כריתות ז׳ במסכת כריתותכריתות ז׳ ב
משנה הכי קאמר: מגדף מביא קרבן הואיל ובא בו כרת במקום קרבן, דברי רבי עקיבא. קסבר: מיגו דבעי מכתב כרת בעלמא, וכתיב כרת במקום קרבן, שמע מינה מייתי קרבן. ואומר: ״חטאו ישא״. אתא[ן] לרבנן, והכי קאמר רבי עקיבא לרבנן: אמריתו מגדף לית ביה מעשה, מהו מגדף – מברך את השם. אלא כרת דכתיב, למאי אתא? אמרי ליה: ליתן כרת למקלל, דכתיב במקלל: (״חטאו ישא האיש ההוא״) [״ונשא חטאו״], וכתיב בפסח שני: ״חטאו ישא״, מה להלן – כרת, אף כאן – כרת. תנו רבנן: ״את ה׳ [הוא] מגדף״, איסי בן יהודה אומר: כאדם האומר לחבירו ״גירפתה הקערה וחיסרתה״. קסבר: מגדף – מברך את השם הוא. רבי אלעזר בן עזריה אומר: כאדם האומר לחבירו ״גירפתה הקערה ולא חיסרתה״. קסבר: מגדף – היינו עובד עבודה זרה. תניא אידך: ״את ה׳״, רבי אלעזר בן עזריה אומר: בעובד עבודה זרה הכתוב מדבר, וחכמים אומרים: לא בא הכתוב אלא ליתן כרת למברך השם. מתני׳ יש מביאות קרבן ונאכל, ויש מביאות קרבן ואינו נאכל, ויש שאינם מביאות. מביאות קרבן ונאכל: המפלת כמין בהמה חיה ועוף, דברי רבי מאיר. וחכמים אומרים: עד שיהא בו מצורת אדם. המפלת סנדל או שיליא או שפיר מרוקם, והיוצא מחותך, וכן שפחה שהפילה, מביאה קרבן ונאכל. ואלו מביאות ואינן נאכלות: המפלת ואין יודע מה הפילה, ושתי נשים שהפילו, אחת ממין פטור ואחת ממין חובה. אמר רבי יוסי: אימתי? בזמן שהלכו זה למזרח וזה למערב. אבל אם היו שתיהן עומדות – שתיהן מביאות קרבן, ונאכל. אלו שאין מביאות: המפלת שפיר מלא מים, מלא דם, מלא גנינים, המפלת כמין דגים וחגבים ושקצים ורמשים, המפלת יום ארבעים, ויוצא דופן. רבי שמעון מחייב ביוצא דופן. גמרא גמ׳ שפחה מנלן? דתנו רבנן: ״בני ישראל״, אין לי אלא בני ישראל, גיורת ושפחה מנין? תלמוד לומר: ״אשה״. מאי ״וכן שפחה״? סלקא דעתך אמינא: כי אמרינן כל מצוה שהאשה חייבת בה – עבד חייב בה, הני מילי בדבר ששוה בין איש ובין אשה. אבל יולדת, דבנשים איתה, באנשים ליתה, אימא לא תחייב שפחה, אהכי תנא: שפחה. אלו מביאין קרבן כו׳. מאי עבדין? מייתין תרוייהו חד קרבן ודאי, וחטאת עוף ספק, ומתני. ומי אית ליה לרבי יוסי תנאה? והתנן: רבי שמעון אומר: מביאות שניהן חטאת אחת. רבי יוסי אומר אין שניהן מביאות חטאת אחת. אלמא לרבי יוסי לית ליה תנאה! אמר רבא: מודה רבי יוסי במחוסר כפרה. וכן כי אתא רבין אמר רבי יוחנן: מודה רבי יוסי במחוסר כפרה. מאי טעמא? התם בעי גברא ידיעה, דכתיב: ״או הודע אליו חטאתו״ הילכך, לא מתיין ומתני[ין]. אבל הכא, כי מתיין נשים קרבן – לאישתרויי באכילת קדשים. כדתני סיפא דההיא: רבי יוסי אומר: כל חטאת שהיא באה על חטא – אין שתים מביאות אותה. אלו שאין מביאות כו׳ רבי שמעון מחייב ביוצא דופן. מאי טעמא דרבי שמעון? אמר ריש לקיש: אמר קרא: ״ואם נקבה תלד״, לרבות לידה אחרת, מאי היא – יוצא דופן. ורבנן מאי טעמא? אמר רבי מני בר פטיש: ״אשה כי תזריע וילדה״ – עד שתלד ממקום שמזרעת. מתני׳ המפלת לאור שמונים ואחד, בית שמאי פוטרין מן הקרבן, ובית הלל מחייבין. אמרו בית הלל לבית שמאי: מאי שנא אור שמונים ואחד מיום שמונים ואחד? אם שיוה לו לטומאה, לא ישוה לו לקרבן? אמרו להם בית שמאי: לא, אם אמרתם במפלת יום שמונים ואחד, שכן יצאה לשעה שהיא ראויה להביא בה קרבן, תאמר במפלת לאור שמונים ואחד, שלא יצאה לשעה שהיא ראויה להביא בה קרבן. אמרו להן בית הלל: והלא המפלת יום שמונים ואחד שחל להיות בשבת תוכיח, שלא יצאה לשעה שהיא ראויה להביא בה קרבן, וחייבת קרבן! אמרו להן בית שמאי: לא, אם אמרתם יום שמונים ואחד שחל להיות בשבת, שאף על פי שאינו ראוי לקרבן יחיד, ראוי לקרבן ציבור, תאמר במפלת לאור שמונים יום ואחד, שאין הלילה ראוי לא לקרבן יחיד ולא לקרבן ציבור? והדמים אינן מוכיחים, שהמפלת בתוך מלאת – דמיה טמאים, ופטורה מן הקרבן.