הוריות י״א אמסכת הוריותהוריות י״א א
גמרא הוא דלא, הא צעורי צערינהו. ואילו צעירה דקריתיה ״בן עמי״, אמר ליה: ״אל תצרם ואל תתגר בם״, כלל, אפילו צעורי לא. אמר רבי חייא בר אבין אמר רבי יהושע בן קרחה: לעולם יקדים אדם לדבר מצוה, שבשכר לילה אחת שקדמה בכירה לצעירה, זכתה וקדמתה ארבע דורות למלכות. תנו רבנן: ״מעם הארץ״ – פרט למשיח. ״מעם הארץ״ – פרט לנשיא, והלא כבר יצאו משיח לידון בפר, נשיא לידון בשעיר! שיכול: משיח על העלם דבר עם שגגת מעשה מביא פר, על שגגת מעשה לחודיה מביא כשבה ושעירה? תלמוד לומר: ״מעם הארץ״ – פרט למשיח. ״מעם הארץ״ – פרט לנשיא. תינח משיח, אלא נשיא בשגגת מעשה הוא דמייתי! אמר רב זביד משמיה דרבא: הכא במאי עסקינן? כגון שאכל כזית חלב כשהוא הדיוט, ונתמנה ואחר כך נודע לו. סלקא דעתך אמינא נייתי כשבה או שעירה, קמשמע לן. הניחא לרבי שמעון דאזל בתר ידיעה, אלא לרבנן (דאזלו) [דאזלי] בתר חטאה, מאי איכא למימר? אלא אמר רב זביד משמיה דרבא: הכא במאי עסקינן? כגון שאכל חצי כזית חלב כשהוא הדיוט, ונתמנה והשלימו, ואחר כך נודע לו. סלקא דעתך אמינא נצטרף ונייתי כשבה או שעירה, קא משמע לן. בעא מיניה רבא מרב נחמן: נשיאות מהו שתפסיק, היכי דמי? כגון שאכל חצי כזית חלב כשהוא הדיוט, ונתמנה ועבר, והשלימו – התם הוא דלא מצטרף, דאכליה פלגא כשהוא הדיוט ופלגא כשהוא נשיא, אבל הכא דאידי ואידי כשהוא הדיוט אכליה מצטרף, או דלמא לא שנא? מאי? תפשוט ליה מהא דאמר עולא אמר רבי יוחנן: אכל חלב והפריש קרבן ונשתמד וחזר בו, הואיל ונדחה – ידחה. הכי השתא? משומד לאו בר אתויי קרבן הוא, האי בר אתויי קרבן הוא. בעא מיניה רבי זירא מרב ששת: אכל ספק חלב כשהוא הדיוט, ונתמנה ונודע לו על ספקו, מהו? אליבא דרבנן דאזלי בתר חטאה לא תבעי לך, דמייתי אשם תלוי, אלא כי תבעי לך – אליבא דרבי שמעון. מדאשתני לודאי, אשתני לספק, או דלמא כי אשתני לודאי, דאשתני קרבן דידיה – אבל הכא דלא אשתני קרבן דידיה, אימא לייתי אשם תלוי? תיקו. תנו רבנן: ״מעם הארץ״ – פרט למשומד. רבי שמעון בר יוסי אומר משום רבי שמעון: ״אשר לא תעשינה בשגגה ואשם״, השב בידיעתו – מביא קרבן על שגגתו, לא שב בידיעתו – אינו מביא קרבן על שגגתו. מאי בינייהו? אמר רבי המנונא: משומד לאכול חלב ומביא קרבן על הדם – איכא בינייהו. מר סבר: כיון דמשומד לאכול חלב – לדם נמי משומד הוי, ומר סבר: לדם מיהא שב בידיעתו הוא. והא רבא אמר: דכולי עלמא משומד לאכול חלב לא הוי משומד לדם! אלא, הכא באוכל נבלה לתאבון ונתחלף לו בשומן ואכלו קמיפלגי, מר סבר: כיון דלתאבון אכיל במזיד – משומד הוא, ומר סבר: כיון דאילו אשכח דהיתרא לא אכל דאיסורא – לאו משומד הוא. תנו רבנן: אכל חלב – זהו משומד, ואיזהו משומד? אכל נבילות וטריפות, שקצים ורמשים, ושתה יין נסך. רבי יהודה אומר: אף הלובש כלאים. אמר מר: אכל חלב זהו משומד, ואיזהו משומד? אוכל נבילות כו׳. מאי קאמר? אמר רבה בר בר חנה אמר רבי יוחנן, הכי קאמר: אכל חלב לתאבון – הרי זה משומד, להכעיס – הרי זה מין. ואיזהו משומד דבסתמו מין? הוי אומר: אוכל נבילה וטריפה, שקצים ורמשים, ושתה יין נסך. רבי יוסי ברבי יהודה אומר: אף הלובש כלאים. מאי בינייהו? איכא בינייהו כלאים דרבנן. מר סבר: מדאורייתא הוי משומד, דרבנן לא הוי משומד. ומר סבר: כלאים כיון דמפרסם אסוריה, אפילו בדרבנן הוי משומד. פליגי בה רב אחא ורבינא, חד אמר: לתאבון – משומד, להכעיס – מין. וחד אמר: להכעיס נמי משומד, אלא איזהו מין? כל העובד עבודה זרה. מיתיבי: אכל פרעוש אחד או יתוש אחד – הרי זה משומד. והא הכא דלהכעיס הוא, וקא קרי ליה משומד! התם דאמר: אטעום טעם דאיסורא. ואיזהו נשיא? זה מלך כו׳. תנו רבנן: ״נשיא״ – יכול נשיא שבט כנחשון בן עמינדב? תלמוד לומר: ״מכל מצות ה׳ אלהיו״, ולהלן: הוא אומר ״למען ילמד ליראה את ה׳ אלהיו״.