Ce sont deux témoins contre deux témoins. Si la contestation portait sur une atteinte à la généalogie [le disqualifiant, par exemple, comme esclave cananéen], il ne s'agit là que d'une simple révélation d'un fait, [une chose qui de toute façon finira par se révéler], et non d'un véritable témoignage [créant un conflit d'intérêt]. Mais en réalité, dis plutôt qu'il s'agissait d'une contestation fondée sur une accusation de vol, et que ces [nouveaux témoins/juges] disent: nous savons de lui qu'il a fait techouva [et qu'il est donc désormais apte].
תְּרֵי וּתְרֵי נִינְהוּ. אִי עַרְעָר דִּפְגַם מִשְׁפָּחָה, גִּלּוּי מִלְּתָא בְּעָלְמָא הוּא. לְעוֹלָם אֵימָא לָךְ עַרְעָר דְּגַזְלָנוּתָא, וְקָאָמְרִי הָנֵי: יָדְעִינַן בֵּיהּ דַּעֲבַד תְּשׁוּבָה.
Rabbi Zeira dit: cette chose, je l'ai entendue de Rabbi Abba, et si ce n'était Rabbi Abba d'Akko, je l'aurais oubliée: dans le cas de trois [juges] qui se sont réunis pour ratifier un acte, et dont l'un est mort [avant la signature] — [les survivants] doivent écrire: « Nous étions réunis en séance de trois, et l'un d'eux n'est plus. »
אָמַר רַבִּי זֵירָא: הָא מִלְּתָא מֵרַבִּי אַבָּא שְׁמִיעַ לִי, וְאִי לָאו רַבִּי אַבָּא דְּמִן עַכּוֹ, שְׁכַחְתַּהּ: שְׁלֹשָׁה שֶׁיָּשְׁבוּ לְקַיֵּים אֶת הַשְּׁטָר וּמֵת אֶחָד מֵהֶם — צְרִיכִין לְמִיכְתַּב: ״בְּמוֹתַב תְּלָתָא הֲוֵינָא, וְחַד לֵיתוֹהִי״.
Rav Nahman bar Yitzhak dit: et s'ils ont écrit dans [la ratification]: « Cet acte a été produit devant nous, le tribunal » — ils n'ont plus besoin [de préciser qu'ils étaient trois]. Mais peut-être s'agissait-il d'un tribunal impudent, conformément à l'opinion de Chmouel? Car Chmouel a dit: deux [juges] qui ont jugé, leur jugement est valable, mais on les appelle un tribunal impudent [car ils ont enfreint l'ordonnance rabbinique exigeant trois juges].
אָמַר רַב נַחְמָן בַּר יִצְחָק: וְאִי כְּתַב בֵּיהּ: שְׁטָרָא דְּנַן נְפַק לִקְדָמַנָא בֵּי דִינָא — תּוּ לָא צְרִיךְ. וְדִלְמָא בֵּית דִּין חָצוּף הוּא, וּכְדִשְׁמוּאֵל. דְּאָמַר שְׁמוּאֵל: שְׁנַיִם שֶׁדָּנוּ, דִּינֵיהֶם דִּין, אֶלָּא שֶׁנִּקְרָא בֵּית דִּין חָצוּף.
[La Guemara répond:] car il est écrit dans [la ratification]: « Tribunal de notre maître Rav Achi. » Mais peut-être les Sages du tribunal de Rav Achi étaient-ils de l'avis de Chmouel? [La Guemara répond:] Car il est écrit dans [la ratification]: « Et notre maître Rav Achi nous a dit [comment ratifier l'acte] ».
דִּכְתִיב בֵּיהּ: ״בֵּי דִינָא דְּרַבַּנָא אָשֵׁי״. וְדִלְמָא רַבָּנַן דְּבֵי רַב אָשֵׁי כְּדִשְׁמוּאֵל סְבִירָא לְהוּ! דִּכְתִיב בֵּיהּ: ״וְאָמַר לַנָא רַבַּנָא אָשֵׁי״.
Mishna 1
MICHNA: Une femme qui a dit: « J'étais femme mariée, et je suis maintenant divorcée » est crédible, car la bouche qui a interdit est la même bouche qui a permis. Mais s'il y a des témoins qu'elle était femme mariée, et qu'elle dit: « Je suis divorcée », elle n'est pas crédible. [De même,] si elle a dit: « J'ai été captive, mais je suis pure », elle est crédible, car la bouche qui a interdit est la même bouche qui a permis. Mais s'il y a des témoins qu'elle a été captive, et qu'elle dit: « Je suis pure », elle n'est pas crédible. Et si les témoins sont venus après qu'elle se soit mariée, elle ne doit pas quitter [son mari].
מַתְנִי׳ הָאִשָּׁה שֶׁאָמְרָה: ״אֵשֶׁת אִישׁ הָיִיתִי וּגְרוּשָׁה אֲנִי״ — נֶאֱמֶנֶת. שֶׁהַפֶּה שֶׁאָסַר, הוּא הַפֶּה שֶׁהִתִּיר. וְאִם יֵשׁ עֵדִים שֶׁהָיְתָה אֵשֶׁת אִישׁ, וְהִיא אוֹמֶרֶת: ״גְּרוּשָׁה אֲנִי״, אֵינָהּ נֶאֱמֶנֶת. אָמְרָה: ״נִשְׁבֵּיתִי, וּטְהוֹרָה אֲנִי״ — נֶאֱמֶנֶת. שֶׁהַפֶּה שֶׁאָסַר, הוּא הַפֶּה שֶׁהִתִּיר. וְאִם יֵשׁ עֵדִים שֶׁנִּשְׁבֵּית, וְהִיא אוֹמֶרֶת: ״טְהוֹרָה אֲנִי״ — אֵינָהּ נֶאֱמֶנֶת. וְאִם מִשֶּׁנִּשֵּׂאת בָּאוּ עֵדִים — הֲרֵי זוֹ לֹא תֵּצֵא.(משנה)
Guémara
GUEMARA: Rav Assi dit: d'où sait-on, dans la Torah, [le principe] que la bouche qui a interdit est la bouche qui a permis? Comme il est dit: « J'ai donné ma fille à cet homme [laïch hazé] pour épouse » (Devarim 22, 16). [Le mot] « à l'homme » l'a rendue interdite, [le mot] « celui-ci » l'a rendue permise.
גְּמָ׳ אָמַר רַב אַסִּי: מִנַּיִן לְהַפֶּה שֶׁאָסַר הוּא הַפֶּה שֶׁהִתִּיר מִן הַתּוֹרָה? שֶׁנֶּאֱמַר: ״אֶת בִּתִּי נָתַתִּי לָאִישׁ הַזֶּה לְאִשָּׁה״. ״לָאִישׁ״ — אָסְרָה, ״הַזֶּה״ — הִתִּירָה.
Pourquoi ai-je besoin d'un verset [pour cela]? C'est du simple bon sens: c'est lui qui l'a rendue interdite, et c'est lui qui la rend permise! Mais en réalité, si le verset est nécessaire, c'est pour [enseigner] ce que Rav Houna a dit au nom de Rav. Car Rav Houna a dit au nom de Rav: d'où sait-on, dans la Torah, qu'un père est crédible pour rendre sa fille interdite? Comme il est dit: « J'ai donné ma fille à l'homme ». Pourquoi ai-je alors besoin de [la précision] « celui-ci »?
לְמָה לִי קְרָא? סְבָרָא הִיא: הוּא אַסְרַהּ, וְהוּא שָׁרֵי לַהּ! אֶלָּא כִּי אִיצְטְרִיךְ קְרָא, לְכִדְרַב הוּנָא אָמַר רַב. דְּאָמַר רַב הוּנָא אָמַר רַב: מִנַּיִן לָאָב שֶׁנֶּאֱמָן לֶאֱסוֹר אֶת בִּתּוֹ מִן הַתּוֹרָה, שֶׁנֶּאֱמַר: ״אֶת בִּתִּי נָתַתִּי לָאִישׁ״. ״הַזֶּה״ לְמָה לִי?
Elle est nécessaire pour [enseigner] ce qu'a enseigné Rabbi Yona. Car Rabbi Yona a enseigné: « J'ai donné ma fille à cet homme [hazé] » — [le mot] « celui-ci » [vient exclure]: et non au yavam.
מִיבְּעֵי לֵיהּ לְכִדְתָנֵי רַבִּי יוֹנָה. דְּתָנֵי רַבִּי יוֹנָה: ״אֶת בִּתִּי נָתַתִּי לָאִישׁ הַזֶּה״. ״הַזֶּה״ — וְלֹא לַיָּבָם.
Les Sages ont enseigné: une femme qui a dit « je suis femme mariée », puis a dit à nouveau « je suis célibataire », est crédible. Mais ne s'est-elle pas elle-même déclarée un morceau interdit? Rava bar Rav Houna dit: c'est le cas où elle a donné une justification [amatla] à ses propos. Cela a aussi été enseigné dans une baraïta: elle a dit « je suis femme mariée », puis a dit « je suis célibataire » — elle n'est pas crédible. Mais si elle a donné une justification à ses propos, elle est crédible.
תָּנוּ רַבָּנַן: הָאִשָּׁה שֶׁאָמְרָה ״אֵשֶׁת אִישׁ אֲנִי״, וְחָזְרָה וְאָמְרָה ״פְּנוּיָה אֲנִי״ — נֶאֱמֶנֶת. וְהָא שַׁוְּויַהּ לְנַפְשַׁהּ חֲתִיכָה דְּאִיסּוּרָא? אָמַר רָבָא בַּר רַב הוּנָא: כְּגוֹן שֶׁנָּתְנָה אַמַּתְלָא לִדְבָרֶיהָ. תַּנְיָא נָמֵי הָכִי: אָמְרָה אֵשֶׁת אִישׁ אֲנִי, וְחָזְרָה וְאָמְרָה: פְּנוּיָה אֲנִי — אֵינָהּ נֶאֱמֶנֶת. וְאִם נָתְנָה אַמַּתְלָא לִדְבָרֶיהָ — נֶאֱמֶנֶת.
Et il y eut aussi un fait concernant une femme importante, d'une grande beauté, sur qui des hommes se précipitaient pour la fiancer. Elle leur dit: « Je suis déjà fiancée. » Quelque temps après, elle se leva et se fiança elle-même [à un autre homme]. Les Sages lui dirent: qu'as-tu vu pour agir ainsi? Elle leur répondit: au début, quand des hommes indignes venaient me courtiser, j'ai dit: « je suis fiancée »; maintenant que des hommes dignes sont venus, je me suis levée et me suis fiancée moi-même. Et cette halakha fut soumise par Rav Aha, chef de la forteresse, devant les Sages à Ousha, et ils dirent: si elle a donné une justification à ses propos, elle est crédible.
וּמַעֲשֶׂה נָמֵי בְּאִשָּׁה אַחַת גְּדוֹלָה שֶׁהָיְתָה גְּדוֹלָה בְּנוֹי, וְקָפְצוּ עָלֶיהָ בְּנֵי אָדָם לְקַדְּשָׁהּ. וְאָמְרָה לָהֶם: ״מְקוּדֶּשֶׁת אֲנִי״. לְיָמִים עָמְדָה וְקִידְּשָׁה אֶת עַצְמָהּ. אָמְרוּ לָהּ חֲכָמִים: מָה רָאִית לַעֲשׂוֹת כֵּן? אָמְרָה לָהֶם: בַּתְּחִלָּה שֶׁבָּאוּ עָלַי אֲנָשִׁים שֶׁאֵינָם מְהוּגָּנִים, אָמַרְתִּי: ״מְקוּדֶּשֶׁת אֲנִי״, עַכְשָׁיו שֶׁבָּאוּ עָלַי אֲנָשִׁים מְהוּגָּנִים, עָמַדְתִּי וְקִדַּשְׁתִּי אֶת עַצְמִי. וְזוֹ הֲלָכָה הֶעֱלָה רַב אַחָא שַׂר הַבִּירָה לִפְנֵי חֲכָמִים בְּאוּשָׁא, וְאָמְרוּ: אִם נָתְנָה אַמַּתְלָא לִדְבָרֶיהָ — נֶאֱמֶנֶת.
Chmouel posa une question à Rav: si elle a dit « je suis impure », puis a dit à nouveau « je suis pure », qu'en est-il? Il lui répondit: même dans ce cas, si elle a donné [une justification à ses propos, elle est crédible].
בְּעָא מִינֵּיהּ שְׁמוּאֵל מֵרַב: אָמְרָה ״טְמֵאָה אֲנִי״, וְחָזְרָה וְאָמְרָה ״טְהוֹרָה אֲנִי״, מַהוּ? אֲמַר לֵיהּ: אַף בְּזוֹ, אִם נָתְנָה
Rachi
תרי ותרי נינהו - כי אמרי לא גזל הוו להו תרי ותרי ולא מתכשר בהכי דקי"ל לקמן בפרקין (כתובות דף כו.) אין ערער פחות משנים:,דפגם משפחה - שהעידו עליו שהוא עבד ועבד פסול לדין ולעדות ק"ו מאשה כדאמר בפ' החובל (ב"ק פח.):,גלוי מילתא בעלמא הוא - משחתמו אמאי אין מעידין עליו מאי חשד נוגע בעדות איכא הכא דבר זה צריכין הן לברר ודבר העשוי לגלות הוא שיבדקו אחריו עד שיבורר הדבר ואין עדותן של אלו תלוי בהגדתן ואינן אלא מגלי דבר בעלמא:,דעבד תשובה - והשיב את הגזלה:
ואי לאו רבי אבא דמן עכו - שהזכירה לי לאחר זמן:,שכחתה - שכחתיה:,ומת אחד מהן - עד שלא חתמו:,צריכין למיכתב כו' - דקיום השטר בשלשה והרואה שנים חתומין בו יאמר שבשנים קיימוהו:
ואי כתב ביה שטרא דנן נפק קדמנא בי דינא תו לא צריך - דלא מקרי בי דינא בציר מתלתא:
בי דינא דרבנא אשי - אורחא דמילתא נקט שהוא היה ראש ישיבה במתא מחסיא בימי רב נחמן בר יצחק דהוא מרא דשמעתא דודאי בי דינא דרב אשי לא עבדין בתרין:,ואמר לנא רבנא אשי - לאזדקוקי ליה ולקיומי דכיון דרב אשי גופיה הזקיקן איהו ודאי לתלתא אמר ויש מפרשין ואמר לנא רבנא אשי תלתא נינהו ולא נהירא לי דאי רב אשי חד מנהון מאי ואמר לנא דכתבי ביה:
נשביתי - לבין העובדי כוכבים:,וטהורה אני - שלא נבעלתי לעובד כוכבים:,נאמנת - ומותרת לכהן:,ואם משניסת באו עדים - בגמרא מפרש אהייא קאי:
גמ' נתתי לאיש אסרה - לכל העולם דלא ידעינן למאן וכי אמר הזה התירה לו:
שנאמן לאסור את בתו - כשהיא קטנה או נערה שבידו לקדשה כדאמרי' בפ' נערה שנתפתתה מנין שאם אמר קדשתיה לפלוני שהוא נאמן לאוסרה על הכל:,את בתי נתתי - אלמא בדידיה תליא נתינה והימניה קרא למימר הכי:,הזה למה לי - כיון דלאו להפה שאסר מיבעי ליה:
ולא ליבם - אם הוציא שם רע על נישואי אחיו שאין היבם נידון כמוציא שם רע ליענש במאה כסף והכי מוכח לקמן בפרק נערה:
אמתלא - משל וטעם למה אמרה תחלה מקודשת אני:,אם נתנה אמתלא לדבריה נאמנת - הואיל ונתנה אמתלא נאמנת:
אמרה טמאה אני - אמרה לבעלה נדה אני:,טהורה אני - לא הייתי נדה:
Tossafot
תרי ותרי נינהו - פירש בקונטרס וכי אמרי לא גזל הוו להו תרי ותרי ולא מתכשר בהכי וקשה דהכא אליבא דרב הונא קיימינן דאית ליה (שבועות דף מז:) דזו באה בפני עצמה ומעידה דאית לן למימר אוקי גברא אחזקתיה ועוד דלרב חסדא דאמר (שם) בהדי סהדי שקרי למה לי מודה הכא דהאי גברא ממילא מתכשר שהרי אם כת אחת מאלו מעידה על אדם אחד שהוא פסול לרב חסדא דחשיב להו סהדי שקרי לא היתה נאמנת אע"ג דאין אדם מכחישה וכ"ש היכא דאיכא סהדי דמכחשי דלא מהימני וע"ק לר"י דקאמר אי ערער דפגם משפחה גלוי מילתא בעלמא הוא ופי' הקונט' דדבר העשוי ליגלות הוא שיבדקו עד שיתברר הדבר וזהו תימה איך יתברר הדבר לעולם כיון שאלו ב' אומרים שהוא עבד אין כל העולם יכולים להכחישן דתרי כמאה על כן נראה כפר"ח דלא איירי בעדות דיינין אלא בעדות אחרים וה"פ אם עד שלא חתמו קרא ערער על אחד מהם מעידים שנים מן השוק עליו וחותם דהוי כאילו ישבו בית דין אחר שהכשירוהו ולא בטל וועד המושב וחותמין משחתמו השנים ולא הספיק השלישי לחתום עד שקרא עליו ערער בא ערער וביטל וועד המושב של אותו ב"ד אע"פ שאחרי כן העידו אחרים שהוא כשר כיון שביטל ההוא מושב בטל וצריך לחזור ולהושיב ב"ד על כך ערער דמאי אי ערער דגזלנותא תרי ותרי נינהו ולא מיפסיל דאוקי תרי בהדי תרי ואוקי גברא אחזקתיה וכיון דאיגלאי מלתא דמעולם לא היה פסול הרי לא היה בטל וועד המושב של אותו ב"ד אי ערער דפגם משפחה שאמרו עליו שהוא עבד ואלו מזימים אותם דאי אומרים שאינו עבד א"כ היה נפסל דליכא למימר אוקי גברא אחזקה דאם הוא עבד לא היה לו חזקת כשרות מעולם א"כ גלוי מילתא בעלמא הוא דכיון דאיגלאי מלתא דכשר היה מה איכפת לן בההוא ערעור ולא בטל וועד המושב לעולם ערער דגזלנותא ודקאמרי הנך סהדי ידעינן ביה דעבד תשובה וכיון דמודו לקמאי דגזלן הוא הוה ערער דידהו ערער ובטל וועד המושב דהואיל ואמת הוא שנפסל הוי בחזקת פסלות עד שנודע לנו כשרותו:
במותב תלתא כחדא הוינא וחד ליתוהי - פירוש צריך לכתוב וחד ליתוהי כיון דכתב בהדיא במותב תלתא הוינא ואין חותמין בו כי אם שנים אבל ודאי אם לא כתב וחד ליתוהי כשר תדע מדקאמר ואי כתב ביה בי דינא תו לא צריך ומיירי דלא כתב וחד ליתוהי מדפריך ודלמא ב"ד חצוף הוה:
ודלמא רבנן דבי רב אשי כשמואל סבירא להו - פי' כמו שסובר שמואל בעלמא כן סבירא להו בקיום שטרות אבל שמואל מצי סבר שפיר דבקיום שטרות בעי ג' דהא רב נחמן סבר לה כשמואל בפ"ק דסנהדרין (דף ג. ושם) דשנים שדנו דיניהם דין ורב נחמן גופיה סבר דקיום שטרות בשלשה בפ' חזקת הבתים (ב"ב מ.) גבי ג' ארצות לחזקה:
מנין להפה שאסר הוא הפה שהתיר מן התורה שנאמר את בתי נתתי לאיש וגו' - משמע דאין האב נאמן להתיר את בתו כשאסרה אלא מחמת מגו ותימה דאם בא אחד ואמר קדשתי את בתי ולאחר שעה או למחר אמר לפלוני קדשתיה לא יהא נאמן כיון דהשתא ליכא מגו ואומר ר"י דבענין זה שאינו סותר דבריו הראשונים ולא בא אלא לפרש דבריו הראשונים מהימן אע"ג דליכא מגו והכא דריש מאת בתי הפה שאסר הוא הפה שהתיר כגון דקאי האיש שקידש לו קמיה וקאמר את בתי נתתי לאיש ושתיק דמשמע ודאי שאינו מכיר שזה חתנו מדלא אמר את בתי נתתי לזה או לאיש הזה ביחד בלא הפסק מרובה הלכך לא יהא נאמן אחר כך אלא תוך כדי דבור דאיכא מגו ועוד אומר ר"י דאיכא למימר אפילו בכה"ג מהימן בלא מגו וקרא יתירא קדריש ואם אינו ענין כאן דאפילו לאחר זמן נאמן דסברא הוא שיהא נאמן לפרש למי נתנה אע"פ שלא פירש מתחלה שלא היה חושש לפרש תנהו ענין להיכא דאינו נאמן לאחר זמן שיהא נאמן בתוך כדי דבור במגו:
[מנין לאב שנאמן לאסור וכו' - תימה מה צריך קרא תיפוק ליה דנאמן הואיל ובידו לקדשה כדאמר ביש נוחלין (ב"ב קלד:) בעל שאמר גרשתי את אשתי נאמן הואיל ובידו לגרשה וי"ל דהכא אין בידו כל כך דשמא לא ימצא אדם שיקדשנה (כדאיתא קדושין סד.) להכי איצטריך קרא ומיהו אם אמר על בתו בוגרת קדשתיה כשהיתה נערה או קטנה נראה דאינו נאמן דהשתא אין בידו כלל דאף על גב דלקמן בפ' נערה שנתפתתה (כתובות דף מו.) פריך ואימא הנ"מ קטנה אבל נערה איהי תיקדש נפשה לפי זה היה צ"ל דנאמן לאסור אפילו בשעה שאין בידו לקדשה דקרא בנערה כתיב ובעי למימר דאין בידו לקדשה ואת בתי נתתי כשהיתה קטנה וגזרת הכתוב הוא דנאמן אע"פ שאין בידו אבל לפי המסקנא לא נאמר כן]:
חזרה ואמרה טהורה אני מהו - פירוש מועיל אמתלא או לא אבל אין לפרש מהו אם צריכה אמתלא או לא מדקאמר אף בזו אם נתנה כו':
Texte : Sefaria — William Davidson Edition - Vocalized Aramaic · traduction française de travail, à valider.