Guémara
La Guemara tente d'apporter encore une autre preuve pour trancher la controverse entre Rav et Chmouel. Viens entendre une michna : si un balcon [gezouztra] surplombe une étendue d'eau, et que les habitants du balcon y découpent un trou dans le plancher et dressent autour de ce trou une cloison [me'hitsa] haute de dix téfa'him [largeurs de main], on peut puiser de l'eau à travers ce trou le Chabbat. S'il y a deux balcons de ce type, l'un au-dessus de l'autre, et qu'ils ont dressé une cloison pour le balcon supérieur mais n'en ont pas dressé pour le balcon inférieur, il leur est à tous deux interdit de puiser de l'eau, à moins qu'ils n'établissent un érouv entre eux. Cette michna traite apparemment d'un cas où les habitants du balcon supérieur puisent l'eau en faisant descendre leurs seaux, tandis que les habitants du balcon inférieur hissent leur seau jusqu'au balcon supérieur et y puisent l'eau de là : autrement dit, un balcon puise l'eau par abaissement [na'hat] et l'autre par lancement [zerika]. La michna statue qu'il leur est à tous deux interdit [de puiser], conformément à l'avis de Rav et contrairement à l'avis de Chmouel.
תָּא שְׁמַע: שְׁתֵּי גְזוּזְטְרָאוֹת זוֹ לְמַעְלָה מִזּוֹ. עָשׂוּ לָעֶלְיוֹנָה, וְלֹא עָשׂוּ לַתַּחְתּוֹנָה — שְׁתֵּיהֶן אֲסוּרוֹת עַד שֶׁיְּעָרְבוּ!
Rav Adda bar Ahava dit : ici nous traitons d'un cas où les habitants du balcon inférieur montent au balcon supérieur au moyen d'une échelle pour y puiser leur eau de là. Puisqu'eux-mêmes se trouvent dans le balcon supérieur lorsqu'ils puisent leur eau, les deux groupes d'habitants accèdent à leur eau par abaissement [na'hat]. [La michna ne prouve donc rien contre Chmouel, car ici les deux puisent de la même manière commode.]
אָמַר רַב אַדָּא בַּר אַהֲבָה: בְּבָאִין בְּנֵי תַחְתּוֹנָה דֶּרֶךְ עֶלְיוֹנָה לְמַלּאוֹת.
Abayé dit : ici nous traitons d'un cas où les deux balcons sont situés à moins de dix téfa'him l'un de l'autre, et le tanna s'exprimait sur le mode de : « il n'est pas besoin de dire » [lo mibaya]. Autrement dit, la michna doit se comprendre de la manière suivante : il n'est pas besoin de dire que s'ils ont dressé une cloison pour le balcon inférieur mais n'en ont pas dressé pour le balcon supérieur, il leur est à tous deux interdit de puiser de l'eau. La raison en est que, puisqu'ils sont positionnés à moins de dix téfa'him l'un de l'autre, ils se rendent [le puisage] mutuellement interdit de toute façon.
אַבָּיֵי אָמַר: כְּגוֹן דְּקַיָּימִין בְּתוֹךְ עֲשָׂרָה דַּהֲדָדֵי, וְלָא מִיבַּעְיָא קָאָמַר: לָא מִיבַּעְיָא עָשׂוּ לַתַּחְתּוֹנָה וְלֹא עָשׂוּ לָעֶלְיוֹנָה — דַּאֲסִירִי, דְּכֵיוָן דִּבְגוֹ עֲשָׂרָה דַּהֲדָדֵי קַיָּימִין — אָסְרָן אַהֲדָדֵי,
Mais [la michna énonce que] la halakha est la même même s'ils ont établi une cloison pour le balcon supérieur et n'en ont pas établi pour le balcon inférieur — bien qu'il aurait pu te venir à l'esprit de dire ce qui suit : puisque pour celui-ci, les habitants du balcon supérieur, l'usage [du trou] est commode [be-na'hat], tandis que pour ce balcon inférieur l'usage est difficile [be-kasheh], le balcon inférieur ne pouvant puiser l'eau qu'en hissant son seau vers le haut, l'usage du trou devrait donc être accordé à celui dont l'usage est commode. Ce raisonnement rendrait le trou permis au balcon supérieur et interdit au balcon inférieur. Pour contrer cet argument hypothétique, la michna nous enseigne que, puisque les balcons supérieur et inférieur sont situés à moins de dix téfa'him l'un de l'autre, ils se rendent [le puisage] mutuellement interdit.
אֶלָּא אֲפִילּוּ עָשׂוּ לָעֶלְיוֹנָה וְלֹא עָשׂוּ לַתַּחְתּוֹנָה, סָלְקָא דַּעְתָּךְ אָמֵינָא: כֵּיוָן דְּלָזֶה בְּנַחַת וְלָזֶה בְּקָשֶׁה — לִיתְּבֵיהּ לָזֶה שֶׁתַּשְׁמִישׁוֹ בְּנַחַת, קָא מַשְׁמַע לַן: כֵּיוָן דִּבְגוֹ עֲשָׂרָה קַיָּימִין — אָסְרָן אַהֲדָדֵי.
[Cet enseignement d'Abayé] est semblable à ce que Rav Na'hman dit au nom de Chmouel : dans le cas d'un toit attenant à un domaine public [reshout ha-rabbim], il faut une échelle fixe [soulam kavoua'] menant de la cour au toit pour permettre l'usage du toit aux habitants de la cour. La Guemara infère : s'il y a une échelle fixe, oui, les habitants de la cour peuvent utiliser le toit ; s'il n'y a qu'une échelle provisoire [soulam ara'i], non, il leur est interdit de l'utiliser. Quelle est la raison de cette distinction ? N'est-ce pas que, puisque le balcon [la cour] et le domaine public sont situés à moins de dix téfa'him l'un de l'autre, les habitants des deux se rendent [l'usage] mutuellement interdit, conformément à l'avis d'Abayé ? Puisque les habitants de la cour se trouvent à moins de dix téfa'him du domaine public, la présence de gens dans le domaine public rend l'usage du toit interdit aux habitants de la cour. Le seul moyen pour les membres de la cour d'être autorisés à utiliser le toit est au moyen d'une échelle fixe qui a le statut d'une porte en bonne et due forme.
כִּי הָא דְּאָמַר רַב נַחְמָן אָמַר שְׁמוּאֵל: גַּג הַסָּמוּךְ לִרְשׁוּת הָרַבִּים — צָרִיךְ סוּלָּם קָבוּעַ לְהַתִּירוֹ. סוּלָּם קָבוּעַ אִין, סוּלָּם עֲרַאי לָא. מַאי טַעְמָא? לָאו מִשּׁוּם דְּכֵיוָן דִּבְתוֹךְ עֲשָׂרָה דַּהֲדָדֵי קָיְימִי — אָסְרָן אַהֲדָדֵי!
Rav Papa s'opposa vigoureusement à cet argument, soutenant que cette preuve peut être réfutée : mais peut-être ceci ne s'applique-t-il qu'à un toit sur lequel beaucoup de gens posent leurs bonnets [koumta] et leurs châles lorsqu'ils ont besoin de se reposer. Même si les gens du domaine public ne sont pas situés à moins de dix téfa'him du toit, ils peuvent encore l'utiliser commodément s'ils souhaitent y poser des objets légers à titre provisoire. S'il n'y avait pas d'échelle fixe, les habitants de la cour ne seraient pas autorisés à utiliser le toit, car il sert aussi au domaine public. Par conséquent, aucune preuve ne peut être tirée d'ici non plus. En résumé, aucune preuve décisive n'a été trouvée, ni pour l'avis de Rav ni pour l'avis de Chmouel.
מַתְקֵיף לַהּ רַב פָּפָּא: וְדִילְמָא כְּשֶׁרַבִּים מְכַתְּפִין עָלָיו, בְּכוּמְתָּא וְסוּדָרָא.
Rav Yehouda dit au nom de Chmouel :
אָמַר רַב יְהוּדָה אָמַר שְׁמוּאֵל:
Rachi
שתי גזוזטראות - מתני' היא גזוזטרא שהיא למעלה מן הים ב' זיזין בולטין מן העלייה שעל שפת הים וקובעין נסרים מזה לזה והיא גזוזטרא ותנן אין ממלאין ממנה בשבת לפי שהגזוזטרא רה"י שגבוה ורחבה הרבה והים כרמלית אלא א"כ עשו לה מחיצה עשרה בין מלמעלה בין מלמטה שחוקקין נקב ארבעה כעין פי בור ועושין מחיצה סביבותיו למעלה או למטה ומשלשל דלי וממלא וחשיב כאילו פיות המחיצה יורדין וסותמין עד תהום כדאמר בפ"ק (דף יב.) קל הוא שהקילו חכמים במים שמחיצה תלויה מתרת בהן: ,וכן לא גרסינן:,ב' גזוזטראות זו למעלה מזו - ואין מכוונות זו על זו אלא משוכות זו מכנגד זו בתוך ד' ועשו לעליונה הנקב והמחיצה ולא עשו לתחתונה ובשבת זורקין בני תחתונה דלי שלהן על מחיצות העליונה ויורד לנקב ומשלשל ומושך ועולה:,שתיהן אסורין - למלאות מפני שרשות שתיהן שולטות בו וכגון שעשו אותה מחיצה בשותפות כדמוקמינן לה בפירקין לקמן אלמא לזה בשלשול לבני עליונה תשמיש מילוי זה בשלשול שמשלשל לים ולבני תחתונה בזריקה ושלשול וקתני שתיהן אסורות וכ"ש לזה בשלשול ולזה בזריקה לחודה:
בבאין בני תחתונה - ועולין בסולמות דרך עליונה למלאות דלתרוייהו בשלשול:
כגון דקיימי בגו עשרה דהדדי - שאין עליונה גבוהה מתחתונה עשרה ואע"ג דאכתי לזה בקשה ולזה בנחת הוא שיש מקצת זריקה עם השלשול ואמר שמואל לעיל דכל תשמיש שהוא נחת לזה מזה נותנין אותו לנחת לא תיקשי דטעמא דהכא לאו משום תשמיש אלא משום דכיון דבגו עשרה דהדדי קיימין אין רשות שלישית לזו בלא זו ואפילו לזה בפתח ולזה בזריקה שאין חלוק רשות ביניהן וכי אמרינן רשות שלישית הסמוכה לשתים לזה בנחת ולזה בקשה ניתנת לזה בנחת ה"מ היכא דב' הרשויות חלוקות בגובה י' כגון חצר ועלייה וכגון ב' חצירות המובדלות י' בגובה קרקעיתן או מחיצה עשרה ביניהן או חריץ עשרה:,ולא מיבעיא קאמר - כלומר וכי תימא הואיל ובתוך עשרה קיימין וטעמא משום דאין לזו רשות בלא זו ולא לאשמעינן לזה בשלשול ולזה בזריקה נותנין אותו לזה שבשלשול מה לי עשו לעליונה מה לי עשו לתחתונה:,לא מיבעיא קאמר לא מיבעיא עשו לתחתונה ולא עשו לעליונה - דאיכא לאוקומי טעמא דאיסורא משום תשמיש השוה דהא סמוכות הן במשך הכותל בתוך ד' טפחים כדמוקמינן לקמן [עירובין דף פח.] וגובהה נמי בגו עשרה דהדדי:
אלא אפילו כו' - דהוי לזה בשלשול ולזה במקצת זריקה ושלשול:,ליתביה לזה שתשמישו בנחת - כדשמואל הואיל ומקצת קושי יש לזה מזה: ,קמ"ל דכיון כו' אסרן אהדדי - בלא שום טעם תשמיש:
גג הסמוך לרה"ר - שאינו מוקף חצר לכל צידיו אלא צידו אחד רה"ר וסתם גג גבוה עשרה:,צריך סולם קבוע - מן העלייה לגג להתירו לטלטל מן המרפסת לגג דאי עביד ליה סולם. גלי דעתיה דסלקיה לגג מכח רה"ר ואיהו ניחא ליה לאשתמושי ביה:,סולם עראי - כיון דמסליק ליה כמאן דליתיה הוא:,מ"ט - הא גג זה אינו לתשמיש בני רה"ר כלל:,לאו משום - דבהכי עסקינן דלא גביהה מרפסת עשרה מרה"ר וממנה עולין לגג ופחות מעשרה הוא לה אלמא אע"ג דמרפסת כפתח ולבני רה"ר אינו ראוי כיון דמרפסת ורה"ר בגו עשרה דהדדי קיימי אסרי אהדדי דאי לאו הכי טעמא מאי נינהו וכגון דמרפסת מגופפת היא למעלה ופתחה בי' אמות לרה"ר דאי לאו מגופפת היא סביב כיון דלא גביהה עשרה כרמלית היא וסולם לא מהני לה דקא מטלטל מכרמלית לרה"י:
בכומתא וסודרא - שרגילין לתת עליו בחול כובעין ומעפורת ותשמיש נוחה והגון הוא להם למשאוי קל כזה ואע"פ שאינו ראוי להם לכיתוף משאוי כבד כדאמר ביציאות השבת (שבת דף ח.) תשעה מזו לכתף אבל י' לא ה"מ למשאוי כבד ומיהו לכומתא וסודרא חזו כשבני אדם עייפין בימות החמה נוטלין כובעיהן וסודרן מראשיהן עד שיפוח הרוח בהן הלכך אסרי עלייהו ואפילו לא קיימא מרפסת בגו י' ולא דמו לרשות שבין ב' חצירות לזו בפתח ולזו בזריקה דחצר לאו תשמישתיה בהני כובעים קלים אלא בכלים כבדים וכי גבוה כותל י' לא חזי לתשמישתיה דחצר ונותנין אותו לזה שבפתח אבל לבני רה"ר חזי ואית דמוקי להא דר"נ בגג פחות מעשרה וא"א דא"כ ה"ל כרמלית דכל רשות שרחבה ד' ואינה גבוהה עשרה אצל רה"ר כרמלית היא וכיון דהכי הוא סולם מאי מהני ואני שמעתי בגו עשרה דהדדי שאינו רחוק מרה"ר עשרה וא"א לומר כן שלא שיערו חכמים עשרה לשבת אלא בגובה ולא שיערו ארבעה אלא במשך:
Tossafot
לא מיבעיא קאמר - דבשלמא לרב נקט עשו לעליונה כו' לאשמעינן לזה בזריקה ולזה בשלשול שניהם אסורים אלא השתא דקיימי בגו עשרה מה לי עשו לעליונה מה לי עשי לתחתונה כן פירש רש"י ולרב אדא בר אהבה נמי דאוקמא בבאין בני תחתונה דרך עליונה למלאות קמ"ל טובא אע"ג דאמר בסוף כיצד מעברין (לע. ל דף נט:) דסולם תורת מחיצה עליו ולא אסר הכא לענין ליחשב תשמיש בנחת כלזה זה בשלשול ולזה בשלשול אסרי:
גג הסמוך לרה"ר - פירש בקונטרס שאינו מוקף חצר בכל צדדיו אלא צידו אחד רה"ר וסתם גג גבוה עשרה ויש שם מרפסת דלא גבוהה עשרה מרה"ר וממנה עולין לגג ופחות מעשרה הוא לה אלמא אע"ג דלמרפסת כפתח ולבני רה"ר אינו ראוי כיון דמרפסת ורה"ר בגו עשרה דהדדי קיימי אסרי אהדדי דאי לאו הכי טעמא מאי הוי וכגון דמרפסת מגופפת היא למעלה ופתוח בעשרה אמות לרה"ר דאי לא מגופפת היא סביב כיון דלא גבוה עשרה כרמלית היא וסולם לא מהני בה דקא מטלטל מכרמלית לרה"י וקשה לר"י להעמיד כשיש מרפסת בין רה"ר לגג דאינו מזכיר הכא מרפסת כלל ועוד אי מרפסת מגופפת היאך בני רה"ר אוסרין עליה ועל הגג ואי דליכא גיפופי הויא לה כרמלית והגג נפרץ לה בעשרה ואי בלא מרפסת איירי וקאי גגה בתוך עשרה אם כן הוי כרמלית ואור"י דמיירי שפיר בלא מרפסת ובני רה"ר משתמשים בו לפי שאינו גבוה עשרה ואינו נפרץ במלואו וכגון שצידי הגג גבוה עשרה או כל הגג למטה מעשרה ויש לו מעקה ופתוח לרה"ר בעשרה או בפחות וקאמרינן דצריך סולם קבוע להתירו אבל בלא סולם אין בני חצר רגילים בו ומבטלין ממנו בני רה"ר שהרגילו להשתמש תורת דיורין ומשוי להו (חד) קרפף ואסור לטלטל ממנו לחצר לרבנן ולר"ש נמי כלים ששבתו בבית אסור להוליך מחצר לגג כיון דנעשה קרפף ולא דמי לחצר או מבוי שפתוחים לרה"ר בעשרה דאין בני רה"ר אוסרים עליו דהתם איכא דיורין גמורין ואין כח לבני רה"ר לבטלם וקא אמרינן דילמא בכומתא וסודרא דרגילין להניח שם בני רה"ר כשהם עייפין אע"פ שגבוה עשרה שמשוי קל הוא כדפירש בקונטרס ותשמיש נחת ולא דמי לרשות שבין שתי חצירות לזה בפתח ולזה בזריקה דחצר אין משתמשין בו בכובעים אלא בכלים כבדים וד"ת מפרש בענין אחר גג הסמוך לרה"ר ונמוך בתוך עשרה צריך סולם קבוע להתירו דכיון דתוכו רה"י היא ולא דמי לשאר כרמלית וסולם קבוע שבחצר ממעט כח כרמלית שבחצר דלא הוי כרמלית מעליא ודייק סולם קבוע אין סולם עראי לא אף על גב דע"י סולם עראי הוי תשמיש נחת טפי לחצר מבני רה"ר דלית להו לבלי רה"ר אפילו סולם עראי ואפ"ה כיון דבתוך עשרה קיימי אסרי ודחי רב פפא דלבני רה"ר נמי איכא תשמיש נחת בכומתא וסודרא דראשו של אדם סמוך לגג והוי תשמישו בנחת בלא סולם כלל כלבני חצר בסולם ולהכי צריך סולם קבוע להתיר כרמלית גרוע כזה דהוי תוכו רשות היחיד:
Texte : Sefaria — William Davidson Edition - Vocalized Aramaic · traduction française de travail, à valider.