Choisissez un passage pour l’étudier — sa source, sa traduction et ses commentaires s’ouvriront ici.
Guémara
Keritot 24a
100%
כריתות כ״ד אמסכת כריתותכריתות כ״ד א
גמראבמפריש שני אשמות לאחריות ונתכפר באחת מהן, דשני ירעה עד שיסתאב וימכר ויפלו דמיו לנדבה.מאי טעמא? עד כאן לא פליגי רבי מאיר עליהון דרבנן אלא משום דלא גלי דעתיה דלבו נוקפו, אבל הכא, מכדי חד הוא דאיבעי ליה לאפרושי, מאי טעמא אפריש תרי? דסבר: אי מירכס חדא מיכפרנא באידך חבריה, וכיון דגלי דעתיה דלבו נוקפו היה, הואיל וכך היה גמר והקדישו.אמר רב יהודה אמר רב: מודים חכמים לרבי מאיר באשם תלוי שהוזמו עדיו, דיצא וירעה בעדר.מאי טעמא? עד כאן לא פליגי רבנן עליה אלא היכא דאפרשיה על פי עצמו, ואמרינן לבו נוקפו, אבל היכא דעל פי עדים אפרשיה – לא הוה סמיך עילוי עדים, דסבר: דלמא אתו אחרים ומזמי להו.מתיב רבא: שור הנסקל אינו כן, אם עד שלא נסקל – יצא וירעה בעדר. היכי דמי? אילימא דאתו בי תרי אמרי ״הרג״, ובי תרי אמרי ״לא הרג״ – מאי חזית דציית[ת] לבתראי? ציית להו לקמאי!אלא לאו בעדי הזמה. ודכוותיה גבי אשם תלוי – בעדי הזמה, ופליגי!אמר ליה אביי: ודלמא שור הנסקל היכי דמי – כגון שבא הרוג ברגליו.ודכוותיה גבי אשם תלוי – כגון דהוכרה חתיכה. אבל היכא דאפרשיה לאשם תלוי על פי עדים – לא.בפלוגתא: אשם תלוי שהוזמו עדיו – רבי אלעזר אומר: הרי היא כמנחת קנאות, דתניא: נמצאו עדיה זוממין – מנחתה תצא לחולין.רבי יוחנן אמר: ירעה עד שיסתאב וימכר ויפלו דמיו לנדבה. ורבי יוחנן, נדמייה למנחת קנאות! לא דמי, מנחת קנאות לא לכפרה קאתייא, אלא לברר עון. אבל אשם תלוי, דלכפרה אתי, מתוך שלבו נוקפו גומר ומקדישו.אמר רבי כרוספדאי אמר רבי יוחנן: שור הנסקל שהוזמו עדיו – כל המחזיק בו זכה בו.אמר רבא: מסתברא טעמא דרבי יוחנן, כגון דאמרי ליה: נרבע שורו. אבל אמרו: רבע שורו, הוא בעצמו מידע ידיע דלא רבע ולא מפקר ליה, וטרח ומייתי עדים.ומאי שנא מהא דאמר רבה בר איתי אמר ריש לקיש: עיר הנדחת שהוזמו עדיה – כל המחזיק בה זכה בה?עיר הנדחת, דרבים נינהו, כל חד אמר בדעתיה: אנא לא חטאי, אחרינא חטא, ומפקר ממוניה. אבל הכא, דבדידיה תליא מילתא, הוא בעצמו מידע ידע דלא רבע, ולא מפקר ליה, וטרח ומייתי עדים.אמר ריש לקיש: הנותן מתנה לחבירו, ואמר הלה: ״אי אפשי בה״ – כל המחזיק בה זכה בה.ומאי שנא מהא דאמר רבה בר אבוה אמר רב ששת, ואמרי לה אמר רבי אבהו אמר רב ששת: מקבל מתנה שאמר לאחר שבאת מתנה לידו: ״מתנה זו תיבטל״, ״מבוטלת״, ״אי אפשי בה״ – דבריו קיימין. ״בטילה״, ״אינה מתנה״ – לא אמר כלום.