — מִשּׁוּם הָכִי בַּעַל הַבַּיִת מָעַל. אֶלָּא אִי אָמְרַתְּ מַעֲבִיר עַל דְּבָרָיו הָוֵי — בַּעַל הַבַּיִת אַמַּאי מָעַל? וְהָתְנַן: הַשָּׁלִיחַ שֶׁעָשָׂה שְׁלִיחוּתוֹ — בַּעַל הַבַּיִת מָעַל, לֹא עָשָׂה שְׁלִיחוּתוֹ — שָׁלִיחַ מָעַל!
[La Guemara répond:] De quoi s'agit-il ici? D'un cas où le mandataire a dit explicitement aux invités: « Prenez-en un avec le consentement du maître de maison, et un avec mon consentement », et eux en ont pris trois. Puisque chaque morceau a été pris avec le consentement de quelqu'un, ils sont tous coupables de profanation.
הָכָא בְּמַאי עָסְקִינַן, דְּאָמַר לְהוּ: ״טְלוּ אַחַת מִדַּעְתּוֹ שֶׁל בַּעַל הַבַּיִת, וְאַחַת מִדַּעְתִּי״, וּשְׁקַלוּ אִינְהוּ תְּלָת.
[La Guemara propose:] Viens et entends [une compréhension de la Michna]: si sa ketouba valait cent dinars, et qu'elle a vendu un bien valant cent dinars et un dinar pour cent dinars, la vente est nulle.
תָּא שְׁמַע: הָיְתָה כְּתוּבָּתָהּ מָנֶה, וּמָכְרָה שָׁוֶה מָנֶה וְדִינָר בְּמָנֶה — מִכְרָהּ בָּטֵל.
N'est-ce pas qu'elle a vendu un bien valant cent dinars et un dinar pour cent dinars et un dinar, sans qu'il y ait eu d'erreur dans la vente? Et que signifie « pour cent dinars » dans la Michna? Cela signifie qu'elle l'a vendu pour recevoir les cent dinars qui lui étaient dus au titre de sa ketouba. Et que signifie « même » lorsque la Michna dit: même si elle dit: « Je rendrai le dinar en trop aux héritiers », la vente est tout de même nulle? Cela signifie que même si elle dit: « Je rendrai le dinar aux héritiers en leur donnant un dinar de valeur en terre », de sorte que les héritiers ne perdraient absolument rien. [La Guemara conclut la preuve:] Et la Michna enseigne que malgré cela la vente est nulle, ce qui implique que ce n'est pas seulement ce qu'elle a ajouté qui est nul, mais la vente tout entière.
מַאי לָאו דְּזַבֵּין שָׁוֶה מָנֶה וְדִינָר בְּמָנֶה וְדִינָר, וּמַאי ״בְּמָנֶה״ — מָנֶה שֶׁלָּהּ. וּמַאי ״אֲפִילּוּ״? אֲפִילּוּ הִיא אוֹמֶרֶת ״אַחְזִיר אֶת הַדִּינָר לַיּוֹרְשִׁים בְּדִינָר מְקַרְקְעֵי״, וְקָתָנֵי: מִכְרָהּ בָּטֵל.
Rav Houna, fils de Rav Natan, dit: non, [la bonne compréhension de la Michna n'est pas qu'elle a vendu la terre à son juste prix]. Il s'agit plutôt d'un cas où elle a baissé le prix et vendu le bien pour moins que sa valeur, et où il y avait une erreur dans la vente elle-même.
אָמַר רַב הוּנָא בְּרֵיהּ דְּרַב נָתָן: לָא, בִּדְאוֹזֵיל.
Rachi
כאן שנה רבי - במשנתינו למדנו רבי:,הכל לבעל המעות - השולח שלוחו לשוק לסחורה ולקח בזול הכל לבעל המעות ולא מצי למימר אנא ארווחי:,כדתניא - דאיכא פלוגתא דתנאי בהא מילתא ומסקנא שמעינן דבדבר שאין לו קצבה אית ליה לר' יוסי הכל לבעל המעות וסתם לן רבי במתני' דהכא כר' יוסי דמתניתין נמי דבר שאין לו קצבה הוא דכל קרקע נמכר באומד זה בפחות וזה ביוקר:,הוסיפו לו אחת יתירה - בתוספתא דמסכת דמאי היא:
שיש לו קצבה - כגון קטנית הנמכר בחנות במדה מלא כלי בפרוטה אם הוסיפו אחת יתירה חולקין דמתנה הואי יש לומר לשליח נתנה ויש לומר לבעל מעות נתנה:,דבר שאין לו קצבה - כגון טלית וחלוק וירק הנמכרים באומד פעמים מוותר למכור בזול ופעמים בצמצום הכל לבעל מעות שאין כאן מתנה אלא מכר:
אמר ליה זבין לי ליתכא - אמר לשלוחו מכור משדותי בית חצי כור:,וליתכא מיהא קני - לוקח ואם בא בעל הבית לחזור אינו חוזר:
תן להם חתיכה - חתיכה מבשר שיש לי בכלי:,והוא אמר להם טלו שתים - שתים כל אחד מכם:,והם נטלו שלש שלש - ולבסוף נמצא בשר של הקדש:,כולן מעלו - בעל הבית מעל שהאחת היתה מדעתו והשליח מעל בשניה והאורחין בשלישית:
אחת מדעת בעל הבית - והרי עשה בה שליחותו:
מאי לאו דזבין שוה מנה ודינר במנה ודינר - שלא היה במנה ודינר שום טעות:,ומאי במנה - דקתני:,במנה שלה - כלומר בשביל מנה שהיה לה להתקבל מכרה שוה מנה ודינר ובשויו:,ומאי אפילו היא אומרת - פשיטא דעל כרחך של יתומים הוא:,דינר מקרקעי - אחזיר ואקנה מן הלוקח שוה הדינר ואחזירנו להם:
בדאוזיל - ומשום הכי מכרה בטל דטעתה שמכרה שוה מנה ודינר במנה:
Tossafot
כאן שנה רבי הכל לבעל המעות - נראה לר"ת דבמתני' מודו בין רבי יהודה בין רבי יוסי דבדבר שאין לו קצבה נמי לא איפליגו דרבי יוסי סבר הכל לבעל המעות ורבי יהודה סבר הכל לשליח אלא בכה"ג שניתן לו מחמת תוספת דקא"ל קח זה עבור מקחך ועוד אני מוסיף לך זה משלי אבל אם מכר לו בזול מחמת מעות כעין משנתנו שוה מנה במאתים אפי' ר' יהודה מודה דהכל לבעל המעות דאי לא תימא הכי קשיא דר' יהודה אדר' יהודה דלקמן תניא רבי יהודה אומר אף בזה בעל הבית לא מעל מפני שיכול לומר חלוק גדול הייתי מבקש ואתה הבאת לי חלוק קטן ורע ומסקינן מאי רע רע בדמים דא"ל אם מייתית לי בשית כ"ש דהוה שוי תרתי סרי ואם תמצא לומר דקסבר ר' יהודה הכל לשליח מאי נפקא ליה מיניה לבעל הבית הלא אינו מרויח כלום דהכל הוא לשליח אלא ודאי כה"ג מודה ר' יהודה דהכל לבעל המעות וכן מוכיח נמי מדקאמר כאן שנה רבי הכל לבעל המעות ולא קאמר מתני' מני ר' יוסי היא מכלל דכרבי יהודה נמי אתיא והא דקאמר כדתניא כלומר דאיכא מילתא אחריתי דאמרי' הכל לבעל המעות ואפי' מאן דפליג התם הכא מודה. רבינו תם:,כאן שנה רבי הכל לבעל המעות - אין לדחות לפי הירושלמי דמוקי לה כשהוזיל וכשהוקיר הא לאו הכי הדר דהכא משום דלא יצא הקרקע מרשות היתומים דא"כ גבי שוה מאתים במנה תחזיר להו השדה אלא ודאי הכא והכא קנאתן כדפרישית:
אמר רב פפא כו' - הכי גריס רבינו חננאל הלכתא דבר שיש לו קצבה חולקין דבר שאין לו קצבה הכל לבעל המעות ותימה לפי גירסא זו אדפריך ליה מאי קמ"ל הוה ליה למיפרך ולימא הלכה כר' יוסי ויש לפרש בדוחק דה"נ קאמר מאי קמ"ל במאי דקאמר דבר שאין לו קצבה הכל לבעל המעות כו' לימא הלכה כר' יוסי הא קמ"ל דשינויא דשנינן שינויא הוא ולפי הספרים דגרסי' בהו הלכך דבר שאין לו קצבה הכל לבעל המעות דבר שיש לו קצבה חולקין מאי קמ"ל כו' אתי שפיר דהא רב פפא כמאן אמרה לשמעתא כר"י ומאי חידוש אתא לאשמועי' ומשני שנויא דשנינן שנויא הוא. ועל טעות שאינו בא בזלות המקח אלא שהטעה בחשבון שאל ר' יעקב ישראל את ר"ת והשיב לו ואשר שאלת על ראובן ששלח לשמעון לקבל מעותיו מן העובד כוכבים וטעה העובד כוכבים בחשבון ולא נמצא העכו"ם אח"כ נראה לי שחולקים בין שניהם דהוו המעות כדבר שיש לו קצבה דאמרינן הוסיפו לו אחת יתירה ר' יוסי אומר חולקים ומוקמינן לה בדבר שיש לו קצבה אבל שאין לו קצבה הכל לבעל המעות וטעמא דחולקין לפי שבעל המעות כיון שקיבל קצבתו מה לו בטעותו של שליח אלא אמרינן הואיל וע"י מעותיו נשתכר יהיב ליה פלגא ה"נ גבי טעות חשבון דהא שוה מנה במאתים טעות הוה ומוקים לה בהש"ס ירושלמי כגון שקיבל עליו הלוקח וטעמא דהכל לבעל המעות משום דאין לו קצבה דזוזי דאיניש עבידו ליה זולא הא בדבר שיש לו קצבה חולקין אפי' בטעות חשבון אע"ג דאיכא למימר טעמא אחרינא גבי חולקין האי טעמא דפרישית הוא עיקר דמוחזק ידו על העליונה וחולקין ואפי' אם היה שכיר שלו כיון שהשכירים שלנו אינם שכירי יום אין בעליהן מקפידין על הגבהת מציאותו עם מלאכתו והוי כהגביה מציאה עם מלאכתו תדע דאם מצא ארנקי בשוק לא זכה בו משכיר ועוד דמיהדר קא הדר ביה שהרי אמר אני זכיתי מכלל דהדר ופועל יכול לחזור בו עכ"ל ושוב חזר בו דכל טעות בין ע"י מקח בין שהטעה במנין הכל לבעל המעות ולרבי נראה שהכל לשליח שאם גנב וגזל והטעה מה טיבו של בעל הבית ואפילו חולקין אין שייך לומר משום דע"י מעותיו נשתכר דלא דמי לשאר טעות שנותן הכל בשביל המעות שסבור שהמעות שוות כל מה שנתן לו אבל הכא טעות בעלמא הוא ודבר בפני עצמו הוא תדע דהא סברא היא שאם היה רוצה היה מחזיר לעובד כוכבים כל מה שהטעהו דזהו תימה למימר שלא היה יכול להודיעו ולהחזיר לו:
דאמר להו טלו אחד מדעתו של בעל הבית כו' - תימה אכתי אם מעביר על דעתו הוי שליח אמאי מעל שהאורחין העבירו על דעתו של שליח ואמר לי רבי יכולני לומר שגם האורחין אמרו הרי אנו נוטלין שתים לדעתך ואחת מדעתינו אבל אין צריך דדוקא שליח בעינן דלימא הכי שלא יסברו אורחין כשאומר סתם שלדעת בעל הבית אומר כן אבל מה שהן לוקחין יותר ממה שאמר שליח יודעין הן שעושין מדעתן ולא מדעת שליח:
Texte : Sefaria — William Davidson Edition - Vocalized Aramaic · traduction française de travail, à valider.