כריתות י״ב במסכת כריתותכריתות י״ב ב
משנה בטומאה ישנה, מאי שנא חלבין וביאת מקדש דמודו ליה, דאם רצה יאמר: ״מזיד הייתי״? טומאה ישנה נמי מתרץ דיבוריה, דאם רצה יאמר: ״לא עמדתי בטומאתי אלא טבלתי״! אמר רבינא: לעולם בטומאה ישנה, וכגון דאמרי ליה עדים: אכלת קדשים בטומאת הגוף, והוא אמר להון: ״לא נטמאתי״, דהכא לא מתריץ דיבוריה. דליכא למימר לא עמדתי בטומאה אבל טבלתי, מאי אמר להון? ״טבלתי ואכלתי״, כי אמר להון הכי, איתכחש ליה דבוריה קמא מיהא בטומאת מגעו! אמר רב נחמן: הלכה כרבי יהודה. אמר רב יוסף: לא אמרה [רבי יהודה] אלא בינו לבין עצמו ולעצמו. אמר ריש לקיש: מודה רבי מאיר לחכמים, שאם אמרו לו שנים: בעלת שפחה חרופה, והוא אומר: לא בעלתי – מהימן, דאי בעי אמר להון: לא גמרתי ביאתי. אמר רב ששת: מודה רבי מאיר לחכמים בנזיר טמא, שאמרו לו שנים: נטמאת, והוא אומר: לא נטמאתי – פטור, דאי בעי אמר: נשאלתי על נזירי. אמר אביי: מודה רבי מאיר לחכמים, שאם אמרו לו שנים: יודע אתה בעדות פלוני, והוא אומר: לא ידעתי – פטור, דאי בעי אמר: לא נתכוונתי לעדות. אכל חלב וחלב בהעלם (אחת) [אחד]. מתקיף לה רבי זירא: אמאי אינו חייב אלא חטאת אחת והא שני זיתי חלב אכל! אמר ליה אביי: העלמות מחולקות, והכא העלם אחד הוא דאיכא. איכא דמקשי ליה הכי: טעמא דהעלם אחד, הא בשתי העלמות חייב שתים. אמאי? שם חלב אחד הוא! אמר ליה אביי: העלמות מחולקין. אכל חלב ודם פיגול ונותר – חייב כו׳. ממין אחד חייב, פשיטא! אמר ריש לקיש משום בר תוטיני: כגון שאכלו בשני תמחויין, ואליבא דרבי יהושע: דאמר תמחויין מחולקין. מהו דתימא: כי אמר רבי יהושע – לא שנא לקולא, ולא שנא לחומרא. קא משמע לן דחייב, אלמא: לחומרא אמר, לקולא לא אמר. איכא דאמר על סיפא: משני מינין – פטור. פשיטא! אמר ריש לקיש משום בר תוטיני: כגון שאכלו בשני תמחויין, ואליבא דרבי יהושע: דאמר תמחויין מחולקין. דמהו דתימא: כי אמר רבי יהושע – לחומרא אמר, לקולא לא אמר. קא משמע לן: משני מינין פטור. מאי משני מינין? ממין אחד הוא, ואמאי קרי ליה שני מינים – משום דאכלו בשני תמחויין, וקתני: פטור, אלמא לא שנא לקולא ולא שנא לחומרא קאמר רבי יהושע. מדסיפא מין אחד ושני תמחויין, רישא מין אחד ותמחוי אחד. פשיטא! אמר רבינא: כגון שהיתה לו ידיעה בינתיים, ואליבא דרבן גמליאל, דאמר: אין ידיעה לחצי שיעור. דתנן: הכותב שתי אותיות בשתי העלמות, אחת שחרית ואחת ערבית – רבן גמליאל מחייב, וחכמים פוטרין. רבן גמליאל סבר: אין ידיעה לחצי שיעור, ורבנן סברי: יש ידיעה לחצי שיעור. מתני׳ כמה ישהא באוכלין? כאילו אוכל קליות, דברי רבי מאיר. וחכמים אומרים: עד שישהא מתחלה ועד סוף כדי אכילת פרס – חייב. אכל אוכלין טמאין ושתה משקין טמאין, שתה רביעית יין ונכנס למקדש ושהה כדי אכילת פרס – חייב, רבי אלעזר אומר: אם פסק בה או אם נתן בו מים כל שהוא – פטור. גמרא גמ׳ איבעיא להו: רבי מאיר, לחומרא קאמר או לקולא קאמר? לחומרא קאמר, והכי קתני: כאילו אוכל קליות, דאפילו כוליה יומא. ואף על גב דמתחלה ועד סוף יותר מכדי אכילת פרס, כיון דמשיכה אכילתיה – מחייב. ואמרו ליה רבנן: דעד שישהא בכדי אכילת פרס הוא דחייב יותר מכדי אכילת פרס – פטור. או דלמא לקולא קאמר, דהכי קתני: כאילו אוכל קליות, והוא דלא איפסיק ביני וביני, אבל דאיפסיק ביני וביני, אף על גב דמתחלה ועד סוף בכדי אכילת פרס – פטור. ואמרו ליה רבנן: כיון דמתחלה ועד סוף בכדי אכילת פרס הוא – חייב? תא שמע: וחכמים אומרים: עד שישהא בכדי אכילת פרס מתחלה ועד סוף.