Traité Ketubot

74b

Étude de Ketubot 74b

Étude de la Guémara 74b

Guémara

elle peut refuser son mari [par un mi'oun] et poursuivre son chemin. Selon cette opinion, le mariage n'a pas du tout été effectif, malgré le fait qu'ils aient eu des rapports, car la fiançailles reposait sur une erreur.

מְמָאֶנֶת וְהוֹלֶכֶת לָהּ.

GUEMARA: Les Sages ont enseigné: Si un homme fiance une femme à condition qu'aucun vœu ne pèse sur elle, mais qu'elle a en réalité des vœux, et qu'elle va trouver un sage qui les dissout, elle est fiancée. En revanche, s'il la fiance à condition qu'elle n'ait aucun défaut corporel, mais qu'elle en a, et qu'elle va trouver un médecin qui la guérit, elle n'est pas fiancée. La Guemara demande: Quelle est la différence entre le sage et le médecin? La Guemara explique: lorsqu'un sage dissout un vœu, il l'annule rétroactivement depuis sa racine, comme si elle n'avait jamais fait de vœu du tout, et donc elle n'était en réalité pas liée par des vœux au moment de la fiançailles. Mais le médecin ne guérit qu'à partir de maintenant et pour l'avenir; puisqu'elle avait des défauts au moment de la fiançailles, elle est en infraction avec la condition posée par le mari.

תָּנוּ רַבָּנַן: הָלְכָה אֵצֶל חָכָם וְהִתִּירָהּ — מְקוּדֶּשֶׁת. אֵצֶל רוֹפֵא וְרִיפֵּא אוֹתָהּ — אֵינָהּ מְקוּדֶּשֶׁת. מָה בֵּין חָכָם לְרוֹפֵא? חָכָם עוֹקֵר אֶת הַנֶּדֶר מֵעִיקָּרוֹ, וְרוֹפֵא אֵינוֹ מְרַפֵּא אֶלָּא מִכָּאן וּלְהַבָּא.

Mais n'est-il pas enseigné dans une autre baraïta que si elle va trouver un sage qui dissout ses vœux, ou un médecin qui guérit ses défauts, elle n'est pas fiancée [dans les deux cas]? Rava dit: Ce n'est pas difficile: cette baraïta-ci suit l'opinion de Rabbi Meïr, et celle-là suit l'opinion de Rabbi Elazar. Cette baraïta, qui dit que si ses vœux ont été dissous par un sage elle est fiancée, est conforme à Rabbi Meïr, qui a dit qu'un homme est disposé à ce que sa femme soit humiliée en allant devant un tribunal pour faire dissoudre son vœu. Cette autre baraïta suit l'opinion de Rabbi Elazar, qui a dit qu'un homme n'est pas disposé à ce que sa femme soit humiliée devant un tribunal. Par conséquent, même si elle est allée trouver un sage qui a dissous ses vœux, une telle solution est inacceptable pour le mari, puisqu'il ne voulait pas qu'elle aille devant un tribunal; le mariage est donc invalide même après la dissolution du vœu.

וְהָתַנְיָא: אֵצֶל חָכָם וְהִתִּירָהּ, אֵצֶל רוֹפֵא וְרִיפֵּא אוֹתָהּ — אֵינָהּ מְקוּדֶּשֶׁת! אָמַר רָבָא: לָא קַשְׁיָא, הָא — רַבִּי מֵאִיר, הָא — רַבִּי אֶלְעָזָר. הָא רַבִּי מֵאִיר, דְּאָמַר: אָדָם רוֹצֶה שֶׁתִּתְבַּזֶּה אִשְׁתּוֹ בְּבֵית דִּין. הָא רַבִּי אֶלְעָזָר, דְּאָמַר: אֵין אָדָם רוֹצֶה שֶׁתִּתְבַּזֶּה אִשְׁתּוֹ בְּבֵית דִּין.

En quoi consiste ce désaccord fondamental? Comme nous l'avons appris dans une michna [traité Guittin 45b]: Si un homme répudie sa femme à cause d'un vœu qu'elle a prononcé, et qu'il regrette ensuite sa décision et veut la reprendre, il ne peut pas la reprendre. De même, s'il la répudie à cause d'une mauvaise réputation qu'elle a acquise, il ne peut pas la reprendre. En effet, si on lui permettait de la reprendre après dissolution du vœu par un sage, ou après avoir découvert que les rumeurs à son sujet étaient fausses, il pourrait dire que s'il avait su cela, il ne l'aurait jamais répudiée. Une telle affirmation jetterait rétroactivement le doute sur la validité du guett, et pourrait faire porter à ses enfants d'un second mariage le statut de mamzerim. On l'informe donc que s'il répudie sa femme à cause d'un vœu ou d'une mauvaise réputation, il ne pourra jamais la reprendre.

מַאי הִיא? דִּתְנַן: הַמּוֹצִיא אֶת אִשְׁתּוֹ מִשּׁוּם נֶדֶר — לֹא יַחְזִיר. מִשּׁוּם שֵׁם רָע — לֹא יַחְזִיר.

Rabbi Yehouda dit: Pour tout vœu qui était connu de nombreuses personnes [et qui ne peut donc être annulé discrètement], il ne peut pas la reprendre. S'il n'était pas connu de nombreuses personnes, mais qu'il s'agissait d'une affaire privée entre eux, il peut la reprendre. Rabbi Meïr dit: Pour tout vœu qui nécessite l'investigation d'un sage — c'est-à-dire que le mari ne peut pas l'annuler lui-même, et qu'elle a besoin d'un sage pour examiner soigneusement le vœu afin d'y trouver une ouverture permettant sa dissolution — il ne peut pas la reprendre, car il pourrait prétendre que s'il avait su que le vœu pouvait être dissous, il ne l'aurait jamais répudiée, ce qui invaliderait le guett. Et pour un vœu qui ne nécessite pas l'investigation d'un sage, qu'il sait pouvoir annuler lui-même, il peut la reprendre, car il n'y a pas lieu de craindre qu'il porte atteinte à la validité du guett, puisqu'il savait qu'il pouvait dissoudre le vœu et a néanmoins choisi de la répudier.

רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר: כׇּל נֶדֶר שֶׁיָּדְעוּ בּוֹ רַבִּים — לֹא יַחֲזִיר. לֹא יָדְעוּ בּוֹ רַבִּים — יַחֲזִיר. רַבִּי מֵאִיר אוֹמֵר: כׇּל נֶדֶר שֶׁצָּרִיךְ חֲקִירַת חָכָם — לֹא יַחֲזִיר. וְשֶׁאֵינוֹ צָרִיךְ חֲקִירַת חָכָם — יַחֲזִיר.

Rabbi Elazar dit: Que ce soit un vœu qui nécessite l'investigation ou qui ne la nécessite pas, il ne peut pas la reprendre. Rabbi Elazar a dit pour expliquer sa position: On n'a interdit [de reprendre une femme pour] un vœu qui nécessite l'investigation que par crainte de confusion avec celui qui ne la nécessite pas. Quelle est la raison de l'opinion de Rabbi Yehouda? Comme il est écrit:

רַבִּי אֶלְעָזָר אוֹמֵר: אֶחָד צָרִיךְ וְאֶחָד אֵינוֹ צָרִיךְ — לֹא יַחֲזִיר. אָמַר רַבִּי אֶלְעָזָר: לֹא אָסְרוּ צָרִיךְ אֶלָּא מִפְּנֵי שֶׁאֵינוֹ צָרִיךְ. מַאי טַעְמָא דְּרַבִּי יְהוּדָה? דִּכְתִיב:

Rachi

הלכה - אחר קידושין אצל חכם:,והתירה - מן הנדרים:,אצל רופא וריפא אותה - מן המומין:,עוקר הנדר מעיקרו - שהרי פותח לה בחרטה אדעתא דהכי מי קא נדרת והיא אומרת לו לא וחכם אומר לה הרי הוא בא לך לידי כך הילכך לאו נדר הוא ומותר לך נמצא כמי שלא היה עליה בשעת קידושין:,מכאן ולהבא - אבל עד עכשיו היו עליה נמצא שבשעת תנאי הקדושין הטעתו:

הכי גרסינן והתניא אצל חכם והתירה אצל רופא וריפא אותה אינה מקודשת - וקשיא חכם אחכם:,הא - דקתני מקודשת ר"מ היא:,דאמר אדם רוצה - אינו מקפיד אם תלך אצל חכם:,אין אדם רוצה כו' - הילכך אדעתא דהכי לא קידשה:

משום נדר - שהיתה נדרנית:,לא יחזיר - מפרש במסכת גיטין תרי טעמי איכא למ"ד משום קלקולא שאם אתה אומר יחזיר שמא תלך ותנשא ונמצא שם רע שאינו ש"ר או נדר נעקר ע"י חכם ומקלקלה זה ואומר אילו הייתי יודע שכן הוא אפי' נותנין לי מאה מנה לא הייתי מגרשיך לפיכך אומרים לו הוי יודע שהמוציא את אשתו משום שם רע או משום נדר לא יחזיר ואם חביבה היא עליך לא תמהר להוציאה ואי אתי תו לקלקל לא מהימן שהרי יודע שנאסרה עליו ולא חש לבדוק את הדבר ואיכא למ"ד כדי שלא יהו בנות ישראל פרוצות בעריות ובנדרים:

כל נדר שידעו בו רבים - שנדרתו בפני עשרה:,לא יחזיר - קסבר טעמא משום שלא יהו פרוצות בנדרים הוא וכי נדרה בפני רבים וזהו נדר שאין לו הפרה כדאמרינן בגיטין פרצה יותר מדאי קנסוה:,שלא ידעו בו רבים - דיש לו הפרה לא קנסוה והכי אמר התם דרבי יהודה לא חייש בנדר לקלקולא:,רבי מאיר אומר כל נדר שצריך חקירת חכם - שאין הבעל יכול להפר שאינו מדברים שבינו לבינה ולא עינוי נפש:,לא יחזיר - קסבר טעמא משום קלקולא הלכך בהאי איכא קלקולא דאומר אילו הייתי יודע דחכם יכול להתירו לא הייתי מגרשיך דרוצה הייתי שתתבזה בבית דין ויתירו לך:,ושאינו צריך חקירת חכם - נדר שהבעל יכול להפר:,יחזיר - דבהאי לא מצי לקלקלה שהיה לו להפר ולא הפר:

לא אסרו צריך - חקירת חכם:,אלא מפני שאינו צריך - שהצריך חקירת חכם אין בו קלקול דלאו כל כמיניה לומר אילו הייתי יודע לפי שאין אדם רוצה שתתבזה אשתו בבית דין אלא מפני מה אסרוהו מפני שאינו צריך דיכול הוא לכחש ולומר לא הייתי יודע שאני יכול להפר וגזרו האי אטו האי:,מאי טעמא דרבי יהודה - דאמר נדר שהודר ברבים אין לו הפרה:

Tossafot

ממאנת והולכת לה - תימה דבריש יבמות (דף ב: ושם) תנן ואי אתה מוצא בחמותו ואם חמותו כו' או שמיאנו ואמאי והא משכחת לה בקידשה על תנאי ולא בעל דאפי' רב מודה לאביי דאינה צריכה גט וי"ל דאפילו מיאון אינה צריכה אבל קשה דמשכחת לה בקידש על תנאי ובעל לשמואל דאמר משום ר' ישמעאל דאמר הכא דממאנת ויש לומר דלשמואל ולרבי ישמעאל נמי צרתה מותרת אפילו אם לא מיאנה זאת שהיא ערוה כשלא נודע לה הטעות והא דקאמר ממאנת והולכת לה היינו שאם נודע לה הטעות יש לה למאן דאם לא מיאנה ועמדה אצלו מחלה התנאי אי נמי ממאנת לאו דוקא אלא אפילו בלא מיאון אינה כלל אשתו ואפי' נודע לה הטעות וריב"ן תירץ ביבמות דרבי ישמעאל איירי בקידושי טעות אבל בקידושי קטנות מודה דאינה ממאנת ומתני' דיבמות לא מיירי אלא בקדושי קטנות וקשה דבפרק בא סימן (נדה נב. ושם) משמע בהדיא דבקידושי קטנות נמי איירי רבי ישמעאל דאמר חברוהי דרב כהנא סבור למיעבד עובדא כרבי יהודה ואף ע"ג דנבעלה דאמר עד שירבה השחור על הלבן אמר להם רב כהנא לא כך היה מעשה בבתו של רבי ישמעאל שבאת למאן בבית המדרש ובנה מורכב על כתיפה ואותו היום הוזכרו דבריו של רבי ישמעאל בבית המדרש ורבתה בכייה בבית המדרש ואמרו דבר שאמר אותו צדיק יכשל בו זרעו וליכא למימר דלאו דוקא דבר שאמר אותו צדיק אלא כעין אותו דבר שאמר אותו צדיק דהא מסיק התם נמנו וגמרו עד מתי הבת ממאנת עד שתביא שתי שערות ומאי נמנו וגמרו שייך כאן כיון דרבי ישמעאל מודה בקידושי קטנות שאין יכולה למאן ופשיטא שבתו לא היתה יכולה למאן ועל מה היו עומדין למנין דאפילו רבי יהודה דאמר עד שירבה השחור מודה דכשבנה מורכב על כתיפה דאין יכולה למאן דהא אמרינן התם דמודה רבי יהודה כשנבעלה ומיהו יש לומר דמתני' בפרק קמא דיבמות (דף ב:) דלא כרבי ישמעאל אף על גב דאמרינן התם דבפלוגתא לא קמיירי היינו אמנינא דט"ו נשים ושמואל לא סבר כר' ישמעאל אלא בקידושי טעות דוקא ולהכי לא פריך ליה ממתני' דיבמות ולא מסתם מתניתי' דנדה דתנן עד מתי הבת ממאנת עד שתביא שתי שערות ובהדיא אית ליה לשמואל במי שמת (ב"ב קנו. ושם) דבודקין למיאונין לאפוקי מדרבי יהודה דאמר עד שירבה השחור ובשילהי פרק נושאין על האנוסה (יבמות ק: ושם) דאמרינן משכחת לה בקידושי טעות כדרב יהודה אמר שמואל משום רבי ישמעאל והיא לא נתפשה כו' אין להוכיח דרבי ישמעאל איירי דוקא בקידושי טעות מדשביק קידושי קטנות דאיירי בהן התם מעיקרא ונקט קידושי טעות דר' ישמעאל איירי נמי בקידושי קטנות כדמוכח בנדה (נב. ושם) אלא משום דההיא סוגיא קאי אמילתיה דשמואל דאמר התם לעיל עשרה כהנים עומדים ופירש כו' ושמואל לא סבר כר' ישמעאל אלא בקידושי טעות דוקא כדפרישית לכך נקט קידושי טעות ואם תאמר ולרבי אלעזר דאמר לעיל דברי הכל צריכה הימנו גט ואפי' בקידושי טעות לא סבר כרבי ישמעאל אם כן תיקשי לשמואל סתם מתניתין דהתם דלא מצי לאוקמי מתני' דהתם לא בקידושי קטנות ולא בקידושי טעות לרבי אלעזר ולעיל דוחקין לאוקמי סתם מתניתין כוותיה ויש לומר בדוחק דהוה מוקי לה כגון שפירש בהדיא שאינו בועל לשם קידושין:

חכם עוקר הנדר מעיקרו כו' - אין לפרש דבלשון תליא מילתא שהרי קדשה על מנת שאין בה מומין והיו בה מומין דא"כ הלך הוא אצל הרופא וריפאו אמאי אמר לקמן דמקודשת אלא בקפידת המומין תלוי הטעם שאף עתה לאחר שנתרפאת היא נמאסת בעיניו כשזוכר שהיו בה מומין אבל נדרים ליכא קפידא הואיל ועוקרו למפרע אבל אי לא הוה עקר להו אלא מכאן ולהבא הוי נמי קפידת עונש משעת הנדר עד שעת התרה ודוקא הלכה אצל חכם והתירה קודם ידיעת הבעל אבל לאחר ידיעת הבעל לא מהני להו היתר כדקתני במתניתין נמצאו עליה נדרים אינה מקודשת ולא מפליג בין בני היתר ללאו בני היתר וטעמא שעל מנת כן מקדשה שאם לא ירצה לבטל הקדושין מחמת הנדרים שיהיו קדושין קיימין והיכא דידע קודם שהותרו הרי מיד רוצה שיהיו מבוטלין דשמא לא יהיה להם היתר אבל היכא דהותרו קודם ידיעתו הא לא רצה לבטלם מפני הנדרים שאין עתה שום קפידא:

משום שם רע לא יחזיר - אומר ר"י דמאן דמפרש בהשולח (גיטין מו.) טעמא משום קלקולא בשביל אותו קלקול לא יהא גט בטל ובניה ממזרים שהרי לא עשה תנאי בגט כיון שלא התנה ולא כפל ותדע דליכא תנאי דאי עשה תנאי מאי טעמא דמאן דלא חייש לקלקולא ועוד דאם עשה תנאי מה מועיל מה שאמרו דלא יחזיר בכך לא יבטל התנאי אלא ודאי לא עשה לה תנאי גמור אלא שאמר לה משום שם רע אני מוציאך כדאמרינן התם וליכא אלא לעז בעלמא ולפי זה אין צריך טעם שבקונטרס דכיון דאמר לא יחזיר לא חיישינן תו לקלקולא כיון דלא חשש לבדוק בכל ענין מגרש לה אלא כיון דחשש ממזרות ליכא משום לעז נמי ליכא למיחש דודאי אם היה יכול להחזירה היה לן לחוש פן יוציא לעז כדי להחזירה אפילו ניסת כבר דסבור דמותרת לחזור לו דשוגגת היא אבל עתה שאינו יכול להחזירה למה יוציא לעז וליכא למימר דהכא כיון דאמר משום שם רע אני מוציאך גלי אדעתיה שאינו רוצה שיהא גט אם אינו שם רע כמו בזבין ולא איצטריכו ליה זוזי (לקמן כתובות צז.) וההוא דזבין נכסיה אדעתא למיסק לארץ ישראל (קידושין מט:) דסגי בגלוי דעת דע"כ הכא בעינן תנאי מדמשני התם הא מני רבי מאיר היא דאמר בעינן תנאי כפול והכא בדלא כפליה לתנאיה ומה שייך הכא תנאי כפול אי סגי בגלוי דעת אלא ודאי בעינן תנאי ולרבי מאיר דבעינן תנאי כפול אפילו לעז ליכא כיון דלא התנה ולא כפל:

Texte : Sefaria — William Davidson Edition - Vocalized Aramaic · traduction française de travail, à valider.

Ketubot 74b

100%

כתובות ע״ד במַסֶּכֶת כְּתוּבּוֹת