Guémara
S'il est perspicace, il peut l'amener à devoir prêter un serment de la Torah [même dans un cas où un seul témoin a assisté au paiement de la ketouba, de la manière suivante]: il lui remet maintenant l'intégralité du paiement de sa ketouba en présence d'un [seul] témoin, et joint le premier témoin au dernier témoin, [de sorte qu'il y ait désormais deux témoins pour le paiement complet de la ketouba]. Puis il établit ce premier paiement, celui dont le premier témoin avait témoigné, comme un prêt, et réclame le paiement de cette somme, appuyé par le témoignage du premier témoin. Pour cette réclamation, son serment servirait uniquement à l'exempter du paiement, et n'est pas lié à un gage sur une terre. Par conséquent, le témoin peut l'obliger à prêter un serment de la Torah.
אִי פִּיקֵּחַ הוּא, מַיְיתֵי לַהּ לִידֵי שְׁבוּעָה דְּאוֹרָיְיתָא. יָהֵיב לַהּ כְּתוּבְּתַהּ בְּאַפֵּי חַד סָהֲדָא, וְסָמֵיךְ סָהֲדָא קַמָּא אַסָּהֲדָא בָּתְרָא, וּמוֹקֵים לְהוּ לְהָנָךְ קַמָּאֵי בְּמִלְוָה.
Rav Chicha, fils de Rav Idi, objecte: comment peut-il joindre le premier témoin au dernier témoin, alors que leurs témoignages ne portent pas sur le même acte? Mais plutôt, dit Rav Chicha, fils de Rav Idi: il lui remet l'intégralité du paiement de sa ketouba en présence à la fois du premier témoin et du dernier témoin. Puis il établit ce premier paiement, celui dont le premier témoin avait témoigné, comme un prêt, et réclame le paiement de cette somme, appuyé par le témoignage du premier témoin.
מַתְקֵיף לַהּ רַב שִׁישָׁא בְּרֵיהּ דְּרַב אִידִי: הֵיאַךְ סָמֵיךְ סָהֲדָא קַמָּא אַסָּהֲדָא בָּתְרָא? אֶלָּא אָמַר רַב שִׁישָׁא בְּרֵיהּ דְּרַב אִידִי: יָהֵיב לַהּ כְּתוּבְּתַהּ בְּאַפֵּי סָהֲדָא קַמָּא וְסָהֲדָא בָּתְרָא וּמוֹקֵים לְה[וּ] לְהָנָךְ קַמָּאֵי בְּהַלְוָאָה.
Rav Achi objecte: elle peut encore dire: « J'avais deux ketoubot. » [Elle peut prétendre qu'il a écrit deux ketoubot et qu'elle en a reçu les paiements à deux moments distincts, sans qu'il n'y ait jamais eu de prêt.] Mais plutôt, dit Rav Achi: il peut l'obliger à prêter serment s'il informe les deux témoins qu'à cette occasion, il la paie pour l'unique ketouba qu'il a écrite. Elle ne pourra alors plus prétendre qu'il s'agissait d'une autre ketouba, et il pourra la contraindre à prêter un serment de la Torah concernant le premier paiement, désormais établi comme un prêt.
מַתְקֵיף לַהּ רַב אָשֵׁי, אַכַּתִּי יְכוֹלָה לְמֵימַר: שְׁתֵּי כְּתוּבּוֹת הֲוַאי! אֶלָּא אָמַר רַב אָשֵׁי: הוּא דְּמוֹדַע לְהוּ.
« De biens grevés d'un gage. » Nous avons appris là-bas dans une michna [Chevouot 45a]: Et de même, les orphelins ne peuvent recouvrer [une créance] que moyennant serment.
מִנְּכָסִים מְשׁוּעְבָּדִים. תְּנַן הָתָם: וְכֵן הַיְּתוֹמִים לֹא יִפָּרְעוּ אֶלָּא בִּשְׁבוּעָה.
De qui [s'agit-il]? Si l'on dit qu'il s'agit de celui qui a emprunté à leur père [le prêteur], [c'est difficile à comprendre]: maintenant, leur père prenait [son dû] sans serment, et eux [les orphelins, envers qui les Sages se sont montrés indulgents,] devraient [le prendre] avec serment?! Il faut donc dire que la michna veut dire ceci: et de même, les orphelins [du prêteur venant réclamer] auprès des orphelins [de l'emprunteur] ne peuvent recouvrer que moyennant serment.
מִמַּאן? אִילֵימָא מִלֹּוֶה — הַשְׁתָּא אֲבִיהֶן שָׁקֵיל בְּלָא שְׁבוּעָה, וְאִינְהוּ בִּשְׁבוּעָה?! אֶלָּא הָכִי קָאָמַר: וְכֵן הַיְּתוֹמִים מִן הַיְּתוֹמִים — לֹא יִפָּרְעוּ אֶלָּא בִּשְׁבוּעָה.
Rav Zerika a dit au nom de Rav Yehouda: on n'a enseigné cela que dans le cas où les orphelins [de l'emprunteur] ont dit: « Notre père nous a dit: j'ai emprunté et j'ai remboursé. » Mais s'ils ont dit: « Notre père nous a dit: je n'ai pas emprunté », alors même avec un serment on ne peut recouvrer d'eux.
אָמַר רַב זְרִיקָא אָמַר רַב יְהוּדָה, לֹא שָׁנוּ אֶלָּא שֶׁאָמְרוּ יְתוֹמִים: אָמַר לָנוּ אַבָּא ״לָוִיתִי וּפָרַעְתִּי״, אֲבָל אָמְרוּ: אָמַר לָנוּ אַבָּא ״לֹא לָוִיתִי״ — אַף בִּשְׁבוּעָה לֹא יִפָּרְעוּ.
Rava objecte: au contraire, [il existe un principe selon lequel] quiconque dit « je n'ai pas emprunté » est considéré comme disant « je n'ai pas remboursé » [ainsi, s'il est prouvé qu'il a emprunté, il doit payer l'intégralité de la somme sans que le prêteur n'ait à prêter serment].
מַתְקֵיף לַהּ רָבָא, אַדְּרַבָּה: כׇּל הָאוֹמֵר ״לֹא לָוִיתִי״ — כְּאוֹמֵר ״לֹא פָּרַעְתִּי״ דָּמֵי,
Mais plutôt, si cela a été dit, c'est ainsi que cela a été dit: Rav Zerika a dit au nom de Rav Yehouda: on n'a enseigné cela que dans le cas où les orphelins ont dit: « Notre père nous a dit: j'ai emprunté et j'ai remboursé. » Mais s'ils ont dit: « Notre père nous a dit: je n'ai pas emprunté », on peut recouvrer d'eux même sans serment, car quiconque dit « je n'ai pas emprunté » est considéré comme disant « je n'ai pas remboursé ».
אֶלָּא אִי אִתְּמַר, הָכִי אִתְּמַר, אָמַר רַב זְרִיקָא אָמַר רַב יְהוּדָה: לֹא שָׁנוּ אֶלָּא שֶׁאָמְרוּ יְתוֹמִים: אָמַר לָנוּ אַבָּא ״לָוִיתִי וּפָרַעְתִּי״, אֲבָל אָמְרוּ: אָמַר לָנוּ אַבָּא ״לֹא לָוִיתִי״ — נִפְרָעִין שֶׁלֹּא בִּשְׁבוּעָה. שֶׁכׇּל הָאוֹמֵר ״לֹא לָוִיתִי״ כְּאוֹמֵר ״לֹא פָּרַעְתִּי״ דָּמֵי.
« Et celle qui vient recouvrer [sa ketouba] en l'absence de [son mari] ne peut recouvrer que moyennant serment. » Rav A'ha, chef de la citadelle, a dit: un cas est venu devant Rabbi Yits'hak à Antioche, et il a dit: on n'a enseigné cela que pour la ketouba d'une femme, en raison de la faveur [que les Sages voulaient accorder aux femmes, afin qu'elles trouvent grâce aux yeux des hommes et soient disposées à se marier]. Mais pour un créancier, non [il ne peut recouvrer sa dette même avec serment en l'absence de l'emprunteur, de peur qu'il n'ait déjà été payé].
וְנִפְרַעַת שֶׁלֹּא בְּפָנָיו, לֹא תִּפָּרַע אֶלָּא בִּשְׁבוּעָה. אָמַר רַב אַחָא שַׂר הַבִּירָה: מַעֲשֶׂה בָּא לִפְנֵי רַבִּי יִצְחָק בְּאַנְטוֹכְיָא, וְאָמַר: לֹא שָׁנוּ אֶלָּא לִכְתוּבַּת אִשָּׁה, מִשּׁוּם חִינָּא. אֲבָל בַּעַל חוֹב — לָא.
Et Rava a dit au nom de Rav Na'hman: même un créancier [peut recouvrer moyennant serment en l'absence de l'emprunteur], afin que chacun ne prenne pas l'argent de son prochain [par le biais d'un prêt] et n'aille s'installer dans un pays d'outre-mer [pour empêcher le prêteur de recouvrer son bien]. Car si cela se produisait, tu fermerais la porte au nez des emprunteurs [puisque personne ne voudrait plus leur prêter].
וְרָבָא אָמַר רַב נַחְמָן: אֲפִילּוּ בַּעַל חוֹב, שֶׁלֹּא יְהֵא כׇּל אֶחָד וְאֶחָד נוֹטֵל מְעוֹתָיו שֶׁל חֲבֵרוֹ, וְהוֹלֵךְ וְיוֹשֵׁב בִּמְדִינַת הַיָּם, וְאַתָּה נוֹעֵל דֶּלֶת בִּפְנֵי לוֹוִין.
« Rabbi Chimon dit: tant qu'elle réclame sa ketouba, etc. » À quoi Rabbi Chimon fait-il référence? Rabbi Yirmeya a dit: à ceci: « Et celle qui vient recouvrer [sa ketouba] en l'absence de [son mari] ne peut recouvrer que moyennant serment » — cela ne fait pas de différence entre [une réclamation] pour la subsistance et [une réclamation] pour la ketouba. Et Rabbi Chimon vient dire: tant qu'elle réclame sa ketouba, ses héritiers peuvent lui faire prêter serment [qu'elle n'a rien pris qui leur appartienne].
רַבִּי שִׁמְעוֹן אוֹמֵר: כׇּל זְמַן שֶׁתּוֹבַעַת כְּתוּבָּתָהּ וְכוּ׳. רַבִּי שִׁמְעוֹן אַהֵיָיא? אָמַר רַבִּי יִרְמְיָה, אַהָא: וְנִפְרַעַת שֶׁלֹּא בְּפָנָיו, לָא תִּפָּרַע אֶלָּא בִּשְׁבוּעָה. לָא שְׁנָא לִמְזוֹנֵי וְלָא שְׁנָא לִכְתוּבָּה. וַאֲתָא רַבִּי שִׁמְעוֹן לְמֵימַר: כׇּל זְמַן שֶׁתּוֹבַעַת כְּתוּבָּתָהּ — יוֹרְשֶׁיהָ מַשְׁבִּיעִין אוֹתָהּ.
Rachi
אי פקח הוא - האי בעל:,לידי שבועה דאורייתא - שהיא בשם או בכנוי ואוחז ספר בידו כדאמרינן בשבועות (דף לח:) וחמורה היא מאד אבל שבועה דרבנן קללה בעלמא כעין שלנו:,יהיב לה כתובתה באפי חד סהדא - פעם שניה:,וסמיך סהדא קמא אסהדא בתרא - יביא את שניהם יחד לב"ד שאם תכפור יעידוה שניהם שנתקבלה כתובתה:,ומוקי להנך קמאי בהלואה - יתבענה פרעון הראשון ויאמר מלוה הן אצלך שהרי התקבלת כתובתיך שנית וכשתכפור ותאמר לא קבלתי אלא הפעם הזאת ועד אחד מעיד על הראשונה איכא שבועה דאורייתא נשבעת ולא משלמת ואין כאן שיעבוד קרקעות שלא מכח כתובה תובעה:
היכי סמיך כו' - מה שראה זה לא ראה זה ואם תכפור על שתיהן אין כאן אלא עד אחד ותשבע ותטול שלישית ונמצא מפסיד:,באפי סהדא קמא וסהדא בתרא - וה"ה לשני עדים מן השוק אבל עצה טובה היא שיכיר העד הראשון ששתי פעמים פרע ויכול להעיד על פרעון הכתובה עם חבירו ועל הפרעון הראשון:
יכולה לומר שתי כתובות היו - שתי שטרות היו לי עליך בפרעון הראשון החזרתי לך אחת ובשניה אחרת והרי העד הראשון מעיד לסייעה שראה שני הפרעונות לשם כתובה ולא לשם מלוה:,דמודע להו - לסהדא קמא ובתרא לפני פרעון השני דעו שכבר פרעתי לה כתובתה בפני אחד מכם והיא כופרת ואני רוצה לפורעה שנית לשם כתובה שיהיו לי שני עדים בדבר ואתבע את הראשונים ויש לי עליהן עד אחד ותתחייב שבועה דאורייתא וכיון דשמעינהו ולא מסייע לה האי עד קמא תו לא מצית למימר ב' כתובות הוו דמילתא דלא שכיחא הוא:
תנן התם - בשבועות:
אי נימא מלוה - שהלוה קיים והיו מוציאין עליו שטר אביהן:
לא שנו - דכי משתבעי שקלי:,שאמרו יתומים - של לוה לויתי ופרעתי ישבעו אלו שבועה שלא פקדנו ולא אמר לנו אבא ולא מצינו שובר בין שטרותיו ששטר זה פרוע ונוטלין:
כאומר לא פרעתי דמי - דכיון דאמר לא לוה מודה הוא שלא פרע והרי שטר מוכיח עליו שלוה:
לא שנו - דבעו שבועה:
שר הבירה - כך כינויו:,לא שנו - שיורדין בית דין לנכסי אדם שלא בפניו:
לא שנא למזוני - באה לב"ד ותובעת מזונות מנכסי בעלה למכור קרקע ולזונה נשבעת שלא הניח בידה מעות ליזון מהם:,ולא שנא לכתובה - אם שלח לה גט:,ואתא ר"ש למימר - אם תובעת כתובתה יורשין משביעין אותה שלא עיכבה משלהן לאחר מיתת אביהן כלום כדין הבא ליפרע מנכסי יתומים:
Tossafot
מייתי לה לידי שבועה דאורייתא - פירש בקונטרס דנפקא לן מינה בין שבועה דאורייתא לשבועה דרבנן דבדאורייתא מנקט חפצא ובדרבנן לא נקיט והוא עצמו סותר דבריו דאמרי' בהשולח (גיטין לה. ושם) א"ל רב לרב ירמיה מדפתי אדרה בב"ד ואשבעה חוץ לב"ד ופי' בקונט' התם דה"ק ליה דלא לאשבעה בב"ד דחמירה באנקוטי חפצא ולרבינו נראה דנפקא מינה אליבא דר' אבא דהלכתא כוותיה דאמר (שבועות דף מז.) חזרה למחויב לה והיכא דאינו יכול לישבע משלם והאי דינא בדאורייתא אבל בדרבנן אפילו הויא חשודה על השבועה לא יניח לפרוע לה בשביל כך היכא דנשבעת ונוטלת כדהכא דהכי מוכח התם בשבועת הדיינים (שבועות דף מא.) בהדיא א"נ למאן דאית ליה דבדאורייתא לא מפכינן ובדרבנן מפכינן נפקא מינה נמי היכא דאי שבועה דרבנן היא מצי למימר השבע וטול ואי דאורייתא לא מציא למימר לבעל השבע והפטר כמו שאינו יכול לומר השבע וטול מ"ר:
היכי סמיך סהדא קמא אסהדא בתרא כו' - תימה מאי קשיא ליה הא פלוגתא היא בפ' זה בורר (סנהדרין דף ל:) הלואה אחר הלואה אי מצטרפי דאיכא מ"ד לא בעינן ראיה כאחד:
ורבא אמר רב נחמן אפילו בע"ח - ופסק ר"ח דמעשים בכל יום שאין מוכרים שלא בפניו לבע"ח ולית דחש להא דר"נ דאמר אפילו בבעל חוב ואע"ג דמקשי מינה בערכין פרק שום היתומים (ערכין דף כב.) ואי חיישת לשובר התם נמי לגבי הא דאמר ר"נ לחוש לשובר ומשני התם טעמא שלא יהא כל אחד ואחד נוטל כו' נראה דסתם הש"ס קיי"ל הכי מכל מקום כיון דמעשים בכל יום סמכו למה דדחינן בירושלמי דמתמה וכי נפרעין לאדם שלא בפניו אמר רבי ירמיה כשריבית אוכלת כו' ואיכא נמי בירושלמי דמודו בין אמוראי דבבל בין אמוראי דארץ ישראל דמשלחין בתריה ג' איגרי אי אתי הא טבאות ואי לא מחליטינן לנכסיה. פירוש ר"ח:
Texte : Sefaria — William Davidson Edition - Vocalized Aramaic · traduction française de travail, à valider.