Guémara
Est-ce comparable au cas de la fiancée [encore] dans la maison de son père, [où c'est le père qui doit apporter la preuve]? Là-bas, c'est le père qui apporte la preuve et [ainsi] retire [l'argent] des mains du mari, tandis qu'ici, c'est le propriétaire de l'âne qui apporte la preuve et [ainsi] maintient [la vache] en sa possession. [Peut-être donc ce cas est-il différent, et il ne devrait pas être tenu d'apporter une preuve.]
כַּלָּה בְּבֵית אָבִיהָ, מִי דָּמֵי? הָתָם — מַיְיתֵי אָב רְאָיָה וּמַפֵּיק, הָכָא — מַיְיתֵי בַּעַל הַחֲמוֹר רְאָיָה וּמוֹקֵים.
Rabbi Abba dit: [la preuve vient plutôt du cas de] la fiancée dans la maison de son beau-père [c'est-à-dire déjà entrée dans le domaine de son mari]. Mais cela n'est toujours pas comparable: là-bas, c'est le mari qui apporte la preuve et [ainsi] affaiblit la présomption qui était en faveur du père, [à savoir le statut présumé du corps de la fille], tandis qu'ici, c'est le propriétaire de l'âne qui apporte la preuve et [ainsi] maintient la présomption du corps de l'âne [en sa faveur], et par conséquent maintient la vache en sa possession. Peut-être donc ne devrait-il pas avoir à apporter de preuve!
אָמַר רַבִּי אַבָּא: כַּלָּה בְּבֵית חָמִיהָ. וְאַכַּתִּי לָא דָּמֵי: הָתָם — בַּעַל מַיְיתֵי רְאָיָה וּמַרַע לֵיהּ לַחֲזָקֵיהּ דְּאָב, הָכָא — בַּעַל הַחֲמוֹר מַיְיתֵי רְאָיָה וּמוֹקֵים חֲזָקֵיהּ בִּידֵיהּ.
Rav Nahman bar Its'hak dit: [la preuve de Chmouel vient] de la fiancée dans la maison de son père, mais concernant l'argent des fiançailles [et non de la ketouba]. [Le père doit apporter une preuve pour garder l'argent des fiançailles.]
אָמַר רַב נַחְמָן בַּר יִצְחָק: כַּלָּה בְּבֵית אָבִיהָ, וּלְקִידּוּשִׁין.
Et ne dis pas que cela ne vaut que selon celui qui dit que l'argent des fiançailles n'a pas été donné pour être perdu [c'est-à-dire qu'il n'a été remis que dans le but des fiançailles et doit être restitué si les fiançailles sont annulées]. Dis plutôt que cela vaut même selon celui qui dit que l'argent des fiançailles a été donné pour être perdu — cela ne s'applique qu'à des fiançailles certaines. Mais s'agissant de fiançailles entachées d'erreur, s'il apporte une preuve — oui, [il peut garder l'argent]; s'il n'en apporte pas — non. [Ceci soutient l'opinion de Chmouel selon laquelle, dans un cas incertain, celui qui détient l'argent doit apporter une preuve pour en conserver la possession.]
וְלָא תֵּימָא אַלִּיבָּא דְּמַאן דְּאָמַר קִדּוּשִׁין לָאו לְטִיבּוּעִין נִיתְּנוּ. אֶלָּא אֲפִילּוּ לְמַאן דְּאָמַר קִדּוּשִׁין לְטִיבּוּעִין נִיתְּנוּ — הָנֵי מִילֵּי קִידּוּשֵׁי וַדַּאי, אֲבָל קִידּוּשֵׁי טָעוּת, אִי מַיְיתֵי רְאָיָה — אִין, אִי לָא — לָא.
On objecta: Une aiguille trouvée dans l'épaisseur de la paroi du feuillet [second estomac de l'animal abattu] — [si elle a percé] d'un seul côté, [l'animal] est cacher. [Si elle a percé] des deux côtés, [l'animal] est tereifa. Si l'on trouve sur elle un caillot de sang, il est établi que cela s'est produit avant l'abattage; si l'on ne trouve pas sur elle de caillot de sang, il est établi que cela s'est produit après l'abattage.
מֵיתִיבִי: מַחַט שֶׁנִּמְצֵאת בְּעוֹבִי בֵּית הַכּוֹסוֹת, מִצַּד אֶחָד — כְּשֵׁרָה. מִשְּׁנֵי צְדָדִין — טְרֵיפָה. נִמְצָא עָלֶיהָ קוֹרֶט דָּם — בְּיָדוּעַ שֶׁהוּא לִפְנֵי שְׁחִיטָה, לֹא נִמְצָא עָלֶיהָ קוֹרֶט דָּם — בְּיָדוּעַ שֶׁהוּא לְאַחַר שְׁחִיטָה.
Si la plaie a formé une croûte, il est établi que cela s'est produit trois jours avant l'abattage. [S'il a été vendu à un boucher après ce moment, celui-ci peut prétendre que la transaction fut faite par erreur, n'ayant pas eu l'intention d'acheter un animal tereifa.] Si la plaie n'a pas formé de croûte, [et que le vendeur prétend que l'animal a été blessé alors qu'il était déjà en possession du boucher, tandis que le boucher prétend qu'il était déjà blessé au moment de l'achat], celui qui veut retirer [de l'argent] de son prochain doit en apporter la preuve. Et si le boucher avait déjà versé l'argent, il doit apporter une preuve pour pouvoir le récupérer.
הוּגְלַד פִּי הַמַּכָּה — בְּיָדוּעַ שֶׁשְּׁלֹשָׁה יָמִים קוֹדֶם שְׁחִיטָה. לֹא הוּגְלַד פִּי הַמַּכָּה — הַמּוֹצִיא מֵחֲבֵירוֹ עָלָיו הָרְאָיָה. וְאִי יְהַיב טַבָּח דְּמֵי — בָּעֵי לְאֵיתוֹיֵי רְאָיָה וּמַפֵּיק.
On revient à l'opinion de Chmouel: Mais pourquoi en serait-il ainsi? Que le propriétaire de la bête, [c'est-à-dire le vendeur], apporte la preuve et établisse la validité de la vente, tout comme le propriétaire de l'âne doit apporter la preuve pour maintenir la vache en sa possession! Pourquoi la charge de la preuve incombe-t-elle au boucher?
וְאַמַּאי? בַּעַל בְּהֵמָה לַיְיתֵי רְאָיָה וְנוֹקֵים?
[La Guemara répond:] Il s'agit d'un cas où le boucher n'avait pas encore versé l'argent [mais devait le faire plus tard. C'est donc le vendeur qui réclame l'argent au boucher, et c'est lui qui doit apporter la preuve pour que la transaction soit maintenue]. On demande: Pourquoi cela a-t-il été énoncé sans distinction? [La formulation de la baraïta laisse entendre que c'est n'importe laquelle des deux parties qui doit apporter la preuve. Cette baraïta semble réfuter l'opinion de Chmouel.]
בִּדְלָא יְהַיב טַבָּחָא דָּמֵי. מַאי פַּסְקָא?
Plutôt, lorsque Rami bar Ye'hezkel vint, il dit: Ne vous fiez pas à ces règles générales que mon frère Yehouda a formulées au nom de Chmouel. Voici ce que Chmouel a réellement dit: Quiconque dans le domaine de qui le doute est né, sur lui repose la charge de la preuve. [Dans le cas de l'échange de la vache contre l'âne, c'est le propriétaire de la vache qui doit apporter la preuve.] Et le Tana de la Michna a également enseigné dans le même sens concernant la fiancée. [Si la fiancée était dans le domaine de son père, celui-ci doit apporter la preuve; si elle vivait avec son mari, la charge de la preuve incombe à ce dernier.]
אֶלָּא, כִּי אֲתָא רָמֵי בַּר יְחֶזְקֵאל, אָמַר: לָא תְּצִייתִינְהוּ לְהָנֵי כְּלָלֵי דְּכָיֵיל יְהוּדָה אַחִי מִשְּׁמֵיהּ דִּשְׁמוּאֵל. הָכִי אָמַר שְׁמוּאֵל: כֹּל שֶׁנּוֹלַד סָפֵק בִּרְשׁוּתוֹ עָלָיו הָרְאָיָה. וְתַנָּא תּוּנָא כַּלָּה.
On objecta: Une aiguille trouvée dans l'épaisseur de la paroi du feuillet, etc., et si le boucher n'avait pas encore versé l'argent, le propriétaire de la bête doit apporter la preuve pour pouvoir récupérer son argent — mais pourquoi? Le doute est né dans le domaine du boucher! [Selon l'opinion de Rami bar Ye'hezkel, ce devrait être au boucher d'apporter la preuve.]
מֵיתִיבִי: מַחַט שֶׁנִּמְצֵאת בְּעוֹבִי בֵּית הַכּוֹסוֹת כּוּ׳, וְאִי דְּלָא יְהַיב טַבָּח דָּמֵי — בַּעַל בְּהֵמָה בָּעֵי לְאֵיתוֹיֵי רְאָיָה וּמַפֵּיק, וְאַמַּאי? סְפֵיקָא בִּרְשׁוּת טַבָּח אִיתְיְילִיד!
[La Guemara répond:] Il s'agit d'un cas où le boucher avait déjà versé l'argent. [Puisque c'est le boucher qui réclame l'argent au vendeur, c'est lui qui doit apporter la preuve.] On demande: Mais pourquoi cela a-t-il été énoncé sans distinction? [Comment sait-on que le Tana parlait précisément de ce cas?] [La Guemara répond:] En général, tant qu'une personne n'a pas donné l'argent, on ne lui remet pas l'animal. On peut donc présumer que le boucher a payé l'animal avant d'être autorisé à l'abattre, ce qui signifie que c'est lui qui réclame le remboursement de l'argent.
דִּיהַיב טַבָּח דְּמֵי. וּמַאי פַּסְקָא? סְתָמָא דְמִילְּתָא, כַּמָּה דְּלָא יָהֵיב אִינִישׁ זוּזֵי — לָא יָהֵיב אִינִישׁ חֵיוְתָא.
§ La Michna enseigne: Et les Sages disent: Dans quel cas cela s'applique-t-il? Concernant les défauts cachés. [Mais il ne peut prétendre avoir ignoré des défauts visibles.] Rav Nahman dit:
וַחֲכָמִים אוֹמְרִים: בַּמֶּה דְּבָרִים אֲמוּרִים — בְּמוּמִין שֶׁבַּסֵּתֶר. אָמַר רַב נַחְמָן:
Rachi
מי דמי התם - דין הוא שצריך להביא ראיה שהרי הוא המוציא מחברו הלכך מייתי ראיה ומפיק ממונא ומשם אתה בא ללמוד את זה שמוחזק בפרה זו ועומד ואת אומר נייתי ראיה ונוקים ממון שבידו:
כלה בבית חמיה - סיפא דמתני' דקתני על הבעל להביא ראיה דר"ג אמרה ופליג נמי ברישא אפילו נמצאו בבית אביה דלא נולד ספק ברשותו נמי על הבעל להביא ראיה להפקיע כח כתובתה וראיה זו לא להוציא היא אלא להחזיק וצריך להביאה ואף זה כ"ש שיביא ראיה להחזיק שהרי בשל אחרים בא להחזיק:,ואכתי לא דמי התם - דין הוא שיצטרך לראיה משום דחזקת הגוף מייפה כח האב וי"ל העמידנו על חזקתו הלכך בעל מייתי ראיה שעד שלא תתארס היו בה ומרע לה לההיא חזקה:,הכי גרסי' הכא בעל החמור מייתי ראיה ואוקי חזקה בידיה - אף חזקת הגוף מייפה את כחו שכשתאמר העמד את החמור בשעת משיכה על חזקתו הקודמת בחזקת חי תעמידנו וברשות בעל הפרה מת ולמה אתה מצריכו ראיה:
א"ר נחמן בר יצחק כלה בבית אביה ולקדושין - רישא דמתני' סייעתיה דמטיל הבאת ראיה על האב אע"פ שחזקת גוף אצלו וכר"א דאמר רבי יהושע היא ובסיפא נמי פליג [להטיל ראיה על אב] ואע"פ שלא נולד ספק ברשותו ודקשיא לך ההיא ראיה להוציא היא הראיה צריכה לו אף לעכב לו הקדושין שבידו שאם לא יביא ראיה יחזירם וזו להחזיק היא בידו:
ולא תימא - הא דאמינא שהראיה צריכה אף לעכב לו הקדושין שבידו:,אליבא דמאן דאמר קדושין לאו לטיבועין ניתנו - סתם קדושין לאו לטיבועין ניתנו שאם מת החתן הקדושין חוזרין הלכך הכא כי הוו קדושין ספק אין כחה יפה בהן וצריכה להביא ראיה והך פלוגתא בב"ב ואי קשיא היכי מוקמינן סוגיא דשמעתא דשמואל כר' אלעזר ומדר' יהושע מייתי סייעתא הא שמואל הלכה כר"ג אמר בפ"ק (לעיל כתובות יב:) אה"נ ומסקנא מוקמינן דלא אמר שמואל הכי וא"ת מי מזקיקני להעמיד סוגיא זו בלשון זה נוקמה כרבא ורב אשי אי אפשר לומר דקשיא לרבא ורב אשי מתני' דווקא קתני רישא על האב וסיפא על הבעל שהספק נולד ברשותן ואילו שמואל על מי שלא נולד הספק ברשותו הצריך לבקש ראיה:
בעובי בית הכוסות - מקום יש בראש הכרס סמוך להמסס קרוי בית הכוסות שהוא כעין כוס ויש בו סביב שפתו עובי שני כפלים כפולים ודבוקים ובלע"ז רדובולי"ן ונמצא מחט תחובה באותו עובי ומתוך עוביו אפשר לה שלא נקבתה כולו:,מצד אחד - אין המחט נראה אלא מבפנים:,כשרה - שאין זה נקב:,שהוא לפני שחיטה - וטריפה:,שהוא לאחר שחיטה - וכשירה:
שלשה ימים קודם שחיטה - ואם לקחה טבח זה בתוך שלשה ימים מקח טעות הוא ויחזיר לו בעליה הדמים שמכר לו טריפה:,לא הוגלד פי המכה - זה אומר עד שלא לקחתי ניקב וזה אומר משמכרתי:,המוציא מחבירו כו' - ואי יהיב הטבח דמי נמצא הוא המוציא ועליו הראיה ואי לא אשכח ראיה יחזיק זה במעותיו מספק והרי בבהמתו נמצא ריעותא דומיא דחמור דשמואל:
ואמאי - אי כשמואל לייתי בעל בהמה ראיה להעמיד המעות בידו דומיא דבעל החמור:
דלא יהיב טבח דמי - הא דקתני המוציא מחבירו בבעל בהמה קאמר וכגון דאיהו קא תבע:,מאי פסקא - בתמיה מאי קאמרת אי סבירא ליה לתנא דלעולם ראיה על בעל בהמה היא בין הוא המוציא ובין הוא המעמיד היאך הוא שונה המוציא מחבירו בבעל בהמה וקורהו לבעל בהמה לעולם המוציא מחבירו וכי פסק התנא דבר קצוב שלעולם מוכרים בהמות באמנה והוא המוציא:
יהודה אחי - רב יהודה ורמי שניהם בני (רב) יחזקאל הוו:,כל שנולד ספק ברשותו - על בעל הפרה להביא ראיה שמת החמור קודם משיכה הואיל וספק ברשותו נולד שלא נמצא החמור מת עד לאחר משיכת פרה:,ותנא תונא כלה - וסבירא ליה לשמואל דכולה מתני' חד תנא הוא וכדתרצה רבא לעיל ורישא וסיפא סייעתא שמי שנמצא הסימפון ברשותו עליו להביא ראיה עודה בבית אביה על האב להביא ראיה נכנסה לחופה שהיא ברשות הבעל על הבעל להביא ראיה ואפילו הוא דר בבית חמיו ברשותו היא:
ספיקא ברשות טבח אתייליד - שלא נמצא הטרפות עד שבאת לידו:
דיהיב טבח דמי - ואפי' לא יהיב נמי הראיה עליו היא אלא מסתמא תנא לטבח המוציא מחבירו קרי ליה:
Tossafot
כלה בבית אביה ולקדושין - מה שפ"ה דס"ל כמ"ד תברא מי ששנה זו לא שנה זו לא נהירא דהיכי מוקי לה כלה בבית אביה ולקדושין דהיינו כרבי יהושע אימור דא"ר יהושע לא מהניא חזקת הגוף ה"מ לאפוקי ממונא לאוקמי ממונא מי אמר ועוד מקשה ר"ת דלעיל מוכחינן דאזיל ר' יהושע בתר חזקת גופא היכא דליכא חזקת ממונא וכל שכן הכא דחזקת ממונא מסייע לחזקת הגוף דאזיל ר' יהושע בתרה ועוד דהא שמואל גופיה פסיק בפ"ק (דף יב:) הלכה כר"ג ועוד מאי פריך מההיא דמחט שנמצאת בעובי בית הכוסות לימא דההיא כר"ג ואיהו כר' יהושע ונראה לפרש דשמואל כרב אשי ויליף השתא מכלה בבית אביה ולקדושין דכי היכי דהתם אע"ג דאב מוחזק צריך להביא ראיה דחזקת הגוף דידה לא מהני לאב ה"נ הכא על בעל החמור להביא ראיה אע"פ שהוא מוחזק דחזקת החמור לא מהני לגבי דידיה והשתא לא מפליג מידי בין שנולד ספק ברשותו ללא נולד ברשותו אבל כרבא דאמר כאן נמצאו כאן היו ליכא לאוקמא דשאני התם דאיתרע חזקת רשות האב אבל הכא לא איתרע חזקת רשות בעל החמור אלא אדרבה איתרע רשות בעל הפרה:
כל שנולד ספק ברשותו עליו להביא ראיה - ואוקי לכלה דמתני' כרבא ואפילו הוא מוחזק אותו שנולד ברשותו עליו להביא ראיה כדפריך מההיא דמחט דלייתי טבח ראיה אע"ג דלא יהיב דמי והוא מוחזק וא"ת מהא דפריך בהשואל (ב"מ דף ק.) גבי מחליף פרה בחמור וילדה וניחזי ברשותא דמאן קיימא וניהוי אידך המע"ה משמע דאי הוי ברשות בעל החמור על בעל הפרה להביא ראיה ואמאי והלא נולד ספק ברשותו ואחר שמשך בעל הפרה את החמור נודע שילדה הפרה וצריך לחלק בין ספק שנולד לטיבותא כי התם לספק שנולד לגריעותא כי הכא:,ותנא תונא כלה - היינו כלה בבית חמיה דכי היכי דמוקמינן לה בחזקת שלימה והשתא הוא דאתא מום אע"פ שמוחזק הכא נמי אוקי החמור בחזקת שהיא קיימת והשתא היא מתה:
Texte : Sefaria — William Davidson Edition - Vocalized Aramaic · traduction française de travail, à valider.