Et si le témoin est un érudit de la Torah, alors même si c'est le plaideur lui-même qui a rafraîchi la mémoire du témoin, celui-ci peut témoigner. Un érudit de la Torah ne témoignerait pas s'il ne se souvenait pas réellement lui-même du témoignage, comme dans ce cas concernant Rav Achi, qui connaissait un témoignage relatif à Rav Kahana. Rav Kahana lui dit: Le Maître se souvient-il de ce témoignage? Rav Achi lui répondit: Non. Rav Kahana lui dit: Est-ce que l'incident ne s'est pas déroulé de telle et telle manière? Rav Achi lui répondit: Je ne sais pas. Finalement, Rav Achi se souvint du témoignage et témoigna pour Rav Kahana. Il vit que Rav Kahana hésitait [me'hassem] à accepter son témoignage, craignant de l'avoir influencé dans le contenu de son témoignage. Rav Achi lui dit: Penses-tu que je m'appuie sur toi? C'est moi qui ai fait un effort et qui me suis souvenu.
וְאִי צוּרְבָּא מֵרַבָּנַן הוּא, אֲפִילּוּ עַצְמוֹ. כִּי הָא דְּרַב אָשֵׁי הֲוָה יְדִיעַ לֵיהּ בְּסָהֲדוּתָא לְרַב כָּהֲנָא. אֲמַר לֵיהּ: מִי דְּכִיר מָר הַאי סָהֲדוּתָא? אֲמַר לֵיהּ: לָא. וְלָאו הָכִי וְהָכִי הֲוָה? אֲמַר לֵיהּ: לָא יָדַעְנָא, לְסוֹף אִידְּכַר רַב אָשֵׁי, אַסְהֵיד לֵיהּ. חַזְיֵיהּ לְרַב כָּהֲנָא דַּהֲוָה מְחַסֵּם. אֲמַר לֵיהּ: מִי סָבְרַתְּ עֲלָךְ קָא סְמִיכְנָא? אֲנָא הוּא דִּרְמַאי אַנַּפְשַׁאי וְאִדַּכְרִי.
Nous avons appris là-bas [dans une michna, Oholot 16, 2]: Les monticules de terre proches, que ce soit d'une ville ou d'une route, qu'ils soient nouveaux ou anciens, sont impurs [par crainte qu'un cadavre y soit enterré]. Les monticules éloignés: s'ils sont nouveaux, ils sont purs, car si un cadavre y était enterré, quelqu'un s'en souviendrait; s'ils sont anciens, ils sont impurs. La michna précise: Qu'est-ce qu'un monticule proche? C'est celui qui se trouve à une distance allant jusqu'à cinquante amot. Et qu'est-ce qu'un monticule ancien? C'est celui qui est là depuis plus de soixante ans — paroles de Rabbi Meïr. Rabbi Yehouda dit: Un monticule proche est celui dont il n'existe pas de plus proche que lui; ancien, celui dont personne ne se souvient. Selon Rabbi Yehouda, ces paramètres ne sont pas quantifiables.
תְּנַן הָתָם: הַתְּלוּלִיּוֹת הַקְּרוֹבוֹת בֵּין לָעִיר וּבֵין לַדֶּרֶךְ, אֶחָד חֲדָשׁוֹת וְאֶחָד יְשָׁנוֹת — טְמֵאוֹת. הָרְחוֹקוֹת, חֲדָשׁוֹת — טְהוֹרוֹת, יְשָׁנוֹת — טְמֵאוֹת. אֵיזוֹהִי קְרוֹבָה — חֲמִשִּׁים אַמָּה, וְאֵיזוֹ הִיא יְשָׁנָה — שִׁשִּׁים שָׁנָה, דִּבְרֵי רַבִּי מֵאִיר. רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר: קְרוֹבָה — שֶׁאֵין קְרוֹבָה הֵימֶנָּה, יְשָׁנָה — שֶׁאֵין אָדָם זוֹכְרָהּ.
Qu'est-ce qu'une « ville » et qu'est-ce qu'une « route » dans ce contexte? Si l'on dit que « ville » signifie une ville quelconque et « route » une route quelconque, et que la michna vise n'importe quelle ville ou route, la question se pose: présume-t-on l'existence de l'impureté en Erets Israël? Or Reich Lakich n'a-t-il pas dit, pour expliquer comment les Sages, sur la base d'une preuve mince, ont déclaré pur un endroit d'Erets Israël dont le statut était incertain: Ils ont trouvé un prétexte et ont déclaré Erets Israël pur. Il apparaît donc qu'on ne présume pas l'impureté en Erets Israël. Pourquoi alors la michna déclare-t-elle impur tout monticule de terre proche d'une ville ou d'une route? Rabbi Zeira dit: Le mot « ville » dans la michna désigne une ville adjacente au cimetière, et le mot « route » désigne la route menant au cimetière. Ainsi, la crainte qu'un cadavre soit enterré dans le monticule est raisonnable.
מַאי ״עִיר״ וּמַאי ״דֶּרֶךְ״? אִילֵימָא ״עִיר״ — עִיר מַמָּשׁ, ״דֶּרֶךְ״ — דֶּרֶךְ מַמָּשׁ, מִסְּפֵיקָא מִי מַחְזְקִינַן טוּמְאָה? וְהָאָמַר רֵישׁ לָקִישׁ: עִילָּה מָצְאוּ וְטִהֲרוּ אֶרֶץ יִשְׂרָאֵל. אָמַר רַבִּי זֵירָא: ״עִיר״ — עִיר הַסְּמוּכָה לְבֵית הַקְּבָרוֹת, וְ״דֶרֶךְ״ — דֶּרֶךְ בֵּית הַקְּבָרוֹת.
Certes, s'agissant d'un monticule situé sur la route menant au cimetière, il y a lieu de craindre qu'un cadavre y soit enterré, car il arrive parfois que l'on parte enterrer un mort à la veille de Chabbat, au crépuscule, et pour éviter de profaner le Chabbat, il est arrivé qu'on enterre le mort dans un monticule sur le chemin. Mais s'agissant d'une ville adjacente au cimetière, tout le monde se rend au cimetière pour y enterrer ses morts. Pourquoi quelqu'un enterrerait-il un mort dans un monticule proche de la ville?
בִּשְׁלָמָא דֶּרֶךְ בֵּית הַקְּבָרוֹת, דְּזִמְנִין דְּמִתְרְמֵי בֵּין הַשְּׁמָשׁוֹת וּמִקְּרוּ קָבְרוּ בְּתֵל. אֶלָּא עִיר הַסְּמוּכָה לְבֵית הַקְּבָרוֹת, כּוּלְּהִי לְבֵית הַקְּבָרוֹת אָזְלִי?
Rabbi 'Hanina dit: C'est parce que les femmes y enterrent leurs enfants mort-nés, et ceux atteints d'ulcères y enterrent leurs bras flétris tombés de leur corps. Jusqu'à une distance de cinquante amot de la ville, la femme y va seule et enterre le mort-né dans un monticule. Au-delà de cette distance, elle emmène quelqu'un avec elle, car elle craint d'y aller seule, et elle se rend au cimetière. C'est pourquoi nous ne présumons pas l'existence de l'impureté en Erets Israël; le cas des monticules est une exception, car il existe un fondement pour les déclarer impurs.
אָמַר רַבִּי חֲנִינָא: מִתּוֹךְ שֶׁהַנָּשִׁים קוֹבְרוֹת שָׁם נִפְלֵיהֶן, וּמוּכֵּי שְׁחִין זְרוֹעוֹתֵיהֶם — עַד חֲמִשִּׁים אַמָּה אָזְלָא אִיהִי לְחוּדַּהּ. טְפֵי — דָּבְרָא אִינִישׁ בַּהֲדַהּ, וּלְבֵית הַקְּבָרוֹת אָזְלָא. הִלְכָּךְ, טוּמְאָה בְּאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל לָא מַחְזְקִינַן.
Rav 'Hisda dit: Conclus de l'opinion de Rabbi Meïr, qui a établi une limite de temps au-delà de laquelle un monticule est considéré comme ancien, que pour le témoignage aussi: jusqu'à soixante ans, on s'en souvient, mais au-delà, on ne s'en souvient plus. Mais il n'en est pas ainsi: là-bas, s'agissant des monticules, c'est un cas où la responsabilité d'attester du statut du monticule n'a pas été imposée à quelqu'un en particulier, et l'affaire tombe dans l'oubli après soixante ans. Mais ici, s'agissant du témoignage en général, puisque la responsabilité de témoigner a été imposée au témoin, il se souvient du témoignage même après une période plus longue que soixante ans.
אָמַר רַב חִסְדָּא: שְׁמַע מִינַּהּ מֵרַבִּי מֵאִיר, הַאי סָהֲדוּתָא עַד שִׁיתִּין שְׁנִין — מִידְּכַר, טְפֵי — לָא מִידְּכַר. וְלָא הִיא, הָתָם הוּא דְּלָא רַמְיָא עֲלֵיהּ. אֲבָל הָכָא, כֵּיוָן דְּרָמֵי עֲלֵיהּ, אֲפִילּוּ טוּבָא נָמֵי.
Mishna 1
MICHNA: Si ce témoin, dont le nom est signé sur un document, dit: Ceci est mon écriture et ceci est l'écriture de mon collègue, et que cet autre témoin dit: Ceci est mon écriture et ceci est l'écriture de mon collègue, ces témoins sont dignes de confiance [et le document est validé], car ensemble ils attestent des deux signatures. Si ce témoin dit: Ceci est mon écriture, et que cet autre témoin dit: Ceci est mon écriture, sans témoigner l'un pour l'autre au sujet de la signature de son collègue, ils doivent adjoindre à eux un autre témoin qui authentifiera les signatures des deux témoins — car sinon, chacun des témoins ne témoignerait que pour la moitié de la somme inscrite dans le document; ce sont les paroles de Rabbi [Yehouda HaNassi]. Mais les Sages disent: Ils n'ont pas besoin d'adjoindre un autre témoin; au contraire, une personne est digne de confiance pour dire: Ceci est mon écriture. Le témoignage des deux signataires sur leurs propres signatures suffit.
מַתְנִי׳ זֶה אוֹמֵר: כְּתַב יָדִי, וְזֶה כְּתַב יָדוֹ שֶׁל חֲבֵירִי. וְזֶה אוֹמֵר: זֶה כְּתַב יָדִי, וְזֶה כְּתַב יָדוֹ שֶׁל חֲבֵירִי — הֲרֵי אֵלּוּ נֶאֱמָנִין. זֶה אוֹמֵר: זֶה כְּתַב יָדִי, וְזֶה אוֹמֵר: זֶה כְּתַב יָדִי — צְרִיכִין לְצָרֵף עִמָּהֶם אַחֵר, דִּבְרֵי רַבִּי. וַחֲכָמִים אוֹמְרִים: אֵינָם צְרִיכִין לְצָרֵף עִמָּהֶן אַחֵר, אֶלָּא נֶאֱמָן אָדָם לוֹמַר זֶה כְּתַב יָדִי.(משנה)
Guémara
GUEMARA: La Guemara dit: Lorsque tu examines le raisonnement des positions des tannaïm, dis que, selon les paroles de Rabbi [Yehouda HaNassi],
גְּמָ׳ כְּשֶׁתִּימְצֵי לוֹמַר, לְדִבְרֵי רַבִּי
Rachi
ואי צורבא מרבנן הוא - העד:,אפי' לעצמו - של בעל דין דצורבא דרבנן אי לאו דכי רמי אנפשיה מדכר שפיר לא הוה סמיך אספיקא למיקם ואסהודי:,מחסם - מגמגם תמה על רב אשי שהעיד בדבר:
התלוליות - תילי קרקע ודרך בני אדם לקבור בתל משום דאין בני אדם מטין מן הדרך לעבור עליו ועיר ודרך לקמן מפרש להו:,אחד חדשות - שאין זמן רחוק שלא היה כאן תל דאיכא למימר כיון דחדשה היא אם איתא שנקבר שם מת מדכר דכיר ליה אפ"ה טמאות מספק דכיון דסמוכה לעיר איכא למימר אשה יחידה הלכה וקברה שם נפל שלה:,הרחוקות - דאין אשה יחידה הולכת שם:,חדשות טהורות - דאם איתא דנקבר ביה הוו ידעי ליה:,ישנות טמאות - שכבר נשתכח הדבר מן היודעים:,ואיזו היא קרובה - לעיר שאנו אומרים עליה שאף החדשה טמאה חמשים אמה:,ואיזו היא ישנה - שאנו אומרים עליה שאפי' היא רחוקה טמאה ששים שנה:,שאין קרובה הימנה - אבל אם יש קרובה הימנה אפי' היא בתוך חמשים אמה הויא כרחוקה וחדשה טהורה דאם איתא דהלכה אשה יחידה לקבור לא שבקה קרובה הימנה ואזלא לגבי דהך:,שאין אדם זוכרה - שאין אדם אומר זכור אני שלא היה כאן תל ובימי נעשה תל זה כאן:
עילה מצאו - עלילה בעלמא מצאו חכמים והחזיקו בה לתלות עליה ולטהר את ארץ ישראל במסכת נזיר בפרק בתרא אלמא מספיקא לא מחזקינן טומאה בקרקעה של ארץ ישראל:,וטיהרו את א"י - גרסי' ולא גרסינן כל:
דמתרמי בין השמשות - של ערב השבת ואין שהות לילך עד בית הקברות:
ומוכי שחין - שאבריהן נופלין או שחותכין אותן ואבר מן החי מטמא כאבר מן המת כדאמרינן בהעור והרוטב (חולין קכט:):
ש"מ - מדקתני לעיל איזו היא ישנה ששים שנה וטעמא משום דלא דכירי לה הוא האי סהדות' כו':,אבל הכא - שעשאוהו עד בדבר אפילו טובא נמי סמכינן אסהדותיה אי מסהיד:
מתני' הרי אלו נאמנין - דאיכא תרי סהדי דמסהדי אכל כתב וכתב:,צריכים לצרף עמהן אחר - שיכיר כתב ידי שניהם דתרי סהדי בעינן אכל כתב וכתב וטעמא מפרש בגמרא:
גמ' כשתימצי לומר לדברי רבי - כשתעמוד לסוף דבריו קסבר על כתב ידן הן באין להעיד כשמקיימין השטר בב"ד לפיכך צריך שנים על כל כתב וכתב:
Tossafot
אחד חדשות ואחד ישנות - תימה דהכא מזכיר שאינו פשוט קודם וכן בהחולץ (יבמות דף מא.) לא יתארסו ולא ינשאו עד שיהו להן ג' חדשים אחד בתולות ואחד בעולות מזכיר אירוסין קודם נישואין ובתולות קודם בעולות דהיינו שאינו פשוט קודם ובר"ה (דף כט:) תנן אחד יבנה ואחד כל מקום שיש בו ב"ד התם נקט דבר פשוט ברישא וכן בב"ק (דף נ:) אחד החופר בור שיח ומערה ובמס' סוטה (דף מג.) אחד הבונה ואחד הלוקח כו' גבי מערכי מלחמה ורש"י נמי גריס בפ"ק דסוכה (דף כ. ושם) גבי מחצלת גדולה שעשאה לשכיבה טמאה ואין מסככין בה רבי אליעזר אומר אחת קטנה ואחת גדולה ופריך א' גדולה וא' קטנה מבעי ליה והיה כתוב בספרים להפך ורש"י מהפך הגירסא משום דדרך התנאים להזכיר הפשוט קודם ואומר ר"י דהיכא דקאי אפלוגתא או אקרא מזכיר הפשוט קודם כי ההיא דפליג ר' אליעזר את"ק בסוכה והוה ליה למימר אחת גדולה שאתה מודה לי כך תודה בקטנה וכן אחד יבנה פליג אדר' אליעזר דאמר לא התקין רבן יוחנן בן זכאי שיהו תוקעין אלא ביבנה בלבד ובב"ק (דף נ:) ובסוטה (דף מג.) קאי אקרא אבל הכא ובהחולץ לא קאי אמידי אין להקפיד איזה נשנה תחלה: [וע' תוס' שבת כ: ד"ה אחד מבושל פסחים פה. קח: סוכה כ. זבחים צב: ד"ה אי הכי ומנחות סג: ד"ה אחד שבת ועי' תוס' קדושין יג. ד"ה כשם]:,טמאות - פירש בקונטרס דבקרובות אפילו חדשות טמאות משום דאזלא איהי לחודה ואין ידוע אם קברה שם אבל רחוקה דדברא איניש בהדה ואלמלי קברה איניש דאזיל בהדה היה מגלה ולפיכך ישנות טמאות דאע"פ דדברא איניש בהדה נשתכח הדבר וקשה [לר"י] דאם כן אמאי צ"ל בסמוך דדברא איניש בהדה ולבית הקברות אזלא לא הוה ליה למימר אלא דברא איניש בהדה ותו לא ולכך טפי חדשות טהורות דאם איתא דקברה שם היה הדבר ידוע ועוד אי לבית הקברות אזלא ישנות אמאי טמאות ונראה לר"י כר"ח דפירש דישנות טמאות אפילו רחוקות דחיישינן שמא קרובות היו שהיה העיר אצלה וחרב ולפי זה לא נאמר משום דדברא איניש בהדה היה ידוע יותר ולהכי איצטריך לומר ולבית הקברות אזלא:
עילה מצאו - פירש רבינו חננאל צלע ותלו הטומאה באותה צלע והשאר טהרו:
Texte : Sefaria — William Davidson Edition - Vocalized Aramaic · traduction française de travail, à valider.