Une fois que les membres du tribunal virent que les [prétendants] méprisaient les veuves [de cohanim], ils instituèrent pour elles une ketouba de deux cents [dinars], afin qu'on les traite avec plus de considération. Une fois qu'ils virent que les fiancés s'éloignaient d'elles, car ils disaient: plutôt que d'épouser une veuve fille de cohanim [pour deux cents dinars], allons épouser une vierge fille d'Israël pour le même prix — puisqu'on ne voulait plus épouser les veuves de familles de cohanim, ils rétablirent les choses à leur état d'origine. Ceci indique que la Michna et la baraïta traitent de périodes et d'ordonnances différentes.
כֵּיוָן דַּחֲזוֹ דִּמְזַלְזְלִי בְּהוּ, תַּקִּינוּ לְהוּ מָאתַן. כֵּיוָן דַּחֲזוֹ דְּקָא פָּרְשִׁין מִינַּיְיהוּ, דְּאָמְרִי: עַד דְּנָסְבִינַן אַלְמְנַת כֹּהֲנִים — נֵיזִיל נִיסֵּיב בְּתוּלָה בַּת יִשְׂרָאֵל, אַהְדְּרִינְהוּ לְמִלְּתַיְיהוּ.
§ Il est enseigné dans la Michna qu'un tribunal de cohanim percevait une ketouba de quatre cents [dinars] pour la fille vierge d'un cohen. Rav Yehouda dit au nom de Chmouel: ce n'est pas seulement à propos d'un tribunal de cohanim que les Sages ont dit [que l'on pouvait percevoir une somme plus importante pour la ketouba de leurs filles], mais même les familles de lignée distinguée en Israël, si elles voulaient agir comme le font les cohanim, peuvent agir ainsi.
בֵּית דִּין שֶׁל כֹּהֲנִים כּוּ׳. אָמַר רַב יְהוּדָה אָמַר שְׁמוּאֵל: לֹא בֵּית דִּין שֶׁל כֹּהֲנִים בִּלְבַד אָמְרוּ, אֶלָּא אֲפִילּוּ מִשְׁפָּחוֹת הַמְיוּחָסוֹת בְּיִשְׂרָאֵל, אִם רָצוּ לַעֲשׂוֹת כְּדֶרֶךְ שֶׁהַכֹּהֲנִים עוֹשִׂין — עוֹשִׂין.
On objecta: celui qui veut agir comme le font les cohanim, par exemple lorsqu'une fille d'Israël [épouse] un cohen, ou une fille de cohen [épouse] un Israélite, peut agir ainsi. [La Guemara en déduit:] c'est seulement lorsqu'une fille d'Israël [épouse] un cohen, ou une fille de cohen [épouse] un Israélite, qu'il y a un aspect de cohen en jeu. Mais lorsqu'une fille d'Israël [épouse] un Israélite — non, [cela ne serait pas permis]!
מֵיתִיבִי: הָרוֹצֶה לַעֲשׂוֹת כְּדֶרֶךְ שֶׁהַכֹּהֲנִים עוֹשִׂין, כְּגוֹן בַּת יִשְׂרָאֵל לְכֹהֵן, וּבַת כֹּהֵן לְיִשְׂרָאֵל — עוֹשִׂין. בַּת יִשְׂרָאֵל לְכֹהֵן וּבַת כֹּהֵן לְיִשְׂרָאֵל הוּא דְּאִיכָּא צַד כְּהוּנָּה. אֲבָל בַּת יִשְׂרָאֵל לְיִשְׂרָאֵל — לָא!
[La Guemara rejette cette déduction:] la baraïta parle en termes de « il n'est pas nécessaire »: il n'est pas nécessaire de mentionner le cas d'une fille d'Israël [épousant] un Israélite, car [le marié] ne peut pas lui dire: je t'élève [en épousant] ta condition sociale — [dans ce cas, il est évident qu'elle peut exiger une plus grande ketouba]. Mais dans le cas d'une fille d'Israël [épousant] un cohen, où il peut lui dire: je t'élève [en te faisant entrer dans le sacerdoce] — on aurait pu penser que non, [elle ne peut pas l'exiger]; c'est pourquoi on nous enseigne [qu'elle le peut quand même].
לָא מִבַּעְיָא קָאָמַר: לָא מִבַּעְיָא בַּת יִשְׂרָאֵל לְיִשְׂרָאֵל, דְּלָא מָצֵי אָמַר לַהּ עַלּוֹיֵי קָא מְעַלֵּינָא לִיךְ, אֲבָל בַּת יִשְׂרָאֵל לְכֹהֵן, דְּמָצֵי אָמַר לַהּ עַלּוֹיֵי קָא מְעַלֵּינָא לִיךְ — אֵימָא לָא, קָא מַשְׁמַע לַן.
Mishna 1
MICHNA: Celui qui épouse une femme et ne trouve pas chez elle l'hymen intact. Elle dit: c'est depuis que tu m'as fiancée que j'ai été violée, et c'est son champ à lui [le mari] qui a été inondé [c'est donc son malheur à lui]. Et lui dit: non, c'est plutôt avant que je ne te fiance [que tu as été violée], et mon acquisition fut une acquisition erronée. Rabban Gamliel et Rabbi Eliezer disent: elle est crédible. Rabbi Yehochoua dit: ce n'est pas d'après sa seule parole que nous vivons [que nous tranchons]; mais plutôt, elle est présumée avoir eu des relations avant d'être fiancée, et l'avoir trompé, jusqu'à ce qu'elle apporte une preuve à l'appui de ses dires.
מַתְנִי׳ הַנּוֹשֵׂא אֶת הָאִשָּׁה וְלֹא מָצָא לָהּ בְּתוּלִים. הִיא אוֹמֶרֶת: מִשֶּׁאֵרַסְתַּנִי נֶאֱנַסְתִּי, וְנִסְתַּחֲפָה שָׂדֵהוּ. וְהוּא אוֹמֵר: לֹא כִּי, אֶלָּא עַד שֶׁלֹּא אֵרַסְתִּיךָ, וְהָיָה מִקָּחִי מִקָּח טָעוּת — רַבָּן גַּמְלִיאֵל וְרַבִּי אֱלִיעֶזֶר אוֹמְרִים: נֶאֱמֶנֶת. רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ אוֹמֵר: לֹא מִפִּיהָ אָנוּ חַיִּין, אֶלָּא הֲרֵי זוֹ בְּחֶזְקַת בְּעוּלָה עַד שֶׁלֹּא תִּתְאָרֵס, וְהִטְעַתּוּ, עַד שֶׁתָּבִיא רְאָיָה לִדְבָרֶיהָ.(משנה)
Guémara
GUEMARA: Il fut enseigné: [à propos de celui qui dit] « j'ai cent dinars en ta possession », et l'autre dit: je ne sais pas — Rav Yehouda et Rav Houna disent: il est obligé de payer; et Rav Nahman et Rabbi Yohanan disent: il est exempté. Rav Houna et Rav Yehouda disent qu'il est obligé de payer [car] une [affirmation] certaine et une [affirmation] incertaine — la certaine l'emporte. Rav Nahman et Rabbi Yohanan disent qu'il est exempté [car on applique le principe]: établis l'argent selon la présomption de son détenteur.
גְּמָ׳ אִתְּמַר: ״מָנֶה לִי בְּיָדְךָ״, וְהַלָּה אוֹמֵר: אֵינִי יוֹדֵעַ — רַב יְהוּדָה וְרַב הוּנָא אָמְרִי: חַיָּיב, וְרַב נַחְמָן וְרַבִּי יוֹחָנָן אָמְרִי: פָּטוּר. רַב הוּנָא וְרַב יְהוּדָה אָמְרִי חַיָּיב — בָּרִי וְשֶׁמָּא בָּרִי עָדִיף. רַב נַחְמָן וְרַבִּי יוֹחָנָן אָמְרִי פָּטוּר — אוֹקִי מָמוֹנָא בְּחֶזְקַת מָרֵיהּ.
Abaye dit à Rav Yossef: cette opinion de Rav Houna et Rav Yehouda est en fait celle de Chmouel, comme nous l'avons appris dans une Michna [13a]: si elle était enceinte, et qu'on lui dit: quelle est la nature de cet embryon? [Elle répond:] c'est de tel homme, et il est cohen — Rabban Gamliel et Rabbi Eliezer disent: elle est crédible. Or Rav Yehouda a dit au nom de Chmouel: la halakha est comme Rabban Gamliel.
אֲמַר לֵיהּ אַבָּיֵי לְרַב יוֹסֵף: הָא דְּרַב הוּנָא וְרַב יְהוּדָה — דִּשְׁמוּאֵל הִיא. דִּתְנַן: הָיְתָה מְעוּבֶּרֶת, וְאָמְרוּ לָהּ: מָה טִיבוֹ שֶׁל עוּבָּר זֶה? מֵאִישׁ פְּלוֹנִי, וְכֹהֵן הוּא — רַבָּן גַּמְלִיאֵל וְרַבִּי אֱלִיעֶזֶר אוֹמְרִים: נֶאֱמֶנֶת. וְאָמַר רַב יְהוּדָה אָמַר שְׁמוּאֵל: הֲלָכָה כְּרַבָּן גַּמְלִיאֵל.
Et Rav Chmouel bar Yehouda dit à Rav Yehouda: ô toi aux dents aiguisées [chinana], tu nous as dit au nom de Chmouel que la halakha est comme Rabban Gamliel, même dans le premier [litige, celui de notre Michna]. Qu'entend-on par « même dans le premier »? [Cela signifie que] bien qu'on puisse dire: établis l'argent selon la présomption de son détenteur, Rabban Gamliel a [tout de même] dit que l'[affirmation] certaine l'emporte.
וַאֲמַר לֵיהּ רַב שְׁמוּאֵל בַּר יְהוּדָה לְרַב יְהוּדָה: שִׁינָּנָא, אֲמַרְתְּ לַן מִשְּׁמֵיהּ דִּשְׁמוּאֵל: הֲלָכָה כְּרַבָּן גַּמְלִיאֵל אַף בָּרִאשׁוֹנָה. מַאי אַף בָּרִאשׁוֹנָה? אַף עַל גַּב דְּאִיכָּא לְמֵימַר אוֹקֵי מָמוֹנָא בְּחֶזְקַת מָרֵיהּ — אָמַר רַבָּן גַּמְלִיאֵל: בָּרִי עָדִיף.
Dirons-nous alors que Rav Yehouda et Rav Houna se prononcent comme Rabban Gamliel, et que Rav Nahman et Rabbi Yohanan se prononcent comme Rabbi Yehochoua?
לֵימָא רַב יְהוּדָה וְרַב הוּנָא דְּאָמְרִי כְּרַבָּן גַּמְלִיאֵל, וְרַב נַחְמָן וְרַבִּי יוֹחָנָן דְּאָמְרִי כְּרַבִּי יְהוֹשֻׁעַ?
Rav Nahman pourrait te répondre: ce que j'ai dit est même en accord avec Rabban Gamliel. Rabban Gamliel n'a dit sa règle là-bas que parce qu'il y a un « migo » [un argument selon lequel la possibilité d'une affirmation plus avantageuse crédibilise l'affirmation effectivement faite]. Mais ici, quel migo y a-t-il?
אָמַר לְךָ רַב נַחְמָן: אֲנָא דַּאֲמַרִי, אֲפִילּוּ כְּרַבָּן גַּמְלִיאֵל — עַד כָּאן לָא קָאָמַר רַבָּן גַּמְלִיאֵל הָתָם, אֶלָּא דְּאִיכָּא מִגּוֹ. אֲבָל הָכָא, מַאי מִגּוֹ אִיכָּא?
Ou bien encore: Rabban Gamliel n'a dit sa règle là-bas que parce que nous disons: établis-la selon sa présomption [de virginité]. Mais ici, quelle présomption a celui-ci [pour appuyer sa prétention que l'autre lui doit de l'argent]?
אִי נָמֵי: עַד כָּאן לָא קָאָמַר רַבָּן גַּמְלִיאֵל הָתָם אֶלָּא דְּאָמְרִינַן אוֹקְמַהּ אַחֲזָקָה, אֲבָל הָכָא, מַאי חֲזָקָה אִית לֵיהּ לְהַאי?
Il est en effet également raisonnable d'expliquer comme nous l'expliquons, à savoir que c'est Rav Nahman qui a dit sa règle en accord avec Rabban Gamliel,
הָכִי נָמֵי מִסְתַּבְּרָא כִּדְקָא מְשַׁנֵּינַן, דְּרַב נַחְמָן הוּא דְּאָמַר כְּרַבָּן גַּמְלִיאֵל,
Rachi
דמזלזלי בהו - באלמנות קלות בעיניהם להוציאן מפני שכתובתן מועטת תקינו להו מאתן דגנאי היה להן ואע"פ שאלמנות ישראל נמי כתובתן מנה מיהו כהנים חשיבי טפי וגנאי להם גירושי בנותיהן יותר מישראל:
מתני' נאמנת - קא סלקא דעתך משום דברי ושמא ברי עדיף:,הרי זו בחזקת - שנבעלה עד שלא תתארס והטעתו:
גמ' חייב - לשלם:,פטור - מלשלם ומכל מקום משבעינן ליה שבועת היסת שכן הוא כדבריו שאינו יודע שהוא חייב לו:
וכהן הוא - כלומר מיוחס הוא:
אף בראשונה - גבי תביעת כתובה:,[אוקי כתובה אחזקתה אחזקת הבעל ה"נ גבי מנה לי בידך איכא למימר נמי אוקי ממונא בחזקת מריה ופטור:
אלא דאיכא מגו] - כגון משארסתני נאנסתי וכגון היא אומרת מוכת עץ אני דאמרינן מגו דאי בעיא טענה טענה מעלייתא מהך כגון גבי משארסתני נאנסתי הוה טענה מוכת עץ אני [טענה מעלייתא] דלא פסלה נפשה מכהונה וקאמרה נאנסתי [משארסתני] וקא מיפסלה נפשה דאשת ישראל שנאנסה אסורה לכהן ש"מ קושטא קאמרה וגבי היא אומרת מוכת עץ אני אי בעיא אמרה מוכת עץ אני תחתיך ואית לה מאתן וקא אמרה מוכת עץ אני קודם לכן ואין לי אלא מנה:,אבל הכא - גבי האי תובע מאי מגו איכא דלהמניה הלכך אוקי ממונא בחזקת מריה:
אוקמה אחזקה - מספקא לן אשעת ארוסין אי בתולה הואי ונשתעבד לה למאתים אי בעולה הואי העמד אשה על חזקתה ובתולה נולדה והך השתא הוא דאיתניסה אחר אירוסין:,מאי חזקה אית ליה להאי - תובע דנוקמיה אחזקיה לגבות הלכך זיל בתר חזקה דממונא:
Tossafot
כיון דחזו דמזלזלי בהו - פירש בקונטרס שהיו קלות בעיניהן להוציאן לפי שהיתה כתובתן מועטת וקשה דמעיקרא נמי הוו ידעי שקלות בעיניהן להוציאן כיון דמנה חשיב דבר מועט ונראה לר"י לפרש דמזלזלי בהו שמקצת בני אדם היו נמנעים מלנושאם לפי שהיו קלות בעיניהן שאין לה כתובה אלא רביע ממה שיש לה לבתולה ותקינו לה מאתן כיון דחזו דפרשי מינייהו לגמרי והיו קופצים קודם על בתולות ישראל ולא היה שום אדם קופץ עליהם אהדרינהו למילתייהו היינו דנקט מעיקרא מזלזלי שהיו נמנעים ולא לגמרי פורשים ובתר הכי נקט ופרשי:
והוא אומר לא כי כו' - אע"ג דבסוף המניח (ב"ק דף לה: ושם) דייק מדקתני לא כי דמיירי בברי הכא דליכא למיטעי קתני לא כי אע"ג דאיירי בשמא:
מנה לי בידך והלה אומר איני יודע - פי' איני יודע אם הלויתני מעולם אבל הלויתני ואיני יודע אם פרעתיך תנן בהדיא בהגוזל בתרא (שם קיח.) דחייב:,רב הונא ורב יהודה אמרי חייב - לכאורה נראה דלית להו דרבי אבא דאמר מתוך שאינו יכול לישבע משלם דטעמיה דר' אבא משום דדריש (שבועות ד' מז.) שבועת ה' תהיה בין שניהם ולא בין שני היורשין כגון אמר מנה לאבא ביד אביך ואמר חמשין ידענא וחמשין לא ידענא ואבוה כה"ג מתוך שאין יכול לישבע משלם ואי מנה לי בידך והלה אומר איני יודע חייב אין כאן שבועה דאפי' הוא אומר אין יודע בכל חייב ותימה דבפרק יש נוחלין (ב"ב דף קלה. ושם) גבי האומר זה אחי משמע דאביי אית ליה מנה לי בידך והלה אומר איני יודע חייב ובפ' חזקת הבתים (בבא בתרא לד. ושם) משמע דאית ליה לדר' אבא וי"ל דאפי' למ"ד חייב איכא למידרש שבועת ה' תהיה בין שניהם ולא בין היורשין דשניהם לא ידעי אלא שעד אחד מעיד שאחד חייב לחבירו מנה דבאבוה מתוך שאינו יכול לישבע משלם תימה דרב יהודה גופיה אית ליה בריש הפרה (ב"ק מו. ושם) אפילו ניזק אומר ברי ומזיק אומר שמא המע"ה ואין לומר דרב יהודה כסומכוס דאמר ממון המוטל בספק חולקין ולא אזיל בתר חזקת ממון ולהכי כי איכא ברי ושמא נוטל הכל והתם דקאמר אמר רב יהודה אמר שמואל זו דברי סומכוס אבל חכמים אומרים זה כלל גדול בדין כו' אליבא דרבנן קאמר וליה לא סבירא ליה דהתם (בב"ב דף צב:) משמע דסבר כרבנן גבי מוכר שור לחבירו ונמצא נגחן ועוד דתנן בפרק השואל (ב"מ צז. ושם) המשאיל אומר שאולה מתה והלה אומר איני יודע חייב וקאמר בגמרא לימא תיהוי תיובתא דרב נחמן ור' יוחנן ומאי קושיא הא ע"כ מתני' כסומכוס אפי' לרב יהודה דלרבנן מודה רב יהודה דפטור ורב נחמן ורבי יוחנן ע"כ כרבנן דלסומכוס לכל הפחות חולקין אבל אי פליגי אליבא דרבנן ולסומכוס לעולם חולקין אפי' בברי ושמא פריך שפיר ממתני' דכרבנן אתיא דלסומכוס חולקין וי"ל דהתם ברי גרוע ושמא טוב דלפי שהמזיק לא היה שם טוען זה ברי ושמא דמזיק טוב דלא הוה ליה למידע אבל מנה לי בידך הברי טוב והשמא גרוע דהוה ליה לידע אם חייב אם לאו אבל קשה דבעי למימר הכא הא דרב יהודה דשמואל היא דפסק כרבן גמליאל והתם ברי גרוע ושמא טוב שהבעל אינו יודע מתי נבעלה ואם כן תיקשי דשמואל אדשמואל דפ' הפרה (ב"ק מו. ושם) ויש לומר דה"מ למימר וליטעמיך ועוד יש לומר דסוגיא דהכא סברה דזה כלל גדול בדין לא לניזק אומר ברי ומזיק אומר שמא אלא כדקאמר התם אי נמי לכי הא וקשה על זה דאפילו לפי אי נמי דהתם לא אתי שפיר דהא בסוף המניח (בבא קמא דף לה: ושם) אית להו לרבנן בהדיא דאפי' ניזק אומר ברי כו' ושמואל סובר כרבנן כדמוכח בהמוכר שור לחברו:
אלא דאיכא מגו - האי שנויא לא אתיא אלא לרב נחמן דלר' יוחנן בההיא דמוכת עץ ליכא מגו כדמוכח לקמן הקשה ה"ר יעקב מקורבי"ל אכתי ע"כ הא דרב יהודה דשמואל היא דאי לשמואל פטור תקשי ליה ממתניתין דהשואל (ב"מ ד' צז. ושם:) המשאיל אומר שאולה מתה והלה אומר איני יודע חייב דלשמואל ליכא לשנויי כדמשני לרב נחמן ולרבי יוחנן כגון שיש עסק שבועה ביניהן ומתוך שאינו יכול לישבע משלם דשמואל אית ליה בהדיא בפ' כל הנשבעין (שבועות ד' מז. ושם) דחזרה שבועה לסיני ולא משלם וי"ל דאיכא למימר דלעולם מנה לי בידך והלה אומר איני יודע לשמואל פטור ומוקי שמואל מתני' דהשואל כשיש עסק שבועה וכההוא תנא דאית ליה מתוך שאינו יכול לישבע משלם והוא סבר כאידך תנא דפלוגתא דתנאי היא בפרק כל הנשבעין (שם). [ועי' ביתר ביאור תוס' ב"מ צז: סד"ה רב הונא]:
Texte : Sefaria — William Davidson Edition - Vocalized Aramaic · traduction française de travail, à valider.