Mishna 1
MICHNA: Celui qui dit: « J'ai séduit la fille d'un tel », paie la compensation pour la honte et le préjudice sur son propre aveu, mais ne paie pas l'amende. De même, celui qui dit: « J'ai volé », paie le capital, la valeur du bien volé, sur son propre aveu, mais ne paie pas le double paiement ni le paiement de quatre ou cinq fois le capital pour l'abattage ou la vente du mouton ou du bœuf qu'il a volé. De même, s'il avoue: « Mon bœuf a tué un tel », ou: « Mon bœuf a tué le bœuf d'un tel », ce propriétaire paie sur son propre aveu. En revanche, s'il dit: « Mon bœuf a tué l'esclave d'un tel », il ne paie pas sur son propre aveu, car ce paiement est une amende. Voici le principe: quiconque paie plus que ce qu'il a causé comme dommage, ces paiements sont des amendes, et par conséquent il ne paie pas sur son propre aveu. Il ne paie que sur le témoignage d'autrui.
מַתְנִי׳ הָאוֹמֵר: ״פִּתִּיתִי אֶת בִּתּוֹ שֶׁל פְּלוֹנִי״ — מְשַׁלֵּם בּוֹשֶׁת וּפְגָם עַל פִּי עַצְמוֹ, וְאֵין מְשַׁלֵּם קְנָס. הָאוֹמֵר: ״גָּנַבְתִּי״ — מְשַׁלֵּם אֶת הַקֶּרֶן עַל פִּי עַצְמוֹ, וְאֵין מְשַׁלֵּם תַּשְׁלוּמֵי כֶפֶל וְתַשְׁלוּמֵי אַרְבָּעָה וַחֲמִשָּׁה. ״הֵמִית שׁוֹרִי אֶת פְּלוֹנִי״, אוֹ ״שׁוֹרוֹ שֶׁל פְּלוֹנִי״ — הֲרֵי זֶה מְשַׁלֵּם עַל פִּי עַצְמוֹ. ״הֵמִית שׁוֹרִי עַבְדּוֹ שֶׁל פְּלוֹנִי״ — אֵין מְשַׁלֵּם עַל פִּי עַצְמוֹ. זֶה הַכְּלָל: כׇּל הַמְשַׁלֵּם יָתֵר עַל מַה שֶּׁהִזִּיק — אֵינוֹ מְשַׁלֵּם עַל פִּי עַצְמוֹ.(משנה)
Guémara
GUEMARA: La Guemara demande: Que le Tana enseigne plutôt le cas de celui qui dit: « J'ai violé la fille d'un tel »! Pourquoi la Michna a-t-elle cité le cas de la séduction? La Guemara répond: le Tana s'exprime selon le style « il n'est pas nécessaire ». Il n'est pas nécessaire que la Michna cite le cas de celui qui dit: « Je l'ai violée », où il ne ternit pas sa réputation et ne fait que s'incriminer lui-même, car il est évident qu'il paie la compensation pour la honte et le préjudice sur son propre aveu. En revanche, dans le cas de celui qui dit: « Je l'ai séduite », où il ternit sa réputation puisqu'il témoigne qu'elle a consenti volontairement à la relation avec lui, et qu'il n'est pas crédible pour cela, on aurait pu dire qu'il ne paie pas sur son propre aveu. C'est pourquoi la Michna nous enseigne que même dans le cas de la séduction, il paie la compensation pour la honte et le préjudice sur son propre aveu.
גְּמָ׳ וְלִיתְנֵי ״אָנַסְתִּי״! לָא מִבַּעְיָא קָאָמַר: לָא מִבַּעְיָא ״אָנַסְתִּי״, דְּלָא קָא פָּגֵים לַהּ, דִּמְשַׁלֵּם בּוֹשֶׁת וּפְגָם עַל פִּי עַצְמוֹ, אֲבָל ״פִּתִּיתִי״, דְּקָא פָּגֵים לַהּ, אֵימָא: לָא מְשַׁלֵּם עַל פִּי עַצְמוֹ — קָא מַשְׁמַע לַן.
La Guemara commente: La Michna n'est pas conforme à l'opinion de ce Tana, comme il est enseigné dans une baraïta: Rabbi Chimon ben Yehouda dit au nom de Rabbi Chimon: Même les paiements de honte et de préjudice, il ne les paie pas sur son propre aveu, car il n'est pas en son pouvoir de ternir la réputation de la fille d'un tel sur la seule base de sa confession. Par conséquent, à moins que son récit ne soit corroboré par le témoignage d'autrui, son aveu selon lequel elle aurait été complice de sa séduction est rejeté.
מַתְנִיתִין דְּלָא כִּי הַאי תַּנָּא, דְּתַנְיָא: רַבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן יְהוּדָה אוֹמֵר מִשּׁוּם רַבִּי שִׁמְעוֹן: אַף בּוֹשֶׁת וּפְגָם אֵינוֹ מְשַׁלֵּם עַל פִּי עַצְמוֹ — לֹא כׇּל הֵימֶנּוּ שֶׁיִּפְגּוֹם בִּתּוֹ שֶׁל פְּלוֹנִי.
Rav Pappa dit à Abaye: Selon Rabbi Chimon, si elle-même est d'accord avec sa version et admet qu'elle est exacte, quelle est la halakha? Est-il exempté des paiements de honte et de préjudice également dans ce cas? Abaye répondit: Peut-être son père n'est-il pas d'accord pour que la réputation de sa fille soit ternie. Nous ne nous fions donc pas à sa déclaration même dans ce cas. Rav Pappa poursuivit: Si le père aussi est d'accord avec sa version, quelle est la halakha? Abaye répondit: Peut-être les autres membres de la famille ne sont-ils pas d'accord, car la réputation de toute la famille en serait ternie. Rav Pappa demanda: Si les membres de la famille sont eux aussi d'accord, quelle est la halakha? Abaye répondit: Même si tous les proches locaux sont d'accord, il est impossible qu'il n'y ait pas au moins un parent en pays d'outre-mer qui ne soit pas d'accord avec sa version.
אֲמַר לֵיהּ רַב פָּפָּא לְאַבָּיֵי: נִיחָא לַהּ לְדִידַהּ, מַאי? דִּלְמָא לָא נִיחָא לֵיהּ לְאָבִיהָ. נִיחָא לֵיהּ לְאָבִיהָ, מַאי? דִּלְמָא לָא נִיחָא לְהוּ לִבְנֵי מִשְׁפָּחָה. נִיחָא לְהוּ לִבְנֵי מִשְׁפָּחָה, מַאי? אִי אֶפְשָׁר דְּלֵיכָּא חַד בִּמְדִינַת הַיָּם דְּלָא נִיחָא לֵיהּ.
La Michna continue: Celui qui dit: « J'ai volé », paie le capital, etc. Il a été dit — concernant le demi-dommage — que Rav Pappa dit: le demi-dommage est [un paiement] pécuniaire. Rav Houna, fils de Rav Yehochoua, dit: le demi-dommage est une amende.
הָאוֹמֵר גָּנַבְתִּי מְשַׁלֵּם אֶת הַקֶּרֶן וְכוּ׳. אִיתְּמַר, פַּלְגָא נִיזְקָא, רַב פָּפָּא אָמַר: פַּלְגָא נִיזְקָא — מָמוֹנָא. רַב הוּנָא בְּרֵיהּ דְּרַב יְהוֹשֻׁעַ אָמַר: פַּלְגָא נִיזְקָא — קְנָסָא.
Rav Pappa dit que le demi-dommage est un paiement pécuniaire, car il considère que les bœufs ordinaires ne sont pas présumés être surveillés [c'est-à-dire qu'ils sont susceptibles de causer des dommages]. Et en toute logique, le propriétaire devrait payer la totalité du dommage, mais c'est le Miséricordieux qui a compassion de lui, car son bœuf n'a pas encore été averti [mou'ad]. Fondamentalement, le paiement est pour le dommage que l'animal a causé. Rav Houna, fils de Rav Yehochoua, dit que le demi-dommage est le paiement d'une amende, car il considère que les bœufs ordinaires sont présumés être surveillés, et ne sont pas dangereux. Et en toute logique, le propriétaire ne devrait rien payer du tout, puisque l'encornement ne pouvait être anticipé, et donc le propriétaire n'a aucune responsabilité. Et c'est le Miséricordieux qui l'a pénalisé afin qu'il surveille son bœuf. La somme qu'il paie est une amende.
רַב פָּפָּא אָמַר פַּלְגָא נִיזְקָא מָמוֹנָא, קָסָבַר: סְתָם שְׁוָורִים לָאו בְּחֶזְקַת שִׁימּוּר קָיְימִי. וּבְדִין הוּא דִּמְשַׁלֵּם כּוּלֵּיהּ, וְרַחֲמָנָא הוּא דְּחָיֵיס עִלָּוֵיהּ, דְּאַכַּתִּי לָא אִיַּעַד תּוֹרָא. רַב הוּנָא בְּרֵיהּ דְּרַב יְהוֹשֻׁעַ אָמַר פַּלְגָא נִיזְקָא קְנָסָא, קָסָבַר: סְתָם שְׁוָורִים בְּחֶזְקַת שִׁימּוּר קָיְימִי. וּבְדִין הוּא דְּלָא לִישַׁלֵּם כְּלָל, וְרַחֲמָנָא הוּא דְּקַנְסֵיהּ, כִּי הֵיכִי דְּנִינְטְרֵיהּ לְתוֹרֵיהּ.
Signe mnémotechnique: a endommagé; quoi; et a tué; principe. Nous avons appris dans une Michna que si un bœuf innocent a encorné et tué le bœuf d'autrui, le lésé et le responsable du dommage partagent les paiements. Certes, selon celui qui dit que le demi-dommage est un paiement pécuniaire, c'est ainsi que le lésé participe aux paiements. En toute logique, le propriétaire du bœuf mort devrait être indemnisé pour toute sa perte; cependant, comme le bœuf qui a encorné le sien était innocent, le propriétaire du bœuf encorné supporte la moitié des coûts. La Michna le caractérise comme partageant les paiements. Mais selon celui qui dit que le demi-dommage est le paiement d'une amende, en toute logique, le lésé lui-même n'a droit à rien. Or, le propriétaire prend la moitié du dommage qui, en droit, ne lui revient pas; peut-il être caractérisé comme partageant les paiements?
סִימָן: הִיזִּיק, מָה, וְהֵמִית, כְּלָל. תְּנַן: הַנִּיזָּק וְהַמַּזִּיק בְּתַשְׁלוּמִין. בִּשְׁלָמָא לְמַאן דְּאָמַר פַּלְגָא נִיזְקָא מָמוֹנָא, הַיְינוּ דְּשָׁיֵיךְ נִיזָּק בְּתַשְׁלוּמִין. אֶלָּא לְמַאן דְּאָמַר פַּלְגָא נִיזְקָא קְנָסָא, הַשְׁתָּא דְּלָאו דִּידֵיהּ קָא שָׁקֵיל, בְּתַשְׁלוּמִין אִיתֵיהּ?!
La Guemara répond: Cela n'est nécessaire que pour la dépréciation de la carcasse. La dépréciation de la carcasse, nous l'avons déjà apprise! Le paiement de dommage — cela enseigne que les propriétaires s'occupent de la carcasse [et en assument la dépréciation]!
לֹא נִצְרְכָה אֶלָּא לִפְחַת נְבֵילָה. פְּחַת נְבֵילָה, תְּנֵינָא: תַּשְׁלוּמֵי נֶזֶק — מְלַמֵּד שֶׁהַבְּעָלִים מִטַּפְּלִין בַּנְּבֵילָה!
L'une des halakhot concerne un bœuf innocent [tam] et l'autre un bœuf averti [mou'ad]. Et il est nécessaire d'enseigner les deux, car si la Michna ne nous avait enseigné que le cas du bœuf innocent, on aurait pu comprendre que son propriétaire est traité avec indulgence [pour la dépréciation] du fait que le bœuf n'a pas encore été averti; mais pour un bœuf averti, qui a été averti, dis que non, [le propriétaire de la carcasse ne supporte pas ce coût]. Et si elle ne nous avait enseigné que le cas du bœuf averti, on aurait pu comprendre que son propriétaire est traité avec indulgence du fait qu'il paie la totalité du dommage, et donc ce coût relativement insignifiant est négligé; mais pour un bœuf innocent, dis que non, puisque le propriétaire ne paie que la moitié du dommage, il doit supporter ce coût. Il était donc nécessaire d'énoncer la halakha dans les deux cas. Il n'y a donc pas de preuve, à partir de cette Michna, quant à savoir si le demi-dommage est un paiement pécuniaire ou une amende.
חֲדָא בְּתָם וַחֲדָא בְּמוּעָד. וּצְרִיכָא, דְּאִי אַשְׁמוֹעִינַן תָּם: מִשּׁוּם דְּאַכַּתִּי לָא אִיַּעַד, אֲבָל מוּעָד דְּאִיַּעַד — אֵימָא לָא. וְאִי אַשְׁמוֹעִינַן מוּעָד: מִשּׁוּם דְּקָא מְשַׁלֵּם כּוּלֵּיהּ, אֲבָל תָּם — אֵימָא לָא. צְרִיכָא.
Viens et entends une preuve supplémentaire d'une baraïta: Quelle est la différence entre un bœuf innocent et un bœuf averti? La différence est que le propriétaire d'un bœuf innocent paie la moitié du dommage à partir de son corps [c'est-à-dire uniquement de la valeur du bœuf lui-même], et le propriétaire d'un bœuf averti paie le dommage entier à partir de ses biens propres [sans limitation à la valeur du bœuf]. Le Tana n'a pas enseigné de différence supplémentaire selon laquelle le propriétaire du bœuf innocent ne paie pas sur son propre aveu tandis que le propriétaire du bœuf averti paie sur son propre aveu. Il semblerait donc que le demi-dommage soit un paiement pécuniaire et non une amende.
תָּא שְׁמַע: מָה בֵּין תָּם לְמוּעָד, שֶׁהַתָּם מְשַׁלֵּם חֲצִי נֶזֶק מִגּוּפוֹ, וּמוּעָד מְשַׁלֵּם נֶזֶק שָׁלֵם מִן הָעֲלִיָּיה. וְלָא קָתָנֵי שֶׁהַתָּם אֵינוֹ מְשַׁלֵּם עַל פִּי עַצְמוֹ, וּמוּעָד מְשַׁלֵּם עַל פִּי עַצְמוֹ.
La Guemara réfute cette affirmation: Le Tana a enseigné [certains cas] et en a omis [d'autres] — quelle autre chose a-t-il omise, pour qu'il ait omis celle-ci? Il a omis la moitié du prix du rachat [kofer]. Si c'est à cause de la moitié du kofer, ce n'est pas une véritable omission,
תְּנָא וְשַׁיַּיר: מַאי שַׁיֵּיר דְּהַאי שַׁיַּיר! שַׁיַּיר חֲצִי כוֹפֶר. אִי מִשּׁוּם חֲצִי כוֹפֶר — לָאו שִׁיּוּרָא הוּא,
Rachi
מתני' פתיתי - בגמ' מפרש אמאי לא תנא אנסתי:,ואינו משלם קנס - בבבא קמא נפקא לן מודה בקנס פטור מאשר ירשיעון אלהים פרט למרשיע את עצמו:,המית שורי את פלוני - והריני חייב בכופר:,הרי זה משלם ע"פ עצמו - קסבר כופרא ממונא:,עבדו של פלוני - והריני חייב שלשים סלע:,אינו משלם - דקנס נינהו שאפי' אין יפה דינר נותן שלשים:
גמ' דלא פגים לה - אין לעז של אנוסה גדול כלעז של מפותה וכיון דלאו פגם דילה הוא מהימנינן ליה למשקל מיניה בושת ופגם על פיו:,אימא לא - נהימניה להחזיק את הלעז:
לא כל הימנו - שיוציא עליה לעז מזנה בעיר:
ניחא לה לדידה - לשאת את הלעז כדי להשתכר הממון:,לא ניחא להו לבני משפחה - וב"ד אין עליהם לעשות דבר להחזיק בושתם:
[ממונא - ומשלם ע"פ עצמו]:
לאו בחזקת שימור קיימי - אם לא ישמרום בעלים שלא יזיקו [אינם בחזקת משתמרים מאליהם שלא יזיקו] אלא מזיקין אפי' ניזקא דלאו אורחיה הלכך על מרייהו רמיא לנטורינהו וזה שלא שמרו בדין הוא דלישלם כולה אלא דרחמנא חס עליה ומיהו מה שמשלם בדין משלם:,כי היכי דנינטריה - שיוסיף שמירה על שמירתו:
תנן - בבבא קמא:,הניזק והמזיק בתשלומין - שניהם מפסידין בדבר ס"ד דהכי קאמר תרוייהו מטי להו בהאי פסידא דניזק מפסיד פלגא ומזיק פלגא:,היינו דשייך ניזק בתשלומין - דמפסיד פלגא בממוניה:,דלאו דידיה שקיל - דמה שנוטל בחנם נוטל:,בתשלומין איתיה - בתמיה:
לא נצרכא אלא לפחת נבילה - הא דקתני ניזק בתשלומין לאו בפלגא דקא שביק קאמר אלא בההוא פלגא ניזקא נמי דקני ליה רחמנא מפסיד כל פחת שפחתה נבילה מדמיה משעת מיתה עד שעת העמדה בדין ששמין את הנבלה כמה היה יפה השור בחייו וכמה היתה נבילה יפה בשעת מיתה ומשלם החצי אבל מה שהוזלו דמי נבילה משעת מיתה עד שעת מכירה אין המזיק משלם כלום באותו פחת ובבבא קמא (דף י:) יליף לה מקראי ואשמעינן האי תנא דפחת נבילה דניזק הוי:,תשלומי נזק מלמד שהבעלים מטפלין בנבילה - תנא דברייתא דריש לישנא דמתניתין דתנן בבבא קמא משלם תשלומי נזק במיטב הארץ ותנא עלה בברייתא דהאי דנקט תנא דמתני' תשלומי נזק ולא תנא משלם את הנזק לאשמועינן אתא שהניזק נוטל את נבילתו ומטפל בה ומוכרה והמזיק משלים עליה מה שחייבתו תורה אם תם חצי ואם מועד הכל ותרתי למה ליה לרבי למיסתם במתני' דבעלים מטפלין בנבילה:
דקא משלם כוליה - ודיו בהפסד זה:
מגופו - אינו גובה אלא מגוף השור ואם אין בו כדי חצי נזקו יפסיד המותר:,מן העלייה - מן המיטב שבנכסי מזיק דגבי תם כתיב (שמות כ״א:ל״ו) וחצו את כספו מגופו ובמועד כתיב (שם) שלם ישלם שור ואם איתא דפלגא ניזקא קנסא ניתני נמי שהתם אינו משלם על פי עצמו ומועד משלם על פי עצמו דמועד ודאי בדין משלם שהרי התרו והעידו בו לשמור שורו:
שייר חצי כופר - לא שנה כל החילוקים שביניהם שהרי אף יש חילוק זה ביניהם שהמועד שהמית את האדם משלם כופר שלם ותם שהמית אפילו חצי כופר כדינו בניזקין לא משלם דכתיב [שמות כב] בעל השור נקי ודרשינן (ב"ק דף מא:) נקי מחצי כופר:
Tossafot
האומר גנבתי כו' - מוציא ש"ר ויוצא בשן ועין דלא תנא איכא למימר דאתיא בזה הכלל:,זה הכלל כל המשלם יותר על מה שהזיק כו' - ואפילו למ"ד בפרק שור שנגח ארבעה וחמשה (ב"ק דף מ.) דכופר היינו דמי המזיק לא חשיב יותר ממה שהזיק אע"פ שפעמים שוה מזיק יותר מניזק דפדיון נפשו הוא נותן:
וליתני אנסתי - דהוי חדוש טפי דפטור אע"ג דמודה שעשה פריצות:
רבי שמעון בן יהודה אומר אף בושת ופגם אינו משלם ע"פ עצמו - אור"י דאי קאי ר"ש בן יהודה אמתניתין דהכא הא דמשמע בריש נערה לקמן (כתובות דף מב.) דלר"ש אי דקא תבע בושת ופגם מחייב ליה קרבן שבועה היינו משום דהתם תבעו האב תחלה ואין שייך לומר לאו כל הימנו כו' כדקאמר הכא ואין צריך לומר דתרי תנאי אליבא דר' שמעון ועוד אומר רשב"א דההיא דלקמן איכא לאוקמי בבת גרים וניחא לה לדידה ולאביה דליכא למימר דלמא איכא חד במדינת הים דלא ניחא ליה ומיהו אי קאי ר' שמעון אמתניתין דשבועות דמייתי לקמן בריש נערה (ג"ז שם) ע"כ תרי תנאי אליבא דר' שמעון:
לא נצרכא אלא לפחת נבילה - אע"ג דלאו דידיה שקיל מ"מ כיון דזכי ליה רחמנא חצי נזק חשבינן ליה בתשלומין מה שפחתה הנבלה והכא לא שייך למימר קרנא דתורך קבירא ביה כדאמרי' בהמניח בסופו (ב"ק דף לד.) דהתם ודאי שלא נהרג השור שייך לומר הכי דאין לו למכור שורו בשביל כן שסבור שישביח אבל הכא מיד כשנהרג יש לו למוכרו שידוע שתפחת הנבילה ותסריח:,תנינא תשלומי נזק מלמד שהבעלים מטפלים בנבילה כו' - הכי דייקא לה בבבא קמא (דף י:) חבתי בנזקו לא קתני אלא בתשלומי נזקו כו':
אי משום חצי כופר לאו שיורא הוא וכו' - לאו פירכא היא אלא שינויא הוא דלא תיקשי למ"ד פלגא ניזקא ממונא מאי שייר דשייר חצי כופר ומשני לא שייר כלום וחצי כופר לאו שיורא הוא וכן איכא בנזיר בפ' ג' מינים (נזיר דף לח: ושם) גבי אי משום לא יחל לאו שיורא הוא וכן בפרק החליל (סוכה דף נד. ושם) וההוא דהתם מגומגם טפי:
Texte : Sefaria — William Davidson Edition - Vocalized Aramaic · traduction française de travail, à valider.