כריתות ט״ו אמסכת כריתותכריתות ט״ו א
משנה שחטה ואת בת בתה, ואחר כך שחט את בתה – סופג את הארבעים. סומכוס אומר משום רבי מאיר: סופג שמונים. אמר רבא: דלמא לא היא, עד כאן לא קאמר רבי יוחנן בן נורי הכא אלא משום שמות מוחלקין, דמיקריא חמותו, ומיקריא אם חמותו, ומיקריא אם חמיו. אבל גבי אותו ואת בנו, דכולהו ״אותו ואת בנו״ מיקריין, דאין שמות מוחלקין – לא. אמר רב נחמן בר יצחק: דלמא עד כאן לא קאמר סומכוס אלא גבי אותו ואת בנו, דגופין מוחלקין. אבל הכא, דאין גופין מוחלקין, אימא כרבי אבהו אמר רבי יוחנן סבירא ליה, דאמר רבי אבהו אמר רבי יוחנן: ״שארה הנה זמה היא״, הכתוב עשאן לכולן זמה אחת. מתני׳ אמר רבי עקיבא: שאלתי את רבן גמליאל ואת רבי יהושע באיטליס של עימאום, שהלכו ליקח בהמה למשתה בנו של רבן גמליאל, הבא על אחותו ועל אחות אביו ועל אחות אמו, מהו? חייב אחת על כולן, או חייב על כל אחת ואחת? אמרו לו: לא שמענו, אבל שמענו: הבא על חמש נשיו נדות בהעלם (אחת) [אחד], שהוא חייב על כל אחת ואחת, (ורואה אני) [ורואין אנו] שהדברים קל וחמר. גמרא גמ׳ היכי דמי? אילימא כדקתני, מאי תיבעי ליה? הרי שמות מוחלקין, הרי גופין מוחלקין! אלא הכי קתני: הבא על אחות אביו שהיא אחות אמו, חייב אחת על כולן, או חייב על כל אחת ואחת, מהו? מי אמרינן: הרי שמות מוחלקין, או דלמא הרי אין גופין מוחלקין? אמרו לו: לא שמענו, אבל שמענו: הבא על חמש נשיו נדות בבת אחת, שהוא שם אחד, שחייב על כל אחת ואחת משום נדה, וראינו שהדברים קל וחומר: ומה הבא על חמש נשיו נדות בבת אחת, שהיא שם אחת – חייב על כל אחת ואחת, אחותו שהיא אחות אביו שהיא אחות אמו, שהן שלשה שמות – אינו דין שיהא חייב על כל אחת ואחת? איכא למיפרך: מה לחמש נדות – שכן גופין מוחלקין! אלא אמר קרא: ״ערות אחותו גלה״, לחייב על אחותו שהיא אחות אביו שהיא אחות אמו. אמר רב אדא בר אהבה: משכחת לה ברשיעא בר רשיעא, שבא על אמו והוליד שתי בנות, וחזר ובא על אחת מהן והוליד בן, ובא בנו על אחות אמו, שהיא אחותו, שהיא אחות אביו, דהוה ליה רשיעא בר רשיעא. תנו רבנן: בא עליה, וחזר ובא עליה, וחזר ובא עליה – חייב על כל אחת ואחת, דברי רבי אליעזר. וחכמים אומרים: אינו חייב אלא אחת. ומודים חכמים לרבי אליעזר בבא על חמש נשיו נדות בבת אחת, שהוא חייב על כל אחת ואחת, הואיל והוא גרם להן. אמר רבא לרב נחמן: מי אמרינן ״הואיל והוא גרם להן״? והתניא: הוא בהעלם (אחת) [אחד] והיא בחמשה העלמות – הוא אינו חייב אלא אחת והיא חייבת על כל אחת ואחת. אלא אימא: הואיל וגופין מוחלקין. איבעיא להו, קצר וקצר – מה לי אמר רבי אליעזר? טעמא דרבי אליעזר התם משום דהוא דעבד תרתין, ואמטול (ל)הכי אמר: חייב על כל אחת ואחת, והכא נמי דעבד תרתין, או דלמא טעמיה דרבי אליעזר התם משום דאי אפשר לו לערבן לביאות זו בזו, אמטול (ל)הכי אמר רבי אליעזר: חייב על כל אחת ואחת, אבל קצר כגרוגרת וחזר וקצר כגרוגרת בהעלם (אחת) [אחד], כיון דאפשר לו לערב שתי גרוגרות בבת אחת אינו חייב אלא אחת, מאי? אמר רבה: טעמא דרבי אליעזר התם – משום דעבד תרתי, הכא נמי הא עבד תרתי. ורב יוסף אמר: טעמא דרבי אליעזר התם – דאי אפשר לו לערבן, אבל אפשר לו לערבן – אינו חייב אלא אחת. איתיביה אביי לרבה: רבי אליעזר מחייב על ולדי מלאכות במקום אבות מלאכות. הא אב ואב, בבת אחת – פטור. ואי אמרת טעמא דרבי אליעזר משום דקעבד תרתי, אמאי פטור? אמר מר בריה דרבנן: אנא ורב נחומי בר זכריה תרגימנא: הכא במאי עסקינן – בדלית המודלית על גבי תאינה וקצצן בבת אחת, משום הכי מחייב רבי אליעזר, הואיל ושמות מוחלקין וגופין מוחלקין. דכוותה קצר וקצר, היכי משכחת לה דמיפטר? כגון שקצר שתי גרוגרות בבת אחת, אבל קצר כגרוגרת וחזר וקצר כגרוגרת – חייב. מתני׳ ועוד שאל רבי עקיבא: אבר המדולדל בבהמה, מהו? אמרו לו: לא שמענו, אבל שמענו אבר המדולדל באדם שהוא טהור, וכך היו