Guémara
La Guemara demande : que signifie l'expression « les Sages ont veillé » [chakdou — le terme employé par la michna] ? C'est comme il est enseigné dans une baraïta : pour quelle raison les Sages ont-ils dit dans la michna qu'une betoula [jeune fille vierge] se marie le mercredi ? Afin que, si le mari avait une réclamation concernant la virginité [de la mariée], il se rende dès le lendemain de bon matin au tribunal pour y porter sa réclamation. La baraïta poursuit : mais si telle est la raison, qu'elle se marie donc le dimanche ! Car là aussi, si le mari avait une réclamation concernant la virginité, il se rendrait dès le lendemain de bon matin au tribunal [qui siège le lundi]. La Guemara répond : les Sages ont veillé à l'intérêt des filles d'Israël et ont préféré le mercredi, afin que le mari se donne de la peine pour le festin [de noces] durant trois jours — dimanche, lundi et mardi — et que le mercredi, il l'épouse.
מַאי ״שָׁקְדוּ״? דְּתַנְיָא: מִפְּנֵי מָה אָמְרוּ בְּתוּלָה נִשֵּׂאת לַיּוֹם הָרְבִיעִי? שֶׁאִם הָיָה לוֹ טַעֲנַת בְּתוּלִים, הָיָה מַשְׁכִּים לְבֵית דִּין. וְתִנָּשֵׂא בְּאֶחָד בְּשַׁבָּת, וְאִם הָיָה לוֹ טַעֲנַת בְּתוּלִים הָיָה מַשְׁכִּים לְבֵית דִּין! שָׁקְדוּ חֲכָמִים עַל תַּקָּנַת בְּנוֹת יִשְׂרָאֵל, שֶׁיְּהֵא אָדָם טוֹרֵחַ בַּסְּעוּדָה שְׁלֹשָׁה יָמִים: אֶחָד בַּשַּׁבָּת וְשֵׁנִי בְּשַׁבָּת וּשְׁלִישִׁי בַּשַּׁבָּת, וּבָרְבִיעִי כּוֹנְסָהּ.
La baraïta poursuit : et depuis l'époque du danger et au-delà, le peuple a pris l'usage d'épouser aussi le mardi, et les Sages ne s'y sont pas opposés. Mais le lundi, on n'épouse pas, même en temps de danger ; toutefois, si c'est en raison de la contrainte [ônes], c'est permis. La baraïta conclut : on sépare le marié de la mariée [betoula] le soir de Chabbat s'il s'agit de la première fois, afin qu'il n'ait pas avec elle un premier rapport le soir de Chabbat — car en rompant l'hymen, il cause une blessure [haboura], un travail interdit le Chabbat.
וּמִסַּכָּנָה וְאֵילָךְ נָהֲגוּ הָעָם לִכְנוֹס בַּשְּׁלִישִׁי, וְלֹא מִיחוּ בְּיָדָם חֲכָמִים. וּבַשֵּׁנִי לֹא יִכְנוֹס. וְאִם מֵחֲמַת הָאוֹנֶס — מוּתָּר. וּמַפְרִישִׁין אֶת הֶחָתָן מִן הַכַּלָּה לֵילֵי שַׁבָּת תְּחִלָּה, מִפְּנֵי שֶׁהוּא עוֹשֶׂה חַבּוּרָה.
La Guemara précise : quel est le danger [évoqué par la baraïta] ? Si l'on dit qu'il s'agit d'une situation où le pouvoir a décrété qu'une betoula qui se marie le mercredi sera mise à mort — la réponse aurait-elle été simplement que le peuple « a pris l'usage » de se marier le mardi ?! Devant un danger de mort, qu'on abolisse complètement l'ordonnance [de se marier le mercredi] !
מַאי סַכָּנָה? אִילֵּימָא דְּאָמְרִי בְּתוּלָה הַנִּשֵּׂאת לַיּוֹם הָרְבִיעִי תֵּיהָרֵג — נָהֲגוּ?! לִגְמָרֵי נִיעְקְרֵיהּ!
Rabba dit : la baraïta vise une époque où le pouvoir avait décrété qu'une betoula qui se marie le mercredi serait d'abord livrée au préfet [hegmon] pour le rapport. La Guemara s'étonne de la formulation de la baraïta : cela, un « danger » ? C'est une contrainte [ônes] ! La Guemara répond : il y a bien là, aussi, un danger : car il est des femmes pudiques [tsenouot] qui livreraient leur vie plutôt que de se laisser violenter — et elles en viendraient à un danger de mort.
אָמַר רַבָּה, דְּאָמְרִי: בְּתוּלָה הַנִּשֵּׂאת בְּיוֹם הָרְבִיעִי תִּיבָּעֵל לַהֶגְמוֹן תְּחִלָּה. הַאי סַכָּנָה? אוֹנֶס הוּא! מִשּׁוּם דְּאִיכָּא צְנוּעוֹת דְּמָסְרָן נַפְשַׁיְיהוּ לִקְטָלָא, וְאָתְיָין לִידֵי סַכָּנָה.
La Guemara demande : et s'il en est ainsi, que les Sages enseignent à ces femmes qu'en cas de contrainte, il est permis de subir plutôt que de sacrifier sa vie — et qu'elles ne seront pas interdites à leurs maris ! La Guemara répond : les Sages ne peuvent diffuser pareil enseignement, car il est des femmes dévergondées [peroutsot] qui exploiteraient la situation pour consentir de plein gré au rapport — ce qui les rendrait interdites à leurs maris. Et en outre, il y a aussi des femmes mariées à des Cohanim, qui deviennent interdites à leurs maris même si elles ont été violées.
וְלִידְרוֹשׁ לְהוּ דְּאוֹנֶס שְׁרֵי? אִיכָּא פְּרוּצוֹת, וְאִיכָּא נָמֵי כֹּהֲנוֹת.
La Guemara demande : mais alors, qu'on abolisse complètement l'ordonnance [du mariage le mercredi] et qu'on fixe le mariage à un autre jour ! La Guemara répond : un décret de persécution religieuse [chemada] a vocation à être abrogé, et l'on n'abolit pas une ordonnance des Sages devant un décret de persécution — on se borne à autoriser, tant que sévit le décret, à ne pas la suivre. La Guemara objecte : s'il en est ainsi, qu'a-t-on gagné à déplacer la noce au mardi ? Le mardi aussi, [le préfet] viendra et la violentera ! La Guemara répond : [le mariage du mardi n'étant pas une date fixe,] dans le doute, il ne se dérangera pas.
וְלִיעְקְרֵיהּ! שְׁמָדָא עֲבִידָא דְּבָטְלָא, וְתַקַּנְתָּא דְרַבָּנַן מִקַּמֵּי שְׁמָדָא לָא עָקְרִינַן. אִי הָכִי, בַּשְּׁלִישִׁי נָמֵי אָתֵי וּבָעֵיל! מִסְּפֵיקָא לָא עָקַר נַפְשֵׁיהּ.
La baraïta enseignait : et le lundi, on n'épouse pas, même en temps de danger ; toutefois, si c'est en raison de la contrainte, c'est permis. La Guemara demande : quelle est cette « contrainte » ? Si l'on dit qu'il s'agit de ce que nous venons d'évoquer [le décret du préfet], c'est difficile : là-bas, le Tana l'appelle « danger », et ici il l'appellerait « contrainte » ?! Et de plus : là-bas, il est dit que le peuple « a pris l'usage » [de se marier le mardi], et ici, que c'est « permis » ?
וּבַשֵּׁנִי לֹא יִכְנוֹס, וְאִם מֵחֲמַת הָאוֹנֶס — מוּתָּר. מַאי אוֹנֶס? אִילֵּימָא הָא דַּאֲמַרַן, הָתָם קָרֵי לֵיהּ ״סַכָּנָה״, וְהָכָא קָא קָרֵי לֵיהּ ״אוֹנֶס״?! וְתוּ: הָתָם נָהֲגוּ, הָכָא מוּתָּר?
Rava dit : la contrainte vise le cas où l'on a annoncé : un général [sar tsava] et son armée arrivent en ville le mercredi — et la troupe réquisitionnera les provisions du festin. De quelles circonstances s'agit-il ? Si le général arrive et ne fait que passer, qu'on remette la noce [à la semaine suivante] ! Non : l'enseignement n'est nécessaire que dans le cas où il arrive et s'installe. La Guemara demande : qu'on épouse alors au moins le mardi — pourquoi la baraïta permet-elle le lundi ? La Guemara répond : il a fallu avancer la noce au lundi parce que son escorte [asperava] arrive, elle, dès le mardi.
אָמַר רָבָא, דְּאָמְרִי: שַׂר צָבָא בָּא לָעִיר. הֵיכִי דָמֵי? אִי דְּאָתֵי וְחָלֵיף — לִיעַכַּב! לָא צְרִיכָא, דְּאָתֵי וְקָבַע. בַּשְּׁלִישִׁי מִיהָא לִכְנוֹס? אִסְפַּרְווֹא דִידֵיהּ בִּשְׁלִישִׁי קָאָתוּ.
Et si tu veux, dis plutôt : que signifie « en raison de la contrainte » ? C'est comme il est enseigné dans une baraïta : si le pain [du festin] était cuit, la bête abattue, le vin coupé [d'eau, prêt à être bu] — tous les préparatifs de la noce achevés —, et que le père du marié ou la mère de la mariée vient à mourir avant le mariage, alors, avant d'enterrer le défunt — ce qui déclencherait le deuil —, on transporte le mort dans une chambre, puis l'on conduit le marié et la mariée sous la houppa [le dais nuptial], et ils se marient.
וְאִיבָּעֵית אֵימָא: מַאי ״מֵחֲמַת הָאוֹנֶס״ — כִּדְתַנְיָא: הֲרֵי שֶׁהָיָה פִּתּוֹ אָפוּי, וְטִבְחוֹ טָבוּחַ, וְיֵינוֹ מָזוּג, וּמֵת אָבִיו שֶׁל חָתָן אוֹ אִמָּהּ שֶׁל כַּלָּה — מַכְנִיסִין אֶת הַמֵּת לַחֶדֶר, וְאֶת הֶחָתָן וְאֶת הַכַּלָּה לַחוּפָּה,
Rachi
מאי שקדו - היכן שנינו שקדו דמקשינן לה הכא אי משום דאמר שמואל לעיל לית לן לאותביה מינה לאמוראה אחרינא:
ומן הסכנה ואילך - לקמן מפרש לה:,ובשני לא יכנוס - בשביל אותה סכנה ואין צריך לעקור בשבילה תקנת חכמים אלא יום אחד ויהיה טורח מיהת שני ימים בצורכי סעודה:,ואם מחמת האונס - לקמן מפרש:,תחלה - אם ביאה ראשונה היא מפרישין אותה ממנו לילי שבת:
נהגו - בתמיה סכנת נפשות היא ואת אמרת נהגו לכנוס ביום שלישי אבל מיעקר רביעי לגמרי לא עקרו:,ניעקריה - ויתקנו להם ימים אחרים:
ולדרוש להו דאונס שרי - דנבעלת באונס אינה נאסרת על בעלה דילפינן לקמן בפרק ד' (כתובות דף נא:) מוהיא לא נתפשה ולא לימסרו נפשייהו למיתה:,איכא פרוצות - דאי מקילינן להו עבדי ברצון ונאסרות על בעליהן:,ואיכא נמי כהנות - שנאסרות על בעליהן אף באונס ואינהו מסרן נפשייהו למיתה דאשת כהן שנאנסה אסורה לבעלה ולקמן בפרק ד' (שם) ילפינן לה:
וליעקריה - הואיל וזמנין דאיכא סכנה:,בשלישי נמי אתי ובעיל - כיון דידע שהתחילו לנהוג בשלישי:,מספיקא לא עקר נפשיה - כיון דלאו קביעות גמור הוא על ידי תקנת ב"ד ספיקא היא לו אם יש נישואין היום בעיר ולא עקר נפשיה לבא בעיר:
התם נהגו - משמע רובם נהגו:,הכא מותר - לא גרסינן לכתחילה והכי קא מתמה הכא מותר קתני דמשמע אם ימלך איש יחידי בבית דין יתירו לו אבל נהגו לא קתני:
שר צבא בא לעיר - ויחטפו צורכי סעודה מאשר ימצאו:,וחליף - לאחר רביעי:,לעכב - עד יום רביעי של שבת הבא:,בשלישי לכנוס - למה נתיר לו לקדום כל כך שלא יטריח בסעודה אלא יום אחד ומיעקרא תקנתא דשקדו:,איספרווא דידיה - חיל משרתיו המכינים לו צורכי סעודה בלשון לעז הירניי"ש:
כדתניא - חתן שמת אביו בשני ואין יכול להמתין עד למחר שצריך להשהות את המת עד שיכנסו לחופה:,ויינו מזוג - במים שיהא ראוי לשתיה ושוב אינו מתקיים:,אביו של חתן או אמה של כלה - דוקא נקט אביו של חתן שהוא הטורח בצורכי סעודה ואמה של כלה היא המכינה לה תכשיטין לפיכך אם יעבור המועד שוב אין מכין להם והתירו להם להכניס את המת לחדר שלא יקברוהו דאם כן חלה אבילות על האבל בסתימת הגולל כדלקמן ושוב לא יוכל לכנוס עד שיעבור האבילות:
Tossafot
ובשני לא יכנוס. פ"ה אפילו בשעת הסכנה דאין לעקור בשבילה תקנת חכמים אלא יום אחד וקשה לר"י דאמר לקמן מאי אונס אילימא הא דאמרן התם קרי ליה כו' הוה ליה למיפרך טפי רישא לסיפא דקתני רישא ובשני לא יכנוס אפי' בשעת הסכנה ואומר ריצב"א דמשום הכי לא פריך ליה משום דאיכא לפרושי ואם מחמת האונס פירוש שיש סכנה אף ביום שלישי מותר לכנוס בשני ונראה לר"י דמילתא באנפי נפשה היא ולא איירי בסכנה ובשני לא יכנוס הוא הדין בג' אלא נקט בב' משום דבעי למיתני ואם מחמת האונס מותר:
בתולה הנשאת ברביעי תיבעל - לאו דוקא ברביעי מדפריך לקמן בשלישי נמי אתי ובעיל שאינו מתכוין אלא להנאתו אלא אגב דנקט לעיל שנשאת ברביעי תיהרג דהתם מקפידים על קביעות יום כדי להעבירם על דתם נקט ליה נמי הכא ברביעי:
ולדרוש להו דאונס שרי - וא"ת והא אמרינן בפ' בן סורר ומורה (סנהדרין עד. ושם) על כל עבירות יעבור ואל יהרג חוץ מעבודת כוכבים וג"ע וש"ד ותירץ ר"ת דאין חייבין מיתה על בעילת מצרי דרחמנא אפקריה לזרעיה דמצרי דכתיב (יחזקאל כג) וזרמת סוסים זרמתם ומייתי ראיה דפריך בפ' בן סורר ומורה (שם:) הא אסתר פרהסיא הואי ולא פריך והא אסתר גילוי עריות הויא משמע דמשום עריות לא הוה מיחייבא ומתוך כך התיר ר"ת לבת ישראל שהמירה ובא עליה עובד כוכבים לקיימה לאותו עובד כוכבים כשנתגייר דלא שייך למימר אחד לבעל ואחד לבועל בביאת מצרי דהויא כביאת בהמה ואין נראה לריב"ם דהא ע"י ביאת עובד כוכבים נאסרה לבעלה כדאמר הכא דאיכא פרוצות ובפ' האשה שנתארמלה (לקמן כתובות כו: ושם) גבי האשה שנחבשה בין העובדי כוכבים אמרי' דברצון אסורה לבעלה ואמר נמי במגילה (דף טו.) כאשר אבדתי אבדתי כאשר אבדתי מבית אבא אבדתי ממך אלמא לגבי בעלה לא חשיבא בעילת מצרי כביאת בהמה והוא הדין לבועל אע"ג דאין זנות לבהמה ואין ביאת בהמה פוסלת ואוסרת כדאמרי' בפ' הבא על יבמתו (יבמות נט:) ביאת מצרי הויא ביאה וכי אפקריה רחמנא לזרעיה הני מילי לענין דאין לו חיים וזרעו חשוב כזרע בהמה ויש לומר דהכי פריך ולדרוש להו דאונס שרי לפי שהאשה היא קרקע עולם ולא עבדה מעשה כדמשני בפרק בן סורר ומורה אסתר קרקע עולם היתה והא דלא פריך התם גילוי עריות הויא דפשיטא ליה דאיכא לשנויי קרקע עולם היא ואין לה למסור עצמה אבל לענין חילול השם לא היה נראה לו שיועיל טעם דקרקע עולם ומשני קרקע עולם היתה ואפילו חילול השם ליכא ובפרק מצות חליצה (יבמות קג. ושם) דפריך גבי יעל והא קמתהניא מעבירה ומשני טובתן של רשעים רעה היא אצל צדיקים שהטיל בה זוהמא ולא משני קרקע עולם היתה משום דהתם לא פריך אמאי לא מסרה עצמה דהא לא היה רוצה להמיתה דאדרבה היה צריך שתשמרהו אלא הכי פירושו והא מתהניא מעבירה למה משבחה הכתוב מנשים באהל תבורך ודרשינן בנזיר (דף כג: ושם) גדולה עבירה לשמה ממצוה שלא לשמה ופריך דיעל נמי הוה עבירה שלא לשמה דהא מתהניא מעבירה ומשני דלא מתהניא ועשתה עבירה לשמה כדי להציל את ישראל:,ולדרוש להו דאונס שרי - אין לפרש דפריך הכי לדרוש כו' דשוב לא יהא סכנה אלא אונס ואמאי קאמר ומסכנה ואילך הוה ליה למימר ומן האונס ואילך דא"כ מאי משני משום פרוצות דהא אפילו לא דרשינן להו דאונס שרי לא מסרי נפשייהו דדוקא צנועות אמרינן דמסרי נפשייהו ועוד וכי משום פרוצות יניחו להרוג הצנועות אלא הכי פירושו ולדרוש להו דאונס שרי וכיון דליכא סכנה אמאי לא מיחו בידם חכמים ומשני משום פרוצות לא מיחו בידם אי נמי משום כהנות:
תקנה דרבנן מקמי גזרה לא עקרינן - כי פריך לעיל ליעקרוה לא משני תקנה דרבנן מקמי גזרה כו' כדמשני הכא משום דלעיל פריך וליעקרוה ויקבעו יום אחר כיון דאינו מתכוין אלא להעבירם על דת כשיקבעו יום אחר לא יחושו ולא מיעקרא תקנתא דרבנן הואיל ויהא יום אחד קבוע אבל הכא פריך וליעקרוה ולא יהא שום יום קבוע שאם יקבעו יום אתי ובעיל באותו יום ולהכי משני מקמי גזרה לא עקרינן תקנה דרבנן שלא יהא שום יום קבוע:,אי הכי בשלישי נמי אתי ובעיל - פי' אי אמרת בשלמא כדמעיקרא דאמרי בתולה שנשאת בד' תיהרג ואינן מתכוונין אלא להעבירם לא יחושו אם יעשו ביום ג' אלא אי אמרת משום בעילת ההגמון כיון שמתכוין להנאתו בשלישי נמי אתי ובעיל:
ותו התם - בשלישי נהגו ואמרינן בפ' בתרא דתענית (דף כו:) מאן דאמר נהגו אורויי לא מורינן והכא בשני מותר לכתחלה ופי' הקונטרס דפירש נהגו רובא דעלמא והכא מותר יחידי ולא גרסינן לכתחלה אינו מיושב:
אי דאתי וחליף ליעכב. פ"ה חליף לאחר ד' וליעכב עד יום ד' של שבת הבא וקשה לר"י דאם כן מאי משני לא צריכא דאתי וקבע אכתי ליעכב חדש או חדשים עד שילך על כן נראה לר"י שאם יתעכב כל יום ד' אין לו לעכב עד יום ד' אחר אלא יכנוס בג' והכי פריך אי אתי וחליף בד' גופיה ליעכב עד דחליף ומשני דאתי וקבע כל יום ד':,בשלישי מיהא לכנוס - ולא בעי למימר דאתי שר הצבא בג' דא"כ יכנוס בד':,איספרווא דידיה בג' אתא - אין לתמוה משום סעודה עקרינן תקנתא דרבנן ב' ימים ומשום סכנה לא עקרינן אלא יום אחד דבעילת הגמון שכיח שרגיל לבא ולבעול ואי עקרינן שני ימים אתא להשתכח אבל אונס שר צבא אינו אלא אקראי בעלמא:
Texte : Sefaria — William Davidson Edition - Vocalized Aramaic · traduction française de travail, à valider.