Guémara
Rav Oshaya soulève une objection à partir de la michna contre l'opinion de Shmouel selon laquelle tous conviennent qu'une personne qui agit par inadvertance le Shabbat est dispensée : Rabbi Shimon Shezouri et Rabbi Shimon disent : Rabbi Eliezer et Rabbi Yehoshoua n'ont pas divergé à propos d'un cas impliquant une matière où son ignorance porte sur des éléments d'une seule catégorie, car dans ce cas ils conviennent tous deux qu'il est passible. Ils divergent plutôt à propos d'un cas impliquant une matière où son ignorance porte sur des éléments de deux catégories, car dans ce cas Rabbi Eliezer le déclare passible d'apporter une offrande pour péché [hatat], et Rabbi Yehoshoua le déclare dispensé.
מֵתִיב רַב אוֹשַׁעְיָא: רַבִּי שִׁמְעוֹן שֵׁזוּרִי וְרַבִּי שִׁמְעוֹן אוֹמְרִים: לֹא נֶחְלְקוּ עַל דָּבָר שֶׁהוּא מִשֵּׁם אֶחָד שֶׁהוּא חַיָּיב, אֶלָּא עַל דָּבָר שֶׁהוּא מִשּׁוּם שְׁנֵי שֵׁמוֹת, שֶׁרַבִּי אֱלִיעֶזֶר מְחַיֵּיב חַטָּאת, וְרַבִּי יְהוֹשֻׁעַ פּוֹטֵר.
Rav Oshaya poursuit : et en ce qui concerne Rabbi Yehouda, sur quelle matière dit-il qu'ils divergent ? Si tu dis qu'il soutient qu'ils divergent dans un cas où l'on avait l'intention de cueillir des raisins et qu'on a cueilli des figues, ou d'en cueillir des noires et qu'on en a cueilli des blanches, c'est problématique. Rav Oshaya explique : raisins et figues, noires et blanches — qu'est-ce que c'est ? N'est-ce pas deux catégories ? Si tel est le cas, c'est identique à l'opinion de Rabbi Shimon et Rabbi Shimon Shezouri, qui disent que Rabbi Eliezer et Rabbi Yehoshoua divergent spécifiquement à propos d'une erreur impliquant deux catégories. Si tel est le cas, que vient enseigner Rabbi Yehouda ?
וְרַבִּי יְהוּדָה מַאי קָאָמַר דִּפְלִיגִי? בְּנִתְכַּוֵּין לְלַקֵּט עֲנָבִים וְלִקֵּט תְּאֵנִים, שְׁחוֹרוֹת וְלִקֵּט לְבָנוֹת – עֲנָבִים וּתְאֵנִים, שְׁחוֹרוֹת וּלְבָנוֹת, מַאי נִיהוּ? שְׁנֵי שֵׁמוֹת? הַיְינוּ רַבִּי שִׁמְעוֹן וְרַבִּי שִׁמְעוֹן שֵׁזוּרִי! רַבִּי יְהוּדָה מַאי אֲתָא לְאַשְׁמוֹעִינַן?
Rav Oshaya conclut : n'est-il pas correct de dire que la différence entre eux porte sur la halakha concernant celui qui accomplit une transgression en agissant par inadvertance [mitasek] ? Car Rabbi Yehouda est d'avis que celui qui agit par inadvertance en commettant une transgression est passible, et Rabbi Shimon et Rabbi Shimon Shezouri sont d'avis que celui qui agit par inadvertance en commettant une transgression est dispensé. Si tel est le cas, l'opinion de Rabbi Yehouda réfute l'énoncé de Shmouel selon lequel tous conviennent que celui qui agit par inadvertance en accomplissant un travail interdit le Shabbat est dispensé.
אֶלָּא לָאו מִתְעַסֵּק אִיכָּא בֵּינַיְיהוּ, דְּרַבִּי יְהוּדָה סָבַר: מִתְעַסֵּק חַיָּיב, וְרַבִּי שִׁמְעוֹן שֵׁזוּרִי סָבְרִי: מִתְעַסֵּק פָּטוּר?
La Guemara répond : non, ce n'est pas une réfutation. En fait, tout le monde convient que celui qui agit par inadvertance est dispensé. La différence entre les opinions concerne un cas où le cueilleur a perdu le fil de sa pensée : il avait d'abord l'intention de cueillir un objet, puis il a oublié et a cru vouloir un objet différent, et par la suite il a cueilli sans le savoir l'objet qu'il avait initialement l'intention de cueillir. Et c'est à propos de cette matière qu'ils divergent : Rabbi Shimon Shezouri est d'avis que lorsque le cueilleur a oublié sa pensée initiale et a cru vouloir un fruit différent, et que les deux fruits sont d'une seule catégorie, tous conviennent qu'il est passible s'il finit par cueillir sans le savoir le fruit qu'il avait initialement l'intention de cueillir.
לָא, מִתְעַסֵּק – דִּבְרֵי הַכֹּל פָּטוּר, וְהָכָא בְּהָא קָא מִיפַּלְגִי, דְּרַבִּי שִׁמְעוֹן שֵׁזוּרִי סָבַר: שָׁכַח מְלַקֵּט מִלִּבּוֹ. בְּשֵׁם אֶחָד – דִּבְרֵי הַכֹּל חַיָּיב,
Quand Rabbi Eliezer et Rabbi Yehoshoua divergent-ils ? Ils divergent à propos d'un cas impliquant deux catégories, c'est-à-dire lorsque le cueilleur a oublié sa pensée initiale et a cru avoir besoin d'un fruit d'une catégorie différente. En revanche, Rabbi Yehouda est d'avis qu'il n'y a pas de différence entre un cas d'une catégorie et un cas de deux catégories : dans les deux cas ils divergent, car Rabbi Yehoshoua juge qu'il est dispensé parce que son acte n'a pas suivi son intention actuelle. Mais dans un cas où l'on agit pleinement par inadvertance, tous conviennent qu'il est dispensé.
כִּי פְּלִיגִי – בִּשְׁנֵי שֵׁמוֹת. רַבִּי יְהוּדָה סָבַר: לָא שְׁנָא בְּשֵׁם אֶחָד וְלָא שְׁנָא בִּשְׁנֵי שֵׁמוֹת – פְּלִיגִי.
La Guemara cite une autre réponse : Rava dit que la différence entre eux porte sur un cas où l'on avait l'intention d'accomplir deux transgressions dans un ordre précis et où l'on a par erreur accompli la seconde transgression en premier. Selon Rabbi Shimon et Rabbi Shimon Shezouri, Rabbi Eliezer et Rabbi Yehoshoua divergent à propos d'une situation où l'on avait l'intention de cueillir deux fruits de deux catégories différentes et où l'on les a cueillis sans le savoir dans l'ordre inverse. Dans un tel cas, Rabbi Yehoshoua estime qu'il est dispensé. Mais lorsqu'il avait l'intention de cueillir deux morceaux de fruit d'une même catégorie et qu'il a inversé l'ordre sans le savoir, Rabbi Yehoshoua convient qu'il est passible. Selon Rabbi Yehouda, que le cas implique une ou deux catégories, dans les deux cas Rabbi Yehoshoua estime qu'il est dispensé.
רָבָא אָמַר: לִיקְדֹּם אִיכָּא בֵינַיְיהוּ.
À propos de l'explication de Rava, la Guemara cite une baraïta qui appuie l'affirmation selon laquelle si l'on avait l'intention d'accomplir deux travaux interdits dans un ordre et qu'on a inversé l'ordre par erreur, on est dispensé. Et il est enseigné : si quelqu'un avait devant lui deux longues bougies allumées, et qu'il avait l'intention d'éteindre celle-ci et qu'il a éteint celle-là ; ou s'il avait l'intention d'allumer celle-ci et qu'il a allumé celle-là — il est dispensé. Mais dans un cas où il avait l'intention d'allumer l'une puis d'éteindre l'autre, et qu'à la place il a soufflé d'un seul souffle et a fait passer la flamme d'une bougie à l'autre — car il a accompli son intention et a éteint l'une et allumé l'autre, bien que d'un seul souffle — il est passible. Cela indique que s'il n'avait pas accompli les deux actes simultanément mais dans l'ordre inverse, il serait dispensé.
וְהָתַנְיָא: הָיוּ לְפָנָיו שְׁתֵּי נֵרוֹת דּוֹלְקוֹת אֲרוּכּוֹת, וְנִתְכַּוֵּין לְכַבּוֹת אֶת זוֹ וְכִיבָּה אֶת זוֹ, לְהַדְלִיק אֶת זוֹ וְהִדְלִיק אֶת זוֹ – פָּטוּר. לְהַדְלִיק וּלְכַבּוֹת, וְכִיבָּה וְהִדְלִיק בִּנְשִׁימָה אַחַת – חַיָּיב.
À propos de cette dernière règle, la Guemara demande : n'est-ce pas évident ? Puisqu'il a accompli son acte comme il l'avait prévu, il est clairement passible. La Guemara répond que la règle est nécessaire, de peur que tu dises : il n'a pas réellement accompli les travaux conformément à sa pensée, car il voulait d'abord allumer l'une et finalement éteindre l'autre, mais lorsqu'il a accompli l'action, on pourrait considérer qu'il a d'abord éteint l'une et finalement allumé l'autre — et donc on pourrait dire qu'il est dispensé. Par conséquent, la baraïta nous apprend que, bien qu'il n'ait pas accompli l'allumage en premier comme il l'avait prévu, il n'a pas non plus accompli l'allumage après l'extinction, car les deux se sont produits simultanément. Puisque son acte n'a pas entièrement contredit son intention, il est passible.
פְּשִׁיטָא! מַהוּ דְּתֵימָא: לָא אִיתְעֲבִד מַחְשַׁבְתֵּיהּ, דְּהָא לְהַדְלִיק מֵעִיקָּרָא בָּעֵי וּלְבַסּוֹף לְכַבּוֹת, וְכִי עֲבַד מַעֲשֶׂה – כִּיבָּה וּבַסּוֹף הִדְלִיק הוּא, וְאֵימָא פָּטוּר, קָא מַשְׁמַע לַן: נְהִי דְּאַקְדּוֹמֵי נָמֵי לָא מַקְדֵּים, אַחוֹרֵי נָמֵי לָא מְאַחַר.
§ Les Sages enseignèrent dans une baraïta : celui qui remue des braises le Shabbat est passible d'apporter une offrande pour péché. Rabbi Shimon ben Elazar dit au nom de Rabbi Eliezer, fils de Rabbi Tsadok : il est passible d'apporter deux offrandes pour péché, car il éteint les braises du dessus, qui passent en bas par manque d'oxygène, et il allume celles du dessous en les remontant. La Guemara demande : de quoi traitons-nous ici ? S'il s'agit d'un cas où il a l'intention d'éteindre et d'allumer, quelle est la raison de celui qui le dispense ? Plutôt, il doit s'agir du cas où il n'a pas l'intention d'allumer, mais seulement d'éteindre. Si tel est le cas, quelle est la raison de celui qui le déclare passible d'apporter deux offrandes pour péché ?
תָּנוּ רַבָּנַן: הַחוֹתֶה גֶּחָלִים בַּשַּׁבָּת – חַיָּיב חַטָּאת. רַבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן אֶלְעָזָר אוֹמֵר מִשּׁוּם רַבִּי אֱלִיעֶזֶר בְּרַבִּי צָדוֹק: חַיָּיב שְׁתַּיִם, מִפְּנֵי שֶׁהוּא מְכַבֶּה אֶת הָעֶלְיוֹנוֹת, וּמַבְעִיר אֶת הַתַּחְתּוֹנוֹת. בְּמַאי עָסְקִינַן? אִי דְּקָא מִיכַּוֵּין לְכַבּוֹת וּלְהַבְעִיר – מַאי טַעְמָא דְּמַאן דְּפָטַר? אֶלָּא דְּלָא קָא מִכַּוֵּין לְהַבְעִיר – מַאי טַעְמָא דְּמַאן דִּמְחַיֵּיב תַּרְתֵּי?
Rabbi Elazar et Rabbi Hanina disent tous deux en explication : la baraïta traite d'un cas où un forgeron avait besoin des braises du dessus et avait donc l'intention d'éteindre les braises supérieures, sachant qu'en faisant cela il allumerait celles du dessous. Les tannaïm divergent à propos d'un acte d'allumage non désiré le Shabbat, qui équivaut à un acte destructeur. Car le premier tanna est d'avis que celui qui produit un résultat non désiré ou destructeur en accomplissant le travail d'allumage est dispensé, et Rabbi Eliezer, fils de Rabbi Tsadok, dit qu'il est passible. Et de même, Rabbi Yohanan dit : ce différend a été enseigné à propos du cas d'un forgeron. Et Rabbi Yohanan dit : jusqu'à ce qu'il soit enseigné que le cas implique un forgeron, la raison de cette halakha n'avait pas été révélée.
רַבִּי אֶלְעָזָר וְרַבִּי חֲנִינָא דְּאָמְרִי תַּרְוַויְיהוּ: כְּגוֹן שֶׁנִּתְכַּוֵּין לְכַבּוֹת הָעֶלְיוֹנוֹת כְּדֵי לְהַבְעִיר אֶת הַתַּחְתּוֹנוֹת, דְּתַנָּא קַמָּא קָסָבַר: מְקַלְקֵל בְּהַבְעָרָה פָּטוּר, וְרַבִּי אֱלִיעֶזֶר בְּרַבִּי צָדוֹק אָמַר: חַיָּיב. וְכֵן אָמַר רַבִּי יוֹחָנָן: בְּנַפָּח שָׁנוּ. אָמַר רַבִּי יוֹחָנָן: עַד כָּאן לֹא נִתְגַּלְּתָה טַעְמָהּ שֶׁל הֲלָכָה זוֹ.
Ami bar Avin et Rav Hanania bar Avin disent tous deux une autre explication :
אַמֵּי בַּר אָבִין וְרַב חֲנַנְיָא בַּר אָבִין דְּאָמְרִי תַּרְוַויְיהוּ:
Rachi
מאי ניהו ב' שמות - קא סלקא דעתך השתא שחורות ולבנות נמי כשני מינין דמו ואי ר' שמעון ור' שמעון שזורי נמי כרבי יהודה מוקמי פלוגתייהו בנתכוין ללקט את זה ולקט את זה רבי יהודה מאי אתא לאשמועינן:
אלא לאו מתעסק איכא בינייהו - דשמעיה רבי יהודה לרבי שמעון שזורי דאוקי פלוגתא באבד מלקט מלבו אבל במתעסק דברי הכל פטור ואתא איהו למימר אפילו נתכוין ללקט כו' הוי מתעסק הואיל ובאיסור נתעסק פליגי ומחייב רבי אליעזר ואפילו רבי יהושע לא פטר אלא בשני שמות אבל בשם אחד חייב ותמה אני כו' אם כן למה נאמר בה פרט למתעסק בהיתר או במתעסק באב מלאכה ועשה אב מלאכה אחרת:
אבד מלקט מלבו בשם אחד - שנתכוין לתאנה זו ושכח כסבור תאנה אחרת הסמוכה לה בעינא והלכה ידו על הראשונה דברי הכל חייב הואיל ולכך נתכוין תחלה ועוד כששכח מחשבתו לא חשב אלא באותו מין עצמו:
בשני שמות - שנתכוין לתאנים ושכח וכסבור ענבים בעינא והלכה ידו על התאנים:,ורבי יהודה סבר - אפילו בשם אחד פליגי וסבירא ליה דשחורות ולבנות שם אחד הן הואיל והן מין אחד: (תוספות) מה שאמר במתניתין תמיה אני אם פטר בה ר' יהושע במין אחד שהרי נתקיימה מחשבתו. עד כאן תוספות:
ליקדם איכא בינייהו - שנתכוין ללקט זו תחלה ואחר כך זו והלכה ידו על האחרונה ר' שמעון ורבי שמעון שזורי סברי אם משם אחד דברי הכל חייב הואיל ושם אחד הן וסוף סוף תרווייהו עבד ולא איכפת לן במקדים המאוחר כי פליגי בשני שמות ר' אליעזר מחייב חטאת הואיל ולשניהן נתכוין ושניהם עשה ולא איכפת לן במקדים המאוחר ורבי יהושע פוטר הואיל ובשעת לקיטת כל אחת ואחת לא לזה הוא מכוין הוה ליה כמתעסק ופטור ורבי יהודה סבר אפילו בשם אחד פליגי אבל תמהני למה פטר הואיל וסוף סוף לשניהן נתכוין אבל במתעסק בעלמא שלא נתכוין אלא לאחת ולא עשאה ועשה את חברתה דכולי עלמא פטור:
והא תניא - סייעתא דחיישינן למוקדם ומאוחר:,להדליק זו - בשגגת שבת או בשגגת מלאכות:,והדליק זו פטור - דהיינו מתעסק לא נתכוין אלא לאחת ולא עשאה ועשה את חברתה:,להדליק ולכבות - כשהיה נר דולק ונר כבוי ונתכוין להדליק זה תחלה ואחר כך לכבות זה וכבה זה ואחר כך הדליק זה:,אם בנשימה אחת - שנפח ומחמת הנפיחה כבה זה והדליקה חייב דליכא למימר הי מוקדם והי מאוחר:
בשתי נשימות פטור - דלא נעשית כסדר: , לא אתעביד מחשבתיה - דאיכא למימר כבה ואחר כך הדליק:
החותה - הממלא כלים מצבור הגחלים:,מכבה העליונות - שעכשיו נעשות תחתונות וכבו מחמת המשא של עליונות ומבעיר התחתונות שהיו כבויות מחמת המשא שהיה עליהן וכשהן עכשיו עליונות נתבערות:,מאי טעמא דמאן דמחייב תרתי - הא לא איכוין לחדא ולגביה מתעסק הוא:
כדי להבעיר את התחתונות - כלומר להבערת התחתונות לא הוה צריך אלא לכבוי עליונות היתה עיקר כוונתו שהיה נפח וצריך לפחמין נתכוין לכבות עליונות שהיו גסות ואף על פי שידע שיבערו התחתונות נתכוין לכיבוי של אלו על מנת שיתבערו אלו אף על פי שהוא מקלקלם אצלו:,מקלקל בהבערה - כגון דנפח הוא כדאמר רבי יוחנן בנפח שנו דלא ניחא ליה לנפח להבעיר גחלים:,מקלקל בהבערה חייב - דקיי"ל אף על גב דשאר מקלקלים פטורין חובל ומבעיר חייבין:
אמי בר אבין כו' כגון שנתכוין - לכבויי ולהבערה ואפילו הכי אהבערה פטור תנא קמא סבר לה כר' יוסי דאמר הבערה ללאו יצאת וליכא קרבן:
Tossafot
היינו ר' שמעון ור' שמעון שזורי - דעל כרחיך צריך לומר דהכי פירושו דמילתיה לא נחלקו על דבר שהוא משם אחד שחייב כגון תאנים ותאנים ובאבד מלקט מלבו או לבנות ולבנות ושחורות ושחורות ואבד מלקט מלבו כדפי' לעיל על מה נחלקו על דבר שהוא משני שמות כגון ענבים או תאנים או שחורות ולבנות ואבד מלקט מלבו כדמפרש לעיל טעמייהו דלא מצינו למימר לר' שמעון ור' שמעון שזורי על מה נחלקו על דבר משום שני שמות כגון שלקט תאנים או ענבים ואינו יודע מה לקט דמאי קמשמע לן:
אלא לאו מתעסק איכא בינייהו דרבי יהודה סבר דמתעסק חייב ור' שמעון שזורי ורבי שמעון סברי מתעסק פטור - ורבי שמעון סבר דפלוגתיה דרבי יהושע ורבי אליעזר באבד מלקט מלבו ונתכוין ללקט תאנים ולקט ענבים או שחורות ולקט לבנות דשני מינין הן כדמפרש לעיל טעמייהו אבל במין אחד ובאבד מלקט מלבו לא נחלקו דלכולי עלמא חייב אבל במין אחד דשלא אבד מלקט מלבו כגון שנתכוין ללקט אלו ולקט אחרות פטור משום מתעסק ורבי יהודה אמר אפילו בנתכוין כו' ובשני מינים פלוגתייהו ובשלא אבד מלקט מלבו ומינה דייקינן דוקא בשני מינין אבל בחד מינא לכולי עלמא חייב כדדייק לעיל הש"ס ואמאי הא מתעסק הוא והדרן קושיין לדוכתיה והא דפשיטא ליה להש"ס האי שיטה דלרבי שמעון מתעסק פטור ומוקי פלוגתייהו באבד מלקט מלבו ולרבי יהודה מתעסק חייב ומיירי בשלא אבד דהכי משמע לישנא דמתניתין דר' יהודה מחייב טפי דקאמר ר"ש שזורי ור' שמעון אומרים לא נחלקו על דבר שהוא משום אחד שחייב כלומר דהתם ודאי חייב על מה נחלקו על שני שמות כו' כלומר דהתם איכא מאן דפטר ועל זה השיב ר' יהודה אפילו נתכוין ללקט תאנים כו' פליגי ואיכא מאן דמחייב ועוד מדקאמר תמה אני אם פטר בה רבי יהושע משמע דר' יהודה מחייב טפי:
כגון שנתכוון לכבות העליונות כדי להבעיר התחתונות - כדמפרש רבי יוחנן בנפח שנו ולאו נופח אלא רוצה לומר אותו שעושה הפחמין ביער קרבוני"ר בלע"ז שנבערו העצים ונעשו פחמין ומסיר הפחמין גבוה מן האש ורוצה שיכבו לעשות מהם מלאכתם לעשות מהם ברזל ומשאין הפחמין דקין כי אינו חפץ בהן להתחמם רק שיעשו אפר וזהו קלקול ואינן ראויות לשום דבר והיה רוצה שיתאכלו לגמרי ויהיו אפר וזהו נתכוין לכבות העליונות כדי להבעיר התחתונות ואותה הבערה של תחתונות אינו חפץ בהם כי אם שיעשו אפר וזהו קלקול לר"א ברבי (יצחק) [צדוק] מיחייב שתים משום כיבוי ומשום הבערה ואף על גב דמקלקל הוא ואף על גב דהוי מלאכה שאינה צריכה לגופה בהא סבירא ליה כר' יהודה דמחייב אף על גב דסבר כרבי שמעון במקלקל דהבערה ולרבנן אינו חייב משום הבערה דמקלקל בהבערה פטור:
Texte : Sefaria — William Davidson Edition - Vocalized Aramaic · traduction française de travail, à valider.