Guémara
Mais alors, que signifie « grande est l'autorité du statut présumé »? Au départ, [les cohanim] consommaient de la teroumah [dont l'obligation était] rabbinique, à présent ils consomment de la teroumah [dont l'obligation est] de la Torah. La Guemara répond: au départ, dans l'exil babylonien, ils consommaient de la teroumah prélevée sur une production soumise à une obligation rabbinique. À présent, à leur retour en Erets Israël, ils consomment de la teroumah prélevée sur une production soumise à une obligation de la Torah: le blé, le vin et l'huile, sur la base de leur statut présumé.
וְאֶלָּא, מַאי גְּדוֹלָה חֲזָקָה? מֵעִיקָּרָא אֲכוּל בִּתְרוּמָה דְּרַבָּנַן, הַשְׁתָּא אֲכוּל בִּתְרוּמָה דְּאוֹרָיְיתָא.
Et si tu veux, dis plutôt: à présent aussi, [à leur retour en Erets Israël], ils consomment de la teroumah [dont l'obligation est] rabbinique, mais de la teroumah [dont l'obligation est] de la Torah, ils ne consomment pas. Et quand nous élevons du statut de consommateur de teroumah à celui de la lignée, c'est uniquement s'agissant de celui qui consomme de la teroumah par obligation de la Torah; mais s'agissant de celui qui consomme de la teroumah par obligation rabbinique, on ne l'élève pas au rang de la lignée sacerdotale. Mais alors, que signifie « grande est l'autorité du statut présumé »? Cela signifie que bien qu'il y ait lieu de décréter en Erets Israël l'interdiction de consommer la teroumah rabbinique, à cause de la teroumah interdite par la Torah, on ne décrète pas cela, car grande est l'autorité du statut présumé.
וְאִי בָּעֵית אֵימָא: הַשְׁתָּא נָמֵי בִּתְרוּמָה דְּרַבָּנַן אֲכוּל, בִּתְרוּמָה דְּאוֹרָיְיתָא לָא אֲכוּל. וְכִי מַסְּקִינַן מִתְּרוּמָה לְיוּחֲסִין — בִּתְרוּמָה דְּאוֹרָיְיתָא, בִּתְרוּמָה דְּרַבָּנַן — לָא מַסְּקִינַן. וְאֶלָּא, מַאי גְּדוֹלָה חֲזָקָה? דְּאַף עַל גַּב דְּאִיכָּא לְמִיגְזַר מִשּׁוּם תְּרוּמָה דְּאוֹרָיְיתָא — לָא גָּזְרִינַן.
La Guemara demande: et de la teroumah [dont l'obligation est] de la Torah, ils ne consommaient donc pas? Mais n'est-il pas écrit: « qui ne devaient pas manger du saint des saints [kodesh hakodachim] » (Ezra 2, 63), d'où l'on peut déduire: c'est du saint des saints qu'ils ne mangeaient pas, mais de la teroumah [dont l'obligation est] de la Torah, ils consommaient bien!
וּבַתְּרוּמָה דְּאוֹרָיְיתָא לָא אֲכוּל? וְהָא כְּתִיב: ״אֲשֶׁר לֹא יֹאכְלוּ מִקֹּדֶשׁ הַקֳּדָשִׁים״. מִקֹּדֶשׁ הַקֳּדָשִׁים הוּא דְּלָא אֲכוּל, הָא בִּתְרוּמָה דְּאוֹרָיְיתָא אֲכוּל!
La Guemara répond que voici ce que le verset veut dire: ils ne mangeaient ni de ce qui est appelé « saint » [kodesh], comme il est écrit: « Et aucun étranger ne mangera de chose sainte » (Vayikra 22, 10), ce qui vise la teroumah, ni de ce qui est appelé « choses saintes » [kodachim], comme il est écrit: « Et si la fille d'un cohen est mariée à un homme étranger [au sacerdoce], elle ne mangera pas de la teroumah des choses saintes » (Vayikra 22, 12). Et le Maître a dit: cela signifie qu'elle ne mangera pas de ce qui est prélevé des offrandes [kodachim] pour les cohanim, c'est-à-dire les pains de l'offrande de reconnaissance, la poitrine et la cuisse. Selon aucune des deux explications on ne peut tirer de preuve de la baraïta quant à savoir si l'on élève ou non au rang de la lignée à partir de la teroumah ou de la bénédiction sacerdotale.
הָכִי קָאָמַר: לָא בְּמִידֵּי דְּאִיקְּרִי ״קֹדֶשׁ״, דִּכְתִיב: ״וְכׇל זָר לֹא יֹאכַל קֹדֶשׁ״, וְלָא בְּמִידֵּי דְּאִיקְּרִי ״קָדָשִׁים״, דִּכְתִיב: ״וּבַת כֹּהֵן כִּי תִהְיֶה לְאִישׁ זָר הִיא בִּתְרוּמַת הַקֳּדָשִׁים לֹא תֹאכֵל״, וְאָמַר מָר: בְּמוּרָם מִן הַקֳּדָשִׁים — לֹא תֹאכֵל.
Viens et entends: le statut présumé de la prêtrise [s'établit par] le lever des mains à Babylone, la consommation de la 'hala en Syrie, et la distribution des dons sacerdotaux dans les [grandes] villes. En tout cas, on enseigne que le lever des mains [établit le statut présumé]. Quoi, n'est-ce pas pour la lignée? Non, c'est pour la teroumah.
תָּא שְׁמַע: חֲזָקָה לִכְהוּנָּה — נְשִׂיאוּת כַּפַּיִם בְּבָבֶל, וַאֲכִילַת חַלָּה בְּסוּרְיָא, וְחִילּוּק מַתָּנוֹת בִּכְרַכִּין. קָתָנֵי מִיהַת נְשִׂיאוּת כַּפַּיִם, מַאי לָאו לְיוּחֲסִין? לָא, לִתְרוּמָה.
Mais cela n'est-il pas enseigné de manière analogue à la consommation de la 'hala: de même que la consommation de la 'hala [établit le statut présumé] pour la lignée, de même le lever des mains [l'établirait] pour la lignée! Non, la consommation de la 'hala elle-même [établit le statut présumé] pour la teroumah seulement. Ce tanna considère que de nos jours la 'hala est une obligation rabbinique, et la teroumah une obligation de la Torah. Et nous élevons de la 'hala, [obligation] rabbinique, à la teroumah, [obligation] de la Torah. Et cela est conforme à l'opinion de Rav Houna, fils de Rav Yehochoua, qui a inversé [la position] des rabbins, comme cité plus loin.
וְהָא דּוּמְיָא דַּאֲכִילַת חַלָּה קָתָנֵי, מָה אֲכִילַת חַלָּה לְיוּחֲסִין — אַף נְשִׂיאוּת כַּפַּיִם לְיוּחֲסִין! לָא, אֲכִילַת חַלָּה גּוּפַהּ לִתְרוּמָה. קָסָבַר חַלָּה בִּזְמַן הַזֶּה דְּרַבָּנַן, וּתְרוּמָה דְּאוֹרָיְיתָא. וּמַסְּקִינַן מֵחַלָּה דְּרַבָּנַן לִתְרוּמָה דְּאוֹרָיְיתָא. וְכִדְאָפֵיךְ לְהוּ רַב הוּנָא בְּרֵיהּ דְּרַב יְהוֹשֻׁעַ לְרַבָּנַן.
Viens et entends: le statut présumé de la prêtrise [s'établit] par le lever des mains et la distribution [de la teroumah] sur les aires de battage en Erets Israël. Et en Syrie, et partout où arrivent les émissaires [annonçant] la nouvelle lune, le lever des mains constitue une preuve [du statut présumé de la prêtrise], mais pas la distribution [de la teroumah] sur les aires de battage.
תָּא שְׁמַע: חֲזָקָה לִכְהוּנָּה — נְשִׂיאוּת כַּפַּיִם וְחִילּוּק גֳּרָנוֹת בְּאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל. וּבְסוּרְיָא, וּבְכׇל מָקוֹם שֶׁשְּׁלוּחֵי רֹאשׁ חוֹדֶשׁ מַגִּיעִין — נְשִׂיאוּת כַּפַּיִם רְאָיָה, אֲבָל לֹא חִילּוּק גֳּרָנוֹת.
Et Babylone est comme la Syrie [à cet égard]. Rabban Chimon ben Gamliel dit: même Alexandrie d'Égypte avait initialement [ce statut], car il y avait là un tribunal permanent.
וּבָבֶל כְּסוּרְיָא. רַבָּן שִׁמְעוֹן בֶּן גַּמְלִיאֵל אוֹמֵר: אַף אֲלֶכְּסַנְדְּרִיָּא שֶׁל מִצְרַיִם בָּרִאשׁוֹנָה, מִפְּנֵי שֶׁבֵּית דִּין קְבוּעִין שָׁם.
En tout cas, on enseigne que le lever des mains [établit le statut présumé]. Quoi, n'est-ce pas pour la lignée? Non, c'est pour la 'hala. Mais cela n'est-il pas enseigné de manière analogue à la distribution [de la teroumah] sur les aires de battage: de même que la distribution sur les aires de battage [établit le statut présumé] pour la lignée, de même le lever des mains [l'établirait] pour la lignée! Non, la distribution sur les aires de battage elle-même [établit le statut présumé] pour la 'hala seulement. Ce tanna considère que de nos jours la teroumah est une obligation rabbinique, et la 'hala une obligation de la Torah. Et nous élevons de la teroumah, [obligation] rabbinique, à la 'hala, [obligation] de la Torah.
קָתָנֵי מִיהַת נְשִׂיאוּת כַּפַּיִם, מַאי לָאו לְיוּחֲסִין? לָא, לְחַלָּה. הָא דּוּמְיָא דְּחִילּוּק גֳּרָנוֹת קָתָנֵי: מָה חִילּוּק גֳּרָנוֹת לְיוּחֲסִין, אַף נְשִׂיאוּת כַּפַּיִם לְיוּחֲסִין! לָא, חִילּוּק גֳּרָנוֹת גּוּפֵהּ לְחַלָּה. קָסָבַר תְּרוּמָה בַּזְּמַן הַזֶּה דְּרַבָּנַן, וְחַלָּה דְּאוֹרָיְיתָא. וּמַסְּקִינַן מִתְּרוּמָה דְּרַבָּנַן לְחַלָּה דְּאוֹרָיְיתָא.
Et cela est conforme à ce que Rav Houna, fils de Rav Yehochoua, a trouvé être l'opinion des rabbins. Car Rav Houna, fils de Rav Yehochoua, a dit: j'ai trouvé les Sages dans la maison d'étude de Rav, assis, disant: même selon celui qui dit que la teroumah de nos jours est une obligation rabbinique, la 'hala est une obligation de la Torah. Car durant les sept années où ils ont conquis [le pays] et les sept années où ils l'ont partagé, ils étaient obligés dans la 'hala, mais n'étaient pas obligés dans la teroumah.
וְכִדְאַשְׁכְּחִינְהוּ רַב הוּנָא בְּרֵיהּ דְּרַב יְהוֹשֻׁעַ לְרַבָּנַן. דְּאָמַר רַב הוּנָא בְּרֵיהּ דְּרַב יְהוֹשֻׁעַ: אַשְׁכַּחְתִּינְהוּ לְרַבָּנַן בְּבֵי רַב, דְּיָתְבִי וְקָאָמְרִי: אֲפִילּוּ לְמַאן דְּאָמַר תְּרוּמָה בַּזְּמַן הַזֶּה דְּרַבָּנַן, חַלָּה דְּאוֹרָיְיתָא. שֶׁהֲרֵי שֶׁבַע שֶׁכִּיבְּשׁוּ וְשֶׁבַע שֶׁחִילְּקוּ — נִתְחַיְּיבוּ בְּחַלָּה, וְלֹא נִתְחַיְּיבוּ בִּתְרוּמָה.
Et je leur ai dit: au contraire, même selon celui qui dit que la teroumah de nos jours est une obligation de la Torah, la 'hala est une obligation rabbinique. Car il est enseigné dans une baraïta à propos du verset sur la 'hala: « Quand vous viendrez dans le pays... des prémices de votre pâte vous prélèverez une teroumah » (Bamidbar 15, 18-19). Si [l'obligation naît] « quand vous viendrez », on pourrait penser que cela s'applique dès l'entrée de deux ou trois éclaireurs dans le pays — c'est pourquoi le verset dit: « quand vous viendrez »: j'ai dit [ceci] pour la venue de vous tous, et non pour la venue d'une partie d'entre vous. Et lorsque Ezra les fit monter [en Erets Israël],
וְאָמֵינָא לְהוּ אֲנָא: אַדְּרַבָּה, אֲפִילּוּ לְמַאן דְּאָמַר תְּרוּמָה בִּזְמַן הַזֶּה דְּאוֹרָיְיתָא — חַלָּה דְּרַבָּנַן. דְּתַנְיָא: ״בְּבוֹאֲכֶם אֶל הָאָרֶץ״. אִי ״בְּבוֹאֲכֶם״, יָכוֹל מִשֶּׁנִּכְנְסוּ לָהּ שְׁנַיִם וּשְׁלֹשָׁה מְרַגְּלִים — תַּלְמוּד לוֹמַר: ״בְּבוֹאֲכֶם״. בְּבִיאַת כּוּלְּכֶם אָמַרְתִּי, וְלֹא בְּבִיאַת מִקְצַתְכֶם. וְכִי אַסְּקִינְהוּ עֶזְרָא,
Rachi
ואלא מאי גדולה חזקה - דקאמר ר' יוסי למה לנו [לחוש] להשבית חזקתם כי מה יש לחוש לבטלה:,בתרומה דרבנן - שהרי בגולה היו שאין שם תרומה מן התורה דכל מצוה שהיא תלויה בארץ אינה נוהגת אלא בארץ כדאמרינן בקידושין (דף לו:):
ואיבעית אימא השתא נמי בתרומה דרבנן אכול - תרומת פירות האילן וירק:,דאורייתא - דגן תירוש ויצהר לא אכול ומש"ה לא קשיא למ"ד מעלין מתרומה ליוחסין דכי מסקינן ליוחסין מתרומה דאורייתא כו':,דאיכא למיגזר משום תרומה דאורייתא - שהרי לארץ באו ומצויה שם תרומה גמורה דאורייתא מה שלא היה מצוי להם בגולה ויש לחוש פן יאכילום בה:
לא במידי דאקרי קדש - והיינו תרומה:,וכל זר לא יאכל קדש - בתרומה משתעי דכתיב בפרשה לעיל מיניה ובא השמש וטהר ואחר יאכל מן הקדשים ואוקמינן בתרומה ביבמות בהערל (יבמות דף עד:):,ולא במידי דאקרי קדשים - אפילו חזה ושוק של שלמים הנאכלים לנשי כהנים ולעבדיהם:,ואמר מר - ביבמות בפרק יש מותרות בבת כהן שניסת לישראל ונעשית אלמנה וגרושה וזרע אין לה שחוזרת לתרומת אביה ואינה חוזרת לחזה ושוק ויליף לה מהאי קרא כי תהיה לאיש זר היא בתרומת הקדשים לא תאכל עוד:
חזקה לכהונה - להעיד עליו שהוא כהן:,נשיאות כפים בבבל - הרואהו נושא כפיו בבבל מעיד עליו בכל מקום שהוא כהן ומקבלין הימנו לפי שיש שם ישיבה וב"ד קבוע בודקין אחר נושאי כפים אבל אכילת חלה ותרומה אינה חזקה דחוצה לארץ לאו דאורייתא תרומה דיליה ולא קפדי כולי האי:,ואכילת חלה בסוריא - היא ארם צובה שכיבשה דוד וחיברה לא"י וקסבר האי תנא כיבוש יחיד שמיה כיבוש וחלתה ותרומתה דאורייתא וקס"ד תנא חלה וה"ה לתרומה:,וחילוק מתנות - דהזרוע והלחיים:,בכרכין - ואע"ג דאיסורן אין איסור לזרים הואיל וכרכים מקום שווקין הן ומצויין בו עוברים ושבים המכירין בו אי לאו דכהן הוה לא מחציף נפשיה:,לא לתרומה - הרואהו נושא כפיו בבבל או אוכל חלה דווקא בסוריא והעיד עליו בא"י מקבלין עדותו להאכילו תרומה אבל לא ליוחסין:
מה אכילת חלה - עדות חזקתה:,ליוחסין - דאי לתרומה פשיטא היא גופה תרומה היא וכבר הוחזק בה:,ומסקינן מחלה דרבנן כו' - דאי לאו כהן הוא לא הוו ספו ליה חלה גזירה משום תרומה:,וכדאפיך - לקמן מפרש:
נשיאות כפים וחילוק גרנות - דתרומה:,בא"י - נושאי כפים דאיכא ב"ד קבועין ובדקי וחילוק גרנות קס"ד השתא דתרומה בזמן הזה דאורייתא וכיון דעון מיתה איכא מסקינן מינה ליוחסין:,בסוריא וכ"מ ששלוחי א"י מגיעין - להודיע לגולה יום שקידשו ב"ד את החדש לעשות פסח בזמנו דהיינו היושבים בתוך מהלך חמשה עשר יום:,נשיאות כפים ראיה - לפי שב"ד קבוע שם שמקבל שליחות החדש של ב"ד הגדול:,אבל לא חילוק גרנות - דתרומה דידהו לאו דאורייתא ובסוריא נמי האי תנא סבר כיבוש יחיד לא שמיה כיבוש ופלוגתא דתנאי היא בהך מילתא (ע"ז דף כא.):
בבי רב - בית המדרש קרי בי רב:,נתחייבו בחלה - דכתיב בבואכם אל הארץ ותניא בספרי ר' ישמעאל אומר שינה הכתוב ביאה זו מכל ביאות שבתורה שבכולן נאמר כי תבאו כי יביאך וכאן בבואכם ללמדך שכיון שנכנסו לה נתחייבו:,ולא נתחייבו בתרומות ומעשרות - דכתיב דגנך תבואת זרעך המיוחדת לך ועוד שהרי תלה הכתוב המעשר במנין שנות השמטה דכתיב בשנה השלישית שנת המעשר ושמטות לא מנו אלא משכבשו וחילקו כדאמרינן בסדר עולם ובמסכת ערכין (דף יב:):
הכי גרסינן אי בבואכם יכול משנכנסו לה שנים ושלשה מרגלים תלמוד לומר בבואכם בביאת כולכם כו' - והכי פירושו כיון דשינה הכתוב ביאה זו לכתוב בה בבואכם ולא כתב כי תבאו יכול משנכנסו לה מרגלים ת"ל כו':
Tossafot
ואלא מאי גדולה חזקה - בשלמא אי אין מעלין ניחא הא דגדולה חזקה אע"ג דאיכא למיחש לב"ד טועין שיעלו מן נשיאות כפים לקדשי קדשים [ואע"ג דבלא חזקה מעלין לתרומה ע"פ עד אחד ולא חיישינן לב"ד טועין שמא יעלו ליוחסין השתא סבר המקשן דיוחסין חמירא ולא אתו למיטעי כמו לקדשי קדשים] אבל השתא דאמרת טעמא דריע חזקייהו ולא חיישינן דלמא אתי לאסוקי כיון דלא אתי למטעי מאי גדולה חזקה:
וכי מסקינן מתרומה ליוחסין ה"מ בדאורייתא כו' - רבינו יצחק בן רבינו מאיר לא גריס לה דהא איבעית אימא רב נחמן קאמר לה ואי גרסי' לה א"כ היה סותר בעצמו ראיה שהביא דאי לא תימא הכי למ"ד מעלין מתרומה ליוחסין הא אתי לאסוקי אלא טעמא משום דריע חזקייהו ואין זו סוגיית הש"ס אם לא יאמר ולאו מילתא היא דאמרי ובפ' עשרה יוחסין (קדושין סט:) גרסינן לה ואגב שיטפא דהתם שיבשו לכותבה כאן:
לא במידי דאיקרי קדש - וא"ת תרומה נמי איקרי קדשים דכתיב ובא השמש וטהר ואחר יאכל מן הקדשים וההוא קרא איירי בתרומה דהעריב שמשו אוכל בתרומה וי"ל דודאי גבי טמא תרומה מיקרי קדשים אבל הכא אאכילת זר קאמר דלא אשכחן קדשים גבי אכילת זר:
נשיאות כפים בבבל - דוקא נשיאות כפים ולא אכילת חלה ואע"ג דבסוריא נמי הוי מדרבנן אין מדקדקין בבבל כמו בסוריא דסבר האי תנא כיבוש יחיד שמיה כיבוש ואכילת חלה בסוריא ה"ה נשיאות כפים כדמוכח לקמן:
לא חילוק גרנות גופה לחלה וקסבר תרומה כו' - וצ"ל דפליגי הנך ברייתות בפלוגתא דרב הונא בריה דרב יהושע ורבנן דאי לאו הכי בחד מהנך ברייתות ממה נפשך איכא למידק דמעלין מנשיאות כפים ליוחסין ופליגי נמי דלברייתא קמייתא אכילת חלה בסוריא חזקה לתרומה וכל שכן דאכילת תרומה דאורייתא דהויא חזקה לאכילת חלה דרבנן ובברייתא שניה קתני דחילוק גרנות דהיינו תרומה בסוריא לא הויא חזקה לחלה:
Texte : Sefaria — William Davidson Edition - Vocalized Aramaic · traduction française de travail, à valider.