AccueilÉtudeTanakhBibliothèqueSujetsParachaDivrei TorahRabbanimSagesHistoireÀ proposMes favorisFaire un don
Retour

Traité Ketubot

45a

Étude de Ketubot 45a

Étude de la Guémara 45a

Guémara
On la lapide à l'entrée de la maison de son père, comme pour dire: voyez ce que vous avez élevé. Si des témoins sont venus déposer contre elle [alors qu'elle était] dans la maison de son père, [c'est-à-dire] lorsqu'elle était fiancée, et ont témoigné qu'elle a commis l'adultère dans la maison de son père, on la lapide à l'entrée de la porte de la ville. Si elle s'est fourvoyée et a péché lorsqu'elle était jeune fille, puis a ensuite atteint sa majorité, c'est-à-dire qu'elle est devenue une femme adulte, elle est condamnée à l'étranglement, qui est le châtiment de la femme adulte qui a commis l'adultère.
סוֹקְלִין אוֹתָהּ עַל פֶּתַח בֵּית אָבִיהָ, כְּלוֹמַר: רְאוּ גִּידּוּלִים שֶׁגִּידַּלְתֶּם. בָּאוּ לָהּ עֵדִים בְּבֵית אָבִיהָ שֶׁזִּינְּתָה בְּבֵית אָבִיהָ — סוֹקְלִין אוֹתָהּ עַל פֶּתַח שַׁעַר הָעִיר. סָרְחָה וּלְבַסּוֹף בָּגְרָה — תִּידּוֹן בְּחֶנֶק.
GUEMARA: La Guemara demande à propos de cette halakha: Cela signifie-t-il que partout où le corps a changé [après le péché], le mode d'exécution change également? La Guemara soulève une contradiction à partir de la baraïta suivante: S'il s'agit d'une jeune fille fiancée qui aurait commis l'adultère, et qu'après avoir atteint sa majorité elle s'est mariée et que son mari l'a diffamée, l'accusant d'avoir commis l'adultère pendant la période des fiançailles, il n'est pas fouetté et ne verse pas les cent sela si elle est innocentée, ces peines étant réservées à celui qui diffame une jeune fille (Devarim 22, 19). Mais si elle est coupable, elle et ses témoins comploteurs sont conduits de bon matin au lieu de la lapidation. Cela prouve que bien que son corps ait changé entre le moment du péché et celui du châtiment, elle est néanmoins lapidée.
לְמֵימְרָא דְּכֹל הֵיכָא דְּאִישְׁתַּנִּי גּוּפָא אִישְׁתַּנִּי קְטָלָא? וּרְמִינְהִי: נַעֲרָה הַמְאוֹרָסָה שֶׁזִּינְּתָה, וּמִשֶּׁבָּגְרָה הוֹצִיא עָלֶיהָ שֵׁם רַע הוּא אֵינוֹ לוֹקֶה, וְאֵינוֹ נוֹתֵן מֵאָה סֶלַע, הִיא וְזוֹמְמֶיהָ מַקְדִּימִין לְבֵית הַסְּקִילָה.
La Guemara s'écarte pour analyser la dernière clause de cette baraïta: Peut-il te venir à l'esprit de dire qu'elle et ses témoins comploteurs, c'est-à-dire des témoins qui ont faussement témoigné qu'elle avait commis l'adultère, sont tous deux exécutés? Si les témoins qui ont déposé contre elle disaient vrai et qu'elle a péché, seule elle est passible de la lapidation; et si le tribunal découvre qu'ils étaient des témoins comploteurs mensongers, alors ce sont eux qui sont lapidés et elle est exemptée. Il faut plutôt corriger le texte de la baraïta pour qu'il dise: Soit elle, soit ses témoins comploteurs sont conduits de bon matin au lieu de la lapidation.
הִיא וְזוֹמְמֶיהָ סָלְקָא דַּעְתָּךְ?! אֶלָּא: אוֹ הִיא אוֹ זוֹמְמֶיהָ מַקְדִּימִין לְבֵית הַסְּקִילָה.
Rava dit, en réponse à la contradiction: Tu parles d'un diffamateur? Le cas du diffamateur est différent, car c'est une halakha novatrice. Certains aspects de ce cas ne s'appliquent pas aux autres halakhot, car en général, si une femme entrée sous la 'houppa et n'ayant pas encore eu de rapport avec son mari a ensuite commis l'adultère, elle est exécutée par étranglement, qui est le châtiment de la femme mariée adultère. Or, dans le cas du diffamateur, si la femme est coupable, elle est exécutée par lapidation, bien que si elle commettait le péché dans son état actuel, en tant que femme mariée, elle serait exécutée par étranglement. Cela prouve que dans le cas de la diffamation, le mode d'exécution est déterminé par le moment où le péché a été commis, bien que son statut ait changé depuis.
אָמַר רָבָא: מוֹצִיא שֵׁם רַע קָאָמְרַתְּ? שָׁאנֵי מוֹצִיא שֵׁם רַע דְּחִידּוּשׁ הוּא, דְּהָא נִכְנְסָה לְחוּפָּה וְלֹא נִבְעֲלָה, בְּעָלְמָא, וְזִינְּתָה — בְּחֶנֶק, וְאִילּוּ מוֹצִיא שֵׁם רַע — בִּסְקִילָה.
Rav Houna, fils de Rav Yehochoua, dit à Rava: Peut-être que lorsque le Miséricordieux a introduit la nouveauté de la halakha du diffamateur, elle ne s'appliquait qu'au cas où le corps n'a pas changé et où elle est encore une jeune fille. Mais dans le cas où le corps a changé et qu'elle est devenue une femme adulte, le Miséricordieux n'a pas introduit cette nouveauté, et elle est passible de l'étranglement, tout comme elle le serait si elle avait commis le péché en tant que femme adulte.
אֲמַר לֵיהּ רַב הוּנָא בְּרֵיהּ דְּרַב יְהוֹשֻׁעַ לְרָבָא: דִּלְמָא כִּי חַדֵּית רַחֲמָנָא הֵיכָא דְּלָא אִישְׁתַּנִּי גּוּפָא, אֲבָל הֵיכָא דְּאִישְׁתַּנִּי גּוּפָא, לָא חַדֵּית רַחֲמָנָא!
Rav Nahman bar Yitz'hak dit plutôt: La question de savoir si le mode de son exécution change ou ne change pas lorsque son corps a changé fait l'objet d'une controverse entre tannaïm, comme nous l'avons appris dans une michna (Horayot 10a), à propos de l'offrande spéciale d'un Grand Cohen ou d'un roi ayant péché par inadvertance (voir Vayikra 4, 3-12, 22-26): S'ils ont péché avant d'être nommés, et qu'ils ont ensuite été nommés, et qu'ils n'ont pris conscience de leur transgression qu'après leur nomination, ils sont considérés comme de simples particuliers. Ils doivent apporter une brebis ou une chèvre femelle, comme tout particulier ordinaire ayant péché, plutôt que le taureau apporté par un Grand Cohen fautif ou le bouc mâle apporté par un roi fautif.
אֶלָּא אָמַר רַב נַחְמָן בַּר יִצְחָק: אִישְׁתַּנִּי וְלָא אִישְׁתַּנִּי, תַּנָּאֵי הִיא, דִּתְנַן: חָטְאוּ עַד שֶׁלֹּא נִתְמַנּוּ, וְנִתְמַנּוּ, הֲרֵי הֵן כְּהֶדְיוֹטוֹת.
Rabbi Chimon dit: Si leur péché leur est devenu connu avant qu'ils ne soient nommés, même s'ils n'ont pas apporté leur offrande avant leur nomination, ils sont tenus d'apporter l'offrande d'un simple particulier. Mais si leur péché leur est devenu connu après leur nomination, ils sont entièrement exemptés d'apporter une offrande, car leur changement de statut entraîne un changement correspondant dans leur offrande, et par conséquent leur obligation initiale est entièrement annulée. Cela montre que, selon Rabbi Chimon, un changement de statut affecte rétroactivement la responsabilité d'une personne pour une transgression commise sous son statut antérieur. Une halakha semblable devrait s'appliquer au cas d'une jeune fille fiancée ayant commis l'adultère et ayant atteint sa majorité avant que son péché ne soit connu.
רַבִּי שִׁמְעוֹן אוֹמֵר: אִם נוֹדַע לָהֶם עַד שֶׁלֹּא נִתְמַנּוּ — חַיָּיבִים, מִשֶּׁנִּתְמַנּוּ — פְּטוּרִים.

Rachi

סוקלין אותה על פתח בית אביה - דהכי כתיב והוציאו את הנערה אל פתח בית אביה והאי בבאו עדים בבית חמיה כתיב דהא במוציא שם רע כתיב דמפרש ביה קרא ואקרב אליה אלמא כשניסת:,ראו גידולים שגידלתם - כלומר מבית זה יצאת הנבלה שבו זינתה:,באו לה עדים בבית אביה - קודם שנשאת:,סוקלין אותה על שער העיר - דכתיב כי יהיה נערה בתולה מאורסה וגו' והוצאתם את שניהם אל שער העיר ההיא:,תידון בחנק - כי היכי דאילו זנאי השתא לאו סקילה איכא אלא חנק דכי כתיב סקילה בזינתה נערה כתיב שנאמר כי יהיה נערה בתולה וגו' השתא נמי בחנק דכיון דאשתני גופא בין חטא להעמדה בדין אשתני קטלא לכדהשתא:

הוציא עליה שם רע - שכנסה משבגרה ולא מצא לה בתולים ובא לב"ד:,הוא אינו לוקה - אם כיחש:,ואינו נותן מאה סלע - דכי כתיב ויסרו אותו מלקות וענשו אותו ממון בנערה כתיב וזה עקימת שפתיו גורמין לו ליענש כדמתרץ לקמן ועקימת שפתיו בבוגרת הואי:,היא - אם אמת היה:,וזוממיה - עדים שהיו מעידים על זנותה ונמצאו זוממין:,מקדימין לבית הסקילה - כלומר ישכימו בבוקר לשם כי אין להם נס והמלטה מן המיתה הזאת:

היא וזוממיה ס"ד - אם אמת היה אין שקר:,אלא או היא - אם אמת:,או זוממיה - אם שקר:,לבית הסקילה - אלמא אע"ג דאשתני גופא ואילו זנאי השתא בת חנק היא לא אמרינן אישתני קטלא:

מוציא שם רע קאמרת - לאותובי אסרחה ולבסוף בגרה דתני תנא דאיירי בבאו לה עדים בבית אביה:,שאני - מיתה הבאה על ידי הוצאת שם רע דבעל משנשאת:,דחידוש הוא - ולא אמרינן בה דמשום דאישתני דינא דאי זנאי השתא בת חנק היא נימא אישתני קטלא דהך דזנאי בנערות:,דהא נכנסה לחופה ולא נבעלה בעלמא וזינתה בחנק כו' - ותדע דהא בלא בגרה נמי [בלא] הוצאת שם רע ואפי' בנערות אשתני דינא הוא דאילו זנאי השתא חנק הוא דאיכא הואיל ונכנסה לחופה אע"פ שלא נבעלה כדתניא [לקמן] (דף מח:) נערה ולא בוגרת בתולה ולא בעולה מאורסה ולא נשואה מאי לא נשואה אי נימא נשואה ממש היינו ולא בעולה אלא לאו נכנסה לחופה ולא נבעלה אלמא אילו זנאי השתא בת חנק היא:,ואילו מוציא שם רע - עליה השתא וזנאי קודם כניסה לחופה בסקילה אלמא בהוצאת שם רע לא אמרינן דמשום דאישתני דינא אילו זנאי השתא לישתני קטלא הבא ע"י זנות דמעיקרא והילכך כי בגרה נמי וניסת לא אמרינן במוציא שם רע דמשום דאישתני דינא דהשתא אישתני קטלא דמעיקרא:

ודלמא כי חדית - כלומר הא ראייה דמייתינן מסתם מוציא ש"ר לכאן לאו ראייה היא לכאן דהתם הוא דאף על גב דאישתני דינא דאילו זנאי השתא לא אישתני קטלא דהא דזנאי מעיקרא משום דלא אישתני גופא הוא וחידוש שחידשה תורה באישתני דינא חדית באישתני גופא לא חדית אבל בגרה אישתני גופא היא ואי בבאו לה עדים בבית אביה אית לך למימר סרחה ולבסוף בגרה בחנק במוציא שם רע נמי משבגרה הוה ליה למיתני חנק:

אלא אמר רב נחמן בר יצחק - הא דתני שילא תידון בחנק הואיל ואישתני גופא אישתני קטלא ותניא אחריתא בסקילה ואע"ג דאישתני גופא לא אישתני קטלא תנאי היא:,אישתני ולא אישתני - אי אמרינן אישתני קטלא או לא אישתני קטלא תנאי היא:,חטאו עד שלא נתמנו - נשיא ומשוח שאין קרבנם כשל יחיד שהנשיא מביא שעיר ומשוח מביא פר:,הרי הן כהדיוטות - בכשבה ושעירה שאע"פ שנשתנה גופם לא נשתנה קרבנם:

אם נודע להם עד שלא נתמנו - דהוה ליה ידיעה וחטאה בחד גופא חייבין כהדיוטות:,משנתמנו - דהוה ליה חטאה בשעת קרבן יחיד וידיעה בשעת קרבן נשיא:,פטורין - לגמרי אלמא דמשום דאישתני גופא אישתני קרבן:

Tossafot

אמר רבא מוציא שם רע קאמרת שאני מוציא שם רע דחידוש הוא - נראה דמתחלה מקשה ממוציא שם רע משום דס"ד דהש"ס דמסברא אמרינן ביה דתידון בסקילה ולא אמרינן הואיל ואישתני גופא אישתני קטלא הילכך מקשה דגבי נערה המאורסה נמי לית לן למימר דאישתני קטלא ומשני רבא שאני מוציא שם רע דחידוש הוא ולא מסברא אמרינן ביה הכי אלא משום דאשכחן דחדית ביה רחמנא כי האי גוונא דלא אמרינן הואיל ואישתני דינא אישתני קטלא והא דנקט נכנסה לחופה ולא נבעלה לאו דווקא אלא הכי נמי דהוה מצי למנקט ונבעלה למאן דמוקי מוציא שם רע דווקא בבעל [אלא נקט למאן דמוקי אע"ג דלא בעל] ולפי זה לא גרסינן בעלמא דאי גרסינן נכנסה לחופה ולא נבעלה בעלמא בחנק משמע דהכא במוציא שם רע חייב סקילה אפילו זינתה אחר חופה והא ליתא דזינתה אחר חופה אפילו במוציא שם רע בחנק ולפי זה הא דקתני לעיל באו לה עדים בבית חמיה שזינתה בבית אביה בסקילה צריך לדחוק לרבא דאיירי במוציא שם רע דאי לא הוציא שם רע הויא לרבא בחנק דכיון דאישתני דינא אישתני קטלא ובדין דהוה ליה לאסוקי לעיל בההיא ברייתא באו לה עדים בבית חמיה שזינתה בבית אביה ולא הוציא ש"ר בחנק דהשתא הוה מפליג בדידה ולא ה"ל למנקט בסיפא סרחה ולבסוף בגרה אלא משום דעיקר ברייתא אתא לאשמועינן דיני פתח בית אב וכיון דקאי מציעתא בנערה המאורסה בבאו לה עדים בבית אביה מסיק נמי סרחה ולבסוף בגרה בבית אביה במה שעומד בו השתא [והא דקאמר ואילו מוציא ש"ר אע"ג דהכל איירי במוציא ש"ר ה"פ ואילו מוציא ש"ר על האירוסין דאיירי ביה קרא הוי בסקילה אבל ק"ק דתני בשמעתין (לקמן כתובות מו.) לא אמר לעדים בואו והעידוני והן מעידין מאליהן היא וזוממיה מקדימין לבית הסקילה אלמא אפי' בלא הוצאת ש"ר לא אמרינן הואיל ואישתני דינא אישתני קטלא ומיהו י"ל דאע"ג דלא אמר לעדים הרי הוציא ש"ר וחדית ביה רחמנא] ורבינו שמואל מפרש שאני מוציא שם רע דחידוש הוא שהרי נכנסה לחופה ולא נבעלה בעלמא בלא הוצאת שם רע וזינתה אחר חופה בחנק ואילו מוציא שם רע כי האי גוונא שזינתה אחר נישואין בסקילה דהכי משתמעי קראי דכתיב ואם אמת היה כו' ולא נמצאו בתולים לנערה וסקלוה משמע דבכל ענין שלא נמצאו לה בתולים הויא בסקילה ואפילו זינתה תחתיו ואע"ג דכתיב אל פתח בית אביה ובזינתה תחתיו אין כאן פתח בית אביה היינו משום דלא שייך לומר ראו גידולים שגידלתם והוי כמו יש לה אב ואין לה פתח בית אב או אין לה אב דהויא בסקילה אע"ג דליכא פתח בית אביה והיינו חידוש דבעלמא בלא הוצאת שם רע זינתה אחר חופה בחנק כדדרשינן לקמן מאורסה ולא נשואה שנכנסה לחופה ולא נבעלה ובמוציא ש"ר בסקילה והשתא אתי נמי שפיר הא דלא נקט בברייתא באו לה עדים בבית חמיה שזינתה בבית אביה בלא הוצאת שם רע תידון בחנק דהא מודה רבא דלא אמרינן הואיל ואישתני דינא אישתני קטלא אבל קשה לרבינו יצחק לפירוש זה דהא לקמן (כתובות דף מח:) דרשינן לזנות בית אביה פרט שמסר האב לשלוחי הבעל וכל שכן היכא שנכנסה לחופה וההוא קרא דלזנות בית אביה במוציא ש"ר בהדיא כתיב:

דלמא כי חדית רחמנא היכא דלא אישתני גופא - ואע"ג דלעיל באלו נערות (כתובות דף לח: ושם) קרי לבעולה אישתני גופא הכא לא חשיב אישתני גופא אפילו למאן דלא מחייב במוציא שם רע אלא בבעל דהא כבר היתה בעולה מן הנואף ובבעילה דנואף לא חשיב לה שינוי הגוף דלא מיירי הכא אלא בשינוי הגוף אחר העבירה:

תנאי היא דתניא כו' – וא"ת והא הכא ליכא אלא שינוי דינא והיכי מייתי לאישתני גופא דלעיל ויש לומר דלא מפליג לעיל בין אישתני גופא לאישתני דינא אלא לרבא דאמר מוציא שם רע חידוש הוא הילכך פריך ליה כיון דאמרת דחידוש הוא ואינה סברא אם כן יש לנו להעמיד בפחות שנוכל דהיינו לא אישתני גופא אבל לרב נחמן דאית ליה דמסברא קאמר דלא אישתני קטלא ולא מחידושא לדידיה ליכא לפלוגי בין אישתני דינא לאישתני גופא הילכך מייתי שפיר תנאי היא אי נמי יש לומר דלא מייתי אלא מדרבי שמעון דכיון דסבר הואיל ואישתני דינא אישתני קרבן כל שכן באישתני גופא ואינו חושש אלא להביא תנא דסבר כברייתא דשילא דלא משבשינן לה מקמי אידך ברייתא משום דברייתא דשילא לא מיתניא בי רבי חייא ורבי אושעיא אבל לאידך ברייתא לא מייתי שום ראיה מדרבנן דרבי שמעון ותדע דהא במסקנא משבשינן לההיא דשילא:

Texte : Sefaria — William Davidson Edition - Vocalized Aramaic · traduction française de travail, à valider.

Ketubot 45a
100%
כתובות מ״ה אמַסֶּכֶת כְּתוּבּוֹת