כריתות ח׳ במסכת כריתותכריתות ח׳ ב
משנה חמש אשמות תלויין, כי מייתי חד מי מיפטר? והתניא, זה הכלל: כל שחלוקין בחטאות – חלוקין באשמות! אלא, דכולי עלמא לטבילות מדמי להון, ובחוששין לפשיעה קמיפלגי, רבי יוחנן בן נורי סבר: חיישינן לפשיעה, ורבי עקיבא סבר: לא חיישינן לפשיעה. הדרן עלך שלשים ושש מתני׳ ארבעה מחוסרי כפרה, וארבעה מביאין על הזדון כשוגג. ואלו הן מחוסרי כפרה: הזב, והזבה, והיולדת, והמצורע. רבי אליעזר בן יעקב אומר: גר מחוסר כפרה עד שיזרק עליו הדם. נזיר – ליינו ותגלחתו וטומאתו. גמרא גמ׳ שנא זב וזבה דמני להון בתרין – משום דחלוקה טומאתו, דזב לא מטמא באונס וזבה לא מטמאה בראיות בימים, דתניא: ״מבשרו״ – ולא מחמת אונסו. (ומי טמא) [ומיטמא] בראיות כבימים, דתניא: תלה הכתוב את הזכר בראיות ואת הנקבה בימים. וזבה מטמאה באונס, ולא מטמאה בראיות כבימים. מצורע ומצורעת נמי חלוקה טומאתן, דמצורע טעון פריעה ופרימה, דכתיב: ״בגדיו יהיו פרמים וראשו יהיה פרוע״. ואסור בתשמיש המטה. ומצורעת אינה טעונה פריעה ופרימה, דתניא: אין לי אלא איש, אשה מנין? כשהוא אומר: ״והצרוע״ – הרי כאן שנים. אם כן מה תלמוד לומר: ״איש״? נתקו הכתוב מענין של מעלה לענין של מטה, לומר: איש פורע ופורם, ואין האשה פורעת ופורמת. ומותרת בתשמיש המטה, שנאמר: ״וישב מחוץ לאהלו שבעת ימים״ – ולא מחוץ לאהלה. הלכך נמנינהו בתרין! זב וזבה – עיקר טומאתן חלוקה, מצורע ומצורעת – אין עיקר טומאתן חלוקה, האי והאי כגריס הוא. רבי אליעזר בן יעקב אומר: גר מחוסר כו׳. ותנא קמא, מאי טעמא לא תני גר? כי קתני – מדעם דמיש[ת]רי למיכל בקדשים, גר – כי קא מייתי קרבן לאכשורי נפשיה למיעל בקהל. ונזיר מאי טעמא לא תני? סוף סוף נזיר נמי כי מייתי קרבן – לאישתרויי למישתי יין דחולין הוא. ורבי אליעזר, דקתני נזיר למישרי נפשיה, ניתני נמי נזיר טמא! כי קא מייתי קרבן – למיחל עליה נזירות בטהרה הוא. תנו רבנן: גר מעוכב לאכול בקדשים עד שיביא קינו, הביא פרידה אחת שחרית – אוכל בקדשים לערב. כל הקינין שבתורה – אחד חטאת ואחד עולה, כאן – שתיהן עולות. הביא חובתו מן הבהמה – יצא, עולה ושלמים – יצא, מנחה ושלמים – לא יצא. לא אמרו קן אלא להקל. מאי שנא מנחה ושלמים דלא יצא, דכתיב: ״כאשר תעשו כן יעשה״, מה אתם עולה ושלמים – אף גר עולה ושלמים? אם כן, חובתו אחת מן הבהמה לא תיסגי עליה בגוויה, דהכתיב: ״כאשר תעשו כן יעשה״! אמר רב פפא, יש לומר: לעוף איתרבי, לעולת בהמה לא כל שכן? אי הכי, אפילו מנחה נמי! מיעט קרא: ״כן״. ועוף היכא איתרבי? דתנו רבנן: ״כאשר תעשו כן יעשה״ – מה אתם עולה ושלמים, אף הוא עולה ושלמים, שנאמר: ״ככם כגר״. מנין לרבות את העוף? תלמוד לומר: ״אשה ריח ניחח לה׳״ – איזה דבר שכולו לה׳? הוי אומר [זו] עולת העוף.