elle perçoit le paiement de sa ketouba, et il ne peut prétendre l'avoir déjà payée.
גּוֹבָה כְּתוּבָּתָהּ.
[Si] elle a produit une ketouba, non accompagnée d'un guet, et qu'elle dit: « Mon guet s'est perdu », et que lui dit: « Tout comme ton guet s'est perdu, de même ma quittance attestant le paiement de ta ketouba s'est perdue »; et de même pour un créancier qui a produit un billet de dette après l'année sabbatique, non accompagné du document empêchant l'année sabbatique d'annuler une dette [prosboul], et qui réclame le paiement de la dette — dans ces deux cas, on ne peut percevoir le paiement.
כְּתוּבָּה וְאֵין עִמָּהּ גֵּט, הִיא אוֹמֶרֶת: אָבַד גִּיטִּי. וְהוּא אוֹמֵר: אָבַד שׁוֹבָרִי. וְכֵן בַּעַל חוֹב שֶׁהוֹצִיא שְׁטַר חוֹב וְאֵין עִמּוֹ פְּרוֹזְבּוּל — הֲרֵי אֵלּוּ לֹא יִפָּרְעוּ.
Rabban Chimon ben Gamliel dit: à partir de l'époque du danger et par la suite — car les autorités ayant interdit l'accomplissement des mitsvot, on détruisait le guet ou le prosboul aussitôt après leur rédaction —, une femme perçoit le paiement de sa ketouba sans guet, et un créancier perçoit sa dette sans prosboul. On présume qu'en raison des circonstances, ces documents ont été rédigés mais n'ont pas été conservés.
רַבָּן שִׁמְעוֹן בֶּן גַּמְלִיאֵל אוֹמֵר: מִן הַסַּכָּנָה וְאֵילָךְ — אִשָּׁה גּוֹבָה כְּתוּבָּתָהּ שֶׁלֹּא בְּגֵט, וּבַעַל חוֹב גּוֹבֶה שֶׁלֹּא בִּפְרוֹזְבּוּל.
Guémara
GUEMARA: Concluons de la michna que l'on rédige une quittance [chover], car si l'on ne rédigeait pas de quittance, alors dans le cas de la michna où elle perçoit le paiement de sa ketouba en produisant son guet, craignons qu'elle ne produise sa ketouba devant un autre tribunal et n'en perçoive le paiement une seconde fois. Sans quittance, le mari ne peut prouver que la dette a été payée.
גְּמָ׳ שְׁמַע מִינַּהּ כּוֹתְבִין שׁוֹבָר. דְּאִי אֵין כּוֹתְבִין שׁוֹבָר, לֵיחוּשׁ דִּלְמָא מַפְּקָא לַהּ לִכְתוּבְּתַהּ, וְגָבְיָא בַּהּ.
Rav dit: cela ne constitue pas une preuve, car nous traitons d'un lieu où l'on ne rédige pas de ketouba. Dans ces lieux, il existe une stipulation générale des Sages selon laquelle le mari doit payer à sa femme le montant de la ketouba même si aucun document n'a été rédigé. Il n'y a donc pas lieu de craindre qu'elle produise ultérieurement la ketouba. Et Chmouel dit que la michna vise même un lieu où l'on rédige la ketouba, qu'elle prétend avoir perdue.
אָמַר רַב: בִּמְקוֹם שֶׁאֵין כּוֹתְבִין כְּתוּבָּה עָסְקִינַן. וּשְׁמוּאֵל אָמַר: אַף בְּמָקוֹם שֶׁכּוֹתְבִין כְּתוּבָּה.
Et selon Chmouel, rédige-t-on effectivement une quittance? Rav Anan dit: cela m'a été expliqué personnellement par Maître Chmouel lui-même: la michna traite de deux cas différents. Dans un lieu où l'on ne rédige pas [de ketouba] et où le mari a dit: « J'en ai rédigé une », c'est à lui d'apporter la preuve. Dans un lieu où l'on rédige [une ketouba] et où elle a dit: « Il ne m'en a pas rédigé », c'est à elle d'apporter la preuve.
וְלִשְׁמוּאֵל כּוֹתְבִין שׁוֹבָר? אָמַר רַב עָנָן: לְדִידִי מִיפָּרְשָׁא לִי מִינֵּיהּ דְּמָר שְׁמוּאֵל: בִּמְקוֹם שֶׁאֵין כּוֹתְבִין וְאָמַר ״כָּתַבְתִּי״ — עָלָיו לְהָבִיא רְאָיָה. בִּמְקוֹם שֶׁכּוֹתְבִין וְאָמְרָה ״לֹא כָּתַב לִי״ — עָלֶיהָ לְהָבִיא רְאָיָה.
Et même Rav est revenu sur son interprétation, car Rav a dit ceci: que ce soit dans un lieu où l'on rédige [la ketouba] ou dans un lieu où l'on ne la rédige pas, si elle produit seulement un guet, elle perçoit le montant principal de la ketouba — les Sages ayant fixé des montants minimaux servant de paiement principal de la ketouba: deux cents dinars pour une vierge et cent pour une non-vierge. Si elle produit une ketouba spécifiant un montant supérieur, elle ne perçoit que le supplément et non le montant principal, car on craint qu'elle n'ait déjà perçu le montant principal précédemment en produisant le guet. Et quiconque veut contester cette solution, qu'il vienne la contester — il n'y a plus aucune possibilité de tromperie, puisqu'elle ne gagnerait rien à produire la ketouba devant un second tribunal après avoir déjà perçu sa ketouba en produisant son guet devant un premier tribunal.
וְאַף רַב הֲדַר בֵּיהּ, דְּאָמַר רַב: בֵּין בִּמְקוֹם שֶׁכּוֹתְבִין, בֵּין בִּמְקוֹם שֶׁאֵין כּוֹתְבִין, גֵּט — גּוֹבָה עִיקָּר. כְּתוּבָּה — גּוֹבָה תּוֹסֶפֶת. וְכׇל הָרוֹצֶה לְהָשִׁיב — יָבֹא וְיָשִׁיב.
Nous avons appris dans la michna: [Si] elle a produit une ketouba non accompagnée d'un guet, et qu'elle dit: « Mon guet s'est perdu », et que lui dit: « Tout comme ton guet s'est perdu, de même ma quittance attestant le paiement de ta ketouba s'est perdue »; et de même pour un créancier qui a produit un billet de dette non accompagné d'un prosboul et qui réclame le paiement de la dette — dans ces deux cas, on ne peut percevoir le paiement.
תְּנַן: כְּתוּבָּה וְאֵין עִמָּהּ גֵּט, הִיא אוֹמֶרֶת ״אָבַד גִּיטִּי״, וְהוּא אוֹמֵר ״אָבַד שׁוֹבָרִי״. וְכֵן בַּעַל חוֹב שֶׁהוֹצִיא שְׁטַר חוֹב וְאֵין עִמּוֹ פְּרוֹזְבּוּל — הֲרֵי אֵלּוּ לֹא יִפָּרְעוּ.
La Guemara pose la question: Certes, selon Chmouel, cela se comprend. Il établit que la michna vise un lieu où l'usage courant est de ne pas rédiger de ketouba, et où le mari avait précédemment dit: « J'en ai rédigé une », et c'est pourquoi il ne voulait pas payer la ketouba lorsqu'elle a produit le guet, craignant qu'elle ne produise ensuite la ketouba et ne réclame à nouveau le paiement. En effet, dans ce cas, selon Chmouel, nous lui disons: Apporte une preuve que tu as rédigé une ketouba, et s'il n'apporte pas de preuve, nous lui disons: Va la payer sur la base du guet. Or, lorsqu'elle produit sa ketouba et que le mari prétend l'avoir payée au moyen du guet et avoir perdu la quittance, la michna statue que cette dette ne peut être perçue.
בִּשְׁלָמָא לִשְׁמוּאֵל — מוֹקֵי לַהּ בִּמְקוֹם שֶׁאֵין כּוֹתְבִין וְאָמַר כָּתַבְתִּי, דְּאָמְרִינַן לֵיהּ: אַיְיתִי רְאָיָה, וְאִי לָא מַיְיתֵי רְאָיָה, אָמְרִינַן לֵיהּ: זִיל פַּרְעֵיהּ.
La Guemara complète la question: Mais selon Rav, pourquoi la michna dit-elle que la dette ne peut être perçue? Bien qu'elle ne puisse maintenant percevoir le montant principal de sa ketouba — car il peut prétendre qu'elle l'a déjà reçu devant un autre tribunal au moyen du guet — elle devrait pouvoir percevoir le supplément en vertu de la ketouba, puisqu'elle n'aurait pas pu le recevoir en produisant le seul guet.
אֶלָּא לְרַב: נְהִי דְּעִיקָּר לָא גָּבְיָא, תּוֹסֶפֶת מִיהָא תִּיגְבֵּי.
Rav Yossef dit: de quoi traitons-nous ici? D'un cas où il n'y a pas là de témoins du divorce. Puisqu'il pourrait dire: « Je ne l'ai pas divorcée »,
אָמַר רַב יוֹסֵף: הָכָא בְּמַאי עָסְקִינַן — כְּשֶׁאֵין שָׁם עֵדֵי גֵירוּשִׁין. מִיגּוֹ דְּיָכוֹל לְמֵימַר: לֹא גֵּירַשְׁתִּיהָ,
Rachi
גובה כתובתה - ואינו יכול לטעון פרעתיך והחזרת לי שטר כתובתיך וקרעתיו משום דתנאי כתובה מעשה ב"ד הוא ומהכא נפקא לן בב"מ הטוען אחר מעשה ב"ד לא אמר כלום מ"ט כל מעשה ב"ד כמאן דנקיט שטרא דמי:
אבד גטי - שלא הוצאתיו עליו לגבות כתובתי על ידו כדתנן גובה כתובתה ולא קרעוהו ב"ד אלא אבד ממני:,והוא אומר אבד שוברי - כבר הוצאתו בב"ד ואמרת אבד שטר כתובתי וגבו ב"ד הכתובה על פי הגט וקרעוהו ולי נכתב שובר על הכתובה שאם תוציאי עוד על יורשי שטר הכתובה ותבואי לגבות מכח אלמנות לומר לא נתגרשתי ולא נפרעתי יהיה השובר לעד ואבד הימני:,וכן ב"ח שהוציא שטר חוב - אחר שביעית ואין עמו פרוזבול זה אומר השמיטתו שביעית וזה אומר פרוזבול היה לי שלא תשמיטנו שביעית ואבד:,הרי אלו לא יפרעו - חיישי' שמא כבר גבתה בגט וזה השמיטתו שביעית:
מן הסכנה - שגזרו עובדי כוכבים על המצות והיו יראים לשמור גיטיהן ומשקיבלתו שורפתו וכן פרוזבוליהן:,פרוזבול - במסכת גיטין מפרש בפרק השולח גט (דף לד:) הלל התקין פרוזבול כדי שלא תשמט שביעית שמוסר שטרותיו לב"ד שיגבו מן הלוה חובו כל זמן שיתבענו דהשתא לא קרינן ביה לא יגוש שאינו תובעו כלום אלא הב"ד תובעו שהפקירם היה הפקר והם יורדין לנכסיו:
גמ' ש"מ - מדקתני גובה כתובתה בהוצאת גט ולא חייש לאיערומי מערמא והדרא ומפקא כתובתה בבי דינא אחרינא ותגבה לאחר מיתתו בתורת אלמנה לומר לא נתגרשתי ולא נפרעתי דהא ודאי בתורת גרושה לא הדרא גביא דהא קרעינן לגיטא וכי הדרא מפקא לכתובתה בלא גט תנן מתני' הרי אלו לא יפרעו ומיהו הוה לן למיחש (שלא) תמתין עד שימות ותגבה בתורת אלמנה ומדלא חייש ש"מ כותבין שובר על כרחו של לוה ואינו יכול להשמיט עצמו לומר לא אפרע עד שתחזיר לי שטרי שמא תחזור ותוציאנו אלא אומרים לו פרע והוא יכתוב לך שובר ופלוגתא היא בבבא בתרא (דף קעא:) וקיימא לן כמאן דאמר אין כותבין לפי שנמצא זה צריך לשמור שוברו מן העכברים:,דלמא מפקא - לאחר מיתה:,וגביא - בתורת אלמנה:
במקום שאין כותבין כתובה - אלא סומכין על תנאי ב"ד:
ולשמואל כותבין שובר - בתמיה:,לדידי מיפרשא לי - דלעולם אין כותבין שובר והיינו טעמא דגובה כתובתה דאי מקום שאין כותבין הוא והוא אומר כתבתי וירא אני שמא תחזור ותוציאנה עליו להביא ראיה ואי מייתי ראיה עדים שכתב לא גביא ואי לא מייתי ראיה קתני מתניתין גובה כתובתה ואינו נאמן לומר שניתי מנהג העיר ואי מקום שכותבין הוא והיא אמרה לא כתב לי עליה להביא ראיה וכי קתני מתניתין גובה כתובתה שהביאה ראיה שלא כתב לה:
ואף רב - דאוקי מתני' במקום שאין כותבין לחודיה:,הדר ביה - ואוקי מתני' בטעמא אחרינא ואמר בין במקום שכותבין ובין במקום שאין כותבין כי מפקא גט בלא כתובה גובה עיקר כתובתה דהיינו מנה ומאתים וגובה דקתני מתני' עיקר קאמר ולא תוספת וכי מפקא כתובה בלא גט גובה תוספת ולא עיקר חיישינן שמא גבאתו על פי הגט:,וכל הרוצה להשיב יבא וישיב - דאין לחוש מעתה לכלום:
בשלמא לשמואל - דאמר בין עיקר בין תוספת נפרעין על פי הגט:,מוקי לה - הא דקתני לא יפרעו:,במקום שאין כותבין - ומשום הכי מהימן במאי דאמר פרעתי ע"פ הגט דאמר כשתבעתני על פי הגט אמרתי בבית דין כתבתי לה כתובה וירא אני שלא תחזור ותוציאנה ואמרו לי הבא ראיה ולא מצאתי ראיה ואמרו לי פרע ובקשתי מהן שיכתבו לי שובר הואיל ועל כרחי אני זקוק לפרוע טוב לי שיהיה לי שובר וכתבוהו לי ואבד:
אלא לרב - דאמר אין נפרעין על פי הגט אלא עיקר אמאי לא יפרעו נהי דעיקר לא גביא כו':
Tossafot
ש"מ כותבין שובר - פי' בקונטרס ואנן קי"ל דאין כותבין בבבא בתרא (דף קעא:) ואין נראה לר"י דאדרבה התם משמע דקיימא לן דכותבין דקאמר האידנא דכתבינן תברא כו' ומדמסיק הכי סתמא דהש"ס משמע דהכי הלכתא ונראה לר"י דה"פ ש"מ כותבין שובר ותיקשי למ"ד התם דאין כותבין ומדסיפא דקתני וזה אומר אבד שוברי לא הוה מצי למידק כ"כ דדלמא לא הזקיקוהו לפרוע ע"י שובר אלא ההוא לפנים משורת הדין עבד א"נ כל כמה דמצי למידק מרישא מדקדק וא"ת השתא דס"ד דאיירי במקום שכותבין כתובה היכי יפרש מתני' דאמאי גובה כתובתה בגט ולא בכתובה וי"ל דיפרש כר' יוחנן:
במקום שכותבין ואמרה לא כתב לי עליה להביא ראיה - ומתני' כשהביאה ראיה שלא כתב לה וא"ת כיון דבמקום שכותבין הוא ניחוש שמא אח"כ כתב דהא בריש פ"ב לעיל (כתובות דף טז:) חיישי' להכי דמוקמינן הא דקתני בברייתא איבדה כתובתה נשרפה כתובתה כגון דאמרי עדים שנשרפה כתובתה ובמקום שאין כותבין משמע דבמקום שכותבין לא גביא דחיישינן שמא כתב לה אחרת וי"ל דהתם שכבר כתב לה בשעת נשואין ונשרפה חיישינן ודאי שמא כתב לה אחרת אבל הכא שהביאה ראיה שלא כתב לה בשעת נשואין תו ליכא למיחש שמא כתב לה אח"כ אפי' במקום שכותבין:
גט גובה עיקר כתובה גובה תוספת - ומיירי מתני' בין במקום שכותבין בין במקום שאין כותבין קשה לרשב"א כיון דאית ליה לרב בפ' גט פשוט (ב"ב קעא:) דאין כותבין שובר א"כ הוציאה גט ואין עמו כתובה לא תגבה אפי' מנה ומאתים עד שתחזיר לו הכתובה דיכול לבא לידי הפסד במה שנשאר שטר כתובה בידה דכשתתאלמן תגבה שנית מנה ומאתים בעידי מיתה הואיל ושטר כתובה בידה דכי קאמר רב כתובה אינה גובה עיקר הנ"מ בגרושה דאית לה גט אבל אלמנה במאי תגבה עיקר אם לא בכתובה והם לא ידעו שהיתה גרושה דשנויא דמשנינן לקמן ביושבת תחת בעלה לא קאי ומיהו אי אמרינן לרב דאפי' אין כתובה בידה גובה עיקר אפי' בעידי מיתה אתי שפיר:
מיגו דיכול לומר לא גרשתיך - ורבי יוחנן נמי מפרש הכי כדפרישית לעיל ואם תאמר והאמר רב המנונא האשה שאמרה לבעלה גירשתני נאמנת ורבי יוחנן אית ליה דרב המנונא לעיל בפ' שני (כתובות דף כב: ושם) ובפרק התקבל (גיטין סד.) וי"ל דלא מהימנא אלא דווקא היכא דאין תובעת כתובתה אבל תובעת כתובתה לא מהימנא דשמא מחמת חימוד ממון אומרת כן והכי אמרינן בהאשה שהלכה (יבמות קיז. ושם) מת בעלי והתירוני לינשא מתירין אותה לינשא ונותנין לה כתובתה תנו לי כתובתי אף לינשא אין מתירין אותה דאדעתא דכתובה אתאי:
Texte : Sefaria — William Davidson Edition - Vocalized Aramaic · traduction française de travail, à valider.