Mishna 1
MICHNA : Une vierge [betoula] se marie le mercredi [le « quatrième jour » de la semaine] et une veuve le jeudi. La raison du premier cas est que deux fois par semaine, les tribunaux siègent dans les villes — le lundi et le jeudi — de sorte que si le mari avait une réclamation concernant la virginité de la mariée [taanat betoulim] en consommant le mariage le mercredi soir, il se lèverait tôt le lendemain pour se rendre au tribunal et y présenter sa réclamation.
בְּתוּלָה נִשֵּׂאת לַיּוֹם הָרְבִיעִי וְאַלְמָנָה לַיּוֹם הַחֲמִישִׁי. שֶׁפַּעֲמַיִם בְּשַׁבָּת בָּתֵּי דִינִין יוֹשְׁבִין בָּעֲיָירוֹת: בַּיּוֹם הַשֵּׁנִי וּבַיּוֹם הַחֲמִישִׁי, שֶׁאִם הָיָה לוֹ טַעֲנַת בְּתוּלִים, הָיָה מַשְׁכִּים לְבֵית דִּין.(משנה)
Guémara
GUEMARA : Rav Yossef a dit que Rav Yehouda a dit que Chmouel a dit : pour quelle raison a-t-on dit qu'une vierge se marie le mercredi ? Parce que nous avons appris dans une michna plus loin [Ketubot 57a] : si le temps que le fiancé avait fixé pour le mariage est arrivé et que le mariage a été différé, de sorte qu'elles n'ont pas été épousées, les fiancées mangent de sa nourriture [il doit assurer leur entretien] et, s'il est Cohen, elles mangent de la téroumah.
גְּמָ׳ אָמַר רַב יוֹסֵף אָמַר רַב יְהוּדָה אָמַר שְׁמוּאֵל: מִפְּנֵי מָה אָמְרוּ בְּתוּלָה נִשֵּׂאת לַיּוֹם הָרְבִיעִי? לְפִי שֶׁשָּׁנִינוּ: הִגִּיעַ זְמַן וְלֹא נִישְּׂאוּ — אוֹכְלוֹת מִשֶּׁלּוֹ, וְאוֹכְלוֹת בִּתְרוּמָה.
On aurait pu penser que si le temps fixé arrivait un dimanche et que le mariage était différé, il devrait lui assurer l'entretien dès le dimanche. C'est pour cela que nous avons appris : une vierge se marie le mercredi — jusqu'au mercredi, le temps fixé n'est pas réputé arrivé, même si la date prévue tombait plus tôt dans la semaine.
יָכוֹל הִגִּיעַ זְמַן בְּאֶחָד בְּשַׁבָּת יְהֵא מַעֲלֶה לָהּ מְזוֹנוֹת? לְכָךְ שָׁנִינוּ: בְּתוּלָה נִשֵּׂאת לַיּוֹם הָרְבִיעִי.
Après avoir cité cet enseignement, Rav Yossef s'exclama, stupéfait : Maître d'Avraham [Marei deAvraham] ! Chmouel fait dépendre ce qui est enseigné de ce qui n'est pas enseigné, se servant du second pour expliquer le premier ! La Guemara s'interroge : qu'est-ce qui est enseigné, et qu'est-ce qui n'est pas enseigné ? L'une et l'autre sont bien enseignées — ce sont deux michnayot ! La Guemara répond : comprends plutôt ainsi : Chmouel fait dépendre la halakha enseignée dans notre michna, dont la raison est explicite, d'une halakha enseignée dans la michna ultérieure, dont la raison, elle, n'est pas explicite — et la citation de cette dernière n'a alors rien apporté à la compréhension de notre michna.
אָמַר רַב יוֹסֵף: מָרֵיהּ דְּאַבְרָהָם! תָּלֵי תַּנְיָא בִּדְלָא תַּנְיָא?! הֵי תַּנְיָא וְהֵי לָא תַּנְיָא? הָא תַּנְיָא וְהָא תַּנְיָא! אֶלָּא: תָּלֵי תַּנְיָא דִּמְפָרֵשׁ טַעְמָא בִּדְתַנְיָא דְּלָא מְפָרֵשׁ טַעְמָא.
En vérité, si [cet enseignement] a été rapporté, c'est ainsi qu'il l'a été : Rav Yehouda a dit que Chmouel a dit : pour quelle raison les Sages de la michna ont-ils dit qu'une vierge se marie le mercredi ? Afin que, si le mari avait une réclamation concernant la virginité de la mariée, il se lève tôt le lendemain pour se rendre au tribunal et présenter sa réclamation. La Guemara objecte : mais alors, qu'elle se marie le dimanche ! Là aussi, si le mari avait une réclamation de virginité, il se lèverait tôt le lendemain pour aller au tribunal [puisque les tribunaux siègent aussi le lundi]. La Guemara répond : les Sages ont veillé [chakdou] au bien des filles d'Israël, et ils ont institué que le mariage ait lieu le mercredi, afin que le marié se donne de la peine, trois jours durant, pour le festin de noces — dimanche, lundi et mardi — et que le mercredi, il l'épouse.
אֶלָּא אִי אִיתְּמַר הָכִי אִיתְּמַר. אָמַר רַב יְהוּדָה אָמַר שְׁמוּאֵל: מִפְּנֵי מָה אָמְרוּ בְּתוּלָה נִשֵּׂאת לַיּוֹם הָרְבִיעִי? שֶׁאִם הָיָה לוֹ טַעֲנַת בְּתוּלִים — הָיָה מַשְׁכִּים לְבֵית דִּין. וְתִינָּשֵׂא בְּאֶחָד בְּשַׁבָּת, שֶׁאִם הָיָה לוֹ טַעֲנַת בְּתוּלִים הָיָה מַשְׁכִּים לְבֵית דִּין? שָׁקְדוּ חֲכָמִים עַל תַּקָּנַת בְּנוֹת יִשְׂרָאֵל, שֶׁיְּהֵא טוֹרֵחַ בִּסְעוּדָה שְׁלֹשָׁה יָמִים, אֶחָד בְּשַׁבָּת וְשֵׁנִי בַּשַּׁבָּת וּשְׁלִישִׁי בַּשַּׁבָּת, וּבָרְבִיעִי כּוֹנְסָהּ.
La Guemara poursuit : et maintenant que nous avons appris que la raison de la règle de notre michna — qu'une femme se marie le mercredi — est que « les Sages ont veillé », alors, quant à cette halakha apprise dans la michna ultérieure — « si le temps est arrivé et qu'elles n'ont pas été épousées, elles mangent de sa nourriture et mangent de la téroumah » — on conclura : si le temps fixé est arrivé un dimanche, puisqu'il ne peut pas l'épouser, étant occupé aux préparatifs du festin de noces, il n'est pas tenu de lui assurer l'entretien jusqu'au mercredi.
וְעַכְשָׁו שֶׁשָּׁנִינוּ ״שָׁקְדוּ״, אוֹתָהּ שֶׁשָּׁנִינוּ ״הִגִּיעַ זְמַן וְלֹא נִישְּׂאוּ, אוֹכְלוֹת מִשֶּׁלּוֹ וְאוֹכְלוֹת בִּתְרוּמָה״, הִגִּיעַ זְמַן בְּאֶחָד בְּשַׁבָּת, מִתּוֹךְ שֶׁאֵינוֹ יָכוֹל לִכְנוֹס — אֵינוֹ מַעֲלֶה לָהּ מְזוֹנוֹת.
C'est pourquoi, dans la même logique : s'il est tombé malade, lui, ou si elle est tombée malade, elle, ou si ses règles sont survenues [pirsa nidda] et que les noces ont dû être différées, il n'a pareillement pas à lui assurer l'entretien à compter du temps fixé, car le retard ne vient pas de lui.
לְפִיכָךְ: חָלָה הוּא אוֹ שֶׁחָלְתָה הִיא אוֹ שֶׁפֵּירְסָה נִדָּה — אֵינוֹ מַעֲלֶה לָהּ מְזוֹנוֹת.
Et certains posent cela comme un dilemme [sans le trancher d'emblée] : si le marié est tombé malade, quelle est la règle quant à son obligation d'entretien ? Là-bas — quand le temps fixé est arrivé un dimanche —, quelle est la raison de l'exemption ? C'est qu'il est contraint [anouss] par une circonstance indépendante de sa volonté ; or ici aussi, le voilà bien contraint — il devrait donc être exempté. Ou peut-être faut-il distinguer : là-bas, il était contraint par l'ordonnance même que les Sages ont instituée — qu'une vierge se marie le mercredi — et ce sont eux qui l'ont dispensé de l'entretien jusque-là ; ici, en revanche, rien de tel — et malgré la contrainte, sa maladie ne l'exempterait pas d'assurer l'entretien.
וְאִיכָּא דְּבָעֵי לַהּ מִיבַּעְיָא: חָלָה הוּא, מַהוּ? הָתָם טַעְמָא מַאי — מִשּׁוּם דַּאֲנִיס, וְהָכָא נָמֵי הָא אֲנִיס. אוֹ דִּלְמָא: הָתָם אֲנִיס בְּתַקַּנְתָּא דְּתַקִּינוּ לֵיה רַבָּנַן, הָכָא לָא.
Et si tu en viens à dire que, s'il est tombé malade, il doit bien lui assurer l'entretien à compter du temps fixé pour les noces — alors, si c'est elle qui est tombée malade, quelle est la règle ? Peut-il lui dire : « Moi, me voici prêt [à t'épouser ; si toi tu ne l'es pas, ce n'est pas ma faute] » ? Ou peut-être peut-elle lui répondre : « C'est ton champ qui a été inondé [nistahafa sadehou] » — sa maladie à elle est comme une calamité naturelle qui s'est abattue sur lui, et il doit malgré tout pourvoir à son entretien.
וְאִם תִּמְצֵי לוֹמַר חָלָה הוּא מַעֲלֶה לָהּ מְזוֹנוֹת: חָלְתָה הִיא, מַהוּ? מָצֵי אָמַר לַהּ: אֲנָא הָא קָאֵימְנָא, אוֹ דִלְמָא מָצְיָא אָמְרָה לֵיהּ: ״נִסְתַּחֲפָה שָׂדֵהוּ״.
Et si tu en viens à dire que, si elle est tombée malade, elle peut lui dire « ton champ a été inondé » — alors, si elle est devenue nidda [ses règles sont survenues] et que les noces ont été différées, quelle est la règle ? Est-ce là aussi une circonstance inévitable, au même titre que la maladie, de sorte qu'il doive l'entretenir — ou bien était-ce prévisible ?
וְאִם תִּמְצֵי לוֹמַר אָמְרָה לֵיהּ ״נִסְתַּחֲפָה שָׂדֵהוּ״ — פֵּירְסָה נִדָּה, מַהוּ?
Si ses règles sont survenues à la date de son cycle régulier [vesset], ne pose pas la question,
בִּשְׁעַת וִוסְתָּהּ, לָא תִּיבְּעֵי לָךְ
Rachi
מתני' בתולה נשאת ליום הרביעי - תקנת חכמים היא שתנשא ברביעי בשבת כדמפרש טעמא:,שפעמים בשבת - אבתולה קאי:,בשני ובחמישי - אחת מעשר תקנות שתקן עזרא בבבא קמא בפרק מרובה (בבא קמא דף פב.) מפרש לכולהו ולכך תקנו שתנשא ברביעי שאם היה לו טענת בתולים ישכים לב"ד בעוד כעסו עליו [ואם יש שהות בינתים יש לחוש] שמא יתפייס ותתקרר דעתו ויקיימנה ושמא היא זינתה תחתיו ונאסרה עליו כדילפינן (סוטה דף כח.) מונסתרה והיא נטמאה ומתוך שיבא לבית דין יתברר הדבר כשיצא הקול שמא יבואו עדים ובגמר' פריך ותינשא באחד בשבת:
גמ' לפי ששנינו כו' - לקמן מקשי עלה:,הגיע זמן ולא נישאו - לקמן בפרק אע"פ תנן נותנין לבתולה שנים עשר חדש משתבעה הבעל והזהיר על הנישואין לפרנס עצמה בתכשיטין. לפרנס קנדיר"ר בלע"ז. ולאלמנה שלשים יום:,הגיע זמן - זה ולא נישאו לחופה לקמן מפרש שעכב הבעל:,אוכלות משלו - שהבעל חייב במזונות אשתו מתקנת ב"ד כדלקמן בפרק נערה (כתובות דף מו:):,ואוכלות בתרומה - אם כהן הוא והיא בת ישראל שהכהן מאכיל את אשתו תרומה כדיליף (לקמן כתובות דף נז:) מוכהן כי יקנה נפש:
לכך שנינו בתולה נשאת כו' - להודיע שתקנת חכמים מעכבתו מלכנוס ואין עכבה זו שלו:
מריה דאברהם כו' - תמה על דברי רבו ואמר מריה דאברהם מה זה היה לשמואל לומר כן ועוד שחלה רב יוסף ושכח תלמודו ותוהה על דבריו הראשונים:,תלי תניא בדלא תניא - תולה טעם משנה שנויה במשנה שאינה שנויה:,ומקשינן לרב יוסף הי תניא והי לא תניא הא תניא והא תניא - זו שנויה וזו שנויה:,אלא תלי תניא דמפרש טעמא בדתניא דלא מפרש טעמא - משנתינו טעמא מפורש בתוכה כדי שישכים לבית דין והגיע זמן אין שום טעם מפורש בה לומר מפני מה אם הגיע זמן באחד בשבת אינו מעלה לה מזונות:
ותינשא באחד בשבת - כולה רב יוסף קאמר לה:
ועכשיו ששנינו שקדו - ובשביל תקנה זו הוא מעוכב מלכנוס באחד בשבת מעתה אותה ששנינו כו':
לפיכך - רב יוסף מסיים לה משמיה דנפשיה ומסבריה ואמר לפיכך הואיל ולמדנו שהמעוכב מחמת אונס אינו חייב לזונה חלה הוא כו':
הא קאימנא - הנני מזומן:,נסתחפה שדהו - לשון מטר סוחף (משלי כח ג) נשטפה שדך כלומר מזלך גרם כי מהיום אני מוטלת עליך לזון:
Tossafot
מתני' בתולה - הא דלא קתני הבתולה כדתני האשה נקנית היבמה ניקנית (קדושין דף ב.) משום דהתם אקרא קאי כי יקח איש אשה (דברים כ״ב:י״ג) האשה הכתובה וכן היבמה אבל הכא לא קאי אקרא והא דלא תנן בפ"ק דקידושין (דף יד:) העבד עברי אף על פי דכתיב בקרא (שמות כ״א:ב׳) כי תקנה עבד עברי משום דא"כ ה"ל למתני העבד העברי שאינו דבוק ואין דרך הש"ס לדבר כן ומיהו גבי איש ואשה רגילים בכל מקום לשנות בה' אע"ג דלא קאי אקרא כמו האשה שהלכה (ביבמות דף קיד:) האשה שנתארמלה (לקמן כתובות דף טו:) האיש מדיר את בנו בנזיר (נזיר ד' כח:):,נשאת - הא דלא קתני נושאין את הבתולה כמו האיש מקדש (קדושין דף מא.) לפי שעתה מקצר יותר ועוד דאי תנא הכי ה"א אפי' בעל כרחה כדמשני (שם דף ב:) גבי הא דפריך וליתני האיש קונה ועוד דהתם אקרא קאי כי יקח איש אשה:,ליום הרביעי - ולא בליל חמישי כדאמר בפרק בתרא דנדה (דף סה:) דליכא כתובה דלא רמו בה תיגרא כ"ש אם יעשה נשואין בליל ה' דאיכא למיחש שיטרד בנשואין וכתובה ולא יבעול:,שאם היה לו טענת וכו' - ואם תאמר הא תינח אשת כהן או פחותה מבת שלש דליכא אלא חד ספיקא כדאמרינן בגמרא (לקמן כתובות ט.) אבל בשאר נשים דאיכא ספק ספיקא אמאי תנשא ליום ד' ואומר ר"ת דלא פלוג רבנן בתקנתא ומשום אשת כהן ופחותה מג' תקנו בכל הנשים שינשאו ביום ד' ובקונטרס פי' שמתוך כך יתברר הדבר ויבואו עדים שזינתה ברצון וקשה לפירושו דאמרינן בגמרא (שם:) אמר אביי אף אנן נמי תנינא דהאומר פתח פתוח מצאתי נאמן לאוסרה עליו בתולה נשאת כו' מאי לאו דקטעין פתח פתוח והשתא היכי מייתי ראיה לפ"ה הא אע"ג דאינו נאמן מכל מקום ישכים לבית דין שמתוך כך יצא הקול ויבואו עדים ויתברר הדבר וי"ל דלא מייתי אביי ראיה לרבי אלעזר אלא שהוא בקי ומכיר אם הוא פתח פתוח דאם אינו בקי לא יצא הקול ולא יבא לידי בירור כי יאמרו שהוא טעה וסבור שמצא פתח פתוח ואינו כן ולא יחושו לדבריו ועי"ל דגם לפ"ה לא היו מתקנים שתהא ניסת ליום ד' משום שמא יתברר על ידי עדים אבל כיון דבאשת כהן ובפחותה מבת שלש דנאמן לאוסרה עליו תקנו שתהא ניסת ברביעי גם בשאר נשים תקנו משום שמתוך כך יצא הקול ויתברר הדבר על ידי עדים והשתא מייתי אביי שפיר ממתניתין דבאשת כהן ובפחותה מבת שלש נאמן לאוסרה עליו. ותימה דהכא משמע דמשום חששא דזנות תקנו שתהא ניסת ברביעי ובפ"ב דגטין (דף יז. ושם) איכא מ"ד דתקנו זמן בגטין משום פירי אבל משום שמא יחפה על בת אחותו לא חיישינן משום דזנות לא שכיח וי"ל דהתם קאמר זנות דאתי לידי מיתה דהיינו בהתראה ובעדים לא שכיח אי נמי הכא שלא תשב עמו באיסור כל ימיו חשו אפילו לזנות אע"ג דלא שכיח:
מפני מה אמרו בתולה נשאת ליום הרביעי לפי ששנינו כו' - אין שואל הטעם למה נשאת ברביעי דאם כן לא הוה משני מידי אלא הכי פירושו מפני מה אמרו כלומר מאי נפקא מינה שתיקנו שנשאת ברביעי ומשני נפקא מינה לענין מזונות ותרומה ורב יוסף קא מתמה מריה דאברהם דהא נפקותא מפרשה בהדיא שאם היה לו טענת בתולים והוא מניח נפקותא זו המפורשת ותופס נפקותא אחרינא:
אלא אי אתמר הכי אתמר א"ר יהודה אמר שמואל - ולא גרסינן רב יוסף דהא רב יוסף גופיה קאמר אלא אי איתמר:,מפני מה אמרו כו' - בניחותא גרסינן לה ולא בא להקשות אלא ותנשא באחד בשבת:,ותנשא באחד בשבת - לא בעי לשנויי דנשאת ברביעי כדי שתבעל בחמישי משום ברכה שנאמרה בו לדגים כדאמרינן לקמן (כתובות דף ה.) ועוד למה לי טעם דשקדו תיפוק ליה משום ברכה ואומר ר"י דטעם דברכה אינה אלא עצה טובה ולא מקרי עבריינא אבל משום שקדו מקרי עבריינא וכן משמע לקמן דאמר טעמא משום ברכה אבל משום איקרורי דעתא לא חיישינן ומאי נפקא מינה אלא ודאי דמשום ברכה לא מקרי עבריינא:
לפיכך חלה הוא אינו מעלה לה מזונות - קשה לר"י דאמר בהחולץ (שם דף מא: ושם) עמד בדין וברח נזונת משל יבם ומפרש בירושלמי ברח ה"ה חלה והכא אמרי' דחלה אין מעלה לה מזונות ואור"י דהתם חלה או ברח לאחר שעמד בדין שכבר נתחייב לה במזונות אבל הכא בחלה קודם הגעת זמן ובקונט' פי' שם דוקא ברח אבל חלה לא ואין נראה כדמשמע בירושלמי ולפירושו אין להקשות מאיכא דבעו לה מיבעיא אמאי לא פשיט לה מהתם דיש לומר דארוסתו אגידא ביה טפי מיבמתו כדאמרינן ביבמות בכמה דוכתי:
Texte : Sefaria — William Davidson Edition - Vocalized Aramaic · traduction française de travail, à valider.