Traité Ketubot

24a

Étude de Ketubot 24a

Étude de la Guémara 24a

Guémara

Dis que non, sa prétention n'est pas retenue.

אֵימָא לָא.

Et si le tanna nous avait enseigné seulement ces deux cas, on aurait pu penser que la prétention est jugée crédible du fait qu'il s'agit de questions d'argent; mais dans le cas d'une femme mariée qui prétend avoir été divorcée, ce qui est une question d'interdit [religieux], dis que non, elle n'est pas crédible. C'est pourquoi il était nécessaire que le tanna nous enseigne les trois cas.

וְאִי אַשְׁמְעִינַן הָנֵי תַּרְתֵּי, מִשּׁוּם דְּמָמוֹנָא, אֲבָל אֵשֶׁת אִישׁ, דְּאִיסּוּרָא — אֵימָא לָא.

[La Guemara demande:] « J'ai été captive et je suis pure » — pourquoi ai-je besoin que [le tanna] enseigne ce cas? [Il répond:] Parce qu'il voulait enseigner par la suite: « Et si des témoins sont venus après qu'elle se soit mariée, cette femme n'a pas à quitter [son mari] ».

״נִשְׁבֵּיתִי וּטְהוֹרָה אֲנִי״ לְמָה לִי? מִשּׁוּם דְּקָא בָּעֵי לְמִיתְנֵי: ״וְאִם מִשֶּׁנִּשֵּׂאת בָּאוּ עֵדִים — הֲרֵי זוֹ לֹא תֵּצֵא״.

Cela convient bien selon celui qui rattache cet enseignement à la dernière clause de la Michna [concernant la femme captive]. Mais selon celui qui le rattache à la première clause [concernant la femme qui prétend avoir été mariée puis divorcée], que peut-on dire? [Selon cet avis, l'enseignement sur la femme captive qui prétend être restée pure serait superflu, puisque si elle est crue là où l'on craint qu'elle soit une femme mariée, elle sera a fortiori crue là où l'interdit est moins sévère.] La Guemara répond: le tanna a enseigné ce cas superflu en introduction, parce qu'il voulait ensuite enseigner le cas de deux femmes qui furent capturées.

הָנִיחָא לְמַאן דְּמַתְנֵי לַהּ אַסֵּיפָא, אֶלָּא לְמַאן דְּמַתְנֵי לַהּ אַרֵישָׁא — מַאי אִיכָּא לְמֵימַר? מִשּׁוּם דְּקָא בָּעֵי לְמִיתְנֵי: ״שְׁתֵּי נָשִׁים שֶׁנִּשְׁבּוּ״.

Et pourquoi ai-je besoin [de l'enseignement sur] « deux femmes qui furent capturées »? [Cela vient nous apprendre] qu'il ne fallait pas dire: craignons une collusion [entre elles, chacune témoignant pour l'autre] — cela nous enseigne que ce n'est pas une préoccupation.

וּ״שְׁתֵּי נָשִׁים שֶׁנִּשְׁבּוּ״ לְמָה לִי? מַהוּ דְּתֵימָא נֵיחוּשׁ לְגוֹמְלִין, קָמַשְׁמַע לַן.

Et pourquoi ai-je besoin de « et de même pour deux hommes »? Parce qu'il voulait enseigner par la suite la controverse entre Rabbi Yehouda et les Sages [quant à savoir si le témoignage d'un témoin unique est crédible pour établir le statut présumé de cohen d'autrui].

״וְכֵן שְׁנֵי אֲנָשִׁים״ לְמָה לִי? מִשּׁוּם דְּקָא בָּעֵי לְמִיתְנֵי פְּלוּגְתָּא דְּרַבִּי יְהוּדָה וְרַבָּנַן.

Les Sages ont enseigné dans une baraïta: [Dans le cas de deux hommes dont chacun dit] « Je suis cohen et mon compagnon est cohen », chacun est cru pour permettre à son compagnon de consommer la teroumah, mais il n'est pas cru pour le marier [en établissant son statut de cohen de lignée non entachée] tant qu'ils ne sont pas trois: deux témoignant pour celui-ci et deux témoignant pour celui-là. Rabbi Yehouda dit: il n'est même pas cru pour lui permettre de consommer la teroumah tant qu'ils ne sont pas trois, deux témoignant pour celui-ci et deux témoignant pour celui-là.

תָּנוּ רַבָּנַן: ״אֲנִי כֹּהֵן וַחֲבֵרִי כֹּהֵן״ — נֶאֱמָן לְהַאֲכִילוֹ בִּתְרוּמָה, וְאֵינוֹ נֶאֱמָן לְהַשִּׂיאוֹ אִשָּׁה עַד שֶׁיְּהוּ שְׁלֹשָׁה: שְׁנַיִם מְעִידִין עַל זֶה, וּשְׁנַיִם מְעִידִין עַל זֶה. רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר: אַף אֵינוֹ נֶאֱמָן לְהַאֲכִילוֹ בִּתְרוּמָה עַד שֶׁיְּהוּ שְׁלֹשָׁה, שְׁנַיִם מְעִידִין עַל זֶה וּשְׁנַיִם מְעִידִין עַל זֶה.

Cela revient-il à dire que Rabbi Yehouda craint la collusion, alors que les Sages ne la craignent pas? Mais n'avons-nous pas appris le contraire d'eux? Comme nous l'avons appris dans une MICHNA : dans le cas de conducteurs d'ânes entrés dans une ville, si l'un d'eux dit: « le mien est nouveau et celui de mon compagnon est vieux », ou: « le mien n'est pas dîmé et celui de mon compagnon est dîmé » — il n'est pas cru. Rabbi Yehouda dit: il est cru.

לְמֵימְרָא דְּרַבִּי יְהוּדָה חָיֵישׁ לְגוֹמְלִין, וְרַבָּנַן לָא חָיְישִׁי לְגוֹמְלִין? וְהָא אִיפְּכָא שָׁמְעִינַן לְהוּ, דִּתְנַן: הַחַמָּרִין שֶׁנִּכְנְסוּ לָעִיר, וְאָמַר אֶחָד מֵהֶן: שֶׁלִּי חָדָשׁ, וְשֶׁל חֲבֵרִי יָשָׁן: שֶׁלִּי אֵינוֹ מְתוּקָּן, וְשֶׁל חֲבֵרִי מְתוּקָּן — אֵינוֹ נֶאֱמָן. רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר: נֶאֱמָן.

Rav Ada bar Ahava dit au nom de Rav: les positions sont inversées [dans l'une des deux michnayot, de sorte que les avis des tanaïm concordent dans les deux cas]. Abaye dit: en réalité, n'inverse rien; c'est concernant le demaï que [les Sages] ont été indulgents, car la plupart des am ha'aretz dîment [leurs produits].

אָמַר רַב אַדָּא בַּר אַהֲבָה אָמַר רַב: מוּחְלֶפֶת הַשִּׁיטָה. אַבָּיֵי אָמַר: לְעוֹלָם לָא תֵּיפוֹךְ. בִּדְמַאי הֵקֵילּוּ, רוֹב עַמֵּי הָאָרֶץ מְעַשְּׂרִין הֵן.

Rava dit: est-ce à dire que la contradiction entre une parole de Rabbi Yehouda et une autre parole de Rabbi Yehouda est difficile, mais que la contradiction entre une parole des Sages et une autre parole des Sages ne l'est pas? Mais plutôt: la contradiction entre les deux paroles de Rabbi Yehouda n'est pas difficile, comme nous l'avons expliqué. Et la contradiction entre les deux paroles des Sages n'est pas non plus difficile, comme l'a dit Rabbi Hama bar Oukva [dans un autre contexte], car il s'agit d'un cas où l'on a les outils de son métier en main.

אָמַר רָבָא: דְּרַבִּי יְהוּדָה אַדְּרַבִּי יְהוּדָה קַשְׁיָא, דְּרַבָּנַן אַדְּרַבָּנַן לָא קַשְׁיָא? אֶלָּא: דְּרַבִּי יְהוּדָה אַדְּרַבִּי יְהוּדָה לָא קַשְׁיָא, כִּדְשַׁנֵּינַן. דְּרַבָּנַן אַדְּרַבָּנַן לָא קַשְׁיָא, כִּדְאָמַר רַבִּי חָמָא בַּר עוּקְבָא, בְּשֶׁכְּלֵי אוּמָּנוּתוֹ בְּיָדוֹ,

Rachi

משום דבעי למיתני שתי נשים שנשבו - לאשמועינן דבזמן שמעידות זו את זו נאמנות:

נאמן להאכילו בתרומה ואינו נאמן להשיאו אשה - מיוחסת מעלה היא ביוחסין:

למימרא כו' - קא ס"ד דטעמא דרבי יהודה משום גומלין:,החמרים - סוחרי תבואה ומוליכין ממקום הזול לכרכין:,שלי חדש ושל חברי ישן שלי אינו מתוקן ושל חבירי מתוקן - משבח את של חבירו ומזלזל את שלו שלי אינו מעושר של חבירי מעושר שלי חדש ואינו יבש עדיין כל צורכו [ושל חבירי ישן ויבש כל צורכו] דסתם ישן טוב מן החדש בעת הגורן כדאמרי' באיזהו נשך (ב"מ עב:) היו חדשות מארבע וישנות משלש:,אינו נאמן - הואיל ועם הארץ הוא ואינו נאמן על המעשר אע"פ שמעיד על שלו שאינו מתוקן ועוד שמוסיף עם זו דברים אחרים לשבח את של חבירו אינו נאמן להחזיק את של חבירו בחזקת מתוקן שאינן אלא מערימין אמור אתה כאן ואני במקום אחר:

Tossafot

נשביתי וטהורה אני למה לי - וקשה לרשב"א אמאי לא משני משום דבעי למיתני סיפא אם יש עדים שנשבית ואמרה טהורה אני אינה נאמנת וי"ל דמשום הא לא אצטריך דמסיפא דמתני' שמעינן לה דקתני סיפא עיר שכבשוה כרכום כל כהנות שנמצאו בתוכה פסולות ואינה נאמנת לומר טהורה אני:

שתי נשים שנשבו למה לי - דאי לאשמעינן דאחת נאמנת על חברתה הא בהדיא תנן (לקמן כתובות כז.) דאפי' עבד ושפחה נאמנים:

וכן שני אנשים למה לי משום דבעי למיתני פלוגתא דרבי יהודה ורבנן - אבל בשתי נשים משמע דלא פליג רבי יהודה משום דבשבויה הקילו וקשה דלקמן (כתובות דף כו.) אשכחן איפכא דמסיח לפי תומו נאמן בתרומה אפי' על פי עצמו כדאמר גבי יוחנן אוכל חלות דהעלהו רבי לכהונה על פיו וגבי שבויה תני לקמן (כתובות דף כז:) הכל נאמנים להעידה חוץ מבעלה ומוקי לה במסיח לפי תומו ומיהו למאי דמוקמינן פלוגתייהו במעלין מתרומה ליוחסין ניחא דטעמא דמחמיר רבי יהודה טפי בתרומה מבשבויה משום דמעלין מתרומה ליוחסין אבל רבי דמיקל טפי בתרומה במסיח לפי תומו היינו משום דקסבר דאין מעלין מתרומה ליוחסין כדאמר לקמן אבל למאי דמוקי פלוגתייהו משום גומלים קשה וי"ל דבתרומה דרבנן דוקא הוא דמתכשר במסיח לפי תומו כדמשמע בהגוזל בתרא (ב"ק קיד:) אבל בתרומה דאורייתא לא:

אבל אינו נאמן להשיאו אשה - פי' בקונטרס משום חשש ממזרות ונתינות וקשה דלהכי ליכא למיחש כדאמרינן בהחולץ (יבמות מה. ושם) גבי עובד כוכבים ועבד הבא על בת ישראל דאמרינן ליה זיל גלי או נסיב בת מינך משמע דאם ילך למקום שאין מכירים אותו ישיאוהו בת ישראל אע"פ שאין מכירים ולא יסתפקו בו בנתין וממזר וכן גבי ההוא דאתא לקמיה דרבי יהודה וא"ל נאמן אתה לפסול עצמך ואי אתה נאמן לפסול בניך משמע שהוא ובניו היו בחזקת כשרים אע"פ שלא היו מכירים בהם ונראה לר"ת דלהשיאו אשה דקאמר היינו להשיאו בדוקה מד' אמהות כדתנן בעשרה יוחסין (קדושין דף עו. ושם) הנושא אשה צריך שיבדוק אחריה ד' אמהות ואין נאמן אם ישא אשה בדוקה להכשיר בתו לכהן בלא בדיקה אלא יצטרך לבדוק אחריו וה"ה דמצי למימר ואינו נאמן להכשירו לעבודה ואותה בדיקה היא משום חללות דאין מכירין ישראל חללים שביניהם ולא משום ספק ממזרות ונתינות דלהא לא חיישינן כדפי' וכן משמע התם דקאמר דהיא אינה בודקת בדידיה דלא הוזהרו כשרות לינשא לפסולים ואי משום ממזרות ונתינות הא ודאי הוזהרו דהשוה הכתוב אשה לאיש לכל עונשין שבתורה ואם תאמר אי משום חללות בודקין לא יבדקו אלא יחוס אביה לבד דאפילו היתה אמה חללה כשרה היא ע"י אביה דלכ"ע בני ישראל מקוה טהרה לחללות ויש לומר מאחר שהצריכו לבדוק את יחוס האב משום חללות אגב חללות הוצרכו לבדוק כל פסול שבה גם של ממזרות ונתינות וכולה הך שמעתין דמצרכי בדיקה להשיא בתו לכהן אתיא כרבי מאיר דרבנן פליגי עליה התם ולא מצרכי בדיקה ואמרי כל משפחות בחזקת כשרות הן עומדות וא"צ אפילו עד אחד כדי להכשיר בתו לכהונה ומיהו להכשיר בנו או עצמו לעבודה צריך דלאו בחזקת כהונה עומד אי נמי אפילו כרבנן וביצא עליו ערער כדקאמר התם במילתייהו דרבנן בד"א שלא יצא עליו ערער כו':

שלי חדש ושל חבירי ישן - בפרק אע"פ פי' בקונטרס די"מ משום עומר ולאו מילתא היא דאם כן מאי מתרץ בדמאי הקילו התינח דמאי חדש ישן מאי איכא למימר ועוד דלא מצינו בשום מקום שנחשדו עמי הארץ על החדש ורשב"א פירש דקאי אשביעית וקאמר שלי חדש וגדל בשביעית ואסור להשהותו אחר הביעור ושל חבירי ישן וגדל בשנה שעברה ואשכחן דקרי לשביעית חדש דתנן במסכת שביעית (פ"ז מ"ז) ורד חדש שכבשו בשמן ישן ילקט את הורד וכי משני בדמאי הקילו בשביעית לא חש לתרץ דפשיטא ליה להש"ס דרבי יהודה מיקל בשביעית משום דבאתריה דרבי יהודה חמירא להו שביעית כדאמר בהניזקין (גיטין נד.) ואין נראה לר"ת דסתם עמי הארץ לא נחשדו אשביעית דתנן בפרק עד כמה (בכורות ל. ושם) החשוד על המעשר אינו חשוד על השביעית החשוד על השביעית אינו חשוד על המעשר אלמא דסתמא אינן חשודין בשביעית ומעשר דקתני היינו מעשר שני דאמעשר ראשון חשודין הם והא דתנן במסכת דמאי (פ"ג מ"ד) ומייתי לה בהניזקין (גיטין סא:) המוליך חיטין לטוחן כותי או לטוחן עם הארץ אינו חושש לא משום מעשר ולא משום שביעית דמשמע דחשודים על השביעית איכא למימר דמשום כותי נקט שביעית אי נמי בודאי חשוד איירי וכן ההיא דמייתי בפרק קמא דחולין (דף ו. ושם) הנותן לשכנתו עיסה לאפות וקדירה לבשל אינו חושש לשאור ותבלין שבה לא משום מעשר ולא משום שביעית ועוד קשה לר"ת דאי באיסור חדש או שביעית מיירי הוה ליה למימר של חברי אינו חדש כדקאמר אינו מתוקן ועוד הקשה ר"ת דלעיל דההיא משנה דחמרין תנן במס' דמאי (פ"ג) הנכנס לעיר ואינו מכיר אדם שם ואמר מי כאן נאמן מי כאן מעשר ואמר לו אחד אני איני נאמן איש פלוני נאמן הלך ולקח הימנו אמר ליה מי כאן מוכר ישן אמר ליה מי ששלחך אצלי אע"פ שהן כגומלין זה את זה הרי אלו נאמנים ואי ישן היינו דלית ביה איסור חדש או שביעית היאך קונה ממי ששלחו אצלו והלא הוא בעצמו אומר שאינו נאמן ועוד מדקא שאיל להיאך מי מוכר ישן מכלל שמה שקנה ממנו כבר היה חדש או שביעית והלא לא הלך אצלו אלא לפי שהוא נאמן ופי' הקונטרס נראה לר"ת עיקר דלהשביח קאמר ולרבותא דרבי יהודה נקטיה דאע"פ שמגרע את שלו ומשביח את של חבירו ומיחזי טפי כגומלין אפילו הכי נאמנין ואם תאמר א"כ מאי קשה ליה דרבנן אדרבנן דלמא הכא הוא דחיישינן לגומלין דדומה שהן גומלין כדפי' ויש לומר דאי לאו דחיישינן לגומלים בעלמא משום הכי לא הוו חיישינן טפי:

אביי אמר לעולם לא תיפוך בדמאי כו' - והא דאמר אביי בפרק במה מדליקין (שבת דף כג.) ספק דבריהם לא בעי ברכה רבא אמר רוב עמי הארץ מעשרין הן וכן בפרק אע"פ (לקמן כתובות נו:) משני אביי ודאי דבריהם עשו חיזוק ספק דבריהם לא עשו חיזוק רבא אמר בדמאי הקילו לא משום דלית ליה לאביי דרבא דהא הכא אית ליה ועוד דבשילהי המביא (ביצה לה:) דייק ממתני' דרוב עמי הארץ מעשרין הן אלא דאית ליה לאביי דכל ספק דבריהם אע"ג דליכא רוב לא בעי ברכה וגם לא עשו חיזוק ומיהו בפרק קמא דשבת (דף יג. ושם) אההיא דלא יאכל זב פרוש עם זב עם הארץ מפרש אביי שמא יאכילנו דברים שאינם מתוקנים ולא סמיך ארוב עמי הארץ מעשרין כדקאמר רבא התם סבירא ליה דלההיא מלתא מחמירין ולא סמכינן ארובא וכן רבא בסוף הניזקין (גיטין סא. ושם) גבי משאלת אשה נפה כו' ולא בעי למיסמך ארוב עמי הארצות דמעשרין לענין לסייע ידי עוברי עבירה דנראה לו לענין זה להחמיר:

Texte : Sefaria — William Davidson Edition - Vocalized Aramaic · traduction française de travail, à valider.

Ketubot 24a

100%

כתובות כ״ד אמַסֶּכֶת כְּתוּבּוֹת