הוריות י׳ במסכת הוריותהוריות י׳ ב
גמרא עבדות אני נותן לכם, שנאמר: ״וידברו אליו לאמר אם היום תהיה עבד לעם הזה״. תנו רבנן: ״אשר נשיא יחטא״, אמר רבי יוחנן בן זכאי: אשרי הדור שהנשיא שלו מביא קרבן על שגגתו. אם נשיא שלו מביא קרבן, צריך אתה לומר מהו הדיוט! ואם על שגגתו מביא קרבן, צריך אתה לומר מהו זדונו! מתקיף לה רבא בריה דרבה: אלא מעתה, דכתיב: ״ואת אשר חטא מן הקדש ישלם״, ובירבעם בן נבט, דכתיב ביה: ״אשר חטא ואשר החטיא״, הכי נמי דאשרי הדור הוא! שאני הכא, דשני קרא בדבוריה. דרש רב נחמן בר רב חסדא, מאי דכתיב: ״יש הבל אשר נעשה על הארץ וגו׳״ – אשריהם לצדיקים, שמגיע אליהם כמעשה הרשעים של עולם הבא בעולם הזה. אוי להם לרשעים, שמגיע אליהם כמעשה הצדיקים של עולם הבא בעולם הזה. אמר רבא: אטו צדיקי אי אכלי תרי עלמי מי סני להו? אלא אמר רבא: אשריהם לצדיקים שמגיע אליהם כמעשה הרשעים של עולם הזה בעולם הזה, אוי להם לרשעים שמגיע אליהם כמעשה הצדיקים של עולם הזה בעולם הזה. רב פפא ורב הונא בריה דרב יהושע אתו לקמיה דרבא, אמר להו: אוקימתון מסכתא פלן ומסכתא פלן? אמרו ליה: אין. איעתריתו פורתא? אמרו ליה: אין, דזבנן קטינא דארעא. קרי עלייהו: אשריהם לצדיקים שמגיע אליהם כמעשה הרשעים שבעולם הזה בעולם הזה. אמר רבה בר בר חנה אמר רבי יוחנן, מאי דכתיב: ״כי ישרים דרכי ה׳ וצדקים ילכו בם ופשעים יכשלו בם״? משל לשני בני אדם שצלו פסחיהם, אחד אכלו לשום מצוה, ואחד אכלו לשום אכילה גסה. זה שאכלו לשום מצוה – ״צדקים ילכו בם״, זה שאכלו לשום אכילה גסה – ״ופשעים יכשלו בם״. אמר ליה ריש לקיש: רשע קרית ליה? נהי דלא עביד מצוה מן המובחר, פסח מי לא קאכיל? אלא: משל לשני בני אדם, זה אשתו ואחותו עמו בבית, וזה אשתו ואחותו עמו בבית, אחד נזדמנה לו אשתו, ואחד נזדמנה לו אחותו, זה שנזדמנה לו אשתו – ״צדקים ילכו בם״, וזה שנזדמנה לו אחותו – ״ופשעים יכשלו בם״. מי דמי? אנן קאמרינן חדא דרך, והכא שני דרכים! אלא משל ללוט ושתי בנותיו, הן שנתכוונו לשם מצוה – ״צדקים ילכו בם״, הוא שנתכוון לשם עבירה – ״ופשעים יכשלו בם״. ודלמא הוא נמי לשם מצוה (הוא מכוין) [איכוון]! אמר רבי יוחנן, כל הפסוק הזה לשם עבירה נאמר. ״וישא לוט״ – ״ותשא אשת אדניו את עיניה״, ״את עיניו״ – ״ויאמר שמשון [וגו׳] אותה קח לי כי היא ישרה בעיני״, ״וירא״ – ״וירא אתה שכם בן חמור״, ״את כל ככר הירדן״ – ״כי בעד אשה זונה עד ככר לחם״, ״כי כלה משקה״ – ״אלכה אחרי מאהבי נתני לחמי ומימי צמרי ופשתי שמני ושקויי״. והא מינס אניס! תנא משום רבי יוסי בר רבי חוני: למה נקוד על ויו שב״קומה״ של בכירה? לומר לך, שבשכבה לא ידע אבל בקומה ידע. ומאי הוה ליה למעבד? מאי דהוה הוה! נפקא מינה דלפניא אחרינא לא איבעי ליה למישתי. דרש רבה, מאי דכתיב: ״אח נפשע מקרית עז ומדינים כבריח ארמון״? ״אח נפשע מקרית עז״ – זה לוט שפירש מאברהם, ״ומדינים כבריח ארמון״ – שהטיל מדינים בין ישראל לעמון, שנאמר: ״לא יבא עמוני ומואבי בקהל ה׳״. דרש רבא, ואיתימא רבי יצחק, מאי דכתיב: ״לתאוה יבקש נפרד (ובכל) [בכל] תושיה יתגלע״? ״לתאוה יבקש נפרד״ – זה לוט שנפרד מאברהם. ״(ובכל) [בכל] תושיה יתגלע״ – שנתגלה קלונו בבתי כנסיות ובבתי מדרשות. דתנן: עמוני ומואבי אסורין אסור עולם. ואמר עולא: תמר זנתה וזימרי זינה. תמר זנתה – יצאו ממנה מלכים ונביאים, זימרי זינה – נפלו כמה רבבות מישראל. אמר רב נחמן בר יצחק: גדולה עבירה לשמה ממצוה שלא לשמה, שנאמר: ״תברך מנשים יעל אשת חבר הקיני מנשים באהל תברך״, מאן נינהו ״נשים באהל״? שרה, רבקה, רחל ולאה. איני? והאמר רב יהודה אמר רב: לעולם יעסוק אדם בתורה ובמצות אפילו שלא לשמה, שמתוך שלא לשמה בא לשמה. אימא: כמצוה שלא לשמה. אמר רבי יוחנן: שבע בעילות בעל אותו רשע באותה שעה, שנאמר: ״בין רגליה כרע נפל שכב וגו׳״. והא קא מיתהניא מעבירה? אמר רבי יוחנן משום רבי שמעון בן יוחאי: אפילו טובתם של רשעים רעה היא אצל צדיקים. אמר רב יהודה אמר רב: לעולם יעסוק אדם בתורה ובמצות אפילו שלא לשמה, שמתוך שלא לשמה בא לשמה, שבשכר ארבעים ושנים קרבנות שהקריב בלק הרשע, זכה ויצתה ממנו רות, דאמר רבי יוסי ברבי חנינא: רות בת בנו של עגלון, בן בנו של בלק מלך מואב. אמר רבי חייא בר אבא אמר רבי יוחנן: מנין שאין הקדוש ברוך הוא מקפח אפילו שכר שיחה נאה? מהכא, דאילו בכירה דקריתיה מואב, אמר ליה רחמנא למשה: ״אל תצר את מואב ואל תתגר בם מלחמה״. מלחמה