Guémara
Nous ne sommes pas préoccupés par un soupçon de faux, puisque [le document] avait été rédigé avant le second prêt. De même ici, le fait que les juges aient rédigé le document avant l'événement n'est pas source de préoccupation.
כְּשִׁיקְרָא לָא חָיְישִׁינַן.
Un certain homme avait déposé sept perles [marganita] nouées dans un drap chez Rabbi Meyasha, fils du fils de Rabbi Yehoshoua ben Lévi. Rabbi Meyasha mourut sans avoir donné d'instructions aux membres de sa maisonnée sur son lit de mort, et sans avoir précisé à qui appartenaient les pierres précieuses. La famille de Rabbi Meyasha et le déposant vinrent devant Rabbi Ami pour trancher la question de la propriété des pierres. Il leur dit: Elles appartiennent au demandeur, d'abord, parce que je sais de Rabbi Meyasha, fils du fils de Rabbi Yehoshoua ben Lévi, qu'il n'était pas assez riche pour pouvoir se permettre de telles pierres précieuses. Et de plus, le déposant a fourni un signe distinctif qui prouve qu'il en est le propriétaire.
הָהוּא גַּבְרָא דְּאַפְקֵיד שַׁב מַרְגָּנְיָתָא דְּצַיְירִי בִּסְדִינָא בֵּי רַבִּי מְיָאשָׁא בַּר בְּרֵיהּ דְּרַבִּי יְהוֹשֻׁעַ בֶּן לֵוִי. שְׁכֵיב רַבִּי מְיָאשָׁא וְלָא פַּקֵּיד. אֲתוֹ לְקַמֵּיהּ דְּרַבִּי אַמֵּי, אֲמַר לְהוּ: חֲדָא, דְּיָדַעְנָא בֵּיהּ בְּרַבִּי מְיָאשָׁא בַּר בְּרֵיהּ דְּרַבִּי יְהוֹשֻׁעַ בֶּן לֵוִי דְּלָא אֲמִיד. וְעוֹד, הָא קָא יָהֵיב סִימָנָא.
La Guemara commente: Et nous n'avons dit cela que dans le cas où [le demandeur] n'a pas l'habitude d'entrer et de sortir de cet endroit. Mais s'il a l'habitude d'y entrer et d'en sortir, on pourrait dire qu'une autre personne a fait le dépôt, et que lui n'a fait que voir [l'objet] là-bas, ce qui lui permettrait d'en fournir les signes distinctifs.
וְלָא אֲמַרַן אֶלָּא דְּלָא רְגִיל דְּעָיֵיל וְנָפֵיק לְהָתָם. אֲבָל רָגִיל דְּעָיֵיל וְנָפֵיק לְהָתָם, אֵימָא אִינִישׁ אַחֲרִינָא אַפְקֵיד וְאִיהוּ מִיחְזָא חֲזָא.
Un certain homme avait déposé une coupe d'argent chez le Sage 'Hassa. 'Hassa mourut sans avoir rien précisé au sujet de la coupe. Ils vinrent devant Rav Na'hman pour trancher la question de la propriété de la coupe. Il leur dit: Je sais de 'Hassa qu'il n'était pas riche, et cette coupe ne pouvait pas lui appartenir. Et de plus, le déposant a fourni un signe distinctif. Et nous n'avons dit cela que dans le cas où le demandeur n'a pas l'habitude d'entrer et de sortir de cet endroit. Mais s'il a l'habitude d'y entrer et d'en sortir, on pourrait dire qu'une autre personne a fait le dépôt, et que lui n'a fait que voir [l'objet] là-bas.
הָהוּא גַּבְרָא דְּאַפְקֵיד כָּסָא דְכַסְפָּא בֵּי חָסָא. שָׁכֵיב חָסָא, וְלָא פַּקֵּיד. אֲתוֹ לְקַמֵּיהּ דְּרַב נַחְמָן אֲמַר לְהוּ: יָדַעְנָא בֵּיהּ בְּחָסָא דְּלָא אֲמִיד. וְעוֹד, הָא קָא יָהֵיב סִימָנָא. וְלָא אֲמַרַן אֶלָּא דְּלָא רְגִיל דְּעָיֵיל וְנָפֵיק לְהָתָם, אֲבָל רְגִיל דְּעָיֵיל וְנָפֵיק לְהָתָם, אֵימַר אִינִישׁ אַחֲרִינָא אַפְקֵיד וְאִיהוּ מִיחְזָא חֲזָא.
Un certain homme avait déposé de la soie [metaksa] chez Rav Dimi, frère de Rav Safra. Rav Dimi mourut sans avoir rien précisé au sujet de la soie. Ils vinrent devant Rabbi Abba pour trancher la question de la propriété de la soie. Il leur dit: Elle appartient au demandeur, d'abord, parce que je sais de Rav Dimi qu'il n'était pas riche. Et de plus, il a fourni un signe distinctif. Et nous n'avons dit cela que dans le cas où il n'a pas l'habitude d'entrer et de sortir de cet endroit. Mais s'il a l'habitude d'y entrer et d'en sortir, on pourrait dire qu'une autre personne a fait le dépôt, et que lui n'a fait que voir [l'objet] là-bas.
הָהוּא דְּאַפְקֵיד מְטַכְסָא בֵּי רַב דִּימִי אֲחוּהּ דְּרַב סָפְרָא, שָׁכֵיב רַב דִּימִי וְלָא פַּקֵּיד. אֲתָא לְקַמֵּיהּ דְּרַבִּי אַבָּא, אֲמַר לְהוּ: חֲדָא, דְּיָדַעְנָא בֵּיהּ בְּרַב דִּימִי דְּלָא אֲמִיד. וְעוֹד, הָא קָא יָהֵיב סִימָנָא. וְלָא אֲמַרַן אֶלָּא דְּלָא רְגִיל דְּעָיֵיל וְנָפֵיק לְהָתָם, אֲבָל רְגִיל דְּעָיֵיל וְנָפֵיק לְהָתָם, אֵימָא אִינִישׁ אַחֲרִינָא אַפְקֵיד וְאִיהוּ מִיחְזָא חֲזָא.
Un certain homme dit à ceux présents à son chevet: Que mes biens reviennent à Toviya. Il mourut, et Toviya vint réclamer ses biens. Rabbi Yo'hanan dit: Voici que Toviya est venu, et il n'y a pas lieu de craindre qu'il ait voulu parler d'un autre Toviya.
הָהוּא דַּאֲמַר לְהוּ: נִכְסַיי לְטוֹבִיָּה. שָׁכֵיב, אֲתָא טוֹבִיָּה. אָמַר רַבִּי יוֹחָנָן: הֲרֵי בָּא טוֹבִיָּה.
[Le défunt] avait dit « Toviya », et c'est Rav Toviya qui vint: c'est à Toviya qu'il a fait référence, non à Rav Toviya, il ne l'a pas dit. Mais si c'était une personne familière de lui, alors voilà qu'il était effectivement familier de lui [et pouvait l'appeler par son prénom sans titre]. Si deux [hommes nommés] Toviya se présentèrent, l'un voisin et l'autre érudit de la Torah, l'érudit de la Torah est prioritaire. [De même, si l'un était] un proche et l'autre un érudit de la Torah, l'érudit de la Torah est prioritaire.
אֲמַר ״טוֹבִיָּה״ וַאֲתָא רַב טוֹבִיָּה — לְטוֹבִיָּה אֲמַר, לְרַב טוֹבִיָּה לָא אֲמַר. וְאִי אִינִישׁ דְּגִיס בֵּיהּ, הָא גִּיס בֵּיהּ. אֲתוֹ שְׁנֵי טוֹבִיָּה, שָׁכֵן וְתַלְמִיד חָכָם — תַּלְמִיד חָכָם קוֹדֵם. קָרוֹב וְתַלְמִיד חָכָם — תַּלְמִיד חָכָם קוֹדֵם.
On posa la question devant les Sages: [Si l'un était] voisin et l'autre proche, qu'en est-il? Venez et entendez [la réponse]: « Mieux vaut un voisin proche qu'un frère éloigné » (Michlei 27, 10). [Mais] si les deux étaient des proches, ou tous deux des voisins, ou tous deux des érudits, [il n'y a pas de règle systématique et] c'est laissé à l'appréciation des juges.
אִיבַּעְיָא לְהוּ: שָׁכֵן וְקָרוֹב מַאי? תָּא שְׁמַע: ״טוֹב שָׁכֵן קָרוֹב מֵאָח רָחוֹק״. שְׁנֵיהֶם קְרוֹבִים, וּשְׁנֵיהֶם שְׁכֵנִים, וּשְׁנֵיהֶם חֲכָמִים? שׁוּדָא דְּדַיָּינֵי.
Rava dit au fils de Rav 'Hiya bar Avin: Viens, que je te dise une chose excellente que ton père avait l'habitude de dire à propos de ce qu'avait énoncé Chmouel. Chmouel avait dit que celui qui vend un billet de créance à un autre, puis revient et remet la dette au débiteur, [la dette] est remise, et même un héritier [du créancier] peut la remettre. À ce sujet, Rav 'Hiya bar Avin disait: Chmouel concède que dans le cas d'une femme qui apporte en dot un billet de créance à son mari, si elle revient et remet la dette au débiteur, celle-ci n'est pas remise. Pourquoi? Parce que la main [du mari] est comme la main [de la femme] [et elle ne peut donc pas remettre la dette unilatéralement].
אֲמַר לֵיהּ רָבָא לִבְרֵיהּ דְּרַב חִיָּיא בַּר אָבִין: תָּא אֵימָא לָךְ מִילְּתָא מְעַלַּיְותָא דַּהֲוָה אָמַר אֲבוּךְ. הָא דְּאָמַר שְׁמוּאֵל הַמּוֹכֵר שְׁטַר חוֹב לַחֲבֵירוֹ וְחָזַר וּמְחָלוֹ — מָחוּל, וַאֲפִילּוּ יוֹרֵשׁ מוֹחֵל — מוֹדֶה שְׁמוּאֵל בְּמַכְנֶסֶת שְׁטַר חוֹב לְבַעְלָהּ, וְחָזְרָה וּמְחָלַתּוֹ — שֶׁאֵינוֹ מָחוּל, מִפְּנֵי שֶׁיָּדוֹ כְּיָדָהּ.
Une proche parente de Rav Na'hman avait vendu les droits de sa ketouba en échange d'un avantage financier [tovat hana'a] — c'est-à-dire qu'elle avait reçu une somme d'argent et s'était engagée en contrepartie à ce que, si elle venait à être divorcée et à avoir droit à sa ketouba, cette somme reviendrait à l'acheteur des droits sur sa ketouba. Elle fut par la suite divorcée de son mari, puis mourut, laissant le droit à sa ketouba à sa fille. Les acheteurs vinrent réclamer la valeur de la ketouba à la fille. Rav Na'hman dit à ceux qui l'entouraient: N'y a-t-il personne pour donner un conseil à [cette fille]?!
קָרִיבְתֵּיהּ דְּרַב נַחְמָן זַבֵּינְתַּהּ לִכְתוּבְּתַהּ בְּטוֹבַת הֲנָאָה — אִיגָּרַשָׁה וּשְׁכִיבָה. אֲתוֹ קָא תָבְעִי לַהּ לִבְרַתַּהּ. אֲמַר לְהוּ רַב נַחְמָן: לֵיכָּא דְּלַיסְּבַהּ (לָהּ) עֵצָה?!
Rachi
כשיקרא - שלא נכתב על מלוה זו:,לא חיישינן - אם לא שיש בדבר ביטול שטר גמור:
שב מרגניתא דציירי בסדינא - שבע מרגליות צרורות בסדין אחד הפקיד ביד ר' מיאשא:,ולא פקיד - לא צוה לאנשי ביתו שחטפתו מיתה:,אתו לקמיה דר' אמי - לתבוע את היורשין והיורשין אומרים שמא של אבינו היו:,דלא אמיד - אינו עשיר:,סימנא - דאמר בסדין הם צרורות והם שבע:
שכיב חסא ולא פקיד - שטבע בנהר כדאמר ביבמות בפ' בתרא (ד' קכא:):
מטכסא - לבוש משי צינד"ל בלע"ז:
ההוא דאמר להו - בצוואת מיתה נכסי לטוביה ולא פירש לאיזה טוביה:
דגיס ביה - רגיל אצלו ומגו דגייסי אהדדי קורא לו בשמו כאילו לא נסמך:,ת"ח קודם - דמסתמא אדם מצדיק מעשיו לזכות בשעת מיתה דאמר מר (ברכות לד:) כל הנביאים לא נתנבאו אלא למהנה תלמידי חכמים מנכסיו:
שודא דדייני - הטלת הדיינים לפי מה שיראו דיינים שהיה דרכו של מת לקרב את זה יותר מזה או מי שבשניהן טוב ונוהג בדרך ישרה שיש לומר בו נתכוין המת לזכות:,שודא - כמו שדי בימא (שמות טו) דמתרגמינן ירה בים הטיל בים:
וחזר ומחלו - המוכר שהוא מלוה מחלו ללוה:,מחול - דאמר ליה לוה ללוקח לאו בעל דברים דידי את:,ואפי' יורש - של מלוה מוחל:
זבינתה לכתובתה - מכרה שעבוד כתובתה לאחרים בעודה תחת בעלה:,בטובת הנאה - דבר מועט שאינו אלא כחיזוק טובה שקורין גרי"ד מפיק רצון ולפי שהלוקח מטיל מעותיו בספק שמא תמות היא בחיי בעלה מפחד ואינו לוקחה אלא בדמי' מועטי':,ה"ג אתו תבעי לה לברתה - אתו לקוחות וקא תבעי לה לברתה הבאה לגבות כתובת אמה מאביה ולירש הכתובה מכח אמה ואלו באין ליטול אותה הימנה לומר אמך מכרה לנו:
Tossafot
חדא דידענא ביה בר' מיאשא דלא אמיד - אע"ג דאילו הוה ר' מיאשא קיים והוה טעין שלי הוא היה מהימן אע"ג דלא אמיד דאימור מציאה אשכח או מתנה נתנו לו מ"מ לא טענינן ליתמי דמילתא דלא שכיחא היא כי היכי דלא טענינן להו נאנסו בסוף פרק המוכר את הבית (ב"ב דף ע: ושם):,ועוד הא קא יהיב סימנא - אין לפרש ועוד אפי' אמיד דאי אמיד מה מועיל הסימן דלמא זבנה מיניה אף על גב דהאי סימן דציירי בסדיניה אין רגילות לידע אם לא שהפקיד אצלו מ"מ בכסא דכספא ומטכסא דבסמוך ליכא סימן אלא בגופם וההוא לא הוי סימן שהפקיד דאיכא למימר דזבנה מיניה אלא יש לפרש דהנך תרי טעמי אין מועילין זה בלא זה דבעינן דלא אמיד וסימן וא"ת בסוף פ"ק דלעיל (כתובות דף יג:) גבי ארוס וארוסתו דקאמר חדא דהא קא מודה ועוד האמר רב יהודה אמר שמואל הלכה כר"ג א"ל אביי ובהא כי לא מודה מי מכשיר ר"ג כו' ומאי קשיא ליה דלמא רב יוסף שני הטעמים מצריך כדאשכחן הכא י"ל דהתם אתי שפיר דאי טעמא דמודה לא מהני לחודיה ההוא טעמא נמי דהלכה כר' גמליאל לא מהני ליה מידי דלא מכשיר ר"ג אלא ברוב כשרים אצלה והכא רוב פסולין אצלה וליכא אלא חד טעמא דמודה בלבד וה"ק ובהא כי לא מודה פי' אי טעמא דמודה לחודיה לא מהני מי מכשיר כו' והא דאמרינן בהאשה שהלכה (יבמות דף קטו: ושם) ההוא דאפקיד שומשמי גבי חבריה א"ל הב לי שומשמאי א"ל שקילתינהו א"ל והא כך וכך הוו ובחביתא רמיין אמר ליה שקלתינהו והני אחריני נינהו ומשמע התם דאי הוה יהיב סימנים מובהקים הוה מהימן ולא מהימן אידך במיגו דלקוחים הם בידי וכן בפרק איזהו נשך (ב"מ דף ע.) הני זוזי דיתמי היכי עבדינן להו חזינן איניש דאית ליה דהבא פריכא כו' אבל כלים לא דלמא פקדון נינהו ואתי איניש מעלמא ויהיב בהו סימנא ושקיל להו התם מיירי כשיש עדים שהפקיד אצלו דתו לא מהימן למימר לקוח הוא בידי כיון שבא לידו בתורת פקדון אבל דהבא פריכא אין בו סימן והא ליכא למיחש שמא יכירו בטביעת עין דהא לא שכיח ורשב"א נראה לו לפרש חדא דלא אמיד וליכא למיחש דלמא דר' מיאשא נינהו ועוד לדלמא דאיניש אחרינא הוו נמי ליכא למיחש דהא קא יהיב סימנא:,קיהיב סימנא - פי' בקונטרס דציירי בסדינא ושבעה הוו ובהאשה שהלכה (יבמות דף קטו:) לא הוי סימן כי האי גוונא:
שודא דדייני - לא כפי' הקונט' שפי' שיאמדו הדיינים דעתו של נותן למי רצונו ליתן יותר אלא אומר ר"ת שהדיין יתן למי שירצה ומביא ראיה מסוף פ"ק דגיטין (דף יד: ושם) גבי הולך מנה לפלוני ומת משלח מה שירצה שליח יעשה וקרי ליה התם שודא ועוד בפ' בתרא דקידושין (דף עד. ושם) אמרינן דנאמן דיין לומר לזה זכיתי כו' אבל אין בעלי דינים עומדים לפניו אין נאמן ופריך וניהדר ונידייניה ומשני בשודא דדייני ואי כפי' הקונט' שהדיינין אומדין דעתו של נותן אכתי ניהדר ויעשה שודא וכן בירושלמי למי שירצו הדיינים להחליט מחליטין ואם תאמר אם כן יתן הדיין למי שיתן לו יותר שכר וי"ל דכל דיין דמקבל אגרא לאו דיינא הוא:
המוכר שטר חוב לחבירו כו' - תימה לר"י היאך יכול למכור החוב דבשלמא כשיש ללוה קרקעות מוכר לו אותו שיעבוד שיש לו על הקרקעות אבל כשאין לו כלום מה מוכר לו ונראה לו דלא הוי מכר מדאורייתא דאי הוי מכר אמאי מחול וכן נראה לר"ת דלא הוי מכר אלא מדרבנן ומייתי ראיה מדאמר בפ' מי שמת (ב"ב דף קמז: ושם) אמר רבא אמר ר"נ מתנת שכ"מ מדברי סופרים ופריך והאמר ר"נ אע"ג דאמר שמואל המוכר שטר חוב לחבירו וחזר ומחלו מחול ואפילו יורש מוחל מודה שמואל שאם נתנו במתנת שכ"מ שאינו יכול למחול אי אמרת בשלמא דאורייתא היינו דאינו יכול למחול כו' משמע דמידי דאורייתא אינו יכול למחול ויש לדחות דלעולם אפי' הוי מכר שטר דאורייתא יכול למחול והתם ה"פ א"א בשלמא דאורייתא מש"ה אינו יכול למחול היורש לפי שהוא אינו יורש אלא המקבל מתנה הוא היורש דאם הוא מדאורייתא אם כן נפקא לן מוהיה ביום הנחילו את בניו התורה נתנה רשות לאב להנחיל לכל מי שירצה אלא אי אמרת דרבנן אמאי אין יכול למחול הלא אפי' מידי דאורייתא יכול למחול כ"ש מתנת שכ"מ דרבנן וא"ת אמאי איצטריך למעוטי שטרות מאונאה אם מכר שטר חוב לא הוי דאורייתא וי"ל דנהי דהחוב אינו מכור מ"מ שייך בו אונאה שהוא שוה הרבה לקונה שימכרנו בדמים יקרים ללוה א"נ כגון שהיה חייב לו מלוה על פה ומעלה לו דמים שיכתוב לו השטר:,מפני שידו כידה - תימה לר"י דבסוף שנים אוחזין (ב"מ דף יט: ושם) גבי מצא שובר בזמן שהאשה מודה יחזיר לבעל ופריך וליחוש דלמא כתבה ליתן בניסן כו' ומשני שמע מינה איתא לדשמואל דאמר המוכר שטר חוב לחבירו וחזר ומחלו מחול והשתא אכתי ניחוש דלמא כתבה ליתן בניסן ולא נתנה עד תשרי ואזלה והכניסתה לכתובתה לבעלה שאינה יכולה למחול כדאמרי' הכא וצ"ל דמיירי התם בדידעי דלית לה בעל:
Texte : Sefaria — William Davidson Edition - Vocalized Aramaic · traduction française de travail, à valider.