Traité Eruvin

92b

Étude de Eruvin 92b

Étude de la Guémara 92b

Guémara

Les vignes (gefanim), en revanche, sont permises, car les habitants de la petite cour n'étendent pas leur emprise sur la grande [et n'y exercent donc aucune influence interdisante]. La réciproque est également vraie : s'il y a des vignes dans la petite cour, il est permis d'ensemencer la grande [d'autres cultures] dès le départ (le-khate'hila), même si elles ne sont pas plantées à quatre coudées des vignes, car les vignes ne sont pas considérées comme situées dans la grande cour ; il n'y a donc absolument aucune interdiction.

גְּפָנִים מוּתָּרִין. גְּפָנִים בַּקְּטַנָּה — מוּתָּר לִזְרוֹעַ אֶת הַגְּדוֹלָה.

De même, s'il y avait deux cours contiguës, et qu'une femme, propriétaire des deux cours, se tenait dans la grande cour, et que son mari lui lança un acte de divorce (guett) dans la petite cour, elle est divorcée. Sa présence dans la grande cour s'étend en effet jusqu'à la petite, et elle est donc considérée comme se tenant dans la petite cour. Si, en revanche, la femme se trouvait dans la petite cour et que le guett fut lancé dans la grande, elle n'est pas divorcée [car la grande ne suit pas la petite].

אִשָּׁה בַּגְּדוֹלָה וָגֵט בַּקְּטַנָּה — מִתְגָּרֶשֶׁת. אִשָּׁה בַּקְּטַנָּה וְגֵט בַּגְּדוֹלָה — אֵינָהּ מִתְגָּרֶשֶׁת.

De même, en ce qui concerne la prière communautaire : si l'assemblée (tsibbour) se trouvait dans la grande cour, et l'officiant (cheli'ah tsibbour) dans la petite, ils s'acquittent de leur obligation par sa prière, car l'assemblée est considérée comme se trouvant elle aussi dans la petite cour. Mais si l'assemblée se trouvait dans la petite cour, et l'officiant dans la grande, ils ne s'acquittent pas de leur obligation.

צִבּוּר בַּגְּדוֹלָה וּשְׁלִיחַ צִבּוּר בַּקְּטַנָּה — יוֹצְאִין יְדֵי חוֹבָתָן. צִיבּוּר בַּקְּטַנָּה וּשְׁלִיחַ צִבּוּר בַּגְּדוֹלָה — אֵין יוֹצְאִין יְדֵי חוֹבָתָן.

Le même principe s'applique au quorum de prière (minyane) : s'il y avait neuf hommes dans la grande cour et un homme dans la petite, ils se joignent (mitstarefine) pour former le quorum requis de dix, car la petite cour est subsumée dans la grande, et l'individu est considéré comme se trouvant dans la grande cour. Mais s'il y avait neuf hommes dans la petite cour et un dans la grande, ils ne se joignent pas.

תִּשְׁעָה בַּגְּדוֹלָה וְיָחִיד בַּקְּטַנָּה — מִצְטָרְפִין. תִּשְׁעָה בַּקְּטַנָּה וְאֶחָד בַּגְּדוֹלָה — אֵין מִצְטָרְפִין.

De plus, s'il y avait des excréments (tsoa) dans la grande cour, il est interdit de réciter le Chema dans la petite, car les excréments sont considérés comme se trouvant eux aussi dans la petite cour, et il est interdit de réciter le Chema en présence d'excréments. Si, en revanche, il y avait des excréments dans la petite cour, il est permis de réciter le Chema dans la grande.

צוֹאָה בַּגְּדוֹלָה — אָסוּר לִקְרוֹת קְרִיאַת שְׁמַע בַּקְּטַנָּה. צוֹאָה בַּקְּטַנָּה — מוּתָּר לִקְרוֹת קְרִיאַת שְׁמַע בַּגְּדוֹלָה.

Abayé leur dit : s'il en est ainsi, nous avons trouvé une cloison (me'hitsa) qui entraîne une interdiction. Selon ces principes en effet, l'existence d'une cloison rend interdit l'ensemencement des cultures, alors qu'en l'absence de cloison cet ensemencement aurait été permis du fait de leur éloignement des vignes. Cette conclusion paraît à première vue contre-intuitive : car s'il n'y avait aucune cloison, il suffirait de s'éloigner de quatre coudées de la vigne pour ensemencer la culture, tandis que maintenant que l'espace est divisé en deux cours par une cloison, il est interdit d'ensemencer la culture dans toute la petite cour.

אֲמַר לְהוּ אַבָּיֵי: אִם כֵּן, מָצִינוּ מְחִיצָה לְאִיסּוּר. שֶׁאִילְמָלֵי אֵין מְחִיצָה, מַרְחִיק אַרְבַּע אַמּוֹת וְזוֹרֵעַ, וְאִילּוּ הַשְׁתָּא אֲסוּרָה!

Rabbi Zéira dit à Abayé : et n'avons-nous pas [déjà] trouvé une cloison qui entraîne une interdiction ?! N'avons-nous pas appris dans la MISHNA : au sujet d'une grande cour qui s'est ouverte par une brèche (nifretsa) sur une petite, il est permis aux habitants de la grande cour de porter, mais il est interdit aux habitants de la petite de le faire. Cela parce que, dans ce cas, le statut légal de la brèche est semblable à celui de l'entrée (petah) de la grande cour.

אֲמַר לֵיהּ רַבִּי זֵירָא לְאַבָּיֵי: וְלֹא מָצִינוּ מְחִיצָה לְאִיסּוּר?! וְהָא תְּנַן: חָצֵר גְּדוֹלָה שֶׁנִּפְרְצָה לִקְטַנָּה — גְּדוֹלָה מוּתֶּרֶת וּקְטַנָּה אֲסוּרָה, מִפְּנֵי שֶׁהִיא כְּפִתְחָהּ שֶׁל גְּדוֹלָה.

Or s'il venait à niveler ses saillies (gippoufeha) [en construisant des cloisons dans la grande cour, de sorte que la grande cour ne dépasse plus la petite], il serait également interdit de porter dans la grande cour, car elle serait désormais entièrement ouverte par une brèche sur la petite cour. Apparemment, dans ce cas, la construction de cloisons supplémentaires entraîne une interdiction.

וְאִילּוּ הִשְׁוָה אֶת גִּיפּוּפֶיהָ גְּדוֹלָה נָמֵי אֲסוּרָה!

Abayé lui dit [à Rabbi Zéira] : les deux cas ne sont pas comparables, car là-bas, ajouter des cloisons afin de niveler les saillies n'est pas considéré comme l'établissement de cloisons. Au contraire, cela revient en fait à un retrait de cloisons (silouk me'hitsote) : ces cloisons-là sont destinées à annuler les cloisons d'origine de la cour.

אֲמַר לֵיהּ, הָתָם סִילּוּק מְחִיצּוֹת הוּא.

Rava dit à Abayé : et n'avons-nous pas [déjà] trouvé une cloison qui entraîne une interdiction ? Mais n'a-t-il pas été dit (itmar) :

אֲמַר לֵיהּ רָבָא לְאַבָּיֵי: וְלֹא מָצִינוּ מְחִיצָה לְאִיסּוּר? וְהָא אִתְּמַר:

Rachi

גפנים מותרין - דהא אין דיורי קטנה מושלין בגדולה:,גפנים בקטנה מותר לזרוע את הגדולה - לכתחלה דלגבי גדולה פיתחא וכל פתח כמחיצה הוא ואפילו סמוך לגפנים מותר לזרוע את הגדולה לכתחלה כדתנן (ב"ב דף כו.) היה גדר בנתיים זה סומך לגדר מכאן וזה סומך לגדר מכאן וכשיגדלו הזרעים אע"ג דדיורי גדולה בקטנה אין אוסרים את הגפנים דאמר במנחות פ"ב (דף טו.) מעשה באחד שזרע את כרם של חבירו ובא מעשה לפני חכמים ואסרו את הזרעים והתירו את הגפנים ואמר מאי טעמא קנבוס ולוף אסרה תורה שאר זרעים מדרבנן אסירי הך דלא עבד איסורא לא קנסו רבנן הכי נמי הואיל וכשזרע את הגדולה בהיתר זרעה אפילו שתיהם שלו ליכא למקנסיה וכ"ש אם קטנה של אחרים וגפנים שלה קדמו:

אשה - עומדת בגדולה וזרק לה בעלה גט לתוך קטנה ושתיהן שלה ואיכא למאן דאמר במסכת גיטין (דף עז:) דהא דתנן הזורק גט לאשתו והיא בתוך ביתה או בתוך חצירה הרי זו מגורשת דוקא עומדת לתוכה באותה שעה אבל אם אינה עומדת לתוכה באותה שעה לא ואע"ג דשלה היא:,מתגרשת היא - שהרי היא כעומדת בקטנה דכולה קטנה בתר גדולה שייכא:,אינה מתגרשת - דגדולה לאו בתר קטנה אזלא וגט לא קני לאשה דנימא נשדי אשה בתר גט דאשה לא בעיא למקני גיטא:

יוצאין - דשליח ציבור דקאי בקטנה הכא שייך:,אין יוצאין - דהשתא לא שייך בתרייהו וצבור דקיימי בקטנה לא מצינן למימר דשייכי בתריה דרובה בתר חד לא משתדו:

מותר לקרות קריאת שמע בגדולה - דגבי גדולה כמחיצה היא ולא מצי קטנה מקלקלא בשום מידי:

שאילמלי אין מחיצה - אי לאו הנך גיפופי שעודפין בגדולה היו הגדולה והקטנה שוות הוו להו כחצר אחת ומותר לזרוע שם עם הגפנים ומרחיק ד' אמות השתא משום הנך גיפופי שדינן לכולה קטנה בתר גדולה ומיתסרא כולה מצינו מחיצה שאוסרת:

ואילו השוה את גיפופיה - שבנה מחיצות בתוך הגדולה מכאן ומכאן עד שיקצרנה כמדת הקטנה וסילק את הגיפופין על ידי מחיצות הללו אף גדולה אסורה ועכשיו שתיהן שוות נמצאו מחיצות הללו באות לאיסור:

סילוק מחיצות - האחרונות סילקו את הראשונות אבל גבי זריעה אסר עודף הגיפופין על הקטנה משום יתור מחיצה:

Tossafot

גפנים בקטנה מותר לזרוע את הגדולה - פי' בקונטרס וכשיגדלו הזרעים אע"ג דדיורי גדולה בקטנה אין אוסרין את הגפנים כדאמרינן במנחות בפ' שני (דף טו.) מעשה בא' שזרע כרמו של חבירו ובא מעשה לפני חכמים ואסרו הזרעים והתירו הגפנים מ"ט קנבוס ולוף אסרה תורה שאר זרעים דרבנן הך דעביד איסורא קנסו הך דלא עביד איסורא לא קנסו וה"נ הואיל וכשזרע את הגדולה בהיתר זרעה אפילו שתיהן שלו ליכא למיקנסיה ולפירושו מיירי הכא בשאר זרעים ותימה דהיכי שרי להניח הזרעים כשיגדלו כיון דדיורי גדולה בקטנה דאפילו עלו מאיליהן תנן במסכת כלאים (פ"ה משנה ו) היה עובר בכרם וראה ירק בתוך כרמו ואמר לכשאחזור אלקטנו אם הוסיף מאתים אסור כיון שמתייאש מללוקטו וע"כ ההיא דמנחות איירי שלא ידע בעל הכרם שהזרעים בכרמו לכך נראה לר"י לפרש טעמא דשמעתין משום דשם גדולה על הקטנה ואין שם קטנה על הגדולה ולהכי גפנים בגדולה הוי שם כרם על הקטנה ואע"ג דאין גפנים בקטנה אסור לזורעה דרחמנא קפיד על שם כרם דכתיב לא תזרע כרמך כלאים אבל גפנים בקטנה מותר לזרוע בגדולה אע"ג דלכשיזרענה יהיה שם שדה על הקטנה אין לחוש דרחמנא לא קפיד אשם שדה דהא לא כתיב שדך לא תטע כרם דהוה משמע דקפיד אשם שדה:

אשה בגדולה וגט בקטנה - פי' בקונטרס ושתיהן שלה דאיכא למאן דאמר בגיטין (דף עז:) הא דתנן הזורק גט לאשתו והיא בתוך ביתה או בתוך חצירה הרי זו מגורשת דדוקא דעומדת בתוכה באותה שעה אבל אינה עומדת בתוכה לא אע"ג דשלה היא וצריך לומר הא דקאמרינן התם בגמרא והוא שעמדה בצד ביתה לאו אצל ביתה קאמר אלא בתוך ביתה ממש קאמר כדקתני התם במתני' בתוך ביתה דהא הכא אמרינן אשה בקטנה וגט בגדולה אינה מגורשת אע"פ שעומדת אצל הגדולה ולר"י נראה דהכא מיירי בשהשאילו להאשה חצר אחת וקאמרינן דכשהשאילו לה גדולה הוי שמה גם על הקטנה אשה בקטנה שהשאילו לה הקטנה לא הוי בהכי שמה על גדולה:

תשעה בגדולה ויחיד בקטנה מצטרפין - דוקא ביחיד בקטנה אבל חמשה בקטנה וחמשה בגדולה אין מצטרפין וסיפא דנקט תשעה בקטנה ה"ה חמשה בקטנה אלא אגב רישא נקט האי לישנא והא דתנן בפרק כיצד צולין (פסחים דף פה:) מן האגף ולפנים כלפנים ומן האגף ולחוץ כלחוץ וקאמר התם רב בגמרא וכן לתפלה וריב"ל אמר אפילו מחיצה של ברזל אינה מפסקת בין ישראל לאביהם שבשמים לכאורה נראה דלענין צירוף פליגי דלענין לצאת מודה רב דיוצא אפילו חוץ לבית הכנסת כדתנן בפרק ראוהו ב"ד (ר"ה דף כז:) היה עובר אחורי בית הכנסת ושמע קול שופר וקול מגילה אם כוון לבו יצא וקשיא דאם כן סוגיא דהכא כרב ובפ' אלו נאמרין (סוטה דף לח:) משמע דקי"ל כריב"ל גבי עם שאחורי הכהנים ומייתי סתמא דהש"ס ממילתא דריב"ל ונראה לפרש דלצירוף מודה ריב"ל דאין מצטרפין כדאמרינן הכא ופליגי לענין לענות קדושה או ברכו דקי"ל במגילה (דף כג:) דאין דבר שבקדושה פחות מעשרה וקסבר רב מן האגף ולחוץ אינו יכול לענות דלא הוי בכלל צבור שבפנים וריב"ל סבר דאפילו מחיצה של ברזל אינה מפסקת והוי בכלל צבור לעניית ברכת כהנים ולענות דבר שבקדושה:

שאילמלי אין מחיצה מרחיק ארבע אמות וזורע - מגיפופי גדולה פריך כדפי' בקונטרס דאי לא הוה גיפופי לצד הקטנה אלא השוה גיפופיה והוי ליה שתיהן חצר אחת מרחיק ד' אמות וזורע אם יש בין כרם ולכותל י"ב אמות כדין מחול הכרם ועכשיו שיש גיפופי וראויות בכך ליחלק יותר זו מזו מגרע גרע ואסור לזרוע בקטנה ואפילו היא מאה אמה כדמשמע לישנא מפני שהיא כפתחה של גדולה דהוי כאילו היא תוך הפתח ודוקא מכותל הגדולה פריך אבל מקטנה אינו רוצה להקשות שאם אין כלל מחיצות של קטנה אין צריך להרחיק אלא זורע סמוך לגדולה דהפתח הוי כמחיצה ועכשיו נאסר ע"י מחיצות הקטנות דאין זה תימה דכשאין מחיצות הקטנות נראה הגיפוף וע"י מחיצות הקטנות אין ניכרין גיפופי גדולה והוי סילוק מחיצות ואומר ר"י דלכאורה היה נראה מתוך הסברא דאין להחמיר בקטנה שנפרצה לגדולה יותר מאילו היא תוך מחיצת גדולה שמרחיק ד' אמות וזורע כדין מחול הכרם ושיש בין הכרם ולכותל י"ב אמות והא דמשוינן לה כפתחה של גדולה היינו לעשות הקטנה כאילו היא תוך מחיצות הגדולה שלא להביא זרע לשם אא"כ ירחיק ד' אמות אבל להחמיר יותר ממה שהיתה תוך מחיצות הגדולה אינה סברא לכאורה והיה נראה דה"פ מצינו מחיצה לאיסור שאם אין מחיצה כלל לגדולה מרחיק ד' אמות בקטנה וזורע אפילו אין י"ב אמות מהכרם שבחוץ לצד הכותל שבחוץ של קטנה ולא דמי למחול הכרם דהתם גם הכרם מוקף מחיצות להכי צריך י"ב אמות אבל הכא דסביב הכרם אין מחיצה ולא שייך כותל קטנה לכרם אין צריך י"ב אמה ועכשיו שיש מחיצות לגדולה צריך י"ב אמה כדין מחול הכרם אבל אומר ר"י דא"א לפרש כן דא"כ למה מקשה בסמוך ממחול הכרם דהא אמחול הכרם קיימא השתא שאם אין מחיצה לא יהא שם דין מחול הכרם ואם יש מחיצות יהא שם דין מחול הכרם ונראה לי פירוש רש"י עיקר:

אמר ליה רבא לאביי - ר"ת הגיה רבה שהרי רבה ור' זירא ורבה בר רב תנן הוו יתבי ומדקדקו שלשתן ממתני' ש"מ דיורין כו' ואביי הקשה על דקדוק שלהן וכל אחד ואחד בא לקיים דבריו דמצינו מחיצה לאיסור אע"ג דקצת נראה דרבא היה לו לגרוס מדקאמר בתר הכי לדידי כשירה ולדידך הוי סילוק מחיצות ורבא ואביי פליגי בהא בסוכה בפ"ק (דף יח.) שמזכירו אחר אביי ולקמן נמי מייתי לה מ"מ נראה טפי כמו שהגיה ר"ת:

Texte : Sefaria — William Davidson Edition - Vocalized Aramaic · traduction française de travail, à valider.

Eruvin 92b

100%

עירובין צ״ב במַסֶּכֶת עֵירוּבִין