כריתות כ״ו אמסכת כריתותכריתות כ״ו א
גמרא למפשטה לא מדרב דימי ולא מדאביי, אלא מהא: חטא שאין מכיר בו אלא המקום – יום הכפורים מכפר, ומינה: חטא שאין מכיר בו אלא המקום הוא דיום הכפורים מכפר, אבל דידע בה – לא מכפר. ואמר רב תחליפא אבוה דרב הונא משמיה דרבא: חייבי מלקיות שעבר עליהן יום הכפורים – חייב. פשיטא! מאי שנא מחייבי חטאות ואשמות ודאין? סלקא דעתך אמינא: התם – ממונא הוא, אבל הכא דגופא הוא – אימא לא, קא משמע לן. והא אנן תנן: הודע ולא הודע, עשה ולא תעשה! לא קשיא: הא – דאתרו ביה, הא – דלא אתרו ביה. אלא מעתה (סימן יולדת מצורע נזיר סוטה בעגלה), ספק יולדת שעבר עליה יום הכפורים לא תייתי, דהא כפר עליה יום הכפורים, דחטא שאין מכיר בו אלא המקום הוא! אמר רב הושעיא: ״לכל חטאתם״ – ולא לכל טומאתם. ולרבי שמעון בן יוחי, דאמר יולדת חוטאת היא, מאי איכא למימר? יולדת כי קא מייתי קרבן – לאישתרויי באכילת קדשים הוא, ולא לכפרה מתיא. אמר רב אשי, אף אנן נמי תנינא: האשה שיש עליה חטאת העוף ספק, ועבר עליה יום הכפורים – חייבת להביא לאחר יום הכפורים, מפני שמכשרתה לאכול בזבחים. אלא מעתה, ספק מצורע שעבר יום הכפורים לא מייתי, דהא עבר עליה יום הכפורים, דחטא שאין מכיר בו אלא המקום הוא! אמר רבי אושעיא: ״לכל חטאתם״ – ולא לכל טומאתם. והא אמר רבי שמואל בר נחמני אמר רבי יוחנן: על שבעה דברים נגעים באים! (סימן גג״ג ששל״ץ) מצורע כי מייתי לאו לכפרה מייתי, אלא לאישתרויי באכילת קדשים הוא. אלא מעתה, ספק נזיר שעבר עליו יום הכפורים לא מייתי קרבן, דהא כפר יום הכפורים, דחטא שאין מכיר בו אלא המקום הוא! אמר רבי אושעיא: לכל חטאת״ – ולא לכל טומאה. ולרבי אלעזר בן הקפר, דאמר: נזיר חוטא הוא, מאי איכא למימר? נזיר כי קא מייתי קרבן, לאו לכפרה מייתי, לאשתרויי באכילת קדשים הוא. אלא מעתה, ספק סוטה, שעבר עליה יום הכפורים לא תייתי, דהא כפר עלה יום הכפורים, דחטא שאינו מכיר בו אלא המקום! אמר רבי הושעיא: ״לכל חטאתם״ – ולא לכל טומאתם. אמר אביי: בועל מכיר בו. רבא אמר: סוטה כי מתייא – לברר עון (קא אתיא). אלא מעתה, עגלה ערופה שעבר עליה יום הכפורים! וכו׳ אמר אביי: הורג מכיר. רבא אמר: אמר קרא: ״ולארץ לא יכופר לדם אשר שפך בה וגו׳״. רב פפא אמר: אמר קרא: ״כפר לעמך ישראל וגו׳״ – ראויה כפרה זו שתכפר על יוצאי מצרים. השתא דאמרת: חטא שאין מכיר בו אלא המקום יום הכפורים מכפר, אימא: כי מתיידע ליה בתר יום הכפורים נמי לא מייתי חטאת! אמר רבי זעירא: לא מצית אמרת, דכתיב קרא ידיעה גבי חטאת, וגבי נשיא, וגבי צבור. צריכי, דאי כתב קרא גבי יחיד, הוה אמינא: כולהון מיחיד לא אתאן, דאיכא למיפרך: מה ליחיד, שכל קרבנו נקבה. נכתוב גבי נשיא, ונייתי הנך מנשיא! יחיד מנשיא לא אתי, דאיכא למיפרך: מה לנשיא, שכן אין בשמיעת קול, תאמר ביחיד שכן ישנו בשמיעת קול! וצבור מנשיא לא אתי, דאיכא למיפרך: מה לנשיא, שכן בקרבנו נקבה! נכתוב גבי צבור, [ונייתי] יחיד ונשיא מינה! איכא למיפרך: מה לצבור, שכן אין חייבין אלא על העלם דבר עם שגגת מעשה. מחדא ידיעה לא אתיא, תיתי חדא ידיעה מתרתי – לא נכתוב ידיעה גבי יחיד, ותיתי מנשיא וצבור. איכא למיפרך: מה לנשיא וצבור, שכן אינן בשמיעת קול, תאמר ביחיד שישנו בשמיעת קול! לא נכתוב קרא ידיעה גבי צבור, ותיתי מידיעה דיחיד ונשיא. איכא למיפרך: מה ליחיד ונשיא שכן יש בקרב[נ]ן נקבה, תאמר בצבור שאין בקרב[נ]ן נקבה! לא נכתוב גבי נשיא, ותיתי מידיעה דיחיד וצבור. מאי פרכת? אי משום דאינן בשמיעת הקול – יחיד יוכיח, דאינו בשמיעת הקול, ואי משום דיש בכל קרבנו נקבה – צבור יוכיח, דאין בקרבנן נקבה, עד דאית להון ידיעה לא מחייב, למה לי דכתיב ידיעה גבי נשיא? אם אינו ענין לגופיה, דהא אתיא מיחיד וצבור, תנהו ענין להיכא דמתיידע ליה בתר יום הכפורים, דמייתי חטאת. אביי אמר: אי דלא כתיב ידיעה גבי נשיא, מיחיד וצבור לא אתי, משום דאיכא למיפרך: מה ליחיד וצבור שכן אין עשויין להשתנות, תאמר