כריתות ג׳ אמסכת כריתותכריתות ג׳ א
גמרא לאחותו שהיא בת אביו ובת אמו, לומר שאין עונשין מן הדין. ורבי יצחק, סבר: עונשין מן הדין. ואיבעית אימא: יליף עונש מאזהרה. אמר רבי אלעזר אמר רבי הושעיא: כל מקום שאתה מוצא שני לאוין וכרת אחד – חלק חטאת ביניהן. ומאי היא? מפטם וסך, דכתיב: ״על בשר אדם לא ייסך ובמתכנתו וגו׳״, כרת אחד, דכתיב: ״אשר ירקח כמהו ואשר יתן ממנו על זר ונכרת מעמיו״. וכי מאחר דלאוין מוחלקים, כרת דאחותו דכתב רחמנא למה לי? לרבי יצחק – כדאית ליה, לרבנן מיבעיא להו: לומר, שאין עונשין מן הדין! לרבי יצחק, מפיק ליה לחייב על אחותו שהיא אחות אביו ושהיא אחות אמו. ורבנן? דנפקא להון מן ״אחתו״ דרישא. ורבי יצחק? סבר ״אחותו״ דרישא אורחיה דקרא היא, ומפיק לחלק מ״אחתו״ דסיפיה דקרא, לחלק על אחותו שהיא אחות אביו ושהיא אחות אמו. אמר רב נחמן בר יצחק, אף אנן נמי תנינא: המפטם את השמן, המפטם את הקטרת, והסך בשמן המשחה. למה לי דתניא המפטם את הקטרת במיצעא? לאו הא קא משמע לן: מה קטרת לאו בפני עצמו וחייבים עליה כרת בפני עצמו – אף מפטם שמן וסך נמי, כיון דלאו בפני עצמו – חייבים עליו בפני עצמה? וכי תימא דקא בעי למיתנא פיטומין בהדי הדדי – ניתנהו איפוך: המפטם את הקטרת, והמפטם את השמן, והסך שמן המשחה, אמאי פלגיה לשמן? לאו הא קמשמע לן, דיש חילוק חטאות ביניהן? שמע מינה. הבא על הזכור. תנא במאי קא חשיב? אי בגברי – דל האשה הנרבעת, ובצרא לה חדא! אי בנשי קחשיב – דל מינהון הבא על הזכור ועל הבהמה, ובצרי להו תרתי! אמר רבי יוחנן: לעולם תנא גברי קחשיב, ותני הכי: הבא על הזכור והביא זכור עליו, ורבי ישמעאל היא, דאמר: חייב שתים. והא מדקתני מגדף בסיפיה, ומוקמינן לה כרבי עקיבא, רישא נמי רבי עקיבא! וכי תימא: רבי עקיבא היא, וברישא סבר לה כרבי ישמעאל, והאמר רבי אבהו: הבא על הזכור והביא זכור עליו, לרבי ישמעאל דמפיק ליה מתרתי קראי, מ״ואת זכר לא תשכב״, ומ״ולא יהיה קדש מבני ישראל״ – חייב שתים, לרבי עקיבא אינו חייב אלא אחת, דמחד קרא נפיק ליה: ״את זכר לא תשכב״, קרי ביה: לא תשכיב! אלא: רישא רבי ישמעאל, ובמגדף סבר לה כרבי עקיבא. אי הכי, ניתני נמי: הבא על הבהמה, והביא בהמה עליו! הא אמר אביי: הבא על הבהמה והביא בהמה עליו, אף לרבי ישמעאל אינו חייב אלא אחת, דכי כתיב קרא – בגברי כתיב. רבי אלעזר משמיה דרב אמר: תנא תני שלשים ושלש חטאות, ותני שלש כריתות, לסיומינהו בכריתות. דקתני סיפא: פסח ומילה במצות עשה – פסח ומילה אמאי קתני להו? ואיתימא לאיתויי קרבן עליהון, מי מייתי? והתניא: הוקשה כל התורה כולה לעבודה זרה, דכתיב: ״תורה אחת יהיה לכם לעושה בשגגה. והנפש אשר תעשה ביד רמה״ – מה עבודה זרה שב ואל תעשה, אף כל שב ואל תעשה! אלא לאו שמע מינה: תנא שלשים ושלש חטאות מאן דעבדי בשוגג, והדר תנא שלש כריתות לסיומינהו לכריתות, שמע מינה. המחלל את השבת. אמרי: שבת ארבעים חסר אחת הוויין! אמר רבי יוחנן: תנא שגגת שבת וזדון מלאכות, דלא מחייב אלא חדא. דתניא: ״הנה״ שהיא ״אחת״ – שגגת שבת וזדון מלאכות. וניתני זדון שבת ושגגת מלאכות, דמחייב ארבעים חסר אחת! דתניא: ״ועשה מאחת מהנה״ – פעמים שחייב אחת על כולן, ופעמים שחייב על כל אחת ואחת. דתניא: ״אחת״ שהיא ״הנה״ – זדון שבת ושגגת מלאכות! תנא שגגת שבת וזדון מלאכות עדיפא ליה, דמחטאת מיהא לא מיפטר. וכן אתה מוצא גבי עבודה זרה, דקתני: שגגת עבודה זרה וזדון עבודות. שגגת עבודה זרה היכי דמי? אילימא דעמד בבית עבודה זרה וסבר בית הכנסת היא והשתחוה – הרי לבו לשמים! ואלא דחזא אנדרטא וסגיד לה? אי דקבליה עליה באלוה – בר סקילה הוא! ואי דלא קבליה באלוה – לאו מידי הוא! אלא, מאהבה ומיראה. הניחא לאביי דאמר חייב, אלא לרבא דאמר פטור, מאי איכא למימר?