Guémara
Et Rav Sheshet, fils de Rav Idi, a dit: Déduis-en de la déclaration de Rav Kahana que des témoins qui ont dit: « Notre déclaration était une déclaration de confiance », c'est-à-dire que le document que nous avons signé était un document de confiance, ne sont pas crédibles. Quelle en est la raison? Puisque ce document constitue une injustice, ils n'auraient pas signé un document d'injustice. Leur prétention d'avoir signé un tel document les incrimine et n'est donc pas acceptée.
וְאָמַר רַב שֵׁשֶׁת בְּרֵיהּ דְּרַב אִידִי: שְׁמַע מִינַּהּ מִדְּרַב כָּהֲנָא, עֵדִים שֶׁאָמְרוּ ״אֲמָנָה הָיוּ דְּבָרֵינוּ״ — אֵין נֶאֱמָנִין. מַאי טַעְמָא? כֵּיוָן דְּעַוְלָה הוּא — אַעַוְלָה לָא חָתְמִי.
Rabbi Yehoshoua ben Levi a dit: Il est interdit à un homme de garder chez lui un document [de prêt] acquitté, car il est dit: « Que l'injustice ne demeure pas dans tes tentes » (Iyov 11, 14). Même s'il n'utilise pas le document pour percevoir un paiement, on craint qu'il ne tombe entre les mains de quelqu'un qui l'utilisera illégalement pour encaisser le paiement. En Occident, en Erets Israël, on dit au nom de Rav: concernant la première moitié du verset, « Si l'iniquité est dans ta main, éloigne-la » (Iyov 11, 14), cela fait référence à un document de confiance et à un document de garantie [passim]. Concernant la seconde moitié du verset, « et que l'injustice ne demeure pas dans tes tentes », cela fait référence à un document acquitté.
אָמַר רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ בֶּן לֵוִי: אָסוּר לוֹ לָאָדָם שֶׁיְּשַׁהֶה שְׁטָר פָּרוּעַ בְּתוֹךְ בֵּיתוֹ, מִשּׁוּם שֶׁנֶּאֱמַר: ״אַל תַּשְׁכֵּן בְּאֹהָלֶיךָ עַוְלָה״. בְּמַעְרְבָא מִשְּׁמֵיהּ דְּרַב אָמְרִי: ״אִם אָוֶן בְּיָדְךָ הַרְחִיקֵהוּ״ — זֶה שְׁטַר אֲמָנָה וּשְׁטַר פַּסִּים. ״וְאַל תַּשְׁכֵּן בְּאֹהָלֶיךָ עַוְלָה״ — זֶה שְׁטָר פָּרוּעַ.
On remarque: selon celui qui a dit qu'un document acquitté est l'injustice visée par le verset, à plus forte raison un document de confiance est une injustice et ne peut être conservé, puisqu'il est fondamentalement faux dès l'origine. Et selon celui qui a dit qu'un document de confiance est l'injustice visée par le verset, en revanche, concernant un document acquitté, peut-être est-il permis de le garder, car parfois on le conserve sans le rendre à l'emprunteur, celui-ci servant alors de garantie pour les honoraires du scribe, que l'emprunteur, légalement responsable de payer le scribe pour la rédaction du document, n'a pas encore réglés.
מַאן דְּאָמַר שְׁטָר פָּרוּעַ, כׇּל שֶׁכֵּן שְׁטַר אֲמָנָה. וּמַאן דְּאָמַר שְׁטַר אֲמָנָה — אֲבָל שְׁטָר פָּרוּעַ לָא, דְּזִמְנִין דִּמְשַׁהֵי לֵיהּ אַפְּשִׁיטֵי דְסָפְרָא.
Il a été enseigné: à propos d'objets susceptibles de mener à la transgression s'ils sont conservés trop longtemps, concernant un rouleau de Torah qui n'a pas été relu et contient donc des erreurs, Rabbi Ami dit: il est permis de le garder sans corriger les erreurs pendant jusqu'à trente jours, et à partir de ce moment il est interdit de le garder, car il est dit: « Que l'injustice ne demeure pas dans tes tentes » (Iyov 11, 14).
אִתְּמַר: סֵפֶר שֶׁאֵינוֹ מוּגָּהּ, אָמַר רַבִּי אַמֵּי: עַד שְׁלֹשִׁים יוֹם מוּתָּר לְשַׁהוֹתוֹ, מִכָּאן וְאֵילָךְ אָסוּר לְשַׁהוֹתוֹ, מִשּׁוּם שֶׁנֶּאֱמַר: ״אַל תַּשְׁכֵּן בְּאֹהָלֶיךָ עַוְלָה״.
§ Rav Nahman a dit que des témoins qui déclarent: « Notre déclaration était une déclaration de confiance, et nous avons signé un document de confiance », ne sont pas crédibles. De même, des témoins qui ont dit: « Notre déclaration était accompagnée d'une déclaration de protestation [moda'a] », par laquelle la personne rendue débitrice par ce document affirmait avoir été contrainte à cet accord, invalidant ainsi le document, ne sont pas crédibles. Mar bar Rav Achi a dit: des témoins qui déclarent: « Notre déclaration était une déclaration de confiance », ne sont pas crédibles, mais des témoins qui déclarent: « Notre déclaration était accompagnée d'une déclaration de protestation », sont crédibles. Quelle est la raison de cette différence entre les deux cas? Ce document, accompagné d'une déclaration de protestation, peut être rédigé, puisqu'il est écrit sous la contrainte. Mais ce document de confiance ne peut pas être rédigé, car il est fondamentalement injuste dès le départ.
אָמַר רַב נַחְמָן: עֵדִים שֶׁאָמְרוּ אֲמָנָה הָיוּ דְּבָרֵינוּ — אֵין נֶאֱמָנִין. מוֹדָעָא הָיוּ דְּבָרֵינוּ — אֵין נֶאֱמָנִין. מָר בַּר רַב אָשֵׁי אָמַר: אֲמָנָה הָיוּ דְּבָרֵינוּ — אֵין נֶאֱמָנִין, מוֹדָעָא הָיוּ דְּבָרֵינוּ — נֶאֱמָנִין. מַאי טַעְמָא? הַאי — נִיתַּן לִיכָּתֵב. וְהַאי — לֹא נִיתַּן לִיכָּתֵב.
Rava a posé une question à Rav Nahman: dans un cas où les témoins disent: « Notre déclaration était une déclaration conditionnelle », c'est-à-dire qu'ils confirment leurs signatures mais ajoutent que la transaction était subordonnée à l'accomplissement d'une condition non écrite, quelle est la halakha? Est-ce peut-être semblable aux cas de la déclaration de protestation et de la déclaration de confiance? Dans ces derniers cas, la raison pour laquelle leur déclaration est rejetée est qu'ils sapent ainsi le document, et ici aussi il sape le document. Ou bien peut-être qu'une condition est une chose différente, car elle ne sape pas nécessairement le document? Rav Nahman lui répondit: Quand [de telles personnes] viennent devant nous en jugement, dans ce dernier cas, nous leur disons: allez accomplir vos conditions, puis descendez en jugement.
בְּעָא מִינֵּיהּ רָבָא מֵרַב נַחְמָן: תְּנַאי הָיוּ דְּבָרֵינוּ, מַהוּ? מוֹדָעָא וַאֲמָנָה, הַיְינוּ טַעְמָא — דְּקָא עָקְרִי לֵיהּ לִשְׁטָרָא, וְהַאי נָמֵי קָא עָקַר לִשְׁטָרָא. אוֹ דִלְמָא: תְּנַאי מִילְּתָא אַחֲרִיתִי הִיא? אֲמַר לֵיהּ: כִּי אָתוּ לְקַמַּן לְדִינָא, אָמְרִינַן לְהוּ: זִילוּ קַיִּימוּ תְּנָאַיְיכוּ וְחוּתוּ לְדִינָא.
[La Guemara demande:] Quelle est la halakha dans un cas où un témoin dit: « Il y a une condition attachée à la transaction », et un témoin dit: « Il n'y a pas de condition »? Rav Pappa dit: tous deux témoignent qu'il s'agit d'un document valide, et celui qui dit: « Il y avait une condition », n'est alors qu'un seul témoin dont le témoignage conteste cette validité. Or la parole d'un seul témoin n'a aucune valeur là où il y a deux témoins.
עֵד אוֹמֵר ״תְּנַאי״, וְעֵד אוֹמֵר ״אֵינוֹ תְּנַאי״. אָמַר רַב פָּפָּא: תַּרְוַיְיהוּ בִּשְׁטָרָא מְעַלְּיָא קָא מַסְהֲדִי, וְהַאי דְּקָאָמַר: ״תְּנַאי״ — הָוֵה לֵיהּ חַד, וְאֵין דְּבָרָיו שֶׁל אֶחָד בִּמְקוֹם שְׁנַיִם.
Rav Houna, fils de Rav Yehoshoua, s'y oppose fortement: S'il en est ainsi, alors même si les deux témoins témoignaient [de la condition], leur témoignage devrait aussi ne pas être accepté, puisqu'une fois qu'ils ont témoigné que le document est valide, ils ne peuvent pas donner un témoignage supplémentaire qui contredit leur témoignage initial. Mais en réalité nous disons: ces [deux témoins] viennent saper leur propre témoignage — ce ne sont pas deux témoignages séparés, l'un sur la validité du document et l'autre sur la condition, mais le second témoignage annule le premier. De même, ce témoin unique vient également saper son propre témoignage. Il n'y a donc qu'un seul témoin qui atteste que le document est valide. La Guemara conclut: la halakha est conforme à l'opinion de Rav Houna, fils de Rav Yehoshoua, et le témoignage même d'un seul témoin affirmant qu'une condition était attachée à la transaction est accepté.
מַתְקֵיף לַהּ רַב הוּנָא בְּרֵיהּ דְּרַב יְהוֹשֻׁעַ: אִי הָכִי, אֲפִילּוּ תַּרְוַיְיהוּ נָמֵי? אֶלָּא אָמְרִינַן: הָנֵי לְמִיעְקַר סָהֲדוּתַיְיהוּ קָאָתוּ, הַאי נָמֵי לְמִיעְקַר סָהֲדוּתֵיהּ קָאָתֵי: וְהִלְכְתָא כְּרַב הוּנָא בְּרֵיהּ דְּרַב יְהוֹשֻׁעַ.
Les Sages ont enseigné: si deux [témoins] étaient signataires d'un document et sont morts, et que deux inconnus du marché sont venus et ont dit: « Nous savons que c'est bien leur écriture, mais ils étaient contraints », ou « ils étaient mineurs », ou « ils étaient des témoins disqualifiés » [au moment de la signature] — ceux-ci sont crédibles, car la bouche qui a interdit et validé [le document] est la même bouche qui permet et le sape. Mais s'il existe d'autres témoins attestant que c'est bien leur écriture, ou si leur écriture est reconnue par ailleurs, provenant d'un document qui avait été contesté et confirmé valide par un tribunal, ceux-là [du marché] ne sont pas crédibles et leur témoignage ne sape pas la validité du document.
תָּנוּ רַבָּנַן: שְׁנַיִם חֲתוּמִין עַל הַשְּׁטָר וּמֵתוּ, וּבָאוּ שְׁנַיִם מִן הַשּׁוּק וְאָמְרוּ: יָדַעְנוּ שֶׁכְּתַב יָדָם הוּא, אֲבָל אֲנוּסִים הָיוּ, קְטַנִּים הָיוּ, פְּסוּלֵי עֵדוּת הָיוּ — הֲרֵי אֵלּוּ נֶאֱמָנִים. וְאִם יֵשׁ עֵדִים שֶׁכְּתַב יָדָם הוּא זֶה, אוֹ שֶׁהָיָה כְּתַב יָדָם יוֹצֵא מִמָּקוֹם אַחֵר מִשְּׁטָר שֶׁקָּרָא עָלָיו עַרְעָר וְהוּחְזַק בְּבֵית דִּין — אֵין אֵלּוּ נֶאֱמָנִין.
[La Guemara demande:] Et si le témoignage de ces [témoins du marché] n'est pas accepté, cela signifie-t-il qu'on perçoit une dette avec ce document comme avec un document valide? Et pourquoi en serait-il ainsi? Ne sont-ils pas deux contre deux, [les deux signataires dont les signatures ont été validées] et [les deux témoins du marché dont le témoignage invalide le document] se contredisant mutuellement, [de sorte que le document ne devrait pas pouvoir servir à percevoir un paiement]?
וּמַגְבֵּינַן בֵּיהּ כְּבִשְׁטָרָא מְעַלְּיָא? וְאַמַּאי? תְּרֵי וּתְרֵי נִינְהוּ!
Rav Sheshet a dit: Cela signifie que la contradiction entre témoignages [hakhchacha] est le premier stade menant à leur disqualification comme témoins comploteurs [zomemim], en ce sens que certaines restrictions applicables à ces derniers s'appliquent également aux premiers.
אָמַר רַב שֵׁשֶׁת, זֹאת אוֹמֶרֶת: הַכְחָשָׁה — תְּחִלַּת הֲזָמָה הִיא,
Rachi
ואמר רב ששת גרסי':,אעולה לא חתמי - וכי אמרי חתמנו אין נאמנים להרשיע את עצמן:
על פשיטי דספרא - שעל הלוה ליתן שכר הסופר ופעמים שאין לו ונותנו המלוה וחוזר וגובהו ממנו בשעת פרעון ומעכב השטר עליו:
ספר שאינו מוגה - תורה נביאים וכתובים:,מוגה - מן טעיות שבו:
עדים - החתומים בשטר ואמרו אמנה היו דברינו לא הלוהו כלום אלא כתבנו לו לכשיצטרך ילוה לו וזה שיעבד לו נכסיו מעכשיו אם ילוה אפילו לאחר זמן דלאו מוקדם ליהוי לטרוף שלא כדין:,מודעא היו דברינו - אם שטר מכר הוא ואמרו עדים החתומים בו המוכר מסר מודעא בפנינו והראנו אונסו והכרנו בו:,אין נאמנין - דלא אתי על פה ומרע ליה לשטרא:,מודעא ניתן לעדים לכתוב את השטר כדי להציל האנוס מאונסו אמנה לא ניתן להכתב דעולה הואי וכי אמרו חתמנו משוי לנפשייהו רשעים ואין אדם נאמן לשום עצמו רשע:
תנאי היו דברינו - על תנאי מכרה לו שיעשה לו כך וכך ולא ראינו שקיים לו תנאו וזה אומר לא קיים לי ואינו מכר:,מודעא ואמנה - טעמא מאי קאמר מר אין נאמנין:,דקא עקרי ליה לשטרא - בעדותן זה ולא אתי על פה ומרע לשטרא הכא נמי כו':,או דלמא - הא לא עקרתא דשטרא הוא דמודים הם שהשטר אמת אלא שתנאי היה ביניהם וזו עדות אחרת היא ושטרא ממילא מיעקר לאחר זמן ביום שלא קיים תנאו בזמנו:,כי אתו לקמן - לקוחות שעידיהם מעידים שתנאי היו דבריהם:,אמרי' להו זילו קיימו תנאייכו - לבעלים:,וחותו לדינא - אם יעכב שוב הקרקע:
תרוייהו בשטרא מעליא קא מסהדי - שניהם מעידים שהשטר אמת וכמות שהוא כתוב בלא תנאי חתמוהו:,והאי דקאמר תנאי חד הוא - ואינו נאמן לעקור שטר ששניהם חתומים בו:
אי הכי אפילו תרוייהו נמי אלא אמרינן כו' - אי הכי דכיון שהעיד על כתב ידו עשית לזה אחד ממקיימי השטר כמות שהוא כתוב בלא תנאי והוי להו עדיו שנים ועדות אחרונה דברי אחד במקום שנים:,אפי' תרוייהו נמי - אמרי תנאי היו דברינו לא ליתהימנו דכיון שהעידו על כתב ידן קיימו השטר כמות שהוא כתוב וכי אמרי תנאי היו דברינו הוו להו מגידים וחוזרים ומגידים ואמאי אמר רב נחמן קיימו תנאייכו כו':,אלא - על כרחך לאו חתימה מקויימת הוא דכיון דתוך כדי דבור מסקי דבורייהו ואמרי אבל תנאי היה ביניהן אמרינן הני למיעקר סהדותייהו שאמרו כתב ידינו הוא קאתו ולומר לא חתמנו אלא ע"מ שיקיים את התנאי וכיון דתנאי מלתא אחריתי היא שאינה עוקרתו אלא לאחר זמן לא דמיא למודעא ואמנה ומהימני דעדות בפני עצמה היא:,האי נמי - כי סיים ואמר תנאי הוה עקר לחתימת ידיה לומר לא חתמתי אלא על מנת כן וכיון דאית לן דמלתא אחריתי היא ושטרא ממילא מיעקר אישתכח דאין בשטר חתום אלא ע"א:
שקרא עליו ערער - שרצה הנתבע לפוסלו:
ומגבינן ביה - בתמיה:,תרי ותרי נינהו - עדי השטר ב' ואלו ב' מעידים עליהם שפסולים היו באותה שעה:
Tossafot
אעולה לא חתמי - והא דכותבין שטר ללוה אע"פ שאין מלוה עמו היינו למוסרו ללוה ולא למלוה:
אם און בידך הרחיקהו זה שטר פסים ושטר אמנה - דהכי משמע לשון און דמעיקרא הוי שקר ואל תשכן באהליך עולה זה שטר פרוע שעתה הוא עולה אבל מעיקרא הוה אמת:
זמנין דמשהי ליה אפשיטי דספרא - וע"י אותה שהייה אישתלי ליה שהותא פעם אחרת הלכך לא קרי ליה עולה ומ"ד שטר פרוע היה לו ליזהר אבל אין לפרש דמשום שהייתו אפשיטי דספרא קרי ליה עולה דמה פשע:
אמר רב נחמן עדים שאמרו אמנה היו דברינו אין נאמנים - ע"כ באין כתב ידן יוצא ממקום אחר איירי דאי כתב ידן יוצא ממקום אחר פשיטא דהכי פריך לעיל ועוד דמר בר רב אשי קאמר דאין נאמנים משום דלא ניתן לכתב ואי בכתב ידן יוצא ממקום אחר אפילו ניתן לכתב פשיטא דאין נאמנים וקשה דאמאי לא מהימני במיגו דהא רב נחמן גופיה אית ליה לעיל מגו לפסול השטר דקאמר כי אתו לקמן לדינא אמרינן להו זילו קיימו שטרייכו וחותו לדינא דמהימן לומר פרוע במגו דמזויף וכ"ש עדים דאלימי לאורועי שטרא כדאמר במי שמת (ב"ב דף קנד.) ותירץ ר"י דהיינו טעמא דמודעא הואיל ומודים שהשטר נכתב ונמסר כהלכתו שוב לא אתי על פה ומרע לשטרא אפילו במגו ולא דמי לאנוסים וקטנים דמתניתין שאין מודים שהיה שטר כשר כלל אלא סותרין אותו הלכך מהימני במגו דלא שייך כאן לומר דלא אתי על פה ומרע לשטרא שהרי אינם מודים שהיה שטר ואמנה נמי נראה דהיינו טעמא דלא מהימני לרב נחמן דלא מרעי לשטרא הואיל ומודים שהשטר נכתב כדין מדעת הלוה דלא מפרש טעמא דאמנה משום דלא ניתן לכתב אלא מר בר רב אשי אבל לרב נחמן טעם אמנה ומודעא שניהם שוה והא דאית ליה לרב נחמן דנאמן לומר פרוע הוא במגו דמזויף התם נמי לא מרע לשטרא כלל הלכך מהימן במגו ואתי שפיר רב נחמן כרבנן דר"מ וההיא ברייתא דמי שמת (ג"ז שם:) דשטר אמנה הוא זה דאינו נאמן דבעי לאוקמי כר"מ רב נחמן מוקי לה לדברי הכל:
או דלמא תנאי מילתא אחריתי היא - פי' לדבר אחר הן באין ולא לעקירת השטר אלא תוספת בעלמא שמפרשים עדותן היאך ועד השתא קיים השטר ואינו נעקר אם יתקיים התנאי הלכך אין כאן הורעת השטר אבל אין לפרש מילתא אחריתי היא לגמרי ולא שייך לעדותן ראשונה כמו שאם היו מעידין שהוא פרוע שהן נאמנים דא"כ מאי פריך בסמוך א"ה אפי' תרי נמי דכיון דתנאי מילתא אחריתי הוא לגמרי תרי נאמנים אפילו בכתב ידן יוצא ממקום אחר אבל חד לעולם אימא לך דלא מהימן כי היכי דלא מהימן לומר פרוע הוא לכך נראה כדפירשנו:
ואם כתב ידן יוצא ממקום אחר אין נאמנים - ופסולי עדות דקתני לא שאומרים שעדיין פסולים דאם כן אמאי אין נאמנים אלא פסולי עדות הוו אז ועתה מודים שהם כשרים וא"ת ומכל מקום אמאי אין נאמנים להימנו במגו דאי בעו אומרים עדיין הם פסולים [וכן בכל] שתי כתי עדים המכחישות זו את זו אמאי לא מהימני בתראי במגו דאי בעו פסלי לקמאי בגזלנותא ואור"י דבשני עדים לא שייך מגו דאין אחד יודע מה בלב חבירו:
אמר רב ששת זאת אומרת הכחשה תחלת הזמה היא - וא"ת תקשי לרב ששת ברייתא דמי שמת (ג"ז שם) דקתני אם אמר שטר אמנה הוא אם יש עדים פירוש דשטר אמנה הוא הלך אחר עדים ואם לאו הלך אחר השטר אלמא אע"ג דאין השטר צריך קיום כדאמר הלך אחר השטר שמודה הלוה שכתבו כדאיתא התם [ואפילו הכי] אם יש עדים הלך אחר עדים ולא אמרינן הכחשה תחלת הזמה וי"ל דזאת אומרת קאמר אבל ההיא פליג:
Texte : Sefaria — William Davidson Edition - Vocalized Aramaic · traduction française de travail, à valider.