Guémara
Cela concerne aussi une plus-value, car elle ne perçoit pas la somme principale ni la somme additionnelle sur la plus-value du bien dans le cas où la succession du mari n'était pas suffisante au moment de sa mort pour couvrir la totalité de sa ketouba, mais où les héritiers ont ensuite augmenté la valeur du bien; cela concerne aussi le serment, car si l'épouse doit prêter serment pour recevoir sa ketouba, la somme additionnelle est également incluse dans ce serment; et cela concerne aussi l'année de chemita, car la ketouba n'est pas annulée avec les autres dettes pendant l'année de chemita, et ceci inclut également la somme additionnelle.
לְשֶׁבַח; לִשְׁבוּעָה; וְלִשְׁבִיעִית;
Et concernant celui qui rédige un acte transférant tous ses biens à ses fils tout en laissant à sa femme une parcelle de terre déterminée pour sa ketouba: cela enseigne qu'elle ne perçoit la somme principale et la somme additionnelle de sa ketouba que sur cette terre. Cette halakha enseigne également qu'elle ne perçoit son paiement que sur des biens fonciers, et spécifiquement sur des terres de qualité inférieure; et qu'une veuve perd son droit de percevoir la somme principale et la somme additionnelle tant qu'elle demeure chez son père [après vingt-cinq ans depuis la mort de son mari]; et ce principe s'applique également à la clause de la ketouba selon laquelle les fils héritent de la dot de leur mère au décès de leur père, en plus de la part qu'ils reçoivent avec leurs autres frères. Ces halakhot s'appliquent de la même façon à la somme additionnelle de la ketouba.
וּלְכוֹתֵב כׇּל נְכָסָיו לְבָנָיו; לִגְבּוֹת מִן הַקַּרְקַע וּמִן הַזִּיבּוּרִית; וְכׇל זְמַן שֶׁהִיא בְּבֵית אָבִיהָ; וְלִכְתוּבַּת בְּנִין דִּכְרִין.
§ Il fut dit qu'il y eut un débat entre les Sages concernant la clause de la ketouba selon laquelle les fils mâles héritent de la somme fixée dans la ketouba de leur mère. Les Sages de Poumbedita disent: elle n'est pas saisie sur des biens grevés que le père a vendus. En effet, nous avons appris dans une michna (52b) que le texte de la clause est: « Ils hériteront de l'argent réservé pour la ketouba de leur mère. » De cette formulation, il ressort clairement que la clause suit les règles de l'héritage, et donc leur héritage ne peut être prélevé que sur les biens en possession du père au moment de sa mort, mais non sur les biens qu'il avait vendus.
אִיתְּמַר. כְּתוּבַּת בְּנִין דִּכְרִין, פּוּמְבְּדִיתָא אָמְרִי: לָא טָרְפָא מִמְּשַׁעְבְּדִי, ״יִרְתוּן״ תְּנַן.
Les habitants de Mata Me'hassia disent: elle est saisie sur des biens grevés vendus. Leur tradition est que la michna énonce le texte de la clause ainsi: « Ils prendront l'argent réservé pour la ketouba de leur mère. » C'est comme si le mari avait transféré ce bien aux fils, et comme leur acquisition précède celle des autres acheteurs, ils peuvent saisir le bien vendu entre les mains des acheteurs. La Guemara conclut que la halakha est qu'elle n'est pas saisie sur des biens grevés vendus, car la michna dit: « Ils hériteront. »
בְּנֵי מָתָא מַחְסֵיָא אָמְרִי: טָרְפָא מִמְּשַׁעְבְּדִי, ״יִסְּבוּן״ תְּנַן. וְהִלְכְתָא: לָא טָרְפָא מִמְּשַׁעְבְּדִי, ״יִרְתוּן״ תְּנַן.
Il y a une autre divergence entre les Sages de Poumbedita et les habitants de Mata Me'hassia, concernant celui qui a réservé le paiement de la ketouba de sa femme sur des biens mobiliers, et que ces objets se trouvent dans leur état pur et inaltéré au moment de l'exécution de la ketouba après la mort du mari. Dans ce cas, tous s'accordent à dire que la veuve peut les prendre sans serment attestant que son mari ne lui a pas laissé d'autre argent pour le paiement de sa ketouba, car il est clair qu'il avait réservé ces objets à cette fin.
מִטַּלְטְלִי וְאִיתַנְהוּ בְּעֵינַיְיהוּ — בְּלָא שְׁבוּעָה,
Cependant, si les biens mobiliers ne se trouvent pas dans leur état pur et inaltéré, par exemple s'ils ont été perdus, les Sages de Poumbedita disent qu'elle prend le paiement de sa ketouba sur d'autres biens, car tous les biens du mari sont grevés en faveur de la ketouba, sans serment. Les habitants de Mata Me'hassia disent qu'elle ne le prend qu'avec un serment, par crainte qu'elle n'ait déjà reçu d'autres biens en paiement de sa ketouba. Et la halakha est qu'elle le prend sans serment, conformément à l'opinion des Sages de Poumbedita.
לֵיתַנְהוּ בְּעֵינַיְיהוּ — פּוּמְבְּדִיתָא אָמְרִי: בְּלֹא שְׁבוּעָה. בְּנֵי מָתָא מַחְסֵיָא אָמְרִי: בִּשְׁבוּעָה. וְהִלְכְתָא: בְּלֹא שְׁבוּעָה.
S'il lui a réservé une terre qu'il a délimitée sur ses quatre frontières, elle la saisit sans serment. S'il ne l'a délimitée que sur une seule frontière, ce qui constitue une indication moins claire, les Sages de Poumbedita disent qu'elle la prend sans serment, et les habitants de Mata Me'hassia disent qu'elle la prend avec un serment. Et la halakha est qu'elle la prend sans serment.
יַיחֵד לַהּ אַרְעָא בְּאַרְבְּעָה מִצְרָנֶהָא — בְּלָא שְׁבוּעָה. בְּחַד מִצְרָא — פּוּמְבְּדִיתָא אָמְרִי: בְּלָא שְׁבוּעָה. בְּנֵי מָתָא מַחְסֵיָא אָמְרִי: בִּשְׁבוּעָה. וְהִלְכְתָא: בְּלָא שְׁבוּעָה.
Par ailleurs, ils avaient une divergence dans le cas de quelqu'un qui dit à des témoins: « Rédigez et signez un acte de donation, et remettez-le au destinataire du don. » Dans un tel cas, si les témoins ont effectué en son nom un acte formel d'acquisition au nom du destinataire, ils n'ont pas besoin de le consulter à nouveau, car il ne peut y avoir de rétractation après un acte d'acquisition formel. Mais s'ils n'ont pas effectué cette acquisition en son nom, les Sages de Poumbedita disent qu'ils n'ont pas besoin de le consulter à nouveau, et les habitants de Mata Me'hassia disent qu'ils doivent le consulter. Et la halakha est qu'ils doivent le consulter à nouveau.
אָמַר לְעֵדִים ״כִּתְבוּ וְחִתְמוּ וְהַבוּ לֵיהּ״, קְנוֹ מִינֵּיהּ — לָא צְרִיךְ אִימְּלוֹכֵי בֵּיהּ. לָא קְנוֹ מִינֵּיהּ — פּוּמְבְּדִיתָא אָמְרִי: לָא צְרִיךְ אִימְּלוֹכֵי בֵּיהּ, בְּנֵי מָתָא מַחְסֵיָא אָמְרִי: צְרִיךְ אִימְּלוֹכֵי בֵּיהּ. וְהִלְכְתָא: צְרִיךְ אִימְּלוֹכֵי בֵּיהּ.
§ La michna énonce que Rabbi Elazar ben Azarya dit qu'une femme qui perçoit le paiement de sa ketouba après le mariage reçoit la somme principale et la somme additionnelle, tandis que celle qui la perçoit après les fiançailles ne reçoit que la somme principale. Il fut dit: Rav et Rabbi Natan divergeaient à ce sujet. L'un dit que la halakha est conforme à l'opinion de Rabbi Elazar ben Azarya, et l'autre dit que la halakha n'est pas conforme à l'opinion de Rabbi Elazar ben Azarya.
רַבִּי אֶלְעָזָר בֶּן עֲזַרְיָה וְכוּ׳. אִיתְּמַר. רַב וְרַבִּי נָתָן, חַד אָמַר: הֲלָכָה כְּרַבִּי אֶלְעָזָר בֶּן עֲזַרְיָה, וְחַד אָמַר: אֵין הֲלָכָה כְּרַבִּי אֶלְעָזָר בֶּן עֲזַרְיָה.
On peut conclure que c'est Rabbi Natan qui a dit que la halakha est conforme à l'opinion de Rabbi Elazar ben Azarya, car nous avons entendu que Rabbi Natan suit le principe de l'évaluation de l'intention [même sans déclaration explicite, le tribunal évalue quelle devait être son intention et tranche la halakha en fonction de cette évaluation]. Il est clair qu'il suit ce principe, car Rabbi Natan a dit que la halakha est conforme à l'opinion de Rabbi Chimon Chezouri dans le cas d'un malade en danger: si cette personne dit « Rédigez un guet pour ma femme », cela doit être compris comme « Rédigez-le et remettez-le-lui », car son intention est de la dispenser de l'obligation du lévirat au moyen du guet. Bien qu'il ne l'ait pas dit explicitement, Rabbi Natan estime que dans une telle situation le tribunal évalue que telle était l'intention du mari et agit en conséquence.
תִּסְתַּיֵּים דְּרַבִּי נָתָן הוּא דְּאָמַר הֲלָכָה כְּרַבִּי אֶלְעָזָר בֶּן עֲזַרְיָה, דְּשָׁמְעִינַן לֵיהּ לְרַבִּי נָתָן דְּאָזֵיל בָּתַר אוּמְדָּנָא. דְּאָמַר רַבִּי נָתָן: הֲלָכָה כְּרַבִּי שִׁמְעוֹן שֵׁזוּרִי בִּמְסוּכָּן,
Rachi
לשבח - שאמרו בבכורות (דף נא:) אין הבכור נוטל פי שנים בשבח ששבחו הנכסים לאחר מיתת אביהן ולא האשה בכתובתה ותוספת נמי לא גביא משבח ששבחו נכסים לאחר מיתת בעלה:,ולשבועה - לכל מילי דשייכא לישבע על הכתובה כגון הנפרעת שלא בפניו ועד אחד מעידה שהיא פרועה והנפרעת מנכסים משועבדים ומנכסי יתומים דתנן בפרק הכותב (לקמן כתובות פז.) דבעו שבועה אף תוס' נמי בעי שבועה ואע"ג דפוגמת בהאי כללא איתיה איצטריך למינקטיה בהדיא לאשמועינן דפגימת תוספת מהניא להשביעה כפגימת כתובה:,ולשביעית - שאין שביעית משמטת כתובה כשאר שטרות אלא אם כן פגמה וזקפה כדאמרינן במסכת גיטין (דף יח.) ותוספת נמי לא משמט:
לכותב נכסיו לבניו - וכתב לאשתו קרקע כל שהוא אבדה כתובתה כדאיתא ביש נוחלין (ב"ב קלב.) ותוספת ככתובה: ,אין כתובה נגבית אלא מן הקרקע ומן הזיבורית כדתנן בהניזקין (גיטין מח:) וכן תוספת:,כל זמן שהיא בבית אביה - תנן בהנושא (לקמן כתובות קד.) כל זמן שהיא בבית בעלה במשך אלמנותה גובה כתובתה לעולם וכל זמן שהיא בבית אביה שלא היו עובדים אותה היתומים ולא זנין אותה גובה כתובתה עד כ"ה שנים ואם שתקה יתר על כן יום אחד מחלתה וכן תוספת:,כתובת בנין דכרין - כשם שנוטלים נדוניית אבי אמם ומנה מאתים כך נוטלים תוספת:
איתמר גרס ולא גרס דאיתמר:,ירתון תנן - אינון ירתון כסף כתובתיך וירושה לא טרפא לקוחות:
יסבון תנן - לשון ב"ח:
מטלטלי ואיתנהו בעינייהו - המייחד מטלטלין לכתובת אשתו ומת והן בעין והיא נפרעת מהן נוטלתן שלא בשבועה דטעמא מאי אמור רבנן מנכסי יתומין לא תפרע אלא בשבועה דחיישינן דלמא צררי אתפסה והכא היינו צררי דאתפסה:
ליתנהו בעינייהו - כגון שאבדו:,בלא שבועה - דכיון דאבוד הני לא אתפסה אחריני וכל נכסיו אחראין לכתובתה ונפרעת מן הקרקעות:
בארבעה מצרנהא - שייחד לה קרקע וכתב לה בארבעה המצרים שלה בחייו לעשותה אפותיקי לכתובתה ומת נפרעת הימנה בלא שבועה דודאי תו לא מתפיס לה צררי אחריני:,בשבועה - דכיון דלא כתב לה ארבעה המצרים אין זו סמיכה לסמוך עליה והרי היא כמי שלא ייחד ואיכא למיחש לצררי:
אמר לעדים כתבו וחתמו - כגון מתנת קרקע:,לא צריך לאימלוכי ביה - אם עדיין עומד בדבורו שיכתבו לו דכיון דקנו ממנו סתם קנין לכתיבה עומד [ב"ב מ.]:
בתר אומדנא - אומד הדעת בדבר שאינו מפורש אומדין בית דין ואומרים סתם איניש להכי איכוון דלא כותב לה ממונו חנם אלא לחיבת ביאה:,במסוכן - במסכת גיטין (דף סה:) המפרש והיוצא בשיירא ואומר כתבו גט לאשתו אע"פ שלא אמר תנו הרי אלו יכתבו ויתנו דמחמת טרדתו שהוא בהול על נפשו לא הספיק לגמור דבריו ומעיקרא לכתבו ותנו נתכוון ר"ש שזורי אומר אף המסוכן הגוסס והיינו בתר אומדן דעתא דאמרינן לא אמר כתבו אלא שיתנו הואיל ומסוכן הוא לא נתכוון לצחק בה:
Tossafot
ולשבח - תוספת היא ככתובה שלא תגבה השבח אבל אי לא הוי תנאי כתובה ככתובה היתה גובה תוספת מן השבח כמו בעל חוב דגבי אפי' משבח שהשביחו יתומים ואע"ג דאין להם על מי לחזור והוי כמקבל מתנה דאמרינן בפרק קמא דבבא מציעא (דף טו.) דלא גבי בעל חוב שבח מיניה משום דאין לו על מי לחזור מכל מקום מן היורשין גבי דלא דמו למקבל מתנה שעליהם מוטל יותר לפרוע חוב אביהם וכן משמע בפרק יש בכור (בכורות דף נא: ושם) דתנן אין הבכור נוטל פי שנים מן השבח ולא האשה בכתובתה ולא הבנות במזונותיהן ופריך בגמרא והאמר שמואל בעל חוב גובה את השבח ומשני מקולי כתובה שנו כאן והתם בשבח שהשביחו יתומים איירי ולא בשבח של לקוחות מדקתני ולא הבנות במזונותיהן ואי מלקוחות מאי איריא שבח הא קרקע נמי לא גבו דאין מוציאין למזון הבנות מנכסים משועבדים והא דאמר בהמקבל (ב"מ דף קי. ושם) יתומים אומרים אנו השבחנו ובעל חוב אומר אביכם השביח על מי להביא ראיה משמע דאי יתומים השביחו לא היה נוטל בעל חוב שבח התם מיירי כגון שעשאה אביהן לו אותה קרקע אפותיקי ואמר אם לא אפרעך עד זמן פלוני יהיה קרקע זה קנוי לך מעכשיו דהתם ודאי השבח של יתומים דהוי כיורד לתוך שדה חבירו שלא ברשות דשמין לו וידו על התחתונה ותדע דהא קאמר התם דעל היתומים להביא ראיה מאי טעמא דארעא כיון דלגוביינא קיימא כמאן דגביא דמיא ואי דלא עשאה אפותיקי אמאי חשיב לה בחזקת ב"ח אדרבה הויא בחזקת יתמי דהא מצי לסלוקי ליה בזוזי וב"ח ניתי ראיה:,ולשבועה - פ"ה לענין עד אחד מעידה שהיא פרועה ונפרעת שלא בפניו כו' ולא אתי שפיר למאן דמשוה שאר שטרות לכתובה ונראה לר"י דה"פ ולשבועה שאם נשבעה על הכתובה נשבעה נמי על התוספת דכשבאה לגבות תוספת אינה צריכה לחזור ולישבע:,ולשביעית - תימה דבסוף מסכת שביעית פליגי בהקפת חנות ובשכר שכיר דאיכא למ"ד דאין משמטין ור' יוסי פליג ואמר כל מלאכה שפוסקת בשביעית משמטת ולדידיה ניחא דה"ה דמשמט הקפת החנות וכל מילי אפילו דלאו הלואה ואי לאו דתוספת ככתובה הוי משמט אבל לרבנן דאית להו אין משמט אלא מלוה אם כן אפי' אם אין התוספת ככתובה אינו משמט דלאו הלואה היא ואור"י דלמ"ד בפ"ב דגיטין (יח. ושם) פגמה אע"פ שלא זקפה גבי כתובה דמשמט נפקא מיניה אם פגמה הכתובה הוי כאילו פגמה התוספת וכן למ"ד עד שתפגום ותזקוף אם פגמה וזקפה הכתובה כאילו פגמה וזקפה התוספת:
יסבון תנן - ואם תאמר תקשי ליה מתניתין דמי שהיה נשוי (לקמן כתובות דף צ.) דתנן שניה ויורשיה קודמין ליורשי ראשונה וי"ל דהתם דחי לה לעולם אחת בחייו ואחת במותו אין לה כתובת בנין דכרין ומאי קודמין קודמין לנחלה:
נראה כפי' ר"ח דגריס ברישא ייחד לה ארעא בארבע מצרנהא ואח"כ גריס מטלטלי ואיתנהו בעינייהו והשתא אתי שפיר דלא הזכיר יחוד גבי מטלטלי משום דכבר הזכיר יחוד גבי ארעא ועלה קאי אבל לספרים דגרסי מטלטלי ואיתנהו בעינייהו ברישא תימה דלא קאמר ייחד לה מטלטלי כיון דלא דיבר כלום ביחוד:
כתובו וחתומו והבו ליה קנו מיניה לא צריך לאמלוכי ביה - וה"ה אפי' לא אמר כתובו וחתומו כיון דקנו מיניה לא צריך לאמלוכי ביה דסתם קנין לכתיבה עומד כדאמרינן בחזקת הבתים (ב"ב דף מ. ושם) ולא נקט כתובו וחתומו אלא משום סיפא דאפילו הכי צריך לאמלוכי ביה וטעמא כיון דבעין יפה נותן שמקנה לו מיד ואינו רוצה להמתין עד שילך ויזכה בשדה יש לנו לומר דייפה כחו נמי לענין כתיבה דסתם קנין שבש"ס היינו קנין חליפין ומיהו למ"ד אחריות לאו טעות סופר הוא צריך לאמלוכי ביה לכתוב בו אחריות כדאמר שמואל בפרק קמא דב"מ (דף יד.) שעבוד צריך לימלך אבל למ"ד טעות סופר הוא אין צריך לימלך ומיהו אם רוצה יכול לחזור בו כדאמרינן בהמוכר הספינה (ב"ב דף עז. ושם) זכו בשדה זו לפלוני וכתבו לו את השטר חוזר בשטר ואינו חוזר בשדה ופר"י ב"ר מרדכי בשם ריב"א דדוקא בשטר מכר חוזר שאינו רוצה שיהיה עליו שעבוד בשטר דשטר מכר טריף ממשעבדי אבל במתנה שאין השטר אלא לראיה אף בשטר אינו יכול לחזור דעבדינן תקנתא לרמאה דמוכחא מילתא שרוצה לחזור ממתנה ור"ת מפרש דאף במתנה חוזר בשטר משום דלא ניחא ליה דליפשו שטרי עילויה שיסברו העולם שהוא שטר מכר שיש שעבוד ונמנעים מלהלוות לו וזיילי נמי נכסיה כשיצא קול שמכר קרקעות או נתן ואע"ג דתנן בפרק גט פשוט (ב"ב דף קסח.) מי שנמחק שטר חובו שבא לב"ד ועושין לו שטר אחר ולא חיישינן שמא יסברו שזהו שיעבוד חדש מה שכותבין לו עתה דמשום הך חשש אין לנו להפסיד לזה זכותו שכבר היה לו שטר. [וע"ע תוס' סנהדרין כט: ד"ה הודה]:
Texte : Sefaria — William Davidson Edition - Vocalized Aramaic · traduction française de travail, à valider.