Le fait est, de qui est cette [opinion]? C'est celle de Rabbi Yossei HaGuelili, qui a dit: le propriétaire d'un bœuf innocent [tam] paie la moitié de la rançon. Selon lui, les seules différences entre un bœuf innocent et un bœuf averti sont celles spécifiées dans la Michna.
הָא מַנִּי רַבִּי יוֹסֵי הַגְּלִילִי הִיא, דְּאָמַר: תָּם מְשַׁלֵּם חֲצִי כוֹפֶר.
Viens et entends [une autre preuve]: « Mon bœuf a tué untel », ou « le bœuf d'untel », celui-ci paie sur son propre aveu. Quoi, n'est-ce pas dans le cas d'un bœuf innocent? Non, il s'agit d'un bœuf averti.
תָּא שְׁמַע: ״הֵמִית שׁוֹרִי אֶת פְּלוֹנִי״, אוֹ ״שׁוֹרוֹ שֶׁל פְּלוֹנִי״, הֲרֵי זֶה מְשַׁלֵּם עַל פִּי עַצְמוֹ. מַאי לָאו, בְּתָם! לָא, בְּמוּעָד.
Mais dans le cas d'un bœuf innocent, quelle est la halakha? Ne paie-t-il pas sur son propre aveu? Alors, plutôt que d'enseigner dans la fin [de la Michna]: « [Celui dont le bœuf a tué] l'esclave d'untel ne paie pas sur son propre aveu », qu'on distingue et qu'on enseigne la distinction dans le cas même: « Dans quel cas ces propos s'appliquent-ils? Concernant un bœuf averti; mais pour un bœuf innocent, [le propriétaire] ne paie pas sur son propre aveu »! [On répond:] Tout cela parle d'un bœuf averti [uniquement].
אֲבָל בְּתָם מַאי, אֵינוֹ מְשַׁלֵּם עַל פִּי עַצְמוֹ? אַדְּתָנֵי סֵיפָא: עַבְדּוֹ שֶׁל פְּלוֹנִי אֵינוֹ מְשַׁלֵּם עַל פִּי עַצְמוֹ, נִיפְלוֹג וְנִיתְנֵי בְּדִידַהּ: בַּמֶּה דְּבָרִים אֲמוּרִים — בְּמוּעָד, אֲבָל תָּם — אֵינוֹ מְשַׁלֵּם עַל פִּי עַצְמוֹ! כּוּלַּהּ בְּמוּעָד קָמַיְירֵי.
Viens et entends: « Voici le principe: quiconque paie plus que ce qu'il a endommagé ne paie pas sur son propre aveu. » Il en résulte que [s'il paie] moins que ce qu'il a endommagé, il paie sur son propre aveu. [On répond:] Ne dis pas ainsi: « moins que ce qu'il a endommagé »; dis plutôt: « autant que ce qu'il a endommagé, il paie sur son propre aveu ».
תָּא שְׁמַע, זֶה הַכְּלָל: כׇּל הַמְשַׁלֵּם יָתֵר עַל מַה שֶּׁהִזִּיק — אֵינוֹ מְשַׁלֵּם עַל פִּי עַצְמוֹ. הָא פָּחוֹת מִמַּה שֶּׁהִזִּיק — מְשַׁלֵּם עַל פִּי עַצְמוֹ. לָא תֵּימָא הָא פָּחוֹת מִמַּה שֶּׁהִזִּיק, אֶלָּא אֵימָא: הָא כְּמָה שֶׁהִזִּיק — מְשַׁלֵּם עַל פִּי עַצְמוֹ.
Mais si [il paie] moins, quelle est la halakha? Ne paie-t-il pas sur son propre aveu? Qu'on enseigne plutôt: « Voici le principe: quiconque ne paie pas autant qu'il a endommagé ne paie pas sur son propre aveu », formulation qui inclut à la fois celui qui paie moins et celui qui paie plus que le dommage causé! C'est une réfutation.
אֲבָל פָּחוֹת מַאי, אֵינוֹ מְשַׁלֵּם עַל פִּי עַצְמוֹ? לִיתְנֵי, זֶה הַכְּלָל: כׇּל שֶׁאֵינוֹ מְשַׁלֵּם כְּמָה שֶׁהִזִּיק — אֵינוֹ מְשַׁלֵּם עַל פִּי עַצְמוֹ, דְּמַשְׁמַע פָּחוֹת וּמַשְׁמַע יָתֵר! תְּיוּבְתָּא.
Et la halakha est: le paiement de la moitié du dommage est une amende. [On demande:] Une réfutation, et pourtant c'est la halakha?! [On répond:] Oui: quelle est la raison de la réfutation? C'est parce que [la Michna] n'enseigne pas « autant qu'il a endommagé » — cela ne lui était pas net. Puisqu'il existe le [cas de la] moitié du dommage causé par les cailloux, dont on a appris par halakha [transmise à Moïse au Sinaï] que c'est un paiement monétaire, c'est pour cela qu'elle ne l'a pas enseigné [ainsi].
וְהִלְכְתָא: פַּלְגָא נִיזְקָא קְנָסָא. תְּיוּבְתָּא וְהִלְכְתָא?! אִין: טַעְמָא מַאי אִיתּוֹתַב — מִשּׁוּם דְּלָא קָתָנֵי ״כְּמָה שֶׁהִזִּיק״, לָא פְּסִיקָא לֵיהּ. כֵּיוָן דְּאִיכָּא חֲצִי נֶזֶק צְרוֹרוֹת, דְּהִלְכְתָא גְּמִירִי לַהּ דְּמָמוֹנָא הוּא, מִשּׁוּם הָכִי לָא קָתָנֵי.
Et maintenant que tu as dit que le paiement de la moitié du dommage est une amende, ce chien qui a mangé des agneaux, et ce chat qui a mangé de grands coqs, c'est un dommage inhabituel, et nous ne le percevons pas [par jugement] en Babylonie. Mais [s'il a mangé] de petits [coqs], c'est son comportement habituel, et nous le percevons.
וְהַשְׁתָּא דְּאָמְרַתְּ פַּלְגָא נִיזְקָא קְנָסָא, הַאי כַּלְבָּא דְּאָכֵל אִימְּרֵי, וְשׁוּנָּרָא דְּאָכֵיל תַּרְנְגוֹלֵי רַבְרְבֵי, מְשׁוּנֶּה הוּא, וְלָא מַגְבֵּינַן בְּבָבֶל. אֲבָל זוּטְרֵי — אוֹרְחֵיהּ הוּא וּמַגְבֵּינַן.
Et si [la victime] a saisi [le bien du responsable], on ne le lui retire pas. Et si elle dit: « Fixez-moi un délai pour aller en Terre d'Israël », on le lui fixe. Et si elle n'y va pas, on l'excommunie.
וְאִי תְּפַס — לָא מַפְּקִינַן מִינֵּיהּ. וְאִי אָמַר: אַקְבְּעוּ לִי זִימְנָא לְאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל — מַקְבְּעִינַן לֵיהּ. וְאִי לָא אָזֵיל — מְשַׁמְּתִינַן לֵיהּ.
De toute façon, on l'excommunie [le responsable qui garde la cause du dommage], car on lui dit: « Écarte ton dommage », conformément à l'opinion de Rabbi Nathan. Comme il est enseigné dans une baraïta, Rabbi Nathan dit: D'où sait-on qu'un homme ne doit pas élever un chien méchant dans sa maison, ni y placer une échelle branlante? Comme il est dit: « Et tu ne mettras pas de sang dans ta maison » (Dévarim 22, 8).
בֵּין כָּךְ וּבֵין כָּךְ מְשַׁמְּתִינַן לֵיהּ. דְּאָמְרִינַן לֵיהּ: סַלֵּיק הֶזֵּיקָךְ, מִדְּרַבִּי נָתָן. דְּתַנְיָא, רַבִּי נָתָן אוֹמֵר: מִנַּיִן שֶׁלֹּא יְגַדֵּל אָדָם כֶּלֶב רַע בְּתוֹךְ בֵּיתוֹ, וְלֹא יַעֲמִיד סוּלָּם רָעוּעַ בְּתוֹךְ בֵּיתוֹ, שֶׁנֶּאֱמַר: ״וְלֹא תָשִׂים דָּמִים בְּבֵיתֶךָ״.
Nous reviendrons à toi, chapitre « Voici les jeunes filles ».
הֲדַרַן עֲלָךְ אֵלּוּ נְעָרוֹת
Mishna 1
MICHNA: Une jeune fille qui a été séduite — la compensation pour sa honte, sa dégradation et son amende reviennent à son père, ainsi que la compensation pour la douleur dans le cas d'une femme violée. Si elle a comparu en jugement avant que le père ne meure, ces paiements appartiennent au père. Si le père est mort [avant qu'elle ne les perçoive], ils appartiennent à ses frères.
נַעֲרָה שֶׁנִּתְפַּתְּתָה — בּוֹשְׁתָּהּ וּפְגָמָהּ וּקְנָסָהּ שֶׁל אָבִיהָ, וְהַצַּעַר בִּתְפוּסָה. עָמְדָה בַּדִּין עַד שֶׁלֹּא מֵת הָאָב — הֲרֵי הֵן שֶׁל אָב. מֵת הָאָב — הֲרֵי הֵן שֶׁל אַחִין.(משנה)
Si elle n'a pas eu le temps de comparaître en jugement avant que le père ne meure, ces paiements lui appartiennent à elle-même. Si elle a comparu en jugement avant d'atteindre la majorité, ils appartiennent au père; si le père est mort, ils appartiennent aux frères. Si elle n'a pas eu le temps de comparaître en jugement avant d'atteindre la majorité, ils lui appartiennent à elle-même. Rabbi Chimon dit: si elle n'a pas eu le temps de percevoir [le paiement] avant que le père ne meure, ils lui appartiennent à elle-même.
לֹא הִסְפִּיקָה לַעֲמוֹד בַּדִּין עַד שֶׁמֵּת הָאָב — הֲרֵי הֵן שֶׁל עַצְמָהּ, עָמְדָה בַּדִּין עַד שֶׁלֹּא בָּגְרָה — הֲרֵי הֵן שֶׁל אָב, מֵת הָאָב — הֲרֵי הֵן שֶׁל אַחִין. לֹא הִסְפִּיקָה לַעֲמוֹד בַּדִּין עַד שֶׁבָּגְרָה — הֲרֵי הֵן שֶׁל עַצְמָהּ. רַבִּי שִׁמְעוֹן אוֹמֵר: אִם לֹא הִסְפִּיקָה לִגְבּוֹת עַד שֶׁמֵּת הָאָב — הֲרֵי הֵן שֶׁל עַצְמָהּ,
Rachi
הא מני ר' יוסי הגלילי היא דאמר תם משלם חצי כופר - דדריש להאי נקי לדרשה אחריתי לדמי ולדות אם נגח אשה ויצאו ילדיה הלכך לא הוה ליה לפלוגי בינייהו בכופר וכי תימא הוה ליה לפלוגי דהאי פלגא והאי כוליה ההיא בכלל רישא היא דקתני תם משלם חצי נזק ומועד נזק שלם ותנא בניזקין והוא הדין לכופר:
מאי לאו בתם - ואי משום דקתני בה המית שורי את פלוני דחיובו כופר ותם לאו בר כופר הוא הא מני רבי יוסי הגלילי היא:
אדתני עבדו של פלוני כו' - דלא אשכח פטור על פי עצמו אלא בעבד:,ניפלוג בדידה - בבן חורין ובבהמה נמי הוה מצי לשנויי חילוק ולמיתני דאיכא דלא משלם על פי עצמו:,בד"א - דמשלם ע"פ עצמו במועד כו':,כולה במועד קמיירי - במועד אתא לאשמועי' דאף הוא יש בו חילוק דאיכא ביה מידי דלא משלם על פי עצמו ומאי ניהו נגיחת עבד ואי הוה תני כדקאמרת הוה שביק נמי לאורחיה דרישא איירי במועד וסיפא ניתני תם ומה לי שבקה תנא לאורחיה גבי ניזק לדלג מבן חורין לעבד מה לי שבקה במזיק ולדלג ממועד לתם:
יתר על מה שהזיק - כגון נגיחת עבד וכן אונס ומפתה ומוציא שם רע ותשלומי כפל ותשלומי ארבעה וחמשה:,הא פחות ממה שהזיק - כגון חצי נזק דתם:
הכי גרסינן ליתני כל שאינו משלם כמה שהזיק אינו משלם ע"פ עצמו:
והלכתא פלגא ניזקא קנסא - דהואיל וכל חצי נזק אינו אלא בניזקא דלאו אורחיה לאו על מריה הוה רמיא למינטריה בהכי אלא קנסא הוא כי היכי דלוסיף ביה נטירותא:,טעמא מאי איתותב - כלומר תיובתא מאי היא:,משום דלא קתני כל שאינו משלם כמה שהזיק אינו משלם על פי עצמו - דלישתמע מינה נמי חצי נזק הא לאו תיובתא היא:,כיון דאיכא חצי נזק - דמשתלם בנזקי בהמה במהלכת והתיזה צרורות מתחת רגליה והזיקה דתנן בבבא קמא (דף יז.) דמשלמת חצי נזק ובההוא חצי נזק קיימא לן בב"ק דהלכתא גמירי לה מסיני שהוא תולדה של רגל ופטורה ברה"ר כי רגל וניזקי רגל לאו קנסא נינהו אלא ממונא שהרי מועדת מתחילתה וגבי צרורות הוא דאקיל רחמנא וכיון דממונא הוא משלם ע"פ עצמו משום הכי לא פסיקא ליה למיתני כל שאינו משלם כמה שהזיק דהא איכא האי:
דאכיל אימרי - שחנק טלאים חיים ואכלם:,משונה הוא - אין דרכו בכך וכל נזק משונה בבהמה הוי תולדה דקרן תמה שאף היא משונה שאין דרכה בכך וחצי נזק הוא דמשלם וכיון דקנסא הוא לא מגבינן ליה בדייני בבל שאין שם סמיכה בזקנים ולא מקרו מומחים וגבי קנס כתיב (שמות כב) ירשיעון אלהים:,אורחיה הוא - והוו להו נזקי דשן ושן משלמת נזק שלם וממונא הוא וגובין אותו בבבל:
ואי תפס - ניזק ממונא דמזיק גבי קנסא דחצי נזקו דאין צריך לצעוק לפנינו:,לא מפקינן מיניה - וגבי פלגא נזקיה:,ואי - לא תפיס ואמר קמן קבעו לי זמנא בארעא דישראל השיאוהו לילך עמי לדון לפני דייני ארץ ישראל קבעינן ליה:
בין כך ובין כך - בין שרוצה ניזק לילך לארץ ישראל בין שאינו רוצה:,משמתינן ליה - למזיק מיהא להרוג אותו כלב ולסלק היזיקיה:
הדרן עלך אלו נערות
מתני' נערה שנתפתתה. והצער בתפוסה - והצער נמי לאביה באנוסה. בתפוסה לישנא דקרא ותפשה ושכב עמה (דברים כב):
לא הספיקה לעמוד בדין וכו' - כיון דלא עמדה בדין לאו ממון הוא להורישו לבניו ואמרינן לקמן (כתובות דף מג.) אין אדם מוריש לבנו זכות שזכתה לו תורה בבתו ויליף לה מקרא:,מת האב - משעמדה בדין בנערותיה בין בגרה קודם מיתה בין לא בגרה:,הרי הן של אחין - דכיון דעמדה בדין זכה בהן אב:,ר"ש אומר - אע"פ שעמדה בדין לא הוי ממון דאב להורישו לבניו עד דמטי לידיה ובגמרא [מב:] יליף טעמא:
Tossafot
הא מני רבי יוסי הגלילי היא דאמר תם משלם חצי כופר - וליכא שיורא דאי משום דמועד משלם כופר שלם ותם אינו משלם אלא חצי כופר הא לאו שיורא הוא דהא תנן תם משלם חצי נזק ומועד נזק שלם וכופר בכלל וא"ת אכתי ליתני דמועד אף כשהוא בסקילה משלם כופר ותם כשהוא בסקילה אינו משלם כופר כלל דהביאהו לב"ד וישלם לך דהוא עצמו אינו משתלם אלא מגופו כדאמרינן בפרק שור שנגח ד' וה' (ב"ק דף מב. ושם) וי"ל דהך נמי לא הוי שיור דהוי בכלל הא דקתני תם מגופו ומועד מן העלייה ומיהו תימה דלא אשכחן בהדיא בשום מקום שהיה אומר ר' יוסי הגלילי דתם משלם חצי כופר ואי משום דדריש רבי יוסי הגלילי בפרק שור שנגח ד' וה' (ג"ז שם) נקי מדמי ולדות ולא דריש נקי מחצי כופר מכלל דסבר דחייב ודלמא לעולם סבר דפטור וטעמא משום דפטור מחצי כופר לא איצטריך קרא דכשהשור בסקילה לא שייך כופר דהביאהו לב"ד וישלם לך וכשאין השור בסקילה כגון על פי עד אחד או על פי הבעלים פטור מדרבה דאמר התם (דף מג.) [ שור שהמית בן חורין שלא בכוונה פטור שנאמר השור יסקל וגם בעליו יומת בזמן שהשור בסקילה בעלים משלמין כופר כו' ונראה דה"פ הא מני ר' יוסי הגלילי היא דאמר תם משלם חצי כופר פי' דלא ממעט חצי כופר מנקי ולאו דוקא משלם קאמר אלא היה משלם אם היה לו ממה להשתלם ולשום תנא לא הוה חצי כופר שיור כי אם לרבי אלעזר דדריש נקי מחצי כופר ולית ליה דרבה וכשאין השור בסקילה מועד משלם ותם אינו משלם והא דנקט רבי יוסי הגלילי טפי מרבי עקיבא דדריש נקי מדמי עבד דלדידיה נהי דחצי כופר לא הוי שיור דמי עבד הוי שיור:
ואי תפס כו' - פר"ת דדוקא אי תפס את המזיק עצמו אבל דבר אחר לא דלענין מזיק עצמו הקילו חכמים שיכול לתופסו דאל"כ יתפוס כל אשר לו ולא נפיק מיניה דאין דנין דיני קנסות ואם נוציא המותר ונשאיר כדי נזק הרי אנו דנין דיני קנסות ודוחק:
הדרן עלך אלו נערות
מתני' נערה. לא הספיקה לעמוד בדין עד שמת האב הרי הן של עצמה - תימה תינח קנס אלא בושת ופגם דממונא הוא דאחין בעי למיהוי ושמא מקראי דלעיל דנפקי בושת ופגם איתקוש אהדדי כדפי' לעיל:
Texte : Sefaria — William Davidson Edition - Vocalized Aramaic · traduction française de travail, à valider.