Guémara
C'est l'opinion de Rabbi Chimon, qui dit: le statut légal d'un abattage impropre, en ce sens qu'il ne rend pas la viande apte à être consommée, n'est pas celui d'un abattage. Par conséquent, on n'est pas tenu responsable pour l'abattage de l'animal. La Guemara demande: cela fonctionne bien concernant l'idolâtrie et le bœuf lapidé, puisque leur abattage n'est pas efficace pour rendre la viande apte à la consommation; mais l'abattage effectué à Chabbat est un acte d'abattage valable, comme nous l'avons appris dans une michna [Houlin 14a]: celui qui abat [un animal] à Chabbat ou à Yom Kippour, bien qu'il soit passible de la peine de mort pour avoir profané Chabbat, son abattage est valide et la viande peut être consommée.
רַבִּי שִׁמְעוֹן הִיא, דְּאָמַר: שְׁחִיטָה שֶׁאֵינָהּ רְאוּיָה — לֹא שְׁמָהּ שְׁחִיטָה. הָתִינַח עֲבוֹדָה זָרָה וְשׁוֹר הַנִּסְקָל, אֶלָּא שְׁחִיטַת שַׁבָּת — שְׁחִיטָה רְאוּיָה הִיא! דִּתְנַן: הַשּׁוֹחֵט בְּשַׁבָּת וּבְיוֹם הַכִּפּוּרִים, אַף עַל פִּי שֶׁמִּתְחַיֵּיב בְּנַפְשׁוֹ — שְׁחִיטָתוֹ כְּשֵׁרָה!
La Guemara répond: le tanna de cette baraïta se range à l'opinion de Rabbi Yohanan Hasandlar, comme il est enseigné dans une baraïta: concernant celui qui cuit à Chabbat, s'il l'a fait par inadvertance, il pourra manger [ce qu'il a cuit]; s'il l'a fait intentionnellement, il ne pourra pas en manger du tout. Ce sont les paroles de Rabbi Meïr. Rabbi Yehouda dit: s'il a cuit par inadvertance, il pourra manger à la sortie de Chabbat, car les Sages ont pénalisé même celui qui a péché par inadvertance en lui interdisant de tirer un bénéfice immédiat du plat qu'il a cuit; s'il l'a fait intentionnellement, il ne pourra jamais en manger. Rabbi Yohanan Hasandlar dit: s'il l'a fait par inadvertance, la nourriture pourra être mangée à la sortie de Chabbat par d'autres mais pas par lui; s'il l'a fait intentionnellement, elle ne pourra jamais être mangée, ni par lui ni par d'autres. Selon Rabbi Yohanan Hasandlar, la nourriture préparée par une profanation intentionnelle de Chabbat est impropre à la consommation. Cela vaut tant pour la cuisson d'aliments à Chabbat que pour l'abattage d'un animal à Chabbat.
סָבַר לַהּ כְּרַבִּי יוֹחָנָן הַסַּנְדְּלָר. דְּתַנְיָא: הַמְבַשֵּׁל בְּשַׁבָּת, בְּשׁוֹגֵג — יֹאכַל, בְּמֵזִיד — לֹא יֹאכַל, דִּבְרֵי רַבִּי מֵאִיר. רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר: בְּשׁוֹגֵג — יֹאכַל לְמוֹצָאֵי שַׁבָּת, בְּמֵזִיד — לֹא יֹאכַל עוֹלָמִית. רַבִּי יוֹחָנָן הַסַּנְדְּלָר אוֹמֵר: בְּשׁוֹגֵג — יֵאָכֵל לְמוֹצָאֵי שַׁבָּת לַאֲחֵרִים וְלֹא לוֹ, בְּמֵזִיד — לֹא יֵאָכֵל עוֹלָמִית, לֹא לוֹ וְלֹא לַאֲחֵרִים.
Quelle est la raison de Rabbi Yohanan Hasandlar? C'est comme l'a enseigné Rabbi 'Hiya à l'entrée de la maison du Nassi: « Vous observerez le Chabbat, car il est saint pour vous » (Chemot 31, 14); de même qu'un objet consacré au Temple, il est interdit d'en manger, de même les actes [accomplis en profanant] Chabbat, il est interdit d'en manger. [La Guemara demande:] Peut-être devrait-on étendre l'analogie: de même qu'un objet consacré, il est interdit d'en tirer bénéfice, de même les actes [accomplis en profanant] Chabbat, il devrait être interdit d'en tirer bénéfice! Le verset enseigne: « pour vous » — [ce qui indique] que cela doit être à vous [c'est-à-dire qu'on peut en tirer profit].
מַאי טַעְמָא דְּרַבִּי יוֹחָנָן הַסַּנְדְּלָר? כִּדְדָרֵישׁ רַבִּי חִיָּיא אַפִּיתְחָא דְּבֵי נְשִׂיאָה: ״וּשְׁמַרְתֶּם אֶת הַשַּׁבָּת כִּי קֹדֶשׁ הִיא לָכֶם״, מָה קוֹדֶשׁ אָסוּר בַּאֲכִילָה — אַף מַעֲשֵׂה שַׁבָּת אֲסוּרִין בַּאֲכִילָה. אִי: מָה קוֹדֶשׁ אָסוּר בַּהֲנָאָה — אַף מַעֲשֵׂה שַׁבָּת אָסוּר בַּהֲנָאָה! תַּלְמוּד לוֹמַר: ״לָכֶם״ — שֶׁלָּכֶם יְהֵא.
La Guemara demande: sur la base de cette analogie entre les actes de profanation de Chabbat et les objets consacrés, on aurait pu penser que même si l'acte a été fait par inadvertance, il serait interdit d'en manger le produit, comme pour les objets consacrés. C'est pourquoi le verset dit: « Celui qui le profane sera mis à mort » (Chemot 31, 14), indiquant que c'est concernant celui qui profane Chabbat intentionnellement que Je t'ai énoncé cette analogie avec les objets consacrés, puisque le verset parle clairement de celui qui est passible de la peine de mort, et non de celui qui profane Chabbat par inadvertance, qui n'est pas exécuté.
יָכוֹל אֲפִילּוּ בְּשׁוֹגֵג? תַּלְמוּד לוֹמַר: ״מְחַלְּלֶיהָ מוֹת יוּמָת״, בְּמֵזִיד אָמַרְתִּי לְךָ, וְלֹא בְּשׁוֹגֵג.
Rav Aha et Ravina sont en désaccord sur ce point. L'un dit: le produit d'un acte de profanation de Chabbat est interdit par la Torah; l'autre dit: il est interdit par [décret] rabbinique. Celui qui dit que c'est par la Torah [se fonde] comme nous l'avons dit, [sur l'interprétation du verset par Rabbi 'Hiya]. Celui qui dit que c'est par [décret] rabbinique [comprend que] le verset dit: « elle [Chabbat] est sainte » — elle est sainte, mais ses actes ne sont pas saints [et donc par la Torah on peut en manger].
פְּלִיגִי בַּהּ רַב אַחָא וְרָבִינָא, חַד אָמַר: מַעֲשֵׂה שַׁבָּת דְּאוֹרָיְיתָא, וְחַד אָמַר: דְּרַבָּנַן. מַאן דְּאָמַר דְּאוֹרָיְיתָא — כְּדַאֲמַרַן, מַאן דְּאָמַר דְּרַבָּנַן — אָמַר קְרָא: ״קֹדֶשׁ הִיא״, הִיא קוֹדֶשׁ, וְאֵין מַעֲשֶׂיהָ קוֹדֶשׁ.
La Guemara demande: et selon celui qui dit que c'est par [décret] rabbinique, quelle est la raison des Sages qui exemptent [le voleur] de paiement [pour l'abattage effectué par son agent à Chabbat]? Par la Torah, l'abattage est valide. La Guemara répond: quand les Sages exemptent [de paiement], c'est concernant les autres cas, c'est-à-dire celui qui abat pour l'idolâtrie ou le bœuf condamné à la lapidation, non concernant Chabbat.
וּלְמַאן דְּאָמַר דְּרַבָּנַן, מַאי טַעְמַיְיהוּ דְּרַבָּנַן דְּפָטְרִי? כִּי קָא פָּטְרִי רַבָּנַן אַשְּׁאָרָא.
[La Guemara pose la question suivante concernant l'opinion de Rabbi Meïr selon laquelle] celui qui abat [un animal] pour l'idolâtrie est tenu de payer le propriétaire pour l'animal: dès qu'il a abattu un peu [l'animal], au tout début de l'acte d'abattage, il devient interdit d'en tirer bénéfice puisque c'est un animal sacrifié à l'idolâtrie; et quand il abat le reste, ce n'est plus l'animal appartenant à son propriétaire qu'il abat [puisqu'il n'a plus de valeur]! Rava dit: il s'agit de quelqu'un qui dit, avant l'abattage, qu'il n'adorera l'idole qu'à l'achèvement de l'abattage, de sorte que l'interdiction ne prend effet qu'à ce moment-là.
טוֹבֵחַ לַעֲבוֹדָה זָרָה, כֵּיוָן דִּשְׁחַט בֵּיהּ פּוּרְתָּא — אִיתְּסַר לֵיהּ, אִידַּךְ כִּי קָא טָבַח, לָאו דְּמָרֵיהּ קָא טָבַח! אָמַר רָבָא: בְּאוֹמֵר בִּגְמַר זְבִיחָה הוּא עוֹבְדָהּ.
[La Guemara pose la question suivante concernant l'opinion de Rabbi Meïr selon laquelle] celui qui abat le bœuf condamné à la lapidation est tenu de payer pour l'abattage: ce n'est pas son [bœuf à lui, au propriétaire,] qu'il abat [puisqu'une fois condamné à la lapidation, il est interdit d'en tirer profit]! Rabba dit: de quoi traitons-nous ici? D'un cas où les propriétaires avaient confié le bœuf à un gardien, où le bœuf a causé un dommage chez le gardien, où son jugement [de lapidation] a été prononcé chez le gardien, et où un voleur l'a volé de la maison du gardien [et l'a abattu].
שׁוֹר הַנִּסְקָל, לָאו דִּידֵיהּ הוּא דְּקָטָבַח! אָמַר רַבָּה: הָכָא בְּמַאי עָסְקִינַן — כְּגוֹן שֶׁמְּסָרוֹ לְשׁוֹמֵר, וְהִזִּיק בְּבֵית שׁוֹמֵר, וְנִגְמַר דִּינוֹ בְּבֵית שׁוֹמֵר, וּגְנָבוֹ גַּנָּב מִבֵּית שׁוֹמֵר.
Et Rabbi Meïr se range à l'opinion de Rabbi Yaakov, et se range aussi à l'opinion de Rabbi Chimon. Il se range à l'opinion de Rabbi Yaakov qui dit: même après que le jugement [de lapidation] a été prononcé, si le gardien l'a rendu à ses propriétaires, il est [valablement] rendu. Bien que le bœuf soit désormais sans valeur, puisqu'il est interdit d'en tirer profit, du fait que le gardien a rendu un bœuf physiquement intact, le propriétaire n'a aucune réclamation contre lui. Et il se range à l'opinion de Rabbi Chimon qui dit que le statut légal d'un objet qui entraîne une perte pécuniaire est comme celui de l'argent. Même un objet sans valeur, si sa disparition cause une perte pécuniaire car il faut le remplacer, est considéré comme ayant de la valeur. Dans ce cas, bien que le bœuf n'ait aucune valeur en soi, en l'abattant [le voleur] empêche le gardien de le rendre intact au propriétaire, ce qui oblige [le gardien] à payer au propriétaire la valeur du bœuf avant sa condamnation à la lapidation. Par conséquent, le voleur doit rembourser le gardien, puisque le bœuf avait de la valeur pour le gardien.
וְרַבִּי מֵאִיר, סָבַר לַהּ כְּרַבִּי יַעֲקֹב, וְסָבַר לַהּ כְּרַבִּי שִׁמְעוֹן. סָבַר לַהּ כְּרַבִּי יַעֲקֹב דְּאָמַר: אַף מִשֶּׁנִּגְמַר דִּינוֹ הֶחְזִירוֹ שׁוֹמֵר לִבְעָלָיו — מוּחְזָר. וְסָבַר לַהּ כְּרַבִּי שִׁמְעוֹן דְּאָמַר: דָּבָר הַגּוֹרֵם לְמָמוֹן — כְּמָמוֹן דָּמֵי.
Rabba dit: en réalité, contrairement à l'explication de Rabbi Yohanan de la baraïta, il s'agit de celui qui abat l'animal lui-même,
רַבָּה אָמַר: לְעוֹלָם בְּטוֹבֵחַ עַל יְדֵי עַצְמוֹ,
Rachi
רבי שמעון - בפרק מרובה ובכסוי הדם ובאותו ואת בנו:,התינח עבודת כוכבים - דזבחי מתים אסורים וכן שור הנסקל דמשנגמר דינו אסור בהנאה כדאמרינן בב"ק (דף מא.) ובפסחים (דף כב:) ממשמע שנאמר סקול יסקל איני יודע שהוא נבילה ונבילה כו':
בשוגג יאכל - אפי' בו ביום:,במזיד לא יאכל - הוא לעולם אבל אחרים ישראלים אוכלים:,ר' יהודה אומר בשוגג יאכל - הוא למוצאי שבת ולא בו ביום דקנסינן שוגג אטו מזיד:,במזיד לא יאכל - הוא עולמית אלא אחרים:,בדרבי יוחנן הסנדלר גרסינן יאכל:,לאחרים - לישראל:,לא לו ולא לאחרים - ישראל אבל מוכרו ונותנו לעובדי כוכבים:
מ"ט דר' יוחנן הסנדלר - דאמר מעשה שבת אסורין באכילה:
יכול אפילו בשוגג - תאסר באכילה אם שגג בבישול שלא ידע שהוא שבת:,מחלליה וגו' - היכא דאיכא חיוב מיתה אסירי באכילה כי קודש:,במזיד אמרתי - שהוא אסור כקודש דהא גבי חיוב מיתה כתיב ולא בשוגג:
מעשה שבת - במזיד אסורין מן התורה באכילה לר' יוחנן הסנדלר:
מ"ט דרבנן - דפליגי אדרבי מאיר ופטרי מקנס ארבעה וחמשה הואיל ובטובח על ידי אחר אוקימתא הא שחיטה ראויה היא מדאורייתא:,אשארא - אעבודת כוכבים ואשור הנסקל:
כיון דשחט ביה פורתא איתסר ליה - דאמר מר (חולין דף מ.) היתה בהמת חבירו רבוצה לפני עבודת כוכבים כיון ששחט בה סימן אחד אסרה:,לאו דמריה קא טבח - דהא איתסרא עליה וחיובא דתשלומי ארבעה וחמשה טביחה כתיב בהו ועד גמר שחיטה לא מיחייב ומקמי דמטי גמר שחיטה איתסרא בהנאה על בעליה ומההיא שעתא אפסדה מיניה דאי איתא לא הדרא בעינא ולאו דמריה היא:,באומר בגמר זביחה הוא עובדה - לעבודת כוכבים אינו עובד לעבודת כוכבים עד גמר זביחה:,פלוגתא דר' יעקב - בבבא קמא:
החזירו שומר לבעליו מוחזר - דאמר ליה תורא אשלמת לי תורא אשלימית לך:,כממון דמי - והאי נמי אע"ג דלא שוי מידי גורם לממון הוא דכי ליתא בעי לשלומי ליה תורא מעליא: ,דר' שמעון - בבבא קמא בפרק מרובה (בבא קמא עד:) קדשים שחייב באחריותן משלם ארבעה וחמשה משום דגורם לממון הוא ואע"ג דהקדש לאו ממון בעלים הוא ובהקדש לא שייך קנס דרעהו כתיב:
רבה גרסינן בכולהו ותדע מדאמר לקמן א"ל רב פפא לאביי לרבה דאמר חידוש הוא כו' ואם איתא דרבא גרסינן הא רב פפא תלמידו של רבא היה כדאמר לקמן [כתובות לה:] אמר ליה רב פפא לרבא הי מכה מאי שנא דשבקיה לרבא ולא שייליה [לתרוצי שמעתיה] ושייליה לאביי [שמעתא דרבא] אלא רבה גרסינן ורב פפא לא היה בימיו ושייל לאביי שהיה תלמידו של רבה:
Tossafot
רבי שמעון היא דאמר שחיטה שאינה ראויה לא שמה שחיטה - תימה דעד כאן לא פליגי רבנן התם גבי אותו ואת בנו אלא כדמפרש התם בחולין (דף פה.) טעמא דנין שחיטה משחיטה פירוש משחוטי חוץ ואין דנין שחיטה מטביחה אבל הכא גבי תשלומי ד' וה' דכתיב טביחה אית לן למילף טביחה מטביחה ולא שמה שחיטה ואור"י דאיכא למימר דנין דבר הנאמר בסיני מדבר הנאמר בסיני ואין דנין דבר הנאמר בסיני מטבוח טבח והכן שלא נאמר בסיני והתם נמי ה"מ למימר הכי אלא דאית ליה שינויא אחרינא א"נ י"ל דצריך שינויא דהתם דנין שחיטה משחיטה דאי הוה כתיב טביחה גבי אותו ואת בנו הוה ילפינן הכא והתם מטבוח טבח והכן טביחה מטביחה אע"ג דלא נאמרה בסיני דהוי בדדמי מדנילף טביחה משחיטה דלא דמי אע"ג דנאמרה בסיני אבל השתא דכתיב שחיטה גבי אותו ואת בנו דנין שחיטה משחיטה וילפינן נמי השתא אטביחה דד' וה' ואיפכא ליכא למימר דנין טביחה דתשלומי ד' וה' מטביחה ולמילף מהתם אשחיטה דאותו ואת בנו דכיון דשקולים הן ואיכא למילף הכי ואיכא למילף הכי אית לן למימר דנין דבר הנאמר בסיני ממה שנאמר בסיני:
המבשל בשבת בשוגג יאכל - פי' בו ביום ואפילו הוא כדמוכח בפ' כירה (שבת לח.) דבעו מרבי חייא בר אבא שכח קדירה על גבי כירה ובשלה בשבת כו' עד המבשל בשבת כו' בשוגג יאכל ולאותו שבת קא בעי התם אי אסיר גזרה שלא יאמר שוכח אני במזיד לא יאכל פירוש בין הוא בין אחרים בו ביום אבל במוצאי שבת לדידיה נמי שרי דהא בפ' קמא דחולין (דף טו. ושם) אההיא מתני' דהשוחט בשבת וביה"כ אע"פ שמתחייב בנפשו שחיטתו כשרה פריך ונוקמא במזיד ור' מאיר ומשני לא סלקא דעתין דקתני שבת דומיא דיה"כ מה יה"כ לא שנא שוגג ול"ש מזיד והשתא אי לאחרים שרי בו ביום לפרוך ממזיד גופיה מה יוה"כ לא שנא לו ולא שנא לאחרים כו' ואי לדידיה אסור אף למוצאי שבת הוה ליה למימר שחיטתו כשרה קתני ל"ש לו לא שנא לאחרים כדקאמר התם על ר' יוחנן הסנדלר ועוד דא"כ היינו מזיד דר' יהודה כמו שאפרש ומדאצטריך לרבי יהודה לאפוקי מזיד במילתיה משמע דפליג נמי אמזיד:,בשוגג יאכל במוצאי שבת - שוגג דר' יהודה הוי כמו שפירשתי מזיד דר"מ דהא מוקי התם מתני' דהשוחט בשבת כוותיה:,במזיד לא יאכל עולמית - הוא אבל אחרים אוכלים דאי אחרים נמי לא יאכלו עולמית היינו מזיד דרבי יוחנן הסנדלר כללא דמילתא מזיד דרבי מאיר שוגג דרבי יהודה מזיד דרבי יהודה שוגג דרבי יוחנן הסנדלר:
אמר קרא לכם - וא"ת ולא לכתוב לא קדש ולא לכם ואנא ידענא דאסירי באכילה מלא תאכל כל תועבה דכל שתעבתי לך הרי הוא בבל תאכל וי"ל דאי מהתם ה"א בין שוגג בין מזיד להכי איצטריך למכתב הכא למסמכיה למחלליה לומר במזיד אמרתי לך ולא בשוגג:
היא קדש ואין מעשיה קודש - ואין להקשות דלא לכתוב לא היא ולא קדש דהוה אסורה באכילה מכל אשר תיעבתי לך והכי אמרי' בהדיא בפ' כל הבשר (חולין קטו. ושם):
מאי טעמא דרבנן דפטרי - לא בעי למימר דלא דרשי או ותחת לרבות את השליח דלא ניחא ליה למימר דפליגי בשליח:,כי קא פטרי רבנן אשארא - וא"ת אמאי אצטריך למתני כלל טבח בשבת דאפי' בשחיטה שאינה ראויה מחייב ר"מ כ"ש הא דשחיטה ראויה היא וי"ל דזו אף זו קתני:
כיון דשחט בה פורתא אסרה ואידך כו' - וא"ת כל טובח נמי לאו דמריה קא טבח דמכי שחט פורתא קניא בשינוי אלא ע"כ בהכי חייב רחמנא והכא נמי לא שנא ואור"י דלא חשיב שינוי לקנותה בכך:
סבר לה כר"ש דאמר דבר הגורם לממון כו' – וא"ת ואמאי לא קאמר דר"מ לטעמיה דדאין דינא דגרמי (ב"ק ק.) גבי מקדש תבואת חבירו או שורף שטרות חבירו (שם צח:) וכ"ש דמחייב בדבר הגורם לממון כדאמר התם בהגוזל (שם צח:) דלמא עד כאן לא קאמר ר"ש אלא בדבר שעיקרו ממון אבל שטר דאין גופו ממון לא וי"ל דאיכא למימר נמי איפכא דעד כאן לא קאמר ר"מ אלא בשורף שטרות של חבירו או מקדש תבואת חבירו שהוא ממון הראוי לכל העולם אבל שור הנסקל אין ראוי אלא לזה השומר שיפטור עצמו וי"מ דמשום הכי קאמר ס"ל כר"ש משום דר"ש קאמר דבר הגורם לממון הוי ממון לענין תשלומי ד' וה' דאהכי תני ליה במרובה (שם עא:) ואילו ר' מאיר לא חזינא דמיחייב בדינא דגרמי אלא קרן אבל לחייב לשלם על ידו תשלומי ד' וה' לא חזינא ועוד אומר ריצב"א דמשום דינא דגרמי לא מחייב אלא מדרבנן כדמוכח בסוף הכונס (בבא קמא סב.):
Texte : Sefaria — William Davidson Edition - Vocalized Aramaic · traduction française de travail, à valider.