Guémara
En parlant naïvement, sans intention précise. C'est comme ce qu'a dit Rav Yehouda au nom de Chmouel: il y eut un fait concernant un homme qui parlait naïvement et qui dit: je me souviens que lorsque j'étais enfant, encore assez jeune pour être porté sur l'épaule de mon père, on m'a fait sortir de l'école, on m'a retiré ma tunique, et on m'a immergé pour me purifier de toute impureté rituelle éventuelle, afin que je puisse consommer de la terouma ce soir-là.
בְּמֵסִיחַ לְפִי תּוּמּוֹ. כִּי הָא דְּאָמַר רַב יְהוּדָה אָמַר שְׁמוּאֵל: מַעֲשֶׂה בְּאָדָם אֶחָד שֶׁהָיָה מֵסִיחַ לְפִי תּוּמּוֹ, וְאָמַר: זְכוּרַנִי כְּשֶׁאֲנִי תִּינוֹק וּמוּרְכָּב עַל כְּתֵיפוֹ שֶׁל אַבָּא, וְהוֹצִיאוּנִי מִבֵּית הַסֵּפֶר, וְהִפְשִׁיטוּנִי אֶת כּוּתׇּנְתִּי, וְהַטְבִּילוּנִי לֶאֱכוֹל בִּתְרוּמָה לָעֶרֶב.
Et Rabbi Hiya, qui rapportait ce fait, conclut l'histoire en rapportant que l'homme a dit: et mes amis s'éloignaient de moi, et m'appelaient: « Yohanan qui mange des 'halot », car il était interdit à ses amis, qui n'étaient pas cohanim, de manger la 'hala et la terouma. Et Rabbi [Yehouda HaNassi] l'a élevé au sacerdoce sur la base de sa propre parole. De même que la parole dite naïvement par une personne est fiable, de même la parole dite naïvement par son frère l'est aussi.
וְרַבִּי חִיָּיא מְסַיֵּים בַּהּ: וַחֲבֵירַי בְּדֵילִין מִמֶּנִּי, וְהָיוּ קוֹרִין אוֹתִי ״יוֹחָנָן אוֹכֵל חַלּוֹת״. וְהֶעֱלָהוּ רַבִּי לִכְהוּנָּה עַל פִּיו.
§ Il est enseigné dans une baraïta que Rabbi Chimon ben Elazar dit: de même que la terouma établit la présomption de statut sacerdotal, de même le premier maasser établit la présomption de statut sacerdotal. Mais celui qui reçoit une part [de terouma] devant un tribunal [comme part d'héritage] n'établit pas cette présomption.
תַּנְיָא, רַבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן אֶלְעָזָר אוֹמֵר: כְּשֵׁם שֶׁתְּרוּמָה חֲזָקָה לִכְהוּנָּה — כָּךְ מַעֲשֵׂר רִאשׁוֹן חֲזָקָה לִכְהוּנָּה, וְהַחוֹלֵק בְּבֵית דִּין אֵינָהּ חֲזָקָה.
La Guemara demande: le premier maasser est [par la Torah] destiné au lévi! Comment pourrait-il établir la présomption de statut sacerdotal? La Guemara répond: ceci est conforme à l'opinion de Rabbi Elazar ben Azaria, comme il est enseigné dans une baraïta: la terouma est donnée au cohen, le premier maasser au lévi — ce sont les paroles de Rabbi Akiva. Rabbi Elazar ben Azaria dit: le premier maasser est donné aussi au cohen. La Guemara demande: dis que Rabbi Elazar ben Azaria a dit « aussi au cohen » — a-t-il vraiment dit « au cohen et non au lévi »? Puisqu'il est donné aussi bien au lévi qu'au cohen, le premier maasser ne peut établir la présomption de statut sacerdotal.
מַעֲשֵׂר רִאשׁוֹן דְּלֵוִי הוּא! כְּרַבִּי אֶלְעָזָר בֶּן עֲזַרְיָה. דְּתַנְיָא: תְּרוּמָה לְכֹהֵן, מַעֲשֵׂר רִאשׁוֹן לְלֵוִי, דִּבְרֵי רַבִּי עֲקִיבָא. רַבִּי אֶלְעָזָר בֶּן עֲזַרְיָה אוֹמֵר: מַעֲשֵׂר רִאשׁוֹן אַף לְכֹהֵן. אֵימוֹר דְּאָמַר רַבִּי אֶלְעָזָר בֶּן עֲזַרְיָה ״אַף לְכֹהֵן״, לְכֹהֵן וְלֹא לְלֵוִי מִי אָמַר?
La Guemara répond: oui, il le peut, après qu'Ezra ait pénalisé [les lévites]. En effet, après qu'Ezra eut sanctionné les lévites pour ne pas être revenus en Erets Israël depuis Babylone, il décréta que le peuple ne devait plus leur donner le premier maasser. Bien que, selon la loi de la Torah, le premier maasser puisse être donné aussi bien aux lévites qu'aux cohanim, après ce décret, il n'était donné qu'aux cohanim. La Guemara demande: mais peut-être a-t-on affaire ici à un lévite, et qu'on lui a donné le premier maasser par hasard! Rav 'Hisda dit: de quel cas parlons-nous ici? D'un cas où le père de cet homme avait établi devant nous la présomption de statut sacerdotal, et qu'une rumeur circula à son sujet [au sujet du fils] selon laquelle il serait fils d'une femme divorcée ou fils d'une 'haloutsa — statut qui, en tant que 'halal disqualifié du sacerdoce, aurait le statut légal d'un israël — et l'on a vu que le fils lui-même a reçu une part du premier maasser à l'aire de battage.
אִין, בָּתַר דְּקַנְסִינְהוּ עֶזְרָא. וְדִלְמָא אִיקְּרוּ וְיָהֲבוּ לֵיהּ! אָמַר רַב חִסְדָּא: הָכָא בְּמַאי עָסְקִינַן — כְּגוֹן דְּמוּחְזָק לַן בַּאֲבוּהּ דְּהַאי דְּכֹהֵן הוּא, וּנְפַק עֲלֵיהּ קָלָא דְּבֶן גְּרוּשָׁה וּבֶן חֲלוּצָה הוּא, וַחֲלַקוּ לֵיהּ לְדִידֵיהּ מַעֲשֵׂר בְּבֵית הַגֳּרָנוֹת.
Concernant le statut de lévi, il est clair qu'il n'est pas lévite, puisque son père est cohen. La Guemara demande: que peut-on donc dire? Serait-il fils d'une femme divorcée ou fils d'une 'haloutsa? Il n'est pas nécessaire de préciser que, selon celui qui dit que le premier maasser est interdit aux non-cohanim, on ne le lui aurait pas donné, puisque son statut légal est celui d'un non-cohen. Mais même selon celui qui dit que le premier maasser est permis aux non-cohanim — de sorte que le fait qu'il l'ait reçu ne prouve rien —, cette halakha ne s'applique qu'au fait qu'il est permis à celui à qui le produit du premier maasser a été distribué de le donner ensuite à un non-cohen. Cependant, sous forme de part distribuée à l'aire de battage, on ne la donne pas à un non-cohen. Ainsi, selon Rabbi Elazar ben Azaria, le fait de recevoir une part à l'aire de battage prouve qu'il est cohen de lignée intacte.
לֵוִי, דְּלָאו לֵוִי הוּא, מַאי אִיכָּא לְמֵימַר — בֶּן גְּרוּשָׁה אוֹ בֶּן חֲלוּצָה הוּא. לָא מִיבַּעְיָא לְמַאן דְּאָמַר מַעֲשֵׂר רִאשׁוֹן אָסוּר לְזָרִים, דְּלָא הֲווֹ יָהֲבִי לֵיהּ. אֶלָּא אֲפִילּוּ לְמַאן דְּאָמַר מַעֲשֵׂר רִאשׁוֹן מוּתָּר לְזָרִים, הָנֵי מִילֵּי לְמִיסְפָּא לְהוּ, אֲבָל בְּתוֹרַת חֲלוּקָּה לָא יָהֲבִי לֵיהּ.
Il est enseigné dans la même baraïta: et celui qui reçoit une part de terouma devant un tribunal n'établit pas la présomption de statut sacerdotal. La Guemara demande: si devant un tribunal cela n'établit pas la présomption, où donc l'établirait-elle? N'est-ce pas justement au tribunal que les affaires sont le mieux clarifiées? Rav Chechet dit que c'est ce que le tanna veut dire: celui qui reçoit une part de terouma provenant des biens de son père avec ses frères devant un tribunal, comme part de son héritage, n'établit pas par là la présomption de statut sacerdotal. Même s'il est un 'halal et donc un non-cohen, il se pourrait qu'il possède la terouma en tant que part d'héritage.
וְהַחוֹלֵק בְּבֵית דִּין אֵינָהּ חֲזָקָה. אִי בְּבֵית דִּין לָא הָוְיָא חֲזָקָה, הֵיכָא הָוְיָא חֲזָקָה?! אָמַר רַב שֵׁשֶׁת, הָכִי קָאָמַר: הַחוֹלֵק תְּרוּמָה בְּנִכְסֵי אָבִיו עִם אֶחָיו בְּבֵית דִּין — אֵינָהּ חֲזָקָה.
La Guemara demande: c'est évident! La Guemara répond: de peur que tu ne dises que, du fait que ces frères reçoivent la terouma pour la consommer, on en déduirait que cet autre frère la reçoit également pour la consommer, [la baraïta] nous enseigne donc: ces frères la reçoivent pour la consommer, mais cet autre frère la reçoit pour la vendre. Le fait qu'il ne puisse pas manger la terouma ne l'empêche pas de la vendre.
פְּשִׁיטָא! מַהוּ דְּתֵימָא: מִדְּהָנָךְ לַאֲכִילָה, הַאי נָמֵי לַאֲכִילָה, קָא מַשְׁמַע לַן: הָנָךְ לַאֲכִילָה, הַאי לְזַבּוֹנֵי.
§ Nous avons appris dans la MICHNA : Rabbi Yehouda dit: on n'élève pas quelqu'un au sacerdoce sur la base d'un seul témoin, etc. [Rabbi Eliézer dit: là où il n'y a pas de contestataires, on élève quelqu'un au sacerdoce sur la base d'un seul témoin.] Rabban Chimon ben Gamliel dit: on élève quelqu'un au sacerdoce sur la base d'un seul témoin. La Guemara demande: l'opinion de Rabban Chimon ben Gamliel est identique à celle de Rabbi Eliézer, puisqu'ils s'accordent à dire qu'on élève quelqu'un au sacerdoce sur la base d'un seul témoin lorsqu'il n'y a pas de contestataires. Et si tu voulais dire qu'il existe entre eux une différence dans le cas d'une contestation posée par un seul témoin — Rabbi Eliézer estimant qu'une contestation d'un seul témoin suffit à ébranler la présomption de statut sacerdotal, et qu'il faut deux témoins pour surmonter cette contestation, tandis que Rabban Chimon ben Gamliel estimerait qu'une contestation efficace requiert deux témoins — n'a-t-on pas dit, au nom de Rabbi Yo'hanan: tous s'accordent à dire qu'il n'y a pas de contestation efficace avec moins de deux témoins?
רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר: אֵין מַעֲלִין לִכְהוּנָּה עַל פִּי עֵד אֶחָד וְכוּ׳. רַבָּן שִׁמְעוֹן בֶּן גַּמְלִיאֵל הַיְינוּ רַבִּי אֱלִיעֶזֶר! וְכִי תֵּימָא עַרְעָר חַד אִיכָּא בֵּינַיְיהוּ, דְּרַבִּי אֱלִיעֶזֶר סָבַר עַרְעָר חַד, וְרַבָּן שִׁמְעוֹן בֶּן גַּמְלִיאֵל סָבַר: עַרְעָר תְּרֵי. הָאָמַר רַבִּי יוֹחָנָן: דִּבְרֵי הַכֹּל, אֵין עַרְעָר פָּחוֹת מִשְּׁנַיִם!
La Guemara répond: de quel cas parlons-nous donc ici? D'un cas où le père de cet homme avait établi devant nous sa présomption de statut sacerdotal, et où une rumeur circula à son sujet selon laquelle il serait fils d'une femme divorcée ou fils d'une 'haloutsa, et nous l'avons donc rétrogradé de sa présomption de statut sacerdotal. Puis un témoin est venu et a dit: je sais qu'il est cohen de lignée intacte,
אֶלָּא: הָכָא בְּמַאי עָסְקִינַן — דְּמוּחְזָק לַן בַּאֲבוּהּ דְּהַאי דְּכֹהֵן הוּא, וּנְפַק עֲלֵיהּ קָלָא דְּבֶן גְּרוּשָׁה אוֹ בֶּן חֲלוּצָה הוּא, וְאַחֲתִינֵּיהּ. וַאֲתָא עֵד אֶחָד וְאָמַר: יָדַעְנָא בֵּיהּ דְּכֹהֵן הוּא,
Rachi
והטבילוני - מפני שסתם תינוק מטפח באשפות ושרצים מצויין שם:,לערב - דצריך הערב שמש:
והחולק בב"ד - קא ס"ד שעל פי ב"ד הקבוע בעיר היו חולקין לו תרומה בבית הגרנות ולקמיה פריך אי בב"ד לא הוי חזקה היכא הויא חזקה:
בתר דקנסינהו עזרא - ללוים דלא ליתבו להו כדאמרי' ביבמות בפ' יש מותרות (יבמות דף פו:):
לוי דלאו לוי הוא - כלומר בלוי ליכא לספוקי דהא אביו כהן:,למ"ד כו' - פלוגתא היא ביבמות (שם):
בנכסי אביו כו' אינה חזקה - להשבית מעליו קול היוצא על אמו שהיא גרושה והוא חלל:
פשיטא - דהא אפי' הוא חלל יורש את אביו:
רבן שמעון היינו רבי אליעזר - דהא ודאי במקום שיש עוררין לא אמר רבן שמעון דליהוי חד נאמן וכי אמר מעלין במקום שאין עוררין קאמר:,דר"א סבר ערער חד - הוי ערער ואין אחד נאמן עליו להכשירו:
ונפק עליה קלא - קול בעלמא ולא עדות:,ואחתיניה - מן הכהונה עד שיבדקו את הדבר שמעלה הוא לכהונה:
Tossafot
במסיח לפי תומו - וא"ת ומנ"ל דהכי הוא דלמא ר' חייא העלה בן על פי אביו במסיח לפי תומו ורבי העלה אח ע"פ אחיו אפי' בלא מסיח ואר"י דמסתמא דבמאי דקתני בברייתא מילתא דרבי עשה רבי מעשה ועוד דאי אפשר דרבי העלה אח ע"פ אחיו ללויה אפילו בלא מסיח דהתם אין שייך לומר שבידו להאכילו מעשר למ"ד מעשר ראשון מותר לזרים:,מבית הספר - נקט שלא לומר שהוא עבד כדאמר בסוף פירקין (לקמן כתובות דף כח.):
אין בתר דקנסינהו עזרא - ולר"ע דקודם קנסא הוי דוקא ללוי בתר קנסא אף לכהנים אבל לר"א בן עזריה דמקמי קנסא הוי אף לכהן בתר קנסא הוי לכהן דוקא והא דמעשר ראשון חזקה לכהונה אתיא כר' אלעזר בן עזריה ולא כר"ע ויש שמוחקין אין ומפרשים דהא דקאמר בתר דקנסינהו עזרא הוי אפי' לר"ע דבתר קנסא הוי לכ"ע לכהן דוקא והוי כמו אלא ושיבוש הוא בידם דהא בכמה מקומות מוכיח דמעשר ראשון ללוי אף בתר קנסא כדתנן בפ' כל הגט (גיטין דף ל.) המלוה מעות את הכהן ואת הלוי להיות מפריש עליהן כו' וכן התם בגמרא ישראל שאמר לבן לוי כור מעשר לאביך בידי ובפ' הזרוע (חולין קלא: ושם) פריך מעשר ראשון דלוי הוא וכן בכמה מקומות והיינו כר"ע ועוד דלמ"ד קנסא לעניים היכי הוי חזקה לכהונה דאליבא דר"ע פליגי בס"פ יש מותרות (יבמות פו: ושם) דאיכא למ"ד קנסא לכהנים ואיכא למ"ד לעניים דלר' אלעזר בן עזריה הוי דוקא לכהן ואפי' לעשירים כמו קודם קנסא דלא קנסם עזרא שהרי עלו ולמ"ד קנסא לעניים משמע התם דוקא לעניים ולא לכהנים עשירים אפי' בימי טומאה דלית ליה דבימי טומאה עניים הוו ועניים דהתם אין לפרש עניי לויים דוקא ולא עניי ישראל וכהנים דא"כ נשתכרו עניי לויים במה שלא עלו ועוד דמשמע התם אילו הוו כהנים בימי טומאתם עניים לכ"ע הוו שקלי אע"ג דלענין חלוקת מעשר הוו כישראל דללוי ולא לכהן קאמר אלא לעניים בין עניי כהנים בין עניי לויים ולמ"ד מעשר ראשון מותר לזרים שקלי אפילו עניי ישראל אבל למ"ד אסור לזרים אין נראה שינתן לעניי ישראל כדי למוכרו דמילתא דאתי לידי תקלה לא אתקינו רבנן דאיכא למיחש דלמא אתי למיכליה [כדאמר בסמוך לא מיבעיא לר"מ דאמר אסור לזרים כו'] ולר"ע לא הפקיע עזרא את הלויים מכל וכל להשוותן לישראל וכהנים שלא יטלו עשירים לויים אלא עניי לויים בתורת עניות אלא ללויים בין עניים בין עשירים היו חולקים לעולם כדמוכח בכל הנהו שהבאתי שהיו נוטלין בתורת לויות ועוד דר"ג בספינה שנתן מעשר ראשון לר' יהושע בן חנניא (מעשר שני פ"ה מ"ט) אי בתורת עניות יהיב ליה אמאי לא יהב ליה נמי מעשר עני שהרי מעשר עני נתן לר"ע ומיהו יש לדחות דלעולם בתורת עניות נתן לו ומה שלא נתן לו מעשר עני לפי שהיו לו מאתים זוז דאינו נוטל במעשר עני כדתנן במסכת פאה (פ"ח מ"ח) אבל מעשר ראשון יטול אפי' יש לו מאתים זוז דהא איכא למ"ד דאפי' כהנים עשירים בימי טומאה עניים נינהו ועוד דלא רצה ליתן כל מתנותיו לעני אחד:,בתר דקנסינהו עזרא - לא אשכחן בהדיא בקרא דקנסינהו רק מצינו בעזרא (נחמיה י) והיה הכהן בן אהרן עם הלוים בעשר הלוים ואיכא למימר דה"ק כשיבאו הלוים לחלוק בבית הגרנות יבאו הכהנים עמהם ומיהו לר"א בן עזריה דבתר קנסא דוקא לכהן לא משמע מהאי קרא דליכא למימר עם הלוים דקאמר קרא היינו לקבל מהם מעשר ראשון משלהם דהא משלהם לא קנסם עזרא כדמוכח בפרק הזרוע (חולין קלא:) וי"ל דלר"א בן עזריה לא נמנעו הלוים מכל וכל מלילך לבית הגרנות לחלוק במעשר כדאמר בסמוך דלמא איקרי ויהיב ליה כל שכן בימי עזרא שעדיין לא פשט הקנס שהיו הולכים בבית הגרנות ולכך נאמר שילכו הכהנים עם הלוים ולמ"ד קנסא לעניים הא דכתיב והיה הכהן היינו בכהן עני ומשום דכהנים עניים שכיחי טפי לפי שאין כל כך עסוקים במלאכה אלא בעבודת בית המקדש וגם אין להם קרקעות נקט כהן וה"ה עניי ישראל למ"ד מעשר ראשון מותר לזרים וה"ר יוסף פירש מדכתיב (במלאכי ג) הביאו את כל המעשר אל בית האוצר דבית האוצר היה לשכה שתיקן עזרא לתת שם תרומת הכהנים כדכתיב בעזרא (נחמיה י) וכיון שאומר להביא שם המעשר א"כ של כהנים הוא וקיימא לן (מגילה דף טו.) דמלאכי זה עזרא ולמ"ד לעניים נקט אל בית האוצר משום דכהנים עניים שכיחי טפי כדפרישית אי נמי אל בית האוצר לא ליתן לכהנים אלא לחלק לעניים וה"ר אלחנן הקשה דבסוף עזרא משמע שהמעשר היה ללוים דכתיב ואדע כי מניות הלוים לא נתנה (להם) ויברחו איש לשדהו הלוים והמשוררים כו' משמע שהלוים והמשוררים היו חולקים וצריך לומר דזה היה מקמי דקנסינהו עזרא אך קראי לא מוכחי הכי:
והאמר רבי יוחנן דברי הכל אין ערער כו' - נראה לר"י דר' יוחנן עיקר דבריו על משנתנו ולהכי לא קא משני הכא ה"מ היכא דאיכא חזקה דכשרות כו' כדמשני בפרק עשרה יוחסין (קדושין דף עג:) ואם תאמר והואיל ואמתני' קאי היכי פריך מיניה התם ובפרק קמא דגיטין (דף ט.) גבי גט דלמא הא דקאמר ר' יוחנן דלא מהני ערער דחד היינו היכא דאיכא עד אחד דמכשר דקתני מעלין לכהונה על פי עד אחד ויש לומר דהש"ס ידע דר' יוחנן אמסקנא דיבר דבתחלה היה קול ואח"כ בא עד אחד להכשירו ולהסיר הקול ואתו בי תרי ואמרי דבן גרושה ובן חלוצה הוא דבכי האי גוונא א"ר יוחנן דבעינן שנים אע"ג דהעד שהכשיר והקול כמאן דליתנהו דמי שהרי העד גרוע מן הקול אי לאו משום חזקה דמסייע ליה לבטל הקול שהרי הקול פוסל והעד אינו פוסל לרבי יוחנן:,אין ערער פחות משנים - לאפוקי חד דלא הוי ערער אבל קול נמי פוסל בתחלה בתרומה קודם שבא העד המכשיר:
ואתא עד אחד ואמר ידענא ביה דכהן הוא -לא בעי למימר דפליגי אי מעלין ע"פ עד אחד כשהקול פוסל דפשיטא ליה להש"ס דלא פסיל קול לכ"ע כיון דאיכא עד וחזקה ועוד דקול לא הוי קרי עוררין:
Texte : Sefaria — William Davidson Edition - Vocalized Aramaic · traduction française de travail, à valider.