Guémara
[Suite du dilemme ouvert à la fin du daf précédent, au sujet de la première relation avec une épouse vierge le Chabbat : faut-il trancher comme Rabbi Yehouda, pour qui l'acte non intentionnel est interdit ?] Ou bien la halakha est-elle conforme à l'opinion de Rabbi Chimon, qui a statué que celui qui accomplit un acte destructeur (mekalkel) en causant une plaie ('haboura) le Chabbat est passible, dès lors qu'il l'a fait intentionnellement ?
אוֹ הֲלָכָה כְּרַבִּי שִׁמְעוֹן.
Au sujet de la halakha de la première relation avec son épouse vierge (betoula) le Chabbat, il a été énoncé : à l'académie de Rav (bei Rav), on rapporte : Rav l'a permise et Chmouel l'a interdite ; à Neharde'a, la ville de Chmouel, on rapporte : Rav l'a interdite et Chmouel l'a permise. Rav Na'hman bar Yits'hak dit : et voici ton signe [mnémotechnique, pour ne pas intervertir les attributions] : « ceux-ci sont indulgents pour eux-mêmes, et ceux-là sont indulgents pour eux-mêmes » — chacun attribue la décision indulgente à l'autorité halakhique de son propre lieu, dont la parole y fait loi.
(אִיתְּמַר:) בְּבֵי רַב אָמְרִי: רַב שָׁרֵי וּשְׁמוּאֵל אָסַר. בִּנְהַרְדְּעָא אָמְרִי: רַב אָסַר וּשְׁמוּאֵל שָׁרֵי. אָמַר רַב נַחְמָן בַּר יִצְחָק, וְסִימָנָיךְ: אֵלּוּ מְקִילִּין לְעַצְמָן וְאֵלּוּ מְקִילִּין לְעַצְמָן.
La Guemara demande : et Rav l'aurait permise ? Mais Rav Chimi bar 'Hizkiya n'a-t-il pas dit au nom de Rav : ce tampon d'étoffe qui bouche un tonneau [de bière] (messokharya denazyata), il est interdit de l'enfoncer fermement dans l'orifice du tonneau un jour de fête — car, ce faisant, du liquide sera exprimé de l'étoffe, et presser des liquides (se'hita) est interdit le Chabbat comme les jours de fête. Apparemment, Rav interdit donc même les actes non intentionnels [— en contradiction avec la permission qu'on lui prête pour la première relation, où la plaie n'est pas recherchée] !
וְרַב שָׁרֵי? וְהָאָמַר רַב שִׁימִי בַּר חִזְקִיָּה מִשְּׁמֵיהּ דְּרַב: הַאי מְסוֹכַרְיָא דְּנַזְיָיתָא — אָסוּר לְהַדּוֹקַהּ בְּיוֹמָא טָבָא!
La Guemara répond : dans ce cas-là [le tampon du tonneau], même Rabbi Chimon concède [que c'est interdit], car Abayé et Rava ont dit tous deux : Rabbi Chimon concède, dans le cas de « tranche-lui la tête, et ne mourra-t-il pas ? » (pessik réicha) — c'est-à-dire lorsque la conséquence [interdite] est inévitable, comme la mort suit la décapitation d'un animal —, que l'acte est interdit. Or ici, le liquide sera inévitablement exprimé de l'étoffe. [Le cas du tonneau ne révèle donc rien de la position de Rav sur l'acte non intentionnel ordinaire.]
בְּהָהוּא אֲפִילּוּ רַבִּי שִׁמְעוֹן מוֹדֶה, דְּאַבָּיֵי וְרָבָא דְּאָמְרִי תַּרְוַיְיהוּ: מוֹדֶה רַבִּי שִׁמְעוֹן בִּ״פְסִיק רֵישֵׁיהּ וְלָא יְמוּת״.
La Guemara objecte encore : mais Rav 'Hiyya bar Achi n'a-t-il pas dit au nom de Rav, au sujet des actes non intentionnels : la halakha est conforme à l'opinion de Rabbi Yehouda [qui les interdit] ? Et Rav 'Hanan bar Ami a dit au nom de Chmouel : la halakha est conforme à l'opinion de Rabbi Chimon [qui les permet]. Et Rav 'Hiyya bar Avin enseignait ces décisions sans les hommes [sans nommer les rapporteurs intermédiaires], directement : Rav a dit : la halakha est conforme à l'opinion de Rabbi Yehouda, et Chmouel a dit : la halakha est conforme à l'opinion de Rabbi Chimon. Comment donc Rav a-t-il pu permettre la relation avec une épouse vierge le Chabbat ?
וְהָא אָמַר רַב חִיָּיא בַּר אָשֵׁי אָמַר רַב: הֲלָכָה כְּרַבִּי יְהוּדָה. וְרַב חָנָן בַּר אַמֵּי אָמַר שְׁמוּאֵל: הֲלָכָה כְּרַבִּי שִׁמְעוֹן. וְרַב חִיָּיא בַּר אָבִין מַתְנֵי לַהּ בְּלָא גַּבְרֵי, רַב אָמַר: הֲלָכָה כְּרַבִּי יְהוּדָה, וּשְׁמוּאֵל אָמַר: הֲלָכָה כְּרַבִּי שִׁמְעוֹן.
La Guemara répond : en vérité, Rav tient bien comme l'opinion de Rabbi Yehouda [quant à l'acte non intentionnel ; s'il permet néanmoins la première relation, c'est au titre de l'acte destructeur]. Selon la version [posée au daf précédent] qui dit que le sang [de la virginité] est « emmagasiné » (dam mifkad pakid) [comme tenu en réserve, la relation ne faisant que lui ouvrir une issue], l'époux est destructeur (mekalkel) à l'égard de l'ouverture [qu'il pratique] ; et selon la version qui dit que le sang est « attaché » (dam 'habourei mi'habar) [c'est-à-dire qu'il circule dans des vaisseaux unis au corps, que la relation déchire], il est destructeur en causant la plaie — et Rabbi Yehouda concède que [l'acte destructeur n'engage pas là de responsabilité, si bien que] c'est permis.
לְעוֹלָם רַב כְּרַבִּי יְהוּדָה סְבִירָא לֵיהּ, לְהַךְ לִישָּׁנָא דְּאָמַר דָּם מִיפְקָד פְּקִיד — מְקַלְקֵל הוּא אֵצֶל הַפֶּתַח. לְהָךְ לִישָּׁנָא דְּאָמַר דָּם חַבּוֹרֵי מִיחַבַּר — מְקַלְקֵל בְּחַבּוּרָה הוּא.
Rav 'Hisda soulève une objection à partir d'une michna (Nidda 64b) : une toute jeune fille dont le temps de voir [le sang menstruel] n'est pas encore arrivé — car elle n'a pas atteint la puberté — et qui s'est mariée : Beit Chammaï disent : on lui accorde quatre nuits, durant lesquelles elle peut avoir des relations, car tout sang [qu'elle voit alors] est attribué à l'hymen rompu ; et Beit Hillel disent : [il n'y a pas de limite fixe —] tout sang qu'elle voit est attribué à cette plaie, jusqu'à ce que la plaie guérisse.
מֵתִיב רַב חִסְדָּא: תִּינוֹקֶת שֶׁלֹּא הִגִּיעַ זְמַנָּהּ לִרְאוֹת וְנִשֵּׂאת, בֵּית שַׁמַּאי אוֹמְרִים: נוֹתְנִין לָהּ אַרְבָּעָה לֵילוֹת, וּבֵית הִלֵּל אוֹמְרִים: עַד שֶׁתִּחְיֶה הַמַּכָּה.
Si, en revanche, son temps de voir [le sang menstruel] est arrivé — elle a atteint l'âge de la puberté, même si elle n'a pas encore eu de règles — et qu'elle s'est mariée : Beit Chammaï disent : on ne lui accorde que la première nuit, durant laquelle le sang est attribué à la plaie ; au-delà, le sang est présumé menstruel, et elle est interdite à son mari. Et Beit Hillel disent : on lui accorde du mercredi — le jour fixé pour le mariage d'une vierge — jusqu'à l'issue du Chabbat (motsaei Chabbat) : quatre nuits. Durant cette période, tout sang est attribué à la plaie, et elle reste permise à son mari.
הִגִּיעַ זְמַנָּהּ לִרְאוֹת וְנִשֵּׂאת, בֵּית שַׁמַּאי אוֹמְרִים: נוֹתְנִין לָהּ לַיְלָה הָרִאשׁוֹן. וּבֵית הִלֵּל אוֹמְרִים: עַד מוֹצָאֵי שַׁבָּת, אַרְבָּעָה לֵילוֹת.
Rachi
או הלכה כר"ש - דמקלקל בחבורה חייב כיון דתימצי לומר הלכה כר' יהודה בדבר שאין מתכוין דאסור:
בנהרדעא - מקומו של שמואל:,וסימניך - שלא תטעה להחליף שמעתתא דבי רב לנהרדעא ודנהרדעא לדבי רב:,אלו מקילין לעצמן - דבי רב שצריכים לעשות כדברי רבן אומרים שרבן התיר ונהרדעא העושים כשמואל רבן אומרים שמואל התיר:
ורב שרי - בתמיה אלמא דבר שאין מתכוין מותר סבירא ליה:,מסוכריא דנזייתא - סתימת נקב גיגית שמוציאין השכר דרך הנקב וסותמין אותו בבלאי בגדים:,אסור להדוקה - משום סחיטה:
מודה ר"ש כו' - אבל כאן יש שבקיאים בהטייה כדלקמן:
הלכה כרבי יהודה - באין מתכוין:,בלא גברי - בלא אמוראי אליבא דרב ואליבא דשמואל אלא רב ושמואל גופייהו:
להך לישנא דאמרת דם מיפקד פקיד - והאיסור משום פתח הוא:,מקלקל הוא אצל הפתח - ובמקלקל מודה רבי יהודה:,מקלקל בחבורה הוא - ורב סבר לה כרבי יהודה אף במקלקל בחבורה לקולא דקא פטר בה רבי יהודה:
שלא הגיע זמנה לראות - במסכת נדה אמר אימתי הגיע זמנה לראות משיגיעו ימי הנעורים:,נותנין לה ארבעה לילות - שכל דמים שתראה בהן מחמת תשמיש מחזקינן להו בדם בתולים:,עד שתחיה המכה - כל זמן שאינה משמשת בלא דם לא חיתה המכה:
הגיע זמנה לראות - ולא ראתה:,לילה הראשון - אפילו לבעילות הרבה:
Tossafot
האי מסוכרייתא דנזייתא אסור להדוקה כו' – פירש בקונטרס וכן ר"ח ובערוך בחד לישנא וכן בסדר תנאים ואמוראים דאסור משום סחיטה וקשה לר"ת דהא סחיטה משום ליבון ולא שייכא בשאר משקים דכל דבר המלכלך את בולעו כגון יין ושכר ושמן לא שייך ליבון בסחיטתו אלא דוקא במים וראיה לדבר מדלא גזרינן בהו שמא יסחוט כמו גבי מים כדאמרינן באלו קשרים (שבת דף קיג:) היה מהלך בשבת ופגע באמת המים כו' היכי ליעביד לינחות במיא אתי לידי סחיטה ותניא נמי בפרק חבית (שבת דף קמז: ושם) ומסתפג באלונטית ולא יביאה בידו ומפרש בגמ' דאתי לידי סחיטה ובפ"ב דביצה (דף יח. ושם) אומר דלכ"ע אין מטבילין את הכלים ומפרש בגמרא גזירה משום סחיטה ואילו בפרק תולין (שבת דף קלט:) תנן מסננין את היין בסודרין אלמא לגבי יין לא גזרינן משום סחיטה ובריש המביא (ביצה דף ל.) נמי קאמר ליפרוס סודרא עליה ולא קאמר אתי לידי סחיטה והיינו משום דלא שייך ליבון אלא גבי מים והא דאמרינן בפרק מפנין (שבת דף קכח:) אם היתה צריכה שמן חבירתה מביאה לה בשערה ופריך והא אתי לידי סחיטה ומשני אין סחיטה בשער משמע דשייך סחיטה בשמן וכן בפ' נוטל (שבת דף קמג.) ספוג אם יש לו בית אחיזה מקנחין בו ואם לאו אין מקנחין בו משום דאתי לידי סחיטת שמן הנבלע בו ההיא סחיטה אור"ת דהויא משום מפרק ואסורה כמו סחיטת זיתים וענבים והכא אומר ר"ת דליכא למימר דאסור משום מפרק כיון שהנסחט הולך לאיבוד אע"ג דהוי פסיק רישיה וכן פירש בערוך דכל פסיק רישיה דלא ניחא ליה שרי ועיקר ראייתו מפרק כל התדיר (זבחים דף צא: ושם) אליבא דר"ש מזלפין יין על גבי האישים אע"ג דפסיק רישיה הוא דודאי מכבה הוא כיון דלא ניחא ליה בהאי כיבוי שרי ועוד מייתי ראיה מלולב הגזול (סוכה דף לג: ושם) דקאמר ר"א בר"ש ממעטים ענבים בי"ט פי' ענבי הדס ופריך והא מתקן מנא ומוקים לה במתכוון לאכילה סבר לה כאבוה ופריך והא מודה ר"ש בפסיק רישיה כו' ומשני לא צריכא דאית ליה הושענא אחריתי אלמא כיון דלא ניחא ליה ולא חייש בהאי תיקון שרי אע"ג דפסיק רישיה הוא ונראה לר"י דלא קשה מידי דאיכא למימר דאסור לסחוט בשאר משקה משום ליבון כמו במים ומ"מ לא חיישינן בהו שמא יסחוט כיון שהטעם והריח נשארים בבגדים ומעט היה נהנה בסחיטתו ומצינן למימר נמי דאסור משום מפרק ואף ע"ג דהוי פסיק רישיה דלא ניחא ליה אסור לכתחילה לר"ש כמו במלאכה שאינה צריכה לגופה וראיות הערוך אינן ראיות דההיא דמתיר ר"ש לזלף יין על גבי האישים איכא למימר דמצוה שאני וכן ההיא דאית ליה הושענא אחריתי איכא למימר דשרי משום מצוה א"נ הכי פי' והא פסיק רישיה הוא דאית ליה הושענא אחריתי והואיל וכן שרי לר"ש דשמא לא יצטרך לה ונמצא שלא תיקן כלי והלכך לאו פסיק רישיה הוא אבל לר"י אסור דשמא יצטרך לה ואגלאי מילתא דכלי עבד ועל פי' הערוך קשה דתנן בפרק שמונה שרצים (שבת דף קז.) המפיס מורסא בשבת אם לעשות לה פה חייב ואם להוציא ממנה ליחה פטור ודוקא משום צערא פטור ומותר אבל אי לאו משום צערא היה אסור אע"ג דלא ניחא ליה בפה כלל דאי ניחא ליה מן הפה כי לא מתכוין נמי חייב וכן מחט של יד ליטול בה את הקוץ דשרי משום צערא אבל אי לאו הכי אסור אע"ג דלא ניחא ליה כלל אבל קצת קשה אי פסיק רישיה דלא ניחא ליה אסור אמאי קאמר רב בפרק חבית (שבת קמה.) כבשים שסחטן לגופן פטור ומותר הואיל וא"צ למים היוצאין והשתא אע"ג דא"צ היה להיות אסור ואור"י דמצינן למימר דדוקא כבשים שרי דהוי הנסחט מהם כמו אוכלא דאיפרת ואין שם משקה עליו כדאמרינן דאפי' למימיהם פטור אבל אסור ועוד י"ל דכל דבר שאדם עושה במזיד לא שייך למימר שמא יסחוט דסברא הוא כיון דלדעת כן הוא עושה ולהכי גבי מסננין את היין לא חיישינן שמא יסחוט ואתיא שפיר האי דנדה מערמת וטובלת בבגדיה (ביצה דף יח.) וכן בפ"ח דיומא (דף עז:) ההולך להקביל פני רבו עובר עד צוארו במים ולא גזרינן שמא יסחוט לפי שלדעת כן הוא עושה ועוד איכא למימר התם דמצוה שאני ובערוך פירש לשון אחר מסוכרייא דנזייתא סתימת גיגית של שכר אסור להדוקה דשמא תבטל הסתימה אצל הגיגית ויעשה כלי בשבת ואין נראה לר"י דהיכי דמי דאם בדעתו לבטל שם בשעת הנחה מאי פסיק רישיה שייך כאן מיד הוא עושה כלי דמתכוין לעשותו ואם אין בדעתו לבטלה שם א"כ לא הוי פסיק רישיה שיעשנה כלי וי"ל בדוחק שהוא מתכוין לבטלה ואינו מתכוין לעשות כלי ושייך ביה פסיק רישיה הואיל ואינו מתכוין לגמרי לעשות כלי:
לעולם רב כר"י ס"ל כו' - לשמואל נמי איכא לשנויי לעולם כר"ש ס"ל להך לישנא דאמר דם מיפקד פקיד לפתח הוא צריך ולהך לישנא דאמר חבורי מחבר לדם הוא צריך:
Texte : Sefaria — William Davidson Edition - Vocalized Aramaic · traduction française de travail, à valider.