La Guemara explique : il se peut que même le premier tanna soit d'accord avec l'opinion de Rabbi Elazar selon laquelle ce sont les témoins de la remise qui font valoir le divorce, et qu'il ne conteste pas Rabbi Shimon sur ce point. La différence entre le premier tanna et Rabbi Shimon porte plutôt sur un cas où les signatures sur l'acte de divorce sont des noms de non-Juifs non équivoques [muvhakin]. Le premier tanna estime que, bien qu'un acte de divorce soit valide s'il a été remis en présence de témoins valides, on craint toujours qu'il ait pu être remis en présence des mêmes témoins non juifs qui l'ont signé ; il est donc invalidé par loi rabbinique. Rabbi Shimon, en revanche, estime que si le document porte des noms qui appartiennent manifestement à des non-Juifs, on peut présumer qu'il a été remis en présence de deux témoins valides, et il est donc valide.
אִיכָּא בֵּינַיְיהוּ שֵׁמוֹת מוּבְהָקִין.
La Guemara soulève une autre difficulté : mais la halakha de la rétractation s'applique par la Torah, car selon l'opinion de Rabbi Meir le mari peut rétracter son instruction de remettre l'acte de divorce et le maître peut rétracter son instruction de remettre l'acte d'affranchissement par la Torah, annulant ainsi l'agence. Et pourtant la baraïta l'enseigne parmi les points où actes de divorce et actes d'affranchissement sont assimilés — ce qui indique que le tanna ne distingue pas entre un cas qui s'applique par la Torah et un cas qui s'applique par loi rabbinique.
וְהָא חֲזָרָה דְּאוֹרָיְיתָא, וְקָתָנֵי!
Plutôt, la Guemara revient sur l'explication précédente en faveur de celle-ci : quand la baraïta enseigne les points d'assimilation entre les deux documents, elle n'enseigne qu'une matière qui ne s'applique pas aux halakhot de fiançailles [kidoushin] ; en revanche, elle n'enseigne pas une matière qui s'applique aux halakhot de fiançailles.
אֶלָּא כִּי קָתָנֵי – מִילְּתָא דְּלֵיתַהּ בְּקִידּוּשִׁין, מִילְּתָא דְּאִיתַהּ בְּקִידּוּשִׁין – לָא קָתָנֵי.
La Guemara conteste : mais la rétractation elle-même s'applique aussi aux fiançailles, car celui qui a envoyé un document de fiançailles par un agent peut le rétracter. La Guemara répond : l'agence en matière de fiançailles n'est pas la même qu'en matière de divorce, car il y a une différence quant à l'agence accomplie pour imposer une chose contre la volonté du destinataire. Si l'on a nommé un agent pour une affaire que le destinataire ne veut pas — par exemple fiancer une femme contre son gré ou affranchir un esclave contre son gré, comme en matière de divorce —, c'est une agence valide, car un acte de divorce n'a pas besoin d'être remis avec le consentement de la femme ; mais en matière de fiançailles, ce n'est pas une agence valide, car une femme ne peut être fiancée qu'avec son consentement.
וְהָא חֲזָרָה גּוּפַהּ אִיתָא בְּקִידּוּשִׁין! בִּשְׁלִיחוּת בְּעַל כּוֹרְחָהּ, דִּבְגֵירוּשִׁין אִיתַהּ וּבְקִידּוּשִׁין לֵיתַהּ.
Mishna 1
MICHNA : Tout document sur lequel figure comme témoin un Samaritain est invalide, sauf les actes de divorce et les actes d'affranchissement d'esclaves. Il arriva qu'on apporta devant Rabban Gamliel, au village d'Otnai, un acte de divorce, dont les témoins étaient des Samaritains, et il le déclara valide.
מַתְנִי׳ כׇּל גֵּט שֶׁיֵּשׁ עָלָיו עֵד כּוּתִי – פָּסוּל, חוּץ מִגִּיטֵּי נָשִׁים וְשִׁחְרוּרֵי עֲבָדִים. מַעֲשֶׂה שֶׁהֵבִיאוּ לִפְנֵי רַבָּן גַּמְלִיאֵל לִכְפַר עוֹתְנַאי גֵּט אִשָּׁה, וְהָיוּ עֵדָיו עֵדֵי כוּתִים, וְהִכְשִׁיר.(משנה)
Guémara
GUEMARA : La Guemara demande : quelle opinion exprime la Michna ? Ce n'est ni l'opinion du premier tanna, ni celle de Rabbi Elazar, ni celle de Rabban Shimon ben Gamliel, cités dans la baraïta suivante.
גְּמָ׳ מַנִּי מַתְנִיתִין? לָא תַּנָּא קַמָּא, וְלָא רַבִּי אֶלְעָזָר, וְלָא רַבָּן שִׁמְעוֹן בֶּן גַּמְלִיאֵל!
Car il est enseigné dans une baraïta (Tosefta, Pessahim 1, 15) : la matsa d'un Samaritain est permise à Pessah, car on ne craint pas qu'elle soit levée, et une personne peut s'acquitter de l'obligation de manger de la matsa la première nuit de Pessah avec elle. Rabbi Elazar interdit de consommer la matsa d'un Samaritain, car les Samaritains ne sont pas bien versés dans les détails des mitsvot. Rabban Shimon ben Gamliel dit : au contraire, pour toute mitsva que les Samaritains ont embrassée et acceptée, ils sont plus scrupuleux dans son observance que les Juifs.
דְּתַנְיָא: מַצַּת כּוּתִי – מוּתֶּרֶת, וְאָדָם יוֹצֵא בָּהּ יְדֵי חוֹבָתוֹ בַּפֶּסַח. רַבִּי אֶלְעָזָר אוֹסֵר, לְפִי שֶׁאֵין בְּקִיאִין בְּדִקְדּוּקֵי מִצְוֹת. רַבָּן שִׁמְעוֹן בֶּן גַּמְלִיאֵל אוֹמֵר: כׇּל מִצְוָה שֶׁהֶחֱזִיקוּ בָּהּ כּוּתִים – הַרְבֵּה מְדַקְדְּקִין בָּהּ, יוֹתֵר מִיִּשְׂרָאֵל.
La Guemara développe : quelle opinion exprime la Michna ? Si c'est celle du premier tanna de la baraïta, alors même les autres documents devraient être valides lorsqu'ils sont signés par des témoins samaritains — en déclarant qu'on peut s'acquitter avec leur matsa, ce tanna semble tenir le statut des Samaritains pour équivalent à celui des Juifs, ce qui devrait valoir pour leur témoignage sur tout document. Si l'opinion de la Michna est celle de Rabbi Elazar, qui craint que les Samaritains ne soient pas bien versés dans les détails des mitsvot, ils ne devraient pas être aptes à signer même un acte de divorce.
מַנִּי? אִי תַּנָּא קַמָּא, אֲפִילּוּ שְׁאָר שְׁטָרוֹת נָמֵי! אִי רַבִּי אֶלְעָזָר, אֲפִילּוּ גֵּט אִשָּׁה נָמֵי לָא!
Et si l'opinion de la Michna est celle de Rabban Shimon ben Gamliel, la halakha devrait dépendre de la considération suivante : s'ils ont embrassé et accepté la mitsva liée au sujet du document, même pour les autres documents leur témoignage devrait être valide ; s'ils n'ont pas embrassé cette mitsva, ils ne devraient pas être déclarés aptes à signer même un acte de divorce.
וְאִי רַבָּן שִׁמְעוֹן בֶּן גַּמְלִיאֵל; אִי דְּאַחְזוּק – אֲפִילּוּ שְׁאָר שְׁטָרוֹת נָמֵי, אִי דְּלָא אַחְזוּק – אֲפִילּוּ גֵּט אִשָּׁה נָמֵי לָא!
Et si tu disais que l'opinion de la Michna est celle de Rabban Shimon ben Gamliel, et que les Samaritains ont embrassé la mitsva des actes de divorce mais pas celle liée aux autres documents — si c'est ainsi, pourquoi un acte de divorce n'est-il valide que lorsqu'un seul témoin samaritain l'a signé ? La même règle vaudrait même si deux témoins samaritains avaient signé l'acte de divorce. Pourquoi alors Rabbi Elazar dit-il : les Sages ne l'ont déclaré valide que lorsqu'un seul témoin samaritain y est signé ?
וְכִי תֵּימָא רַבָּן שִׁמְעוֹן בֶּן גַּמְלִיאֵל הִיא, וּדְאַחְזוּק בְּהָא וְלָא אַחְזוּק בְּהָא, אִי הָכִי, מַאי אִירְיָא חַד? אֲפִילּוּ תְּרֵי נָמֵי! אַלְּמָה אָמַר רַבִּי אֶלְעָזָר: לֹא הִכְשִׁירוּ בּוֹ אֶלָּא עֵד אֶחָד כּוּתִי בִּלְבָד?
La Guemara répond : en réalité, l'opinion exprimée dans la Michna est celle de Rabbi Elazar, et en règle générale on ne peut pas se fier au témoignage d'un Samaritain sur un document. La Michna parle d'un cas où un Juif a signé le document en dernier,
לְעוֹלָם רַבִּי אֶלְעָזָר, וּכְגוֹן דְּחָתֵים יִשְׂרָאֵל לְבַסּוֹף,
Rachi
איכא בינייהו שמות מובהקין - כלומר ת"ק בשיטתיה דרבי אלעזר קאי ומדרבנן הוא דפסלי' דילמא אתי למיסמך אחתומין ולמוסרו בפניהם ואתא ר' שמעון למימר אם שמות מובהקים דעובדי כוכבים הן שאין ישראל נקראין באותן שמות לאו היינו מזוייף מתוכו דמודה ר"א דכולי עלמא ידעי דעובדי כוכבים הם ולא אתי למיסמך עלייהו בלא עדי מסירה:
חזרה - רצה לחזור בשניהם לר"מ פסולה דאורייתא הוא דהא כיון דבטיל משלח לשליחותיה דשליח נמצא שאינו שלוחו ואין כאן גירושין כלל והיינו דאורייתא דרחמנא אמר ונתן בידה וזה לא נתן לא הוא ולא שלוחו:
הכי גרסינן אלא כי קתני מילתא דליתא בקדושין - כלומר כי פרכינן לעיל האיכא מחובר ולשמה לא תשני פסולא דאורייתא לא קתני אלא אימא מילתא דאיתא בקידושין לא קתני כגון לשמה ומחובר איתא נמי בשטרי קידושין כדכתיב (דברים כ״ד:ב׳) ויצאה מביתו והיתה לאיש אחר איתקוש הווייה ליציאה אבל בפני נכתב ליתיה בקידושין דתקנתא דרבנן בעלמא היא בגיטין דילמא אתי בעל מערער ופסיל ליה ועד כותי נמי אינו כשר בקידושין דהאי דאכשרו בגיטין היינו טעמא כדלקמן (גיטין י ע"ב) דעדי הגט אין חותמין זה בלא זה מה שאין כן בשאר שטרות וערכאות נמי ליתא בקידושין היכא דאיכא עדי מסירה ישראל דבגט ושחרור הוא דגזרי דילמא אתי למיסמך עלייהו ומצרכינן ליה גיטא אחרינא אבל בקדושין כיון דמדאורייתא מקודשת משום עדי מסירה אי אמרת אינה מקודשת שרית אשת איש לעלמא:
ופרכינן חזרה גופה איתא בקידושין - שאם מסר שטר קידושין לשלוחו ורצה לחזור חוזר דאין כאן זכות הוא לה דאסר לה אכולי עלמא ומשום האי שטרא אינו מתחייב במזונותיה:,בשליחות בעל כורחה כו' - כלומר דומיא דגיטין לא משכחת לה בקידושין דהא שליח זה משתלח אצלה לגרשה בעל כרחה וכן לעבד לשחררו על כרחו אבל בקידושין לא היה נעשה שליח אצלה על כרחה הילכך הכי קתני בזו שוו גיטי נשים ושחרורי עבדים ששליח זה היה נעשה שליח אצלן על כרחן ואם רצה הבעל חוזר מה שאין כן בקידושין דאע"ג דחוזר לא דומיא דהני הוא:
מתני' עד כותי פסול - דחשידי אעדות שקר:,חוץ מגיטי נשים - כדמפרש בגמרא:,לכפר עותנאי:
גמ' מצת כותי מותרת - בפסח לאכילה ולא חיישינן שמא החמיצה:,ואדם יוצא בה ידי חובתו בפסח - משום חובת לילה הראשון שהוא חייב לאכול מצה המשתמרת כדכתיב (שמות י״ב:י״ח) בערב תאכלו מצות ואפי' ידעינן בה דלא החמיצה לא נפיק בה אלא אם כן עבד לה שימור לשם חובת מצה דכתיב (שם) ושמרתם את המצות וכותים בקיאין הן שצריכה להשתמר לשמה ועושין לה שימור:,ר"א אוסר - אף באכילה כל ימות הפסח דחשדינן להו שמא מחמצין:,כל מצוה שהחזיקו בה כו' - ובהכל שוחטין מפרש דאתי ר"ש לאוסופי אתנא קמא אף מצוה שהיא מדברי סופרים ואינה כתובה בתורה אם החזיקו בה סמכינן עלייהו:
אפי' שאר שטרות נמי - דהא לא חשידי:
אי דאחזוק - בהלכות גיטין ושטרות:
וכגון דאחזוק בהא - בגיטין ושחרורין:,ולא אחזוק בהא - בשאר שטרות:,אי הכי מאי איריא - דלא אכשרינן בגיטין אלא חד כותי כדקתני מתני' עד כותי דחד כותי וחד ישראל הוא דמכשר אבל תרוייהו כותים לא:,לא הכשירו בו - בגט אשה:
לעולם כר' אלעזר - דאמר חשידי וגיטין מאי טעמא הוכשר עד כותי:,כגון דחתים ישראל - עד השני:,לבסוף - תחת כותי:
Tossafot
כי קתני מילתא דליתא בקדושין כו' - כל הני ליתנהו בקידושין דמוליך ומביא בגט משום עיגונא אבל כאן אם תרצה לא תקבל הנך קדושין ועד כותי לא שייך בקדושין דבגט הוא דמכשירינן כדלקמן משום דעדי הגט אין חותמין זה בלא זה דאי לאו דכותי חבר הוה לא הוה מחתים ליה מקמיה אבל בקדושין חותמין זה בלא זה דלא שייך למיגזר משום כולכם דגבי גט גזרינן שמא יאמר כולכם חתומו ואם יחתמו זה בלא זה לאחר שחתמו בו שנים ויתנוהו לאשה ותסבור שהיא מגורשת ותלך ותנשא ובעל קפיד אבל בקידושין אין לחוש אם תסבור שהיא מקודשת והא לא שכיחא שתקבל קדושין מאחר כיון שסבורה להיות מקודשת וכן ערכאות כיון דאיכא עדי מסירה ישראל כשר בקדושין אע"פ שחותמין עובדי כוכבים דליכא למיחש דילמא אתי למיסמך עלייהו דלא אתי לידי תקלה במה שסבורה להיות מקודשת כדפירשנו וא"ת והאיכא זמן ששוו גיטי נשים לשחרורי עבדים כדאמרי' בפרק ד' אחין (יבמות דף לא:) והא עבדא איכא דקני בכספא ואיכא דקני בשטרא ותקון רבנן זמן ובשחרורי עבדים איירי ולא כמו שפירש שם בקונטרס שטר מכירת עבד דא"כ הוה מצי למפרך מקרקעות וכל שטרות ועוד דאותו אינו נפסל כשאין בו זמן אלא בשטר שחרור איירי שנפסל בלא זמן כמו גיטי נשים וי"ל דכיון שרגילין לעשות זמן בכל שטרות לא תניא הכא:
בשליחות בעל כורחה כו' - פי' בקונטרס והכי קתני בזו שוו גיטי נשים ושחרורי עבדים ששליח זה נעשה שליח אצלו בע"כ ואם רצה הבעל חוזר מה שאין כן בקדושין דאע"ג דחוזר לאו דומיא דהני הוא ואין נראה דאי מיירי בשליחות בעל כורחייהו רבנן נמי מודו דחוזר בעבד ואין זכין לו בעל כורחו ונראה כפר"ח דכיון דבעבד ואשה איכא שליחות בעל כורחייהו הוה אמינא דאין יכול לחזור דכיון דבא ליד השליח כאילו בא לידה דמי כיון שאין יכולים לעכב אבל קידושין דאין בע"כ פשיטא דחוזר ומילתא דליתא בקדושין היינו דליתא חידוש בקדושין וקשה ליתני דשוו לבע"כ והוו ארבע אפי' לרבנן:
מצת כותי מותרת - ואם תאמר הלא גזרו על פתן כדאמרינן בפירקי דרבי אליעזר (פ' לח) לפי שהיו מבטלין בנין בית המקדש בימי עזרא וקתני התם מכאן אמר רבי אליעזר כל האוכל פת כותי כאילו אוכל בשר חזיר ותניא נמי בפ"ק דחולין (דף יג.) גבי מין פתו פת כותי ואור"ת דמיירי בעיסת ישראל שעשה כותי מצה ממנה וא"ת אמאי יוצא בה ידי חובה דילמא לא שמרה לשם מצה דחשידי אלפני עור וגו' וי"ל כגון דקים לן דאין לכותי מצה אחרת שיוכל לצאת בה ידי חובתו כדמשמע בריש חולין (דף ד.) קוטע ראשו של אחד מהן ונותנו לו אכלו מותר לאכול משחיטתו:,ואדם יוצא בה ידי חובתו - זו אף זו קתני ואשמעינן דבקיאין בשימור לשם מצה:
אי תנא קמא אפי' שאר שטרות נמי - אור"י דמשמע דלת"ק מהניא כתיבה לחודיה אע"ג דלא אחזוק מדלא קאמר את"ק אי דאחזוק כו' כדקאמר ארשב"ג וא"כ פשיטא ליה לש"ס דמצה לא אחזוק פירוש אין ידוע אי אחזוק דאי מצה כתיבה ואחזוק מנא ליה לש"ס דכתיבה לחודיה מהניא לתנא קמא וכן משמע בפרק קמא דחולין (דף ד.) דמעיקרא מוקי פלוגתייהו בכתיבה ולא אחזוק דלת"ק מהניא ולרשב"ג לא מהניא ופריך האי כל מצוה שהחזיקו בה אם החזיקו בה מיבעי ליה משמע דלא ידיע לן אי אחזוק בה מדקאמר אם אחזוק בה מיבעי ליה וקשה דלמאי דמסיק התם דאחזוק בלא כתיבה איכא בינייהו דלתנא קמא לא מהני ורשב"ג לטפויי אתא למימר דמהני מנא ליה דלא מהני לת"ק כיון דכתיבה לחודיה מהני אע"ג דלא מהני לרשב"ג כדמשמע הכא כ"ש דמהני חזקה לחודה דעדיפא דמהני אף לרשב"ג ודוחק לומר אע"ג דממילתא דתנא קמא אין להוכיח דלא מהני חזקה לחודיה מכל מקום יש לדקדק מרשב"ג דאתא לטפויי חזקה לחודה מכלל דלתנא קמא לא מהני ונראה לר"י דלמסקנא דהתם מצה כתיבה והחזיקו בה והשתא יש להוכיח מתנא קמא גופיה דחזקה לחודה לא מהניא מדנקט מצה דכתיבה ואחזוק דאי חזקה לחודה מהניא הוה ליה למינקט שחיטה דליכא אלא חזקה לחודה ואם תאמר אם כן מנא ליה דכתיבה לחודה מהני לתנא קמא כיון דמצה כתיבה ואחזוק ויש לומר מדלא מפרש בהדיא מצת כותי מותרת הואיל והחזיקו בה משמע דלא הוי טעמא אלא משום דכתיבה שהוא טעם הידוע לכל בלא שום פירוש ואם תאמר כיון דלתנא קמא חזקה לחודה לא מהניא מנא לן דכתיבה לחודיה לא מהניא לרבן שמעון בן גמליאל דפריך אי אחזוק כו' דילמא כתיבה עדיפא דמהני אפי' לתנא קמא וכל שכן דמהני לרבן שמעון בן גמליאל ועוד במסקנא דחולין הוה ליה למימר אחזוק בדלא כתיבה נמי איכא בינייהו מדלא קאמר נמי משמע כתיבא לחודה מהניא לכולי עלמא ויש לומר דמספקא ליה להש"ס אי פליג רשב"ג אתנא קמא בכתיבה ולא אחזוק מדלא קאמר כל מצוה שכתובה או שהוחזקו בה אע"ג דאיכא למימר דמכל שכן שמעינן ליה דהא לתנא קמא כתיבה מהניא ולא חזקה אפ"ה מספקא ליה להש"ס דילמא לרבן שמעון בן גמליאל גריעא כתיבה מחזקה מדלא פירש בהדיא ולהכי לא קאמר התם אחזוק בדלא כתיבה נמי איכא בינייהו משום דכתיבה ולא אחזוק מספקא ליה אי פליג רבן שמעון בן גמליאל כדפירשנו:
Texte : Sefaria — William Davidson Edition - Vocalized Aramaic · traduction française de travail, à valider.