Guémara
Ce n'est pas la totalité d'entre eux qui est montée [en terre d'Israël]. Puisque la majorité du peuple n'est pas montée en terre d'Israël, le prélèvement de la 'hala ne fut pas restauré au statut d'obligation de la Torah.
לָאו כּוּלְּהוּ סְלוּק.
Viens et écoute: le statut présomptif de prêtrise s'établit par le lever des mains pour la bénédiction sacerdotale, par le partage [de la teroumah] sur les aires de battage, et par un témoignage. [La Guemara demande:] le témoignage n'établit-il qu'un statut présomptif? [Le témoignage apporte une preuve absolue de son statut, non une simple présomption.] N'est-ce donc pas plutôt ceci que le tanna veut dire: le lever des mains est comme le témoignage — de même que le témoignage [attestant qu'on est prêtre] élève à la prêtrise pour la question de la filiation, de même le lever des mains établit un statut présomptif pour la filiation? [La Guemara répond:] Non: lorsque le tanna parle de témoignage, il veut dire que le statut légal d'un témoignage lui-même fondé sur une présomption est équivalent à celui d'une simple présomption.
תָּא שְׁמַע: חֲזָקָה לִכְהוּנָּה — נְשִׂיאוּת כַּפַּיִם וְחִילּוּק גֳּרָנוֹת וְעֵדוּת. עֵדוּת חֲזָקָה הִיא? אֶלָּא לָאו, הָכִי קָאָמַר: נְשִׂיאוּת כַּפַּיִם כִּי עֵדוּת: מָה עֵדוּת לְיוּחֲסִין, אַף נְשִׂיאוּת כַּפַּיִם לְיוּחֲסִין! לָא: עֵדוּת הַבָּאָה מִכֹּחַ חֲזָקָה — כַּחֲזָקָהּ.
Comme dans le cas de cet homme qui vint devant Rabbi Ami et lui dit: « J'ai établi devant moi le statut présomptif que celui-là est prêtre. » Rabbi Ami lui dit: « Qu'as-tu vu [qui t'a mené à cette conclusion]? » Il lui répondit: « Qu'il a été appelé à la Torah et a lu en premier à la synagogue. » [Rabbi Ami répliqua:] « Était-ce en vertu de sa présomption d'être prêtre, ou de sa présomption d'être un grand homme? » [L'usage voulait qu'un prêtre soit appelé en premier à la Torah, sauf s'il y avait un érudit éminent parmi les fidèles.] Il lui dit: « Un lévite a lu après lui. » [Un lévite n'est appelé en second que si un prêtre a été appelé en premier.] Et Rabbi Ami l'éleva à la prêtrise sur la foi de sa parole.
כִּי הָהוּא דַּאֲתָא לְקַמֵּיהּ דְּרַבִּי אַמֵּי, אֲמַר לֵיהּ: מוּחְזְקַנִי בָּזֶה שֶׁהוּא כֹּהֵן. אֲמַר לֵיהּ: מָה רָאִיתָ? אֲמַר לֵיהּ: שֶׁקָּרָא רִאשׁוֹן בְּבֵית הַכְּנֶסֶת. בְּחֶזְקַת שֶׁהוּא כֹּהֵן, אוֹ בְּחֶזְקַת שֶׁהוּא גָּדוֹל? שֶׁקָּרָא אַחֲרָיו לֵוִי. וְהֶעֱלָהוּ רַבִּי אַמֵּי לִכְהוּנָּה עַל פִּיו.
Il y eut un homme qui vint devant Rabbi Yehoshoua ben Lévi et lui dit: « J'ai établi devant moi le statut présomptif que celui-là est lévite. » Rabbi Yehoshoua ben Lévi lui dit: « Qu'as-tu vu? » Il lui répondit: « Qu'il a été appelé à la Torah et a lu en second à la synagogue. » [Rabbi Yehoshoua ben Lévi répliqua:] « Était-ce en vertu de sa présomption d'être lévite, ou de sa présomption d'être un grand homme? » [Quand il n'y a pas de prêtre à la synagogue, on appelle les fidèles selon leur importance; peut-être était-il simplement le deuxième homme le plus éminent.] Il lui dit: « Je suis certain qu'il est lévite, car un prêtre a lu avant lui. » Et Rabbi Yehoshoua ben Lévi l'éleva au statut de lévite sur la foi de sa parole.
הָהוּא דַּאֲתָא לְקַמֵּיהּ דְּרַבִּי יְהוֹשֻׁעַ בֶּן לֵוִי, אֲמַר לֵיהּ: מוּחְזְקַנִי בָּזֶה שֶׁהוּא לֵוִי. אֲמַר לֵיהּ: מָה רָאִיתָ? אֲמַר לֵיהּ: שֶׁקָּרָא שֵׁנִי בְּבֵית הַכְּנֶסֶת. בְּחֶזְקַת שֶׁהוּא לֵוִי, אוֹ בְּחֶזְקַת שֶׁהוּא גָּדוֹל? שֶׁקָּרָא לְפָנָיו כֹּהֵן. וְהַעֲלֵהוּ רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ בֶּן לֵוִי לִלְוִיָּה עַל פִּיו.
Il y eut un homme qui vint devant Rech Lakich et lui dit: « J'ai établi devant moi le statut présomptif que celui-là est prêtre. » Rech Lakich lui dit: « Qu'as-tu vu? » [Il lui répondit:] « Qu'il a été appelé à la Torah et a lu en premier à la synagogue. » [Rech Lakich, selon son opinion que le statut présomptif de prêtre ne peut être établi que par la réception de la teroumah,] lui dit: « L'as-tu vu recevoir une part de teroumah sur l'aire de battage? » Rabbi Elazar lui dit: « Et s'il n'y a pas d'aire de battage là-bas, la prêtrise cesserait-elle d'exister? »
הַהוּא דַּאֲתָא לְקַמֵּיהּ דְּרֵישׁ לָקִישׁ, אֲמַר לֵיהּ: מוּחְזְקַנִי בָּזֶה שֶׁהוּא כֹּהֵן. אֲמַר לֵיהּ: מָה רָאִיתָ? [אֲמַר לֵיהּ] שֶׁקָּרָא רִאשׁוֹן בְּבֵית הַכְּנֶסֶת. אֲמַר לֵיהּ: רְאִיתִיו שֶׁחִילֵּק עַל הַגֳּרָנוֹת? אָמַר לוֹ רַבִּי אֶלְעָזָר: וְאִם אֵין שָׁם גּוֹרֶן, בָּטְלָה כְּהוּנָּה?
Une autre fois, alors qu'ils [Rabbi Elazar et Rech Lakich] étaient assis devant Rabbi Yo'hanan, un cas semblable se présenta devant lui. Rech Lakich dit [au témoin]: « L'as-tu vu recevoir une part sur l'aire de battage? » Rabbi Yo'hanan lui dit: « Et s'il n'y a pas d'aire de battage là-bas, la prêtrise cesserait-elle d'exister? » [La Guemara relate que] Rech Lakich se retourna alors et regarda Rabbi Elazar avec dureté, [comprenant qu'auparavant Rabbi Elazar avait cité mot pour mot une décision entendue de Rabbi Yo'hanan]. Rech Lakich lui dit: « Tu as entendu une parole de bar Nappa'ha [le fils du forgeron, surnom de Rabbi Yo'hanan], et tu ne nous l'as pas rapportée en son nom! »
זִימְנִין הָווּ יָתְבִי קַמֵּיהּ דְּרַבִּי יוֹחָנָן, אֲתָא כִּי הָא מַעֲשֶׂה לְקַמֵּיהּ. אֲמַר לֵיהּ רֵישׁ לָקִישׁ: רְאִיתִיו שֶׁחִילֵּק עַל הַגּוֹרֶן? אֲמַר לֵיהּ רַבִּי יוֹחָנָן: וְאִם אֵין שָׁם גּוֹרֶן, בָּטְלָה כְּהוּנָּה? הֲדַר חַזְיֵיהּ לְרַבִּי אֶלְעָזָר בִּישׁוּת, אֲמַר: שָׁמְעַתְּ מִילֵּי דְּבַר נַפָּחָא, וְלָא אֲמַרְתְּ לַן מִשְּׁמֵיהּ?
Rabbi [Yehouda HaNassi] et Rabbi 'Hiya: l'un éleva un fils à la prêtrise sur la foi de la parole de son père, et l'autre éleva un frère au statut de lévite sur la foi de la parole de son frère. [Il n'est pas précisé lequel des deux Sages a statué dans quel cas.]
רַבִּי וְרַבִּי חִיָּיא, חַד הֶעֱלָה בֵּן עַל פִּי אָבִיו לִכְהוּנָּה, וְחַד הֶעֱלָה אָח עַל פִּי אָחִיו לִלְוִיָּה.
On peut établir que c'est Rabbi [Yehouda HaNassi] qui a élevé un fils à la prêtrise sur la foi de la parole de son père, car il est enseigné dans une baraïta: si quelqu'un vient et dit « celui-ci est mon fils, et il est prêtre », sa parole est digne de foi pour lui permettre de manger de la teroumah, mais elle n'est pas digne de foi pour lui faire épouser une femme [de lignée supérieure] — ce sont les paroles de Rabbi. Rabbi 'Hiya lui dit: « Si tu le crois digne de foi pour le faire manger de la teroumah, crois-le digne de foi pour lui faire épouser une femme! Et si tu ne le crois pas digne de foi pour lui faire épouser une femme, ne le crois pas non plus digne de foi pour le faire manger de la teroumah! »
תִּסְתַּיֵּים דְּרַבִּי הֶעֱלָה בֵּן עַל פִּי אָבִיו לִכְהוּנָּה, דְּתַנְיָא: הֲרֵי שֶׁבָּא וְאָמַר: בְּנִי זֶה, וְכֹהֵן הוּא — נֶאֱמָן לְהַאֲכִילוֹ בִּתְרוּמָה, וְאֵינוֹ נֶאֱמָן לְהַשִּׂיאוֹ אִשָּׁה, דִּבְרֵי רַבִּי. אָמַר לוֹ רַבִּי חִיָּיא: אִם אַתָּה מַאֲמִינוֹ לְהַאֲכִילוֹ בִּתְרוּמָה — תַּאֲמִינוֹ לְהַשִּׂיאוֹ אִשָּׁה. וְאִם אִי אַתָּה מַאֲמִינוֹ לְהַשִּׂיאוֹ אִשָּׁה — לֹא תַּאֲמִינוֹ לֶאֱכוֹל בִּתְרוּמָה!
Rabbi lui répondit: « Je le crois digne de foi pour le faire manger de la teroumah, car il est en son pouvoir de le faire manger de la teroumah; mais je ne le crois pas digne de foi pour lui faire épouser une femme, car il n'est pas en son pouvoir de lui faire épouser une femme. » On peut donc établir [que c'est Rabbi qui a tenu cette position]. Et du fait que c'est Rabbi qui a élevé un fils à la prêtrise sur la foi de la parole de son père, il s'ensuit que c'est Rabbi 'Hiya qui a élevé un frère au statut de lévite sur la foi de la parole de son frère.
אָמַר לוֹ: אֲנִי מַאֲמִינוֹ לְהַאֲכִילוֹ בִּתְרוּמָה — שֶׁבְּיָדוֹ לְהַאֲכִילוֹ בִּתְרוּמָה, וְאֵינִי מַאֲמִינוֹ לְהַשִּׂיאוֹ אִשָּׁה — שֶׁאֵין בְּיָדוֹ לְהַשִּׂיאוֹ אִשָּׁה. תִּסְתַּיֵּים. וּמִדְּרַבִּי הֶעֱלָה בֵּן עַל פִּי אָבִיו לִכְהוּנָּה — רַבִּי חִיָּיא הֶעֱלָה אָח עַל פִּי אָחִיו לִלְוִיָּה.
Et selon Rabbi 'Hiya, en quoi le cas du fils diffère-t-il [de celui du frère]? [S'il n'accepte pas le témoignage du père] parce que le fils est un proche de son père, le frère est également un proche de son frère! [Rabbi 'Hiya devrait donc accepter le témoignage dans les deux cas, ou le rejeter dans les deux cas.]
וְרַבִּי חִיָּיא, מַאי שְׁנָא בֵּן דְּלָא, דְּקָרוֹב הוּא אֵצֶל אָבִיו — אָח נָמֵי קָרוֹב הוּא אֵצֶל אָחִיו?!
Rachi
לאו כולהו סלוק - רובן נשארו בבבל דכתיב כל הקהל כאחד ארבע רבוא (עזרא ב׳:ס״ד):
ועדות - אם באו עדים שהוא כהן שמכירין את אביו ואת אמו:,ועדות חזקה היא - בתמיה וכי עדות חזקה קרי ליה:,עדות הבאה מכח חזקה כחזקה - העדות נקבל ונאכילו בתרומה כאילו ראינוה אנן לאותה חזקה שזה העיד:
או בחזקת שהוא גדול - כדאמרינן בעלמא (גיטין דף נט:) רב קרי בכהני ואע"ג דלאו כהן הוה:,שקרא אחריו לוי - ואי לאו כהן הוא אין לוי קורא אחריו דאמרינן במסכת גיטין (שם) אם אין שם כהן נתפרדה חבילה ומפרשינן דאין לוי קורא במקום שאין כהן ויש מפרשים נתפרדה החבילה שבמקום שאין כהן אם רוצה ישראל לקרות לפני לוי קורא ודוקא דאין שם כהן אבל היכא דאיכא כהן לא נתפרדה החבילה ולא יקרא ישראל גדול לפני לוי והכא כהן אחר הוה התם הלכך אי לאו דהאי כהן הוה לא הוה לוי קרי אבתריה:
שקרא לפניו כהן - ואי לאו דהאי לוי הוא לא היה קורא שני אלא שלישי שנים כהנים היו קורין לפניו והוא שלישי דהכי אמרינן במסכת גיטין אם אין שם לוי קורא כהן במקומו:,ללויה - לתת לו מעשר ראשון:
ואם אין שם גורן - אם אין שם זורעי תבואה במקומו:
זימנין - פעם אחרת:,הדר - ריש לקיש:,חזייה לרבי אלעזר בישות - החזיר פניו ונסתכל ברבי אלעזר בעין רעה שהבין שמפי ר' יוחנן שמע לשון זה וכשאמר לשון זה לא אמרה בשם רבי יוחנן לפיכך לא קיבלה הימנו:
להשיאו אשה - שמא ממזר או נתין הוא:
שיש בידו להאכילו תרומה - שהרי הוא כהן והכל חולקין לו תרומה:
Tossafot
עדות הבאה מכח חזקה - פי' שאנו יודעין שהוא כהן מחמת הקורא אחריו שמוחזק לן שהוא לוי:
שקרא אחריו לוי - לפירוש ר"י הלוי שפירש בגיטין (נט: ושם) אם אין שם כהן נתפרדה חבילה שיקרא ישראל גדול לפני לוי יש לפרש הכא שקרא אחריו לוי קטן מישראל שקרא אחריו:
שקרא לפניו כהן - פירוש פעם אחת:
הרי שאמר בני זה וכהן הוא - מדנקט בני זה וכהן הוא משמע שאינו ידוע לנו אם הוא בנו והוא בא להעיד שהוא בנו ושהוא כהן שאינו בן גרושה דאי ידוע לנו שהוא בנו הוה ליה למינקט בני זה כהן בלא וי"ו ותימה א"כ יהא נאמן לכולי עלמא לתרומה וליוחסין במגו דאי בעי אמר אינו בנו וי"ל דאע"ג דאיכא מגו לא מהימן דלדבריו קרוב הוא כדאמרינן בהחולץ (יבמות דף מז. ושם) לדבריך כותי אתה ואין עדות לכותי ואין אדם נאמן לפסול את בנו ואע"ג דרבי קאמר בסמוך אני מאמינו להאכילו בתרומה שהרי בידו להאכילו בתרומה אלמא אע"ג דקרוב הוא לדבריו נאמן במגו התם ודאי מהימנינן ליה משום דאית ליה מגו אפי' ידעינן שהוא בנו אבל האי מגו אי הוה ידעינן שהוא בנו ליכא מגו:,נאמן להאכילו בתרומה - פירוש אע"ג דליכא אלא הוא שהוא קרוב דקסבר רבי אין מעלין מתרומה ליוחסין ואין נאמן להשיאו אשה פירוש להצטרף עם אחר להשיאו אשה כיון שהוא קרוב והשתא אתי שפיר הא דאמר ר' חייא אם אתה מאמינו יחידי להאכילו בתרומה אע"פ שהוא קרוב האמינהו עם אחר להשיאו אשה אבל אין לפרש דאין נאמן יחידי להשיאו אשה דפשיטא דאינו נאמן ובהא לא הוה אמר רבי חייא האמינהו לישא דלא מישתמיט שום תנא למימר דעד אחד כשר ליוחסין ובהא נמי אין לפרש דנאמן עם אחר להאכילו בתרומה דאי הוה צריך שני עדים בתרומה א"כ הוה סבר דמעלין מתרומה ליוחסין ואם כן היכי מכשיר קרוב כיון דאינו נאמן להשיאו אשה וא"ת כיון דסבירא ליה דאין מעלין מתרומה ליוחסין אם כן היכי מוקמינן בהגוזל בתרא (ב"ק קיד:) ההיא דרבי דלקמן במסיח לפי תומו ונאמן בתרומה דרבנן אבל בתרומה דאורייתא לא מהימן והא לרבי כיון דס"ל דאין מעלין מתרומה ליוחסין אם כן ס"ל דמעלין מתרומה דרבנן לתרומה דאורייתא כדמשמע לעיל דכל היכא דאכיל בתרומה דרבנן אכיל נמי בתרומה דאורייתא וי"ל דהאי דמצרכינן למימר לעיל דמעלין מתרומה דרבנן לחלה דאורייתא או איפכא היינו משום דלא תקשי למ"ד אין מעלין מנשיאות כפים ליוחסין אבל רב אשי בהגוזל אפשר דסבירא ליה כמ"ד מעלין ועוד נראה דלכולי עלמא בין למאן דאמר מעלין מתרומה ליוחסין בין למאן דאמר אין מעלין מעלין מתרומת דגן תירוש ויצהר של א"י ואפי' היא דרבנן לחלה דאורייתא כיון שבזמן המקדש הויא דאורייתא אבל תרומת פירות או תרומת חו"ל אין מעלין לכ"ע אפי' לתרומת דגן תירוש ויצהר של א"י דרבנן דדוקא בתרומת א"י או חלה דאורייתא בסוריא אמר מעלין מדרבנן לדאורייתא אבל לא בבבל וההיא דהגוזל בתרא איירי בתרומת פירות או חוצה לארץ וכן מתני' דלקמן דנאמנים להעיד בגודלן מה שראו בקוטנן ומוקי לה בתרומה דרבנן היינו בתרומת פירות או חוצה לארץ ולמ"ד מעלין מתרומה ליוחסין אפי' מתרומת דגן תירוש ויצהר דא"י אפילו היא דרבנן מעלין דהא ר' יוסי ס"ל בפ' יוצא דופן (נדה מו:) תרומה בזמן הזה דרבנן ודוקא משום דקסבר חולקין תרומה לעבד בלא רבו הוא דאית ליה דאין מעלין הא אי הוה סבר דאין חולקין הוה מודה דמעלין והא דאמר לעיל מעיקרא אכול בתרומה דרבנן ולבסוף אכול בתרומה דאורייתא לא מכח שהיו אוכלין בגולה קדשי הגבול אוכלין בתרומה דאורייתא אלא משום שהיו נושאים כפים בגולה שמעלין מנשיאות כפים לתרומה דאורייתא אע"ג דהרי אתם בחזקתכם במה הייתם אוכלין בגולה כו' משמע שמכח אכילה היה מתירו אין לחוש בכך ולההוא לישנא דקאמר בתרומה דרבנן אכול בדאורייתא לא אכול מה שלא העלם מנשיאות כפים לתרומה דאורייתא היינו משום דריע חזקייהו:,נאמן להאכילו בתרומה - הקשה ריב"ם דתנן בפרק עשרה יוחסין (קדושין דף עט: ושם) מי שיצא הוא ואשתו למדינת הים וכשחזר הביא עמו בנים ומתה אשתו צריך להביא ראיה על בניו ואינו נאמן להאכילם בתרומה כדמוכח התם בגמ' דתניא התם הביא ראיה על הגדולים א"צ ראיה על הקטנים ואמר רשב"ל עלה לא שנו אלא בקדשי הגבול אבל ליוחסין לא והיכי קאמר רבי הכא דאב נאמן להאכילו בתרומה ותירץ דרבי תנא הוא ופליג ור"ת אומר דההיא דקדושין אתיא כר' יהודה דאמר אין מעלין לכהונה ע"פ עד אחד וקדשי הגבול דהתם היינו לכל דבר קדושה כגון תרומה ונשיאות כפים ויוחסין והא דקאמר התם אבל ליוחסין לא היינו יוחסין לקורבה כגון לסקול ולשרוף על ידו כדמסיק התם ר' יוחנן אמר אף ליוחסין ואזדא ר' יוחנן לטעמיה דאמר סוקלין על החזקות [א"נ הכא באשתו עמו דאין צריך להביא ראיה כדאמר התם]:
שבידו להאכילו בתרומה - תימה איך נאמין אותו על תרומה בהאי מגו הא אין בידו להאכילו אחר מיתה וא"כ אין זה מגו כמו שמצינו ביש נוחלין (ב"ב קכז:) גבי בכור ובפרק בתרא דקדושין (דף עח:) דתניא יכיר יכירנו לאחרים מכאן אמר רבי יהודה נאמן אדם לומר זה בני בכור כו' למאי הלכתא אי לתת לו פי שנים אילו בעי למיתב ליה מתנה מי לא יהיב ליה לא צריכא בנכסים שנפלו לו כשהוא גוסס אלמא אי לאו קרא לא הוה נאמן לפי שאין בידו וי"ל דלא דמי דהכא כיון דנאמן להאכילו בחייו משום דבידו סברא הוא דנאמן אפילו לאחר מיתה:
Texte : Sefaria — William Davidson Edition - Vocalized Aramaic · traduction française de travail, à valider.