כריתות ט׳ אמסכת כריתותכריתות ט׳ א
משנה יכול שאני מרבה אפילו מנחה? תלמוד לומר: ״כן״. תניא אידך: ״ועשה אשה ריח ניחוח לה׳״, שומע אני כל שעולה לאשים, אפילו מנחה? תלמוד לומר: ״כאשר תעשו כן יעשה״ – מה אתם מיני דמים, אף הם מיני דמים. אי מה אתם עולה ושלמים, אף הם עולה ושלמים! תלמוד לומר: ״ככם כגר יהיה״ – לכם הקשתיו, ולא לדבר אחר, לקרבנותיכם. רבי אומר: ״ככם״ – כאבותיכם, מה אבותיכם לא נכנסו לברית אלא במילה וטבילה והרצאת דם – אף הם לא יכנסו לברית אלא במילה וטבילה והרצאת דמים. להביא פרידה אחת – אי אפשר, שלא מצינו בכל התורה כולה. לא אמרו קן אלא להקל עליו. ולא? והתניא: ״והקריבו״, מה תלמוד לומר? לפי שנאמר בתורים: ״והקריב״, שומע אני האומר: ״הרי עלי עולת העוף״ לא יפחות משני פרידין? תלמוד לומר: ״והקריבו״ – אפילו פרידה אחת! – חובה מיהא לא אשכחן. והאיכא יולדת, דמתיא בן יונה או תור לחטאת! – משום דאיכא כבש בהדה. אמר מר: מה אבותיכם לא נכנסו לברית אלא כו׳. בשלמא מילה, דכתיב: ״כי מולים היו כל העם היוצאים״, אי נמי מהכא: ״ואעבור עליך ואראך מתבוססת בדמיך ואומר לך בדמיך חיי וגו׳״. הרצאת דמים, דכתיב: ״וישלח את נערי בני ישראל״. אלא טבילה מנלן? דכתיב: ״ויקח משה חצי הדם ויזרוק על העם״ – ואין הזאה בלא טבילה. אלא מעתה, האידנא דליכא קרבן לא נקבל גרים! אמר רב אחא בר יעקב: ״וכי יגור אתכם גר אשר בתוככם וגו׳״. תנו רבנן: גר בזמן הזה – צריך שיפריש רובע לקינו. אמר רבי שמעון: כבר נמנה (עליו) [עליה] רבן יוחנן בן זכאי ובטלה, מפני התקלה. אמר רב אידי בר גרשום אמר רב אדא בר אהבה: הלכה כרבי שמעון. ואיכא דמתני לה על הדא, דתנו רבנן: גר תושב מותר לעשות מלאכה בשבת לעצמו כישראל בחולו של מועד. רבי עקיבא אומר: כישראל ביום טוב. רבי יוסי אומר: גר תושב עושה בשבת לעצמו כישראל בחול. רבי שמעון אומר: אחד גר תושב ואחד עבד ואמה התושבים עושין מלאכה בשבת לעצמן כישראל בחול. מתני׳ אלו מביאין על הזדון כשוגג: הבא על שפחה, ונזיר שנטמא, ושבועת העדות, ושבועת הפקדון. חמשה מביאין קרבן אחד על עבירות הרבה, וחמשה מביאין קרבן עולה ויורד. אלו מביאין קרבן אחד על עבירות הרבה: הבא על שפחה ביאות הרבה, ונזיר שנטמא טומאות הרבה. גמרא גמ׳ הבא על השפחה, מנלן? דתנו רבנן: ״וכפר עליו הכהן באיל האשם על חטאתו אשר חטא״, מלמד שמביא קרבן אחד על עבירות הרבה. ״באיל האשם... ונסלח לו מחטאתו אשר חטא״ – לעשות שוגג כמזיד. נזיר שנטמא, מנלן? דכתיב: ״וכי ימות מת עליו בפתע פתאום״, ״פתע״ – זה שוגג, וכן הוא אומר: ״אם בפתע בלא איבה הדפו״, ״פתאום״ – זה אונס, וכן הוא אומר: ״ויאמר ה׳ פתאם אל משה״. תניא אידך: ״פתאום״ – זה מזיד, וכן הוא אומר: ״ערום ראה רעה ונסתר ופתאים עברו ונענשו״. נכתוב קרא ״פתאום״, דמשמע שוגג, ומשמע מזיד, ומשמע אונס. מזיד ואונס – כדאמרן, ומשמע נמי שוגג, דכתיב: ״פתי יאמין לכל דבר״, ולא נכתוב קרא ״פתע״! אי כתב קרא ״פתאום״, דמשמע שוגג ומשמע מזיד ומשמע אונס, הוה אמינא: כי מייתי קרבן – בשוגג, מידי דהוי אתורה כולה, אבל אונס ומזיד אימא לא, כתב רחמנא ״פתע״, דשוגג הוא, לגלויי עליה דפתאום דאונס ומזיד הוא, דאפילו הכי חייב רחמנא. שבועת העדות, מנלן? דתנו רבנן: בכולן נאמר ״ונעלם״, כאן לא נאמר ״ונעלם״ – לחייב על השוגג כמזיד. שבועת הפקדון, מנלן? יליף ״תחטא״ ״תחטא״ משבועת העדות. חמשה מביאין קרבן אחד על עבירות הרבה. קתני: הבא על השפחה ביאות הרבה. מנלן? דתנו רבנן: ״וכפר עליו הכהן באיל האשם על חטאתו אשר חטא״, מלמד שמביא קרבן אחד על עבירות הרבה. ״באיל האשם ונסלח לו מחטאתו אשר חטא״ – לעשות מזיד כשוגג. והא קרא, כי כתיב – במזיד כתיב! אלא אימא: לעשות שוגג כמזיד. בעא מיניה רבי חנינא טירנאה מרבי יוחנן: הבא על חמש שפחות חרופות בהעלם אחד, מהו? חייב על כל אחת ואחת, או אינו חייב אלא אחת? אמר ליה: חייב על כל אחת ואחת. מאי שנא מחמש[ה] העלמות בשפחה אחת? אמר ליה: (אין) שפחה אחת [אין] גופין מוחלקין, חמש שפחות גופין מוחלקין. ומנלן דגבי שפחה גופין מוחלקין? אמר ליה: לאו אמרת גבי עריות ״ואשה״ – לחלק על כל אשה ואשה? גבי שפחה נמי כתיב: ״אשר ישכב את אשה שכבת זרע