« Quatre cents zouz de ce vin, tu les donneras à ma fille. » Le vin a pris de la valeur [après la mort du père, de sorte qu'il resta un surplus]. Rav Yossef a dit: Le gain revient aux orphelins [mâles, héritiers du reste de la succession].
״אַרְבַּע מְאָה זוּזֵי מִן חַמְרָא לִבְרַת״. אִיַּיקַּר חַמְרָא. אָמַר רַב יוֹסֵף: רַוְוחָא לְיַתְמֵי.
Des proches de Rabbi Yohanan avaient une épouse de leur père qui leur faisait perdre de l'argent en dépenses excessives pour son entretien. Ils vinrent devant Rabbi Yohanan [pour lui demander conseil]. Il leur dit: Allez dire à votre père qu'il lui réserve un champ pour son entretien. [Si elle accepte ce champ pour son entretien, elle renonce par là à toute prétention sur le reste de la succession.]
קָרִיבֵיהּ דְּרַבִּי יוֹחָנָן הֲוָה לְהוּ אִיתַּת אַבָּא דַּהֲוָה קָמַפְסְדָה מְזוֹנֵי. אֲתוֹ לְקַמֵּיהּ דְּרַבִּי יוֹחָנָן. אֲמַר לְהוּ: אֵיזִילוּ וֶאֱמַרוּ לֵיהּ לַאֲבוּכוֹן דִּנְיַיחֵד לַהּ אַרְעָא לִמְזוֹנַהּ.
Ils vinrent devant Rech Lakich, qui leur dit: À plus forte raison a-t-il ainsi accru pour elle les sources d'entretien [et non limité ses droits]. Ils lui dirent: Mais Rabbi Yohanan n'a pas dit ainsi! Il leur dit: Allez, donnez-lui [tout ce dont elle a besoin]. Sinon, je vous ferai sortir Rabbi Yohanan des oreilles [je vous traiterai si durement que vous oublierez son enseignement]. Ils revinrent devant Rabbi Yohanan [se plaindre], et il leur dit: Que puis-je faire? Un homme qui m'est égal me contredit [je ne peux imposer mon avis].
אֲתוֹ לְקַמֵּיהּ דְּרֵישׁ לָקִישׁ, אֲמַר לְהוּ: כׇּל שֶׁכֵּן שֶׁרִיבָּה לָהּ מְזוֹנוֹת. אֲמַרוּ לֵיהּ: וְהָא רַבִּי יוֹחָנָן לָא אָמַר הָכִי! אֲמַר לְהוּ: זִילוּ הַבוּ לַהּ. וְאִי לָא, מַפֵּיקְנָא לְכוּ רַבִּי יוֹחָנָן מֵאוּנַּיְיכוּ. אֲתוֹ לְקַמֵּיהּ דְּרַבִּי יוֹחָנָן, אֲמַר לְהוּ: מָה אֶעֱשֶׂה? שֶׁכְּנֶגְדִּי חָלוּק עָלַי.
Rabbi Abahou dit: À moi, cela m'a été expliqué personnellement par Rabbi Yohanan lui-même. S'il a dit « pour l'entretien », il lui a accru les sources d'entretien [le champ s'ajoute à son droit de subsistance ordinaire]. S'il a dit « comme entretien », il lui a fixé l'entretien [ce champ constitue désormais sa seule source, et elle ne peut réclamer davantage].
אָמַר רַבִּי אֲבָהוּ: לְדִידִי מִפָּרְשָׁא לִי מִינֵּיהּ דְּרַבִּי יוֹחָנָן. אָמַר ״לִמְזוֹנוֹת״ — רִיבָּה לָהּ מְזוֹנוֹת. אָמַר ״בִּמְזוֹנוֹת״ — קָצַץ לָהּ מְזוֹנוֹת.
Puissions-nous te retrouver, chapitre Na'ara [le quatrième chapitre de Ketouvot].
הֲדַרַן עֲלָךְ נַעֲרָה
Mishna 1
MICHNA: Bien qu'on ait dit que la vierge perçoit deux cents [zouz] et la veuve cent, si [le mari] veut ajouter, même cent mines, il peut ajouter. Si elle devient veuve ou est divorcée, que ce soit des fiançailles ou du mariage, elle perçoit la totalité. Rabbi Elazar ben Azaria dit: Du mariage, elle perçoit la totalité; des fiançailles, la vierge perçoit deux cents et la veuve cent, car il ne lui a écrit [ce supplément] que dans le but de l'épouser.
אַף עַל פִּי שֶׁאָמְרוּ בְּתוּלָה גּוֹבָה מָאתַיִם וְאַלְמָנָה מָנֶה, אִם רָצָה לְהוֹסִיף אֲפִילּוּ מֵאָה מָנֶה — יוֹסִיף. נִתְאַרְמְלָה אוֹ נִתְגָּרְשָׁה, בֵּין מִן הָאֵרוּסִין בֵּין מִן הַנִּשּׂוּאִין — גּוֹבָה אֶת הַכֹּל. רַבִּי אֶלְעָזָר בֶּן עֲזַרְיָה אוֹמֵר: מִן הַנִּשּׂוּאִין — גּוֹבָה אֶת הַכֹּל, מִן הָאֵירוּסִין — בְּתוּלָה גּוֹבָה מָאתַיִם וְאַלְמָנָה מָנֶה, שֶׁלֹּא כָּתַב לָהּ אֶלָּא עַל מְנָת לְכוֹנְסָהּ.(משנה)
Rabbi Yehouda dit: S'il le veut, il écrit pour la vierge un acte de deux cents, et elle écrit: « J'ai reçu de toi cent [zouz] »; et pour la veuve, cent, et elle écrit: « J'ai reçu de toi cinquante zouz ». [Bien qu'elle n'ait rien reçu réellement, cette quittance sert à renoncer à la moitié de son dû, car selon Rabbi Yehouda le droit de la ketouba appartient à l'épouse qui peut y renoncer.] Rabbi Meir dit: Quiconque diminue pour la vierge de moins de deux cents et pour la veuve de moins de cent, cela équivaut à une relation de débauche [car c'est comme s'il n'avait pas écrit de ketouba du tout].
רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר: אִם רָצָה כּוֹתֵב לִבְתוּלָה שְׁטָר שֶׁל מָאתַיִם, וְהִיא כּוֹתֶבֶת ״הִתְקַבַּלְתִּי מִמְּךָ מָנֶה״, וּלְאַלְמָנָה מָנֶה וְהִיא כּוֹתֶבֶת ״הִתְקַבַּלְתִּי מִמְּךָ חֲמִשִּׁים זוּז״. רַבִּי מֵאִיר אוֹמֵר: כׇּל הַפּוֹחֵת לִבְתוּלָה מִמָּאתַיִם וּלְאַלְמָנָה מִמָּנֶה — הֲרֵי זוֹ בְּעִילַת זְנוּת.
Guémara
GUEMARA: N'est-ce pas évident [qu'il peut ajouter s'il le souhaite]? [La Michna nous l'enseigne] afin que tu ne dises pas que les Sages ont fixé un plafond, pour ne pas faire honte à celui qui n'en a pas les moyens; elle nous apprend donc [qu'aucune limite n'a été fixée, et que s'il veut ajouter, il le peut].
גְּמָ׳ פְּשִׁיטָא? מַהוּ דְּתֵימָא: קִיצּוּתָא עֲבַדוּ רַבָּנַן שֶׁלֹּא לְבַיֵּישׁ אֶת מִי שֶׁאֵין לוֹ, קָא מַשְׁמַע לַן.
« S'il veut ajouter », etc. Il n'est pas enseigné « s'il veut lui écrire », mais « s'il veut ajouter ». Ceci vient à l'appui de Rabbi Aïvou au nom de Rabbi Yanaï, qui a dit: La clause de la ketouba [le supplément qu'on y ajoute] est assimilée à la ketouba elle-même [et n'est pas une obligation indépendante].
אִם רָצָה לְהוֹסִיף כּוּ׳. ״רָצָה לִכְתּוֹב לָהּ״ לָא קָתָנֵי, אֶלָּא ״רָצָה לְהוֹסִיף״. מְסַיַּיע לֵיהּ לְרַבִּי אַיְבוּ אָמַר רַבִּי יַנַּאי. דְּאָמַר רַבִּי אַיְבוּ אָמַר רַבִּי יַנַּאי: תְּנַאי כְּתוּבָּה כִּכְתוּבָּה דָּמֵי.
Il en découle une conséquence pratique: pour celle qui vend [sa ketouba, cette vente inclut le supplément]; pour celle qui y renonce [en faveur du mari ou de ses héritiers, la renonciation inclut le supplément]; pour la femme rebelle [dont on retranche chaque semaine un montant de sa ketouba jusqu'à épuisement, ces retranchements portent aussi sur le supplément].
נָפְקָא מִינַּהּ: לְמוֹכֶרֶת; וּלְמוֹחֶלֶת; לְמוֹרֶדֶת;
Et pour celle qui altère [sa ketouba, en déclarant avoir reçu une partie du paiement, elle ne reçoit le reste qu'après serment, et le supplément est inclus dans cette règle]; pour celle qui réclame [le paiement de sa ketouba, dès qu'elle commence à le réclamer elle renonce à son droit d'entretien ultérieur, et cela s'applique aussi au supplément]; et pour celle qui transgresse la loi [religieuse ou la coutume juive, qui peut être répudiée sans percevoir sa ketouba, supplément inclus].
וּלְפוֹגֶמֶת; לְתוֹבַעַת; וּלְעוֹבֶרֶת עַל דָּת;
Rachi
ארבע מאה זוזי מן חמרא - משמע אותו יין יהא משועבד לכך אבל היין עצמו לא אמר ליתן לה כדמיו של יום הצוואה:
מפסדה מזוני - מרבה לאכול:,דנייחד לה - בצוואת שכיב מרע ובעדים אולי תקבל עליה דאפי' גבי כתובה תנן (פאה פ"ג מ"ז) הכותב כל נכסיו לבניו וכתב לאשתו קרקע כל שהוא אבדה כתובתה רבי יוסי אומר אם קבלה עליה אע"פ שלא כתב לה לישנא אחרינא דהוי ליה כמחלק נכסיו על פיו ונתן שאר הנכסים לבניו והוה להו משעבדי ואין הבנות והאשה ניזונות ממשעבדי:
כל שכן שריבה לה מזונות - אם אמר קרקע זו למזונותיך אין זה אלא אם לא יתנו ליך מזונות מרווחים אלא מצומצמים טלי קרקע זו להעדפה דאי לשעבדה למזונותיה הרי כל נכסיו משועבדים לכך:,שכנגדי - אנוש כערכי וראוי לחלוק עלי:
במזונות - בחוב מזונות שיש ליך עלי משמע שזו תהא פרעון לכך:
הדרן עלך נערה
מתני' אף על פי. אם רצה - בגמרא פריך פשיטא:,שלא כתב לה - תוספת דמדעתו אלא על מנת לכונסה:
והיא כותבת - אע"פ שלא נתקבלה מוחלת וכותבת בלשון שובר:
גמ' רצה לכתוב לא קתני - אי תנא לכתוב לא הוה שמעינן מינה שיהיה התוספת קרוי כתובה אלא כמתנה מדעתו ואין שם כתובה עליו השתא דתנן להוסיף משמע נוסף על הכתובה שתקנו חכמים ושם כתובה עליו גם הוא מסייע ליה כו':,תנאי כתובה - תוספת שהוא מתנה להוסיף לה וכן מזונות וכל הנך דתנן בפרקין דלעיל:
למוכרת ולמוחלת - מוכרת כתובתה או מוחלת כתובתה מחלה ומכרה את הכל לפי שהכל קרוי כתובה ולא אמרינן לא מיקרי כתובה אלא מנה מאתים:,למורדת - דתנן בפרקין (לקמן כתובות סג.) המורדת על בעלה פוחתין לה מכתובתה כו' עד מתי הוא פוחת עד כנגד כתובתה לא תימא כנגד מנה מאתים לחודייהו אלא אף התוספת פוחתין והולכין:
ולפוגמת - בפרק הכותב (לקמן כתובות פז.) תנן הפוגמת כתובתה לא תפרע אלא בשבועה אם פגמה תוספת נמי שאמרה לשם פרעון התוספות התקבלתי דינר אף זו פוגמת כתובתה היא ואם טוען בעלה התקבלת כל כתובתיך לא תפרע אלא בשבועה:,לתובעת - שאמרו חכמים התובעת כתובתה בב"ד אין לה מזונות תובעת תוספת נמי אין לה מזונות:,עוברת על דת - בפרק המדיר (לקמן כתובות עב.) שאמרו עליה תצא שלא בכתובה לא תימא כתובת מנה מאתים אבל תוספת מתנה בעלמא הוא לא הפסידה:
Tossafot
ארבע מאה זוזי מן חמרא לברת - וא"ת דבפרק התקבל (גיטין דף סה:) גבי גניבא יוצא בקולר הוה כי נפק אמר הבו ארבע מאה זוזי לרבי אבינא מחמרא דהרפניא וקאמר התם (דף סו.) דלא קנה רבי אבינא דחמרא לא קאמר דמי חמרא לא קאמר אלא מחמרא קאמר ואין סברא לחלק בין מחמרא למן חמרא ויש לומר דהתם נמי מסיק מחמרא לייפות את כחו:
דנייחד לה ארעא למזונה - אע"ג דלעיל (כתובות נב:) נתחרט ר' יוחנן על מה שהשיאן עצה הכא אין גנאי כיון דבדעתה תלוי אם תרצה לקבל:
למזונות ריבה לה מזונות כו' - תימה דבפ' המקבל (ב"מ דף קד:) מסיק דלא שנא אמר לכתובתה ל"ש אמר בכתובתה ארבע מאה זוזי דאינון מאתן גבי הבו לה ארבע מאה זוזי לברת ויש לומר דהכא דווקא לפי שהיא מוחזקת במזונות אמרינן למזונות ריבה לה מזונות אבל התם אין הבת מוחזקת אי נמי התם לא הוה ליה למימר אלא הבו לה ארבע מאה זוזי ומדקאמר לכתובתה משמע דעם של בעל קאמר דליהוי ארבע מאה זוזי אבל הכא דצריך לפרש למזונות יש לחלק:
הדרן עלך נערה
מתני' אף על פי. אם רצה להוסיף אפי' מאה מנה מוסיף - תימה דעכשיו נהגו שכותב חתן לכלה מאה ליטרין אע"פ שאין לו שוה פרוטה דבשלמא כשיש לו הוא משעבד נכסיו לזה החוב והואיל ונתחייב אפילו נאבדו אלו הנכסים וקנה אחרים הם משתעבדים אע"פ שאין אדם מקנה דבר שלא בא לעולם מ"מ אדם משעבד דבר שלא בא לעולם כיון דכתב ודעתיד אנא למיקני כדאמרינן במי שמת (ב"ב קנז. ושם) אבל אותו שאין לו היאך ישתעבד נכסיו שיקנה אחרי כן כיון שלא נתחייב לה היינו דבר שלא בא לעולם ושאל ר"י לרבי אליהו והשיב לו דמצינו כענין זה בפרק השוכר את הפועלים (ב"מ דף צד. ושם) דתניא מתנה שומר חנם להיות כשואל ופריך במאי בדברים ומשני בשקנו מידו משמע בכל ענין אע"פ שאין מקנה לו שום נכסים אלא שמשעבד גופו לזה החוב מעתה ולכשיהיו לו נכסים חל שעבודו מעתה ואין זה קנין דברים בעלמא דקנין דברים לא הוי אלא כההיא דריש בבא בתרא (דף ג.) שקנו מידם לחלוק חצר שאין בה דין חלוקה אבל מה שמשעבד גופו להתחייב לדבר זה משתעבד ואין זה קנין דברים בעלמא וי"מ דכיון דכותב סתמא שיהיו כל נכסיו אחראין למה לא נתחייב הרי הודה שיש לו נכסים ואע"פ שאנו יודעים שאין לו הודאת בעל דין כמאה עדים דמי ומטעם זה אור"ת שכותבין בהרשאות והקניתי לו ארבע אמות קרקע בחצרי אע"פ שאנו יודעים שאין לו קרקע כיון דמודה שיש לו הודאת בעל דין כמאה עדים דמי:
למורדת - אליבא דר' יוסי לא איצטריך דאפי' לא הוי תנאי כתובה ככתובה פוחת לה דהא אמר לקמן במתני' לעולם פוחת והולך שאם נפלה לה ירושה ממקום אחר חוזר וגובה ממנה אלא לרבנן איצטריך שאינו פוחת אלא כתובה דתוספת נמי ככתובה:
ולפוגמת - איצטריך דאם פגמה כתובתה לא תגבה גם התוספת אלא בשבועה אפי' היתה הכתובה בשטר אחד והתוספת בשטר אחר:,ולתובעת - פירש בקונטרס שאם תבעה תוספת שאין לה מזונות ולא יתכן פירושו אליבא דרבנן דאמרי לקמן בפרק אלמנה (כתובות דף צז:) משכנה או נתנה מקצת כתובתה יש לה מזונות אלא יש לפרש ולתובעת שאם תבעה מנה מאתים ושיירה תוספת דיש לה מזונות כיון דתנאי כתובה ככתובה הרי לא תבעה כי אם מקצת כתובה:,ולעוברת על דת - דהואיל והפסידה כתובתה הפסידה נמי תוספת ואף על גב דבממאנת ושניה ואיילונית אין להן כתובה ויש להן תוספת התם היינו טעמא דמתחלה כשכתב תוספת לאו אדעתא דכתובה כתב לה דהא יודע שאין לממאנת ושניה כתובה הלכך תוספת דכתב לה מתנה בעלמא כתב לה ולא שייכא לכתובה כלל ואיילונית נמי תוספת דכתב לה מתנה בעלמא מחמת חיבת לילה הראשונה ואפילו תמצא איילונית הואיל ולא פירש אבל הכתובה עצמה הואיל ואינה תלויה בכתיבתו אין דעתו לכותבה אלא כמו שחייבוהו חכמים אם אינה איילונית אבל עוברת על דת דמעיקרא תוספת אדעתא דכתובה כתב לה כשקנסוה בכתובה קנסוה גם בתוספת:
Texte : Sefaria — William Davidson Edition - Vocalized Aramaic · traduction française de travail, à valider.