Guémara
Dis au contraire: « vierge » sert à établir une analogie verbale [guézera chava], et n'exclut pas celle qui n'est pas vierge; et « qui n'a pas été fiancée » sera interprété comme l'a interprété Rabbi Yossi Haguelili, pour exclure une jeune fille qui s'est fiancée puis a divorcé.
אֵימָא: ״בְּתוּלָה״ — לִגְזֵירָה שָׁוָה, וַ״אֲשֶׁר לֹא אוֹרָסָה״ — פְּרָט לְנַעֲרָה שֶׁנִּתְאָרְסָה וְנִתְגָּרְשָׁה!
La Guémara répond: il est logique que « qui n'a pas été fiancée » serve à établir l'analogie verbale, et non à exclure celle qui s'est fiancée puis a divorcé, car même après le divorce je peux encore lire à son sujet « une jeune fille vierge ». La Guémara demande: au contraire, utilise le terme « vierge » pour établir l'analogie verbale, car même si elle n'est pas vierge, je peux encore lire à son sujet « qui n'a pas été fiancée »! La Guémara répond: il est logique que « vierge » exclue celle qui n'est pas vierge, et que « qui n'a pas été fiancée » serve à l'analogie verbale, car celle-ci [qui a eu des relations] a vu son corps changer, tandis que celle-là [qui s'est fiancée puis a divorcé] n'a pas vu son corps changer [et son statut quant à l'amende ne doit donc pas changer non plus].
מִסְתַּבְּרָא ״אֲשֶׁר לֹא אוֹרָסָה״ לִגְזֵירָה שָׁוָה, שֶׁהֲרֵי אֲנִי קוֹרֵא בָּהּ ״נַעֲרָה בְּתוּלָה״. אַדְּרַבָּה: ״בְּתוּלָה״ לִגְזֵירָה שָׁוָה, שֶׁהֲרֵי אֲנִי קוֹרֵא בָּהּ ״אֲשֶׁר לֹא אוֹרָסָה״! מִסְתַּבְּרָא: הָא אִישְׁתַּנִּי גּוּפַהּ, וְהָא לָא אִישְׁתַּנִּי גּוּפַהּ.
La Guémara demande: et Rabbi Yossi Haguelili, d'où tire-t-il ce raisonnement [concernant le montant du paiement pour la séduction et le type de monnaie du paiement pour le viol]? Il le tire de ce qui est enseigné dans une baraïta: il est écrit à propos de la séduction: « Il pèsera de l'argent comme la dot des vierges » (Chemot 22, 16), d'où l'on déduit que cette amende pour la séduction sera comme la dot des vierges [payée ailleurs pour le viol, cinquante pièces d'argent], et que la dot des vierges pour le viol sera comme cette amende pour la séduction en sicles.
וְרַבִּי יוֹסֵי הַגְּלִילִי הַאי סְבָרָא מְנָא לֵיהּ? נָפְקָא לֵיהּ מִדְּתַנְיָא: ״כֶּסֶף יִשְׁקוֹל כְּמוֹהַר הַבְּתוּלוֹת״, שֶׁיְּהֵא זֶה כְּמוֹהַר הַבְּתוּלוֹת, וּמוֹהַר הַבְּתוּלוֹת כָּזֶה.
§ La Guémara remarque: c'est difficile, car il y a une contradiction entre une déclaration de Rabbi Akiva et une autre déclaration de Rabbi Akiva. Dans la Michna, il a statué que l'amende pour le viol d'une jeune fille fiancée puis divorcée est payée à la femme, et dans la baraïta il a statué qu'elle est payée à son père. La Guémara répond: ce sont des traditions divergentes de deux tannaïm, toutes deux rapportées au nom de Rabbi Akiva.
קַשְׁיָא דְּרַבִּי עֲקִיבָא אַדְּרַבִּי עֲקִיבָא. תְּרֵי תַּנָּאֵי וְאַלִּיבָּא דְּרַבִּי עֲקִיבָא.
La Guémara observe: soit, la position de Rabbi Akiva de la Michna est raisonnable, car une analogie verbale ne vient pas détourner totalement le verset de son sens simple. Le sens simple de « qui n'a pas été fiancée » est qu'il y a une différence entre une jeune fille qui a été fiancée, qui reçoit le paiement de l'amende [elle-même], et celle qui ne l'a pas été, dont le père reçoit le paiement de l'amende. Mais selon Rabbi Akiva de la baraïta, une analogie verbale vient-elle détourner totalement le verset de son sens simple, pour enseigner qu'il n'y a aucune différence entre une jeune fille fiancée et une qui ne l'est pas?
בִּשְׁלָמָא רַבִּי עֲקִיבָא דְּמַתְנִיתִין, לָא אָתְיָא גְּזֵירָה שָׁוָה וּמַפְּקָא לֵיהּ לִקְרָא מִפְּשָׁטֵיהּ לִגְמָרֵי. אֶלָּא לְרַבִּי עֲקִיבָא דְּבָרַיְיתָא, אָתְיָא גְּזֵירָה שָׁוָה וּמַפְּקָא מִפְּשָׁטֵיהּ לִגְמָרֵי.
Rav Nahman bar Yits'hak dit: lis le verset comme « qui n'est pas fiancée » [au présent]. Cela ne signifie pas qu'elle n'a pas été fiancée par le passé, mais qu'elle n'est pas actuellement fiancée. La Guémara demande: il n'est pas nécessaire d'un verset pour déduire que le violeur est exempté de payer l'amende si la jeune fille est fiancée, puisque le viol d'une jeune fille fiancée est passible de lapidation, et le violeur en est certainement exempté [pour l'amende]. La Guémara répond: on aurait pu penser que, puisque c'est une innovation que la Torah a introduite concernant le paiement de l'amende, même s'il est mis à mort, il paie quand même. [Le verset nous enseigne donc que celui qui est exécuté est exempté du paiement de l'amende.]
אָמַר רַב נַחְמָן בַּר יִצְחָק: קְרִי בֵּיהּ ״אֲשֶׁר לֹא אֲרוּסָה״. אֲרוּסָה בַּת סְקִילָה הִיא! סָלְקָא דַּעְתָּךְ אָמֵינָא: הוֹאִיל וְחִידּוּשׁ הוּא שֶׁחִידְּשָׁה תּוֹרָה בִּקְנָס, אַף עַל גַּב דְּמִיקְּטִיל — מְשַׁלֵּם.
La Guémara demande: et selon Rabba, qui a dit que c'est effectivement la halakha - puisque c'est une innovation que la Torah a introduite concernant le paiement de l'amende, même s'il est mis à mort, il paie quand même -, que peut-on dire? Que déduit-on du verset qui dit qu'il n'y a pas d'amende si la jeune fille est fiancée? La Guémara répond: Rabba se range à l'avis de Rabbi Akiva de la Michna, qui a interprété le verset selon sa lettre, c'est-à-dire qu'il fait référence à celle qui a été fiancée puis a divorcé.
וּלְרַבָּה דְּאָמַר חִידּוּשׁ הוּא שֶׁחִידְּשָׁה תּוֹרָה בִּקְנָס, אַף עַל גַּב דְּמִיקְּטִיל מְשַׁלֵּם, מַאי אִיכָּא לְמֵימַר? סָבַר לַהּ כְּרַבִּי עֲקִיבָא דְּמַתְנִיתִין.
Les Sages ont enseigné: à qui appartient l'amende d'une jeune fille violée? Elle est payée à son père; et certains disent: elle lui est payée à elle-même. La Guémara demande: à elle-même? Pourquoi? Le verset énonce explicitement que l'amende est payée à son père. Rav 'Hisda dit: ici, nous traitons d'une jeune fille qui s'est fiancée puis a divorcé, et ces tannaïm de la baraïta sont en désaccord selon la controverse entre Rabbi Akiva de la Michna et Rabbi Akiva de la baraïta, concernant à qui le violeur paie l'amende dans ce cas.
תָּנוּ רַבָּנַן: קְנָסָהּ לְמִי, לְאָבִיהָ. וְיֵשׁ אוֹמְרִים: לְעַצְמָהּ. לְעַצְמָהּ אַמַּאי! אָמַר רַב חִסְדָּא: הָכָא בְּנַעֲרָה שֶׁנִּתְאָרְסָה וְנִתְגָּרְשָׁה עָסְקִינַן, וְקָמִיפַּלְגִי בִּפְלוּגְתָּא דְּרַבִּי עֲקִיבָא דְּמַתְנִיתִין וְרַבִּי עֲקִיבָא דְּבָרַיְיתָא.
§ Abaye dit: si quelqu'un a eu des relations avec elle et qu'elle est morte [avant qu'il ne soit condamné], il est exempté de payer l'amende, comme il est dit: « Et il donnera au père de la jeune fille » (Devarim 22, 29) - et non au père d'une morte. Cette chose, évidente pour Abaye, fut soulevée comme un dilemme par Rava.
אָמַר אַבָּיֵי: בָּא עָלֶיהָ וּמֵתָה — פָּטוּר, שֶׁנֶּאֱמַר: ״וְנָתַן לַאֲבִי הַנַּעֲרָה״ — וְלֹא לַאֲבִי מֵתָה. מִלְּתָא דִּפְשִׁיטָא לֵיהּ לְאַבָּיֵי, מִיבַּעְיָא לֵיהּ לְרָבָא.
Car Rava a soulevé un dilemme: y a-t-il acquisition du statut de femme adulte [beguer] dans la tombe, ou n'y a-t-il pas acquisition de ce statut dans la tombe? [La halakha est que si une jeune fille est violée et que le violeur n'a pas payé l'amende avant qu'elle ne devienne une femme adulte, le violeur paie l'amende à elle-même et non à son père. Le dilemme de Rava concerne un cas où une jeune fille meurt et son violeur n'est condamné qu'après le temps qui, si elle avait vécu, l'aurait fait atteindre le statut de femme adulte.] Y a-t-il acquisition du statut de femme adulte dans la tombe, auquel cas elle a droit à l'amende et celle-ci devient la propriété de son fils en tant qu'héritier de sa mère? Ou peut-être n'y a-t-il pas d'acquisition de ce statut dans la tombe, et l'amende appartient à son père, puisqu'elle était une jeune fille au moment de sa mort.
דְּבָעֵי רָבָא: יֵשׁ בֶּגֶר בַּקֶּבֶר, אוֹ אֵין בֶּגֶר בַּקֶּבֶר? יֵשׁ בֶּגֶר בַּקֶּבֶר — וְדִבְנָהּ הָוֵי, אוֹ דִלְמָא: אֵין בֶּגֶר בַּקֶּבֶר, וּדְאָבִיהָ הָוֵי.
Rachi
אימא בתולה לגזירה שוה - ולאו למעוטי בעולה ויהא קנס לבעולה:
מסתברא אשר לא אורסה לגזירה שוה - ואפי' אורסה אית לה קנס:,שהרי אני קורא בה נערה בתולה - אע"פ שנתארסה ונתגרשה דהא נערה בתולה היא כדכתיב קרא אבל בעולה שאין אני קורא בה נערה בתולה אין לה קנס:,אדרבה בתולה לגזירה שוה - ולאו למעוטי בעולה בזנות אלא יש לה קנס לבעולה בזנות שהרי אני קורא אותה נערה אשר לא אורסה:,מסתברא - ארוסה יש לה קנס ובעולה אין לה:,דהא אישתני גופה - ופגמה אין רב כל כך:,והא - דנתארסה ונתגרשה לא נשתנה גופה:
הא סברא - דחמשים כסף דאונס שקלים הן וכסף ישקול דמפתה יהו חמשים:,כמוהר הבתולות - מנין המפורש אצל אונס דהיינו חמשים:,ומוהר הבתולות - יהיו שקלים:,כזה - שכתוב בו ישקול:
קשיא דרבי עקיבא - דברייתא דאמר קנסה לאביה:,אדרבי עקיבא - דמתני':
לא אתיא גזירה שוה ומפקא לקרא מפשטיה לגמרי - דאתא פשטיה לאשמועינן הא ארוסה לעצמה וחד מתרוייהו לאפנויי אי נמי לא מופני ליכא למיפרך מידי:,אלא לרבי עקיבא דברייתא וכי אתיא גזירה שוה ומפקא מפשטיה לגמרי - דלא דריש פשטא דאשר לא אורסה כלל ומשוי אורסה כלא אורסה ואם כן מיעקר משמעותיה:
קרי ביה - בפשטיה אשר לא ארוסה למעוטי ארוסה:,בת סקילה היא - ומלא יהיה אסון נפקא פטורא מתשלומין:
קנסה למי - קא סלקא דעתך בסתם אנוסה קאי:
בא עליה ומתה - לא הספיק האב להעמידו בדין עד שמתה:
יש בגר בקבר - אם מתה בנערותה עד שלא עמדה בדין והגיע זמן בגרותה בקבר מי חשיב בגר או לא ולקמיה מפרש ואזיל למאי הלכתא:,יש בגר בקבר - וכי היכי דאם לא הספיקה לעמוד בדין עד שבגרה תנן לקמן בפרק נערה שנתפתתה (כתובות דף מא:) דהרי הן לעצמה ולא לאביה והשתא נמי בגר בקבר מפקיע כח האב ובנה ירית לה אם יש לה בן:
Tossafot
[אימא בתולה לג"ש - ולא נמעט בעולה כדמשמע בסמוך נראה דר"ע דריש ג"ש מקרא דלגופיה דהיינו בתולה קמייתא ודקנס ודמפתה אבל הבתולות דריש לכתובת בתולות ולא שייך למידרשיה לג"ש ולא לשום רבוי ואייתר נער נערה הנערה וה' דהבתולות חד לחייבי לאוין ועשה וחד לחייבי לאוין וכריתות ואיכא ג' רבויין ה' דהבתולות ונער נערה הנערה חד לכדאביי וחד לחייבי עשה וחד לחייבי לאוין וכריתות דאי איכא לר"ע חד לגופיה בלא ג"ש א"כ נמעוט בעולה מההוא דלגופיה ואף על גב דבקנס ליכא אלא חד בתולה דלגופיה מגזירה שוה דמפתה ניליף בתולה ולא בעולה כי היכי דיליף מפתה מאונס לענין נערה דלא כתיב במפתה]. (ת"י כ"י):,אימא בתולה לג"ש - תימה דתיקשי ליה דאימא תרוייהו לגופייהו ולא לג"ש ונראה דהש"ס קים ליה דחד מינייהו לגזירה שוה הואיל והמקראות סתומים לענין שקלים וחמשים הלכך פריך ואימא איפכא ולא פריך ואימא תרוייהו לגופייהו וכי האי גוונא איכא פ"ק דסנהדרין (דף טז.) דאמר ולא את נביא השקר אלא בב"ד של ע' ואחד מה"מ א"ר יוסי בר חנינא אתיא הזדה הזדה מזקן ממרא ופריך הא הזדה כי כתיב בקטלא הוא דכתיב וקטלא בכ"ג אלא אמר ריש לקיש גמר דבר דבר מהמראתו והשתא היכי הוה בעי למילף ולמימר רבי יוסי ברבי חנינא דאתיא הזדה הזדה אלא דהוה קים ליה דאיכא ג"ש ולא הוה ידע במאי וקאמר מסברא דאתיא הזדה הזדה:
מי אתיא גזרה שוה ומפקא ליה מפשטיה לגמרי - דדיוק הא אורסה הוי שקר וקשה דבריש הערל (יבמות ד' ע.) יליף דערל אסור בתרומה מגזירה שוה דתושב ושכיר מפסח וכתיב תושב ושכיר לא יאכל בו גבי פסח משום גזירה שוה אע"פ שאינו אמת דהא תושב ושכיר אוכלין בפסח כדאמרינן התם דלא קני ליה רביה ומפקי' קרא מפשטיה טפי מהכא ואומר ר"ת דההוא תושב ושכיר מיירי בערלים ולהכי לא יאכל ומוכח דלאו תושב ישראל קאמר דהא לא קני ליה רביה אלא ודאי בערל ומשום הפנאה כתביה:
ארוסה בת סקילה היא - וא"ת מאי קשיא ליה הא השתא לא נפיק קרא ממשמעותיה ואי לא איצטריך לגופיה כ"ש דניחא טפי דג"ש מופנה ואומר ר"י דהכי פירושו ארוסה בת סקילה היא וכיון דלא איצטריך למידי אלא לגזירה שוה הוה ליה למכתב אשר לא ארוסה בהדיא ואמאי שני למכתב אשר לא אורסה דאיכא למטעי ולמימר הא אורסה לעצמה דבשלמא אי הוה בארוסה שום חידוש הוה אתי שפיר במה ששינה הלשון דאמרינן האי דשנה וכתב אורסה למדרש לגזירה שוה ואתא פשטיה לחידושא אבל השתא למה לי:
לאבי הנערה ולא לאבי מתה - וא"ת דבפרק נערה לקמן (כתובות דף מה:) גבי סרחה ולבסוף בגרה תידון בסקילה דרשינן הנערה שהיתה כבר ויש לומר דהתם מענינא דקרא והכא מענינא דקרא והתם ודאי אתיא לחייבה דאי לפוטרה לשתוק קרא מיניה ואנא ידענא דלא הויא בסקילה דלאו נערה היא והכא לחיובא דקנס לא אצטריך דמסברא מיחייב אשעת ביאה ואי אפשר לפוטרו בולא כלום הלכך אתא לפוטרו:
יש בגר בקבר ודבנה הוי - וא"ת היכי מצי למימר שתהא מורשת קנס לבנה הא אין אדם מוריש קנס לבניו כדאמרינן ריש פרק נערה לקמן (כתובות דף מב:) ובסמוך נמי אמר יש בגר בקבר ופקע אב ואי אדם מוריש קנס כי יש בגר בקבר נמי לא פקע אב ויהא לו מתורת ירושה ומיהו ההיא דבסמוך יש לדחות דנפקא מינה אם היא חייבת לאחרים דאם יש בגר בקבר פקע אב אע"ג דאדם מוריש קנס דנוטלין בעלי חובות אבל אם אין בגר בקבר אין נוטלין בעלי חובות כלום דלא פקע אב והקנס הוא שלו ולא שלה ויש לומר דהכא ה"מ לאקשויי והא אין מורשת קנס לבנה אלא דעדיפא מיניה פריך ור"י מוקי הך בעיא דהכא בבושת ופגם דממונא הוי ויכולה להוריש ואע"ג דתנן בריש נערה (כתובות מא:) לספיקה לעמוד בדין עד שמת האב הרי הן של עצמה ואבושת ופגם נמי קאי מדקתני הרי הן משמע דאין יכול להוריש בושת ופגם ואור"י דלענין זה ודאי איתקוש בושת ופגם לקנס דכתיב תחת אשר ענה מכלל דאיכא בושת ופגם דלמי שזה ניתן זה ניתן אבל למילי אחריני לא איתקוש דהא בושת ופגם משלם ע"פ עצמו וקנס אינו משלם ע"פ עצמו אבל הקשה ריב"ם דאמרינן במרובה (ב"ק דף עא: ושם) א"ל חמשה בקר אמר רחמנא ולא חמשה חצאי בקר איתיביה גנב משל אביו וטבח ומכר ואח"כ מת אביו משלם תשלומי ד' וה' והא הכא כיון דמת אביו זכה ליה במנתא דידיה וקתני דמשלם תשלומי ד' וה' ומשני הב"ע שעמד בדין משמע דאי לאו משום דחמשה בקר ולא חמשה חצאי בקר הוה אתי ליה שפיר ולא הוה צריך לאוקומי בשעמד בדין אלמא דאדם מוריש קנס לבניו ומיהו יש לדחות דה"מ למימר וליטעמיך אבל קשה דמסיק לצפרא א"ל חמשה בקר אמר רחמנא ואפי' חמשה חצאי בקר א"ל מאי שנא רישא ומאי שנא סיפא פירוש דקתני גנב משל אביו ומת ואח"כ טבח ומכר פטור א"ל רישא קרינן ביה וטבחו כולו באיסורא סיפא לא קרינן וטבחו כולו באיסורא משמע דאי קרינן ביה וטבחו כולו באיסורא חייב אע"ג דלא עמד בדין דאדם מוריש קנס לבניו דאי בעמד בדין לא מחייב קנס דשלו הוא טובח ומוכר ותי' ר"י דמיירי דעמד בדין ואמרו חייב אתה ליתן לו דאם הוא טובח אחרי כן חייב כדאמרינן בהגוזל (שם דף קו: ושם) ור"י הלבן תירץ דההיא דפרק נערה איירי לענין קרבן שבועה והכי פירושו דסוגיא דהתם מודינא לך לענין קרבן שבועה דרחמנא פטריה מוכחש בעמיתו בפקדון וכי קאמינא דממון הוי להורישו לבניו שאם יתבעוהו לאחר מיתת אביהן קנס שהיה חייב לאביהן שהעמידו בדין ונתחייב וכפר ונשבע והודה הואיל וכשנפל ליורשין כבר היה ממון שכבר עמד בדין ולא היה יכול להודות ולהפטר א"כ הוי דומיא דפקדון דקרא ומחייב קרבן שבועה איתיביה ר"ש אומר כו' דאחין הוא ופירוש שאם אינו לאחין איך מתחייב הכופר קרבן שבועה על טענותם והא לאו בעל דברים דידהו הוא אלא ש"מ דאחין הוא ומסיק כי קאמר רבה דממון הוא להורישו לבניו בשאר קנסות לענין חיוב קרבן שבועה ומסיק דאצטריך וכחש לעמדה בדין ובגרה ואחר כך מתה דמינה קא ירית מכל מקום עיקרו קנס מיקרי לגבי דידה ודידיה ולא דמי לשאר קנסות דמוריש לבניו דלגבי בניו לא הוה קנס כלל ומיהו לשון להורישו לבניו לא משמע כפירוש זה. [ועיין תוספת בבא קמא עב. ד"ה סיפא]:
Texte : Sefaria — William Davidson Edition - Vocalized Aramaic · traduction française de travail, à valider.