כריתות ח׳ אמסכת כריתותכריתות ח׳ א
גמרא גמ׳ תניא: אמרו להן בית הלל לבית שמאי: הרי הוא אומר: ״לבת״ לרבות אור שמונים ואחד. רבי הושעיא הוה שכיח קמיה דבר קפרא, שבקיה ואתא קמיה דרבי חייא. יומא חד פגע ביה, בעא מיניה: זב שראה שלש ראיות בליל שמיני, מה בית הלל אומרים בדבר זה? טעמייהו דבית הלל במפלת בלילה משום דכתיב: ״לבת״, אבל זב שראה שלש ראיות בליל שמיני – פטרי, דלא מייתרי קראי, או דלמא לא שנא? אמר ליה בר קפרא: מה בבלי אומר בדבר זה? אישתיק רבי הושעיא, לא אמר כלום. אמר ליה בר קפרא: צריכין לדברי עייא? נחזור על הראשונות: הרי הוא אומר: ״לבת״ – לרבות אור שמונים ואחד. נימא כתנאי: זב שראה שלש ראיות בליל שמיני, תני חדא: מביא, ותניא אידך: אינו מביא. מאי לאו תנאי היא, דהא דתניא מביא, קסבר: לילה אין מחוסר זמן, והדתני אין מביא, קסבר: לילה מחוסר זמן? אמר רב הונא בר אחא אמר רבי אלעזר: הני תנאי סברי לילה מחוסר זמן. והא דתניא מביא – בזב בעל שתי ראיות, והדתניא אין מביא – בזב בעל שלש ראיות. זב בעל שתי ראיות, מאי למימרא? הא קא משמע לן: דוקא ראה בליל שמיני, אבל ביממא דשביעי, לא. קסבר: כל ראייה שסותרת – אין מביאה לידי קרבן. אמר רבא: אמאי אוקימתא להא דתניא אין מביא – בזב בעל שלש ראיות, ליתנייה גבי, חמשה מביאין קרבן אחד על עבירות הרבה! – לא פסיקא, דאמר רבי יוחנן: ראה אחת בלילה ושתים ביום – מביא, שתים בלילה ואחת ביום – אין מביא. אמר רב יוסף: תדע דאחת בלילה ושתים ביום מביא, דהא ראייה ראשונה שכבת זרע בעלמא, ואילו חזי תרתין אחרנייתא מצטרפי להו. אמר רב ששת בריה דרב אידי: מידי איריא? ראייה ראשונה של זב – חזייה בזמן חיובא. אחת בלילה, כיון דלאו בזמן חיובא חזייה, אי לאו דאשמעינן רבי יוחנן דמצטרפא, הוה אמינא לא תצטרף. ומי אמר רבי יוחנן: לילה מחוסר זמן? והאמר חזקיה: נטמא ביום – מביא, בלילה – אין מביא. ורבי יוחנן אמר: אפילו בלילה – מביא! כי קאמר רבי יוחנן: ״שתים בלילה ואחת ביום – אין מביא״, לדברי האומר מחוסר זמן. לדברי האומר? פשיטא! ראה אחת בלילה ושתים ביום איצטריכא ליה. מהו דתימא: כיון דלאו בזמן חיובא קחזי ליה – לא תצטרף, קא משמע לן. מתני׳ האשה שיש עליה ספק חמש לידות וספק חמש זיבות – מביאה קרבן אחד ואוכלת בזבחים ואין השאר עליה חובה. חמש זיבות ודאות וחמש לידות ודאות – מביאה קרבן אחד ואוכלת בזבחים והשאר עליה חובה. מעשה שעמדו קינין בירושלים בדינר זהב, אמר רבן שמעון בן גמליאל: המעון הזה, לא אלין הלילה עד שיהיה בדינרין (בסוף) [כסף!] נכנס לבית דין ולמד: ״האשה שיש עליה חמש לידות ודאות חמש זיבות ודאות – מביאה קרבן אחד ואוכלת בזבחים ואין השאר עליה חובה״ ועמדו קינין ביום ההוא ברבעתים. גמ׳ תנו רבנן: חמש לידות ודאי חמש זיבות ספק או חמש לידות ודאי וחמש לידות ספק – מביאה שתי קינין, אחת על הודאי ואחת על הספק, של ודאי נאכלת והשאר עליה חובה, של ספק אין נאכלת ואין השאר עליה חובה. רבי יוחנן בן נורי אומר: על ודאי תאמר: ״על האחרונה״ ותפטר. של ספק, אם יש ודאי ביניהן, תאמר: ״על הודאי״ ותפטר, ואם לאו, תאמר: ״על אחד מהן״ ותפטר. רבי עקיבא אומר: בין על הודאי בין על הספק, תאמר: ״על אחת מהן״ ותפטר. אמר ליה רב נחמן בר יצחק לרב פפא, אימא לך משמיה דרבא: הני תנאי במאי פליגי, דרבי יוחנן בן נורי מדמי להון לחטאת, דמאן דחייב חמש חטאות עד דמייתי כולהון וסוף מכפר ליה, הכא נמי לא שנא. ורבי עקיבא מדמי להון לטבילות, דמאן דמחייב חמש טבילות, כיון דטביל חדא זימנא איטהר, הכא נמי לא שנא. אמר ליה רב פפא: אי סלקא דעתך רבי יוחנן בן נורי לחטאת מדמי להון, אמאי של ספק תאמר: ״על אחת מהן״, ותפטר? אילו מאן דמחייב