Guémara
« Un joueur [kouvyoustous] — cela lui est arrivé », c'est-à-dire que le vendeur a surpris l'acheteur dans une transaction qui l'engage, et il ne peut annuler la vente à cause de ce genre de défaut, car ces traits sont fréquents chez les esclaves. Quelle est la halakha si l'on découvre que l'esclave était un brigand armé, ou que le roi avait signé son arrêt de mort, de sorte qu'il y a danger que le pouvoir ne le rattrape et ne l'exécute? Ce sont là des défauts graves et peu communs qui, en principe, pourraient invalider une vente. Cependant, ces défauts engendrent de la publicité. Dans des circonstances aussi exceptionnelles et graves, tout le monde en est informé. On présume donc que l'acheteur en avait connaissance lui aussi et qu'il a néanmoins accepté d'acheter l'esclave. Par conséquent, il n'y a pas lieu d'annuler la vente de l'esclave.
קוּבְיוּסְטוּס — הִגִּיעוֹ. מַאי אִיכָּא — לִסְטִים מְזוּיָּין אוֹ מוּכְתָּב לַמַּלְכוּת, הָנְהוּ קָלָא אִית לְהוּ.
La Guemara demande: Après tout, selon ce Sage, Oula, et selon cet autre Sage, Rav Chmouel bar Rav Yehouda, elle ne peut pas consommer de teroumah — quelle est donc la différence entre eux? La Guemara répond: La différence pratique entre eux se trouve dans les cas où [le mari] a accepté [les défauts], ou bien où [le père] l'a transmise, ou bien où [ses agents] sont partis [avec elle]. Si le mari a explicitement accepté ses défauts, il n'y a plus de crainte d'annulation [du mariage], mais il reste la crainte qu'elle ne donne du vin de teroumah aux membres de sa famille. En revanche, si le père a remis sa fille aux agents du mari et l'a confiée à leurs soins, ou si les agents du père sont partis avec la jeune fille accompagnés des agents du mari, il n'y a plus de crainte qu'elle ne donne de la teroumah aux membres de sa famille, puisqu'elle n'est plus avec eux, mais il reste la crainte d'annulation.
מִכְּדִי, בֵּין לְמָר וּבֵין לְמָר לָא אָכְלָה, מַאי בֵּינַיְיהוּ? אִיכָּא בֵּינַיְיהוּ קִבֵּל, מָסַר, וְהָלַךְ.
« Rabbi Tarfon dit: on lui donne tout en teroumah, etc. » Abaye dit: la controverse porte sur la fille d'un cohen fiancée à un cohen; mais s'agissant de la fille d'un israélite fiancée à un cohen, tous s'accordent à dire qu'on lui donne moitié en 'houlin et moitié en teroumah. Une fille de cohen est familière des halakhot de la teroumah et sait comment s'y prendre lorsqu'elle est impure rituellement, mais une fille d'israélite, qui n'est pas encore familière de ces procédures, risque de rendre la teroumah impure. On lui donne donc aussi une part de 'houlin à utiliser.
רַבִּי טַרְפוֹן אוֹמֵר: נוֹתְנִין לָהּ הַכֹּל תְּרוּמָה וְכוּ׳. אָמַר אַבָּיֵי: מַחְלוֹקֶת בְּבַת כֹּהֵן לְכֹהֵן, אֲבָל בְּבַת יִשְׂרָאֵל לְכֹהֵן — דִּבְרֵי הַכֹּל מֶחֱצָה חוּלִּין וּמֶחֱצָה תְּרוּמָה.
Et Abaye a dit également que cette controverse ne porte que sur une femme fiancée dont la date du mariage est arrivée; mais s'agissant d'une femme mariée, tous s'accordent à dire que son mari doit lui donner la moitié de ses besoins en 'houlin et l'autre moitié peut être en teroumah, car il ne convient pas que son épouse ait à se donner la peine de vendre de la teroumah pour se procurer du 'houlin.
וְאָמַר אַבָּיֵי: מַחְלוֹקֶת בַּאֲרוּסָה, אֲבָל בִּנְשׂוּאָה — דִּבְרֵי הַכֹּל מֶחֱצָה חוּלִּין וּמֶחֱצָה תְּרוּמָה.
On enseigne également cela dans une baraïta: Rabbi Tarfon dit: on lui donne tout en teroumah. Rabbi Akiva dit: moitié en 'houlin et moitié en teroumah. De quoi parle-t-on? De la fille d'un cohen fiancée à un cohen; mais s'agissant de la fille d'un israélite fiancée à un cohen, tous s'accordent à dire qu'on lui donne moitié en 'houlin et moitié en teroumah. De quoi parle-t-on? D'une femme fiancée; mais s'agissant d'une femme mariée, tous s'accordent à dire qu'on lui donne moitié en 'houlin et moitié en teroumah.
תַּנְיָא נָמֵי הָכִי, רַבִּי טַרְפוֹן אוֹמֵר: נוֹתְנִין לָהּ הַכֹּל תְּרוּמָה. רַבִּי עֲקִיבָא אוֹמֵר: מֶחֱצָה חוּלִּין וּמֶחֱצָה תְּרוּמָה. בַּמֶּה דְּבָרִים אֲמוּרִים — בְּבַת כֹּהֵן לְכֹהֵן, אֲבָל בַּת יִשְׂרָאֵל לְכֹהֵן — דִּבְרֵי הַכֹּל מֶחֱצָה חוּלִּין וּמֶחֱצָה תְּרוּמָה. בַּמֶּה דְּבָרִים אֲמוּרִים — בַּאֲרוּסָה, אֲבָל בִּנְשׂוּאָה — דִּבְרֵי הַכֹּל מֶחֱצָה חוּלִּין וּמֶחֱצָה תְּרוּמָה.
Rabbi Yehouda ben Beteira dit: on lui donne deux parts de teroumah et une part de 'houlin. Rabbi Yehouda dit: on lui donne tout en teroumah, et elle vend et achète du 'houlin avec l'argent — mais comme la valeur de la teroumah est inférieure à celle du 'houlin, la quantité doit être suffisante pour que, lorsqu'elle vend la teroumah pendant les jours où elle est impure, elle puisse acheter avec cet argent une quantité suffisante de 'houlin. Rabban Chimon ben Gamliel dit: partout où la teroumah est mentionnée, on lui donne le double de la quantité qu'elle recevrait en 'houlin, afin qu'elle n'ait pas de difficulté à trouver des acheteurs pour sa teroumah — la teroumah étant moins recherchée, son prix étant nettement plus bas, puisque son usage est restreint; mais si elle en reçoit une grande quantité, elle pourra la vendre à un prix encore plus bas et trouver plus facilement un acheteur.
רַבִּי יְהוּדָה בֶּן בְּתִירָא אוֹמֵר: נוֹתְנִין לָהּ שְׁתֵּי יָדוֹת שֶׁל תְּרוּמָה, וְאַחַת שֶׁל חוּלִּין. רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר: נוֹתֵן לָהּ הַכֹּל תְּרוּמָה, וְהִיא מוֹכֶרֶת וְלוֹקַחַת בַּדָּמִים חוּלִּין. רַבָּן שִׁמְעוֹן בֶּן גַּמְלִיאֵל אוֹמֵר: כׇּל מָקוֹם שֶׁהוּזְכְּרָה תְּרוּמָה — נוֹתְנִין לָהּ כִּפְלַיִם בְּחוּלִּין.
La Guemara demande: quelle est la différence entre l'opinion de Rabbi Yehouda et celle de Rabban Chimon ben Gamliel? La Guemara répond: la différence pratique porte sur l'effort [à fournir]. Selon Rabbi Yehouda, elle doit se donner la peine de trouver des acheteurs qui lui procureront suffisamment de 'houlin pour ses besoins; par conséquent, selon lui, le mari doit fournir une quantité de teroumah équivalente en valeur à la quantité de 'houlin à laquelle elle a droit. En revanche, Rabban Chimon ben Gamliel ajoute à sa part une quantité supplémentaire de teroumah au-delà de ce montant, afin qu'elle n'ait pas à se donner autant de peine pour la vendre.
מַאי בֵּינַיְיהוּ? אִיכָּא בֵּינַיְיהוּ טִירְחָא.
« Le yavam ne fait pas manger [sa yevama] de teroumah. » Quelle en est la raison? La Torah dit: « l'acquisition de son argent » [peut manger de la teroumah] (Vayikra 22, 11), or cette femme est l'acquisition de son frère et non la sienne, puisque le yavam n'achève son mariage avec la yevama qu'en le consommant.
הַיָּבָם אֵינוֹ מַאֲכִיל בִּתְרוּמָה. מַאי טַעְמָא? ״קִנְיַן כַּסְפּוֹ״ אָמַר רַחֲמָנָא, וְהַאי קִנְיָן דְּאָחִיו הוּא.
« Si elle a passé six mois sous l'autorité du mari [après la demande en mariage]... » Or maintenant, tu dis que sous l'autorité du mari cela ne suffit pas [pour lui permettre de manger de la teroumah] — est-il nécessaire de le dire s'agissant de l'autorité du yavam? La Michna enseigne selon le style « ceci, et il n'est pas nécessaire de dire cela », c'est-à-dire que les cas sont organisés du moins évident au plus évident.
עָשְׂתָה שִׁשָּׁה חֳדָשִׁים בִּפְנֵי הַבַּעַל. הַשְׁתָּא בִּפְנֵי הַבַּעַל אָמְרַתְּ לָא, בִּפְנֵי הַיָּבָם מִיבַּעְיָא?! ״זוֹ וְאֵין צָרִיךְ לוֹמַר זוֹ״ קָתָנֵי.
« Ceci est la première michna, etc. » Quelle en est la raison? Oula a dit, et certains disent que c'est Rav Chmouel bar Yehouda qui a dit, que c'est à cause de la crainte d'annulation [du mariage], car la femme pourrait avoir un défaut qui entraînerait l'annulation du mariage, et il apparaîtrait alors qu'elle a consommé de la teroumah de manière illicite.
זוֹ מִשְׁנָה רִאשׁוֹנָה כּוּ׳. מַאי טַעְמָא? אָמַר עוּלָּא, וְאִיתֵּימָא רַב שְׁמוּאֵל בַּר יְהוּדָה: מִשּׁוּם סִימְפּוֹן.
La Guemara commente: Certes, selon l'opinion de Oula, la première règle enseignée dans la version initiale de la Michna — à savoir qu'elle ne peut pas manger de teroumah dans la maison de son père immédiatement après les fiançailles — s'explique par la crainte que quelqu'un ne lui verse une coupe de vin de teroumah alors qu'elle se trouve chez son père; et la seconde règle, selon laquelle elle ne peut pas manger de teroumah avant d'être effectivement entrée sous le dais nuptial, même après l'arrivée du temps du mariage, s'explique par la crainte d'annulation. Il y a donc deux raisons différentes pour les deux règles différentes.
בִּשְׁלָמָא לְעוּלָּא, קַמַּיְיתָא שֶׁמָּא יִמְזְגוּ לָהּ כּוֹס בְּבֵית אָבִיהָ, וּבָתְרָיְיתָא מִשּׁוּם סִימְפּוֹן.
Rachi
קוביוסטוס - גונב נפשות:,הגיעו - ללוקח ואין המקח בטל וברייתא היא בב"ב בהמוכר פירות המוכר עבד לחבירו ונמצא גנב או קוביוסטוס הגיעו שסתמן גנבים הן:,לסטים מזויין - אין דרכו בכך:,מוכתב למלכות - חטא למלכות עד שצוה לגזור עליו שיהרגנו כל מוצאו:,קלא אית להו - וסבר וקביל:
קבל מסר והלך - קיבל עליו בעל את המומין לסימפון ליכא למיחש לשמא תשקה לאחיה ולאחותה איכא למיחש:,מסר - האב לשלוחי הבעל או שהלכו שלוחי האב עם שלוחי הבעל ליכא למיחש שמא תשקה לאחיה ולאחותה דהא ליתנהו גבה ואיכא למיחש לסימפון:
בת כהן בקיאה היא בשמירת תרומה ולמוכרה בימי טומאתה. בת ישראל אינה בקיאה בכך:
בארוסה - ובת כהן דהואיל והיא בבית אביה טרח אביה למכור תרומה בחולין לימי טומאה לפי שהוא רגיל בכך:,אבל בנשואה - שנותן לה בעלה מזונות בביתה כגון משרה אשתו על ידי שליש דתנן במתניתין (לקמן כתובות דף סד:):,מחצה חולין - לפי שכל כבודה בת מלך פנימה ואביה ואחיה אינן אצלה שיתעסקו בצרכיה:
רבי יהודה אומר נותנין לה הכל תרומה כו' - בין רבי יהודה לרבי טרפון איכא דאילו ר' טרפון סבר נותנין לה תרומה כדי מזונותיה ואע"פ שאם צריכה לחולין ובאה למכור תרומה אין דמי תרומה מגיעין ליקח בהן חולין שהרי יקרים הם מן התרומה שהכל קופצים עליהן ולרבי יהודה נותנין לה תרומה כשיעור שאם באת ליקח מחצה חולין לא תפחות מן דמי מחצית חולין אבל טורח מכירה מוטל עליה למכור לתתה תחת חולין:,נותנין לה תרומה כפלים בחולין - קסבר לא מטרחינן לה למוכרה בשוייה אלא נותן לה תרומה הרבה כדי שתתננה בזול ותמצא לוקחין הרבה:
איכא בינייהו טירחא - בין רבי יהודה לרבן שמעון:
והאי קנין אחיו הוא - וכי מיית ליה פקע ליה קנינו אבל כנסה הרי היא אשתו לכל דבר והכתוב קראה אשתו דכתיב (דברים כה) ולקחה לו לאשה דקנייה בביאה וכי היכי דקידושי ביאה מאכילין בארוסה דאיתקיש הוויות להדדי כך מאכילין ביבמה:
השתא בפני הבעל - חוץ מיום אחד אמרת לא אכלה כולם בפני היבם דעל ידו אין לה לאכול דלאו קנינו היא מיבעיא ליה למימר דלא אכלה:
קמייתא - משנה ראשונה שאוסרת משעת אירוסין שהתורה התירתה והם גזרו עד שיגיע זמן לא גזור מפני סימפון אלא שמא תשקה הלכך משנתחייב לזונה דמייחד לה דוכתא וליכא למיחש לשמא תשקה שריוה:,ובתרייתא - משנה אחרונה שחזרו וגזרו עד שתכנס לחופה חשו לסימפון:
Tossafot
קוביוסטוס - פירש בקונטרס גונב נפשות ולא משמע הכי בפרק קמא דבכורות (דף ה. ושם) דקא אמר ליה קיסר לרבן גמליאל משה רבכם גנב היה או קוביוסטוס היה או שאינו בקי בחשבונות היה והתם אממון קאי דאשאילה ראשונה דבכללן של לוים אתה מוצא כו' כבר השיבו ועוד דהגיעו מפרש בקונטרס דרובם הכי איתנהו ואין נראה שיהיו רוב העבדים גונבי נפשות ונראה כפירוש רבינו חננאל דמפרש קוביוסטוס משחק בקוביא והא דאמרי' (חולין דף צא:) ויאמר שלחני כי עלה השחר אמר ליה יעקב וכי גנב אתה או קוביוסטוס אתה שאתה מתיירא מן השחר לפירוש הקונטרס אתי שפיר ולפירוש רבינו חננאל נמי י"ל שדרך משחקין בקוביא שנושין בהן ודרכן להטמין מבני אדם:,הנהו קלא אית להו - פירש בקונטרס וסבר וקביל וקשה לר"ת דבריש המוכר פירות (ב"ב דף צב: ושם) אמר בהדיא ליסטים מזויין או מוכתב למלכות אומר לו הרי שלך לפניך ועוד אמרינן בפרק האומנין (ב"מ דף פ. ושם) שפחה זו שוטה היא נכפית היא כו' הרי זה מקח טעות אם כן בהנך מומי ניחוש לסימפון ומפר"ת קלא אית להו ולא שכיחי ולא חיישינן בהו לסימפון כיון דלא שכיחי והנהו נמי דפרק האומנין לא שכיחי והא דאמרינן בפרק המגרש (גיטין דף פו. ושם) דאתקין רב יהודה בשטרא דעבדי עבדא דנן מוצדק לעבדות ופטיר ועטיר מן ערורי מלכא ומלכתא לא משום שהיה צריך להתנות כדפי' דבסתמא נמי הוי מקח טעות אלא משום שופרא דשטרא ורבינו אליהו היה מקיים פירוש הקונטרס דהיכא דקיבל המוכר מעות אמרי' מדלא בדק הלוקח קודם נתינת מעות הני מומין דאית להו קלא א"כ סבר וקיבל והא דאומר לו הרי שלך לפניך מיירי קודם שנתן הלוקח מעות וקצת משמע כן בפרק המוכר פירות (ב"ב דף צב:) דפריך [שם הגיעו לאו משום דרובא הכי איתנהו וש"מ דאזלינן בתר רובא ומאי פריך דלמא] המוציא מחבירו עליו הראיה אלמא מיירי שהלוקח מוחזק:
השתא בפני הבעל אמרת לא בפני היבם מיבעיא - ה"ג [לא] זו אף זו קתני לא מיבעיא ששה חדשים בפני הבעל וששה בפני היבם דלא אכלה אלא אפילו כולם בפני הבעל חוץ מיום אחד לא אכלה וכן מוכיח בירושלמי דמפרש כולה מתניתין [בלא] זו אף זו:
Texte : Sefaria — William Davidson Edition - Vocalized Aramaic · traduction française de travail, à valider.