Guémara
Car s'il s'agit d'un enseignement de Rav, la contradiction apparente entre un enseignement de Rav et un autre enseignement de Rav pose une difficulté sous deux aspects. Le premier concerne le fait que cette venelle (mavoy) s'ouvre sur le domaine public par deux côtés opposés ; et le second se fonde sur ce qu'a dit Rav Yirmeya bar Abba au nom de Rav : si une venelle a été ouverte (nifrats) sur toute la longueur de son mur du fond vers une cour ('hatser), et que pareillement la cour a été ouverte en face d'elle vers le domaine public, il est permis de porter dans la cour, et il est interdit de porter dans la venelle — puisque cette venelle est désormais ouverte par deux côtés opposés sur le domaine public. Or pourquoi cela devrait-il être la règle ? Dans ce cas, qu'elle soit donc traitée comme une venelle qui se termine sur une aire déchargée (re'hava), au sujet de laquelle Rav Yehouda a tranché que rien de plus n'est requis pour permettre d'y porter !
דְּאִי דְּרַב — קַשְׁיָא דְּרַב אַדְּרַב בְּתַרְתֵּי: דְּאָמַר רַב יִרְמְיָה בַּר אַבָּא אָמַר רַב: מָבוֹי שֶׁנִּפְרַץ בִּמְלוֹאוֹ לֶחָצֵר, וְנִפְרְצָה חָצֵר כְּנֶגְדּוֹ — חָצֵר מוּתֶּרֶת וּמָבוֹי אָסוּר. וְאַמַּאי? לֶיהֱוֵי כְּמָבוֹי שֶׁכָּלֶה לִרְחָבָה!
Rav Yossef lui [à Abaye] répondit : moi, je ne sais pas selon lequel de ses maîtres Rav Yehouda a énoncé cet enseignement. Tout ce que je sais, c'est qu'il y eut un cas survenu dans un village de bergers (doura de-ra'avata), où une venelle se terminait sur une aire déchargée (re'hava), et que l'affaire vint devant Rav Yehouda pour une décision : il n'exigea rien du tout pour rendre permis d'y porter. Et si, comme tu le dis, il y a difficulté lorsqu'on affirme qu'il l'a énoncé au nom de Rav, qu'il soit alors proposé qu'il l'ait énoncé au nom de son autre maître, Chmouel — et de la sorte il n'y aura aucune difficulté.
אֲמַר לֵיהּ: אֲנָא לָא יָדַעְנָא, עוֹבָדָא הֲוָה בְּדוּרָא דְּרָעֲוָתָא מָבוֹי שֶׁכָּלֶה לִרְחָבָה הֲוָה, וַאֲתָא לְקַמֵּיהּ דְּרַב יְהוּדָה וְלָא אַצְרְכֵיהּ וְלָא מִידֵּי. וְאִי קַשְׁיָא מִשְּׁמֵיהּ דְּרַב — תֶּיהְוֵי מִשְּׁמֵיהּ דִּשְׁמוּאֵל, וְלָא קַשְׁיָא מִידֵּי.
La Guemara fait remarquer : à présent que Rav Chechet a dit à Rav Chmouel bar Abba — et certains rapportent qu'il l'a dit à Rav Yossef bar Abba — « je vais t'expliquer [l'enseignement de Rav au sujet d'une venelle ouverte sur toute la longueur de son mur du fond vers une cour] » : il faut établir une distinction selon la nature du cas. Ici [là où Rav permet], il s'agit d'un cas où les habitants de la cour ont établi un erouv ensemble [avec ceux de la venelle] ; dans ce cas Rav permet de porter dans la venelle et ne se préoccupe pas de l'ouverture vers la cour, car la cour et la venelle sont traitées comme un seul domaine. Là [là où Rav interdit], il s'agit d'un cas où les habitants n'ont pas établi d'erouv ensemble ; dans ce cas Rav interdit de porter dans la venelle, parce que la venelle a désormais de nouveaux habitants — à savoir les habitants de la cour — qui n'ont pas participé à l'erouv, et ils empêchent les habitants de la venelle d'y porter.
הַשְׁתָּא דַּאֲמַר לֵיהּ רַב שֵׁשֶׁת לְרַב שְׁמוּאֵל בַּר אַבָּא, וְאָמְרִי לֵיהּ לְרַב יוֹסֵף בַּר אַבָּא: אַסְבְּרָא לָךְ, כָּאן — שֶׁעֵירְבוּ, כָּאן — שֶׁלֹּא עֵירְבוּ.
Par conséquent, on peut dire que l'enseignement de Rav Yehouda au sujet d'une venelle qui se termine sur une aire déchargée (re'hava) est conforme à l'opinion de Rav, car la contradiction apparente entre un enseignement de Rav et un autre enseignement de Rav ne pose elle non plus aucune difficulté. Ici, là où Rav Yehouda permet de porter dans une venelle qui se termine sur une aire déchargée, il se réfère à un cas où les habitants de la cour et les habitants de la venelle ont établi un erouv commun ; tandis que là, où Rav interdit de porter dans une venelle ouverte sur toute la longueur de son mur du fond vers une cour, il se réfère à un cas où les habitants de la cour et les habitants de la venelle n'ont pas établi d'erouv commun.
דְּרַב אַדְּרַב נָמֵי לָא קַשְׁיָא: כָּאן — שֶׁעֵירְבוּ בְּנֵי חָצֵר עִם בְּנֵי מָבוֹי, כָּאן — שֶׁלֹּא עֵירְבוּ.
Rachi
במלואו - כותל אמצעי על פני כולו:,ונפרצה חצר כנגדו - בפחות מעשר:,חצר מותרת - דלדידה לא הוי במלואה ונשתיירו בה גיפופין מכאן ומכאן לפיכך לגבי דידה פתחים נינהו ולא אסרי עלה בני מבוי שאין מבוי אוסר על חצירות הפתוחין לו אבל חצירות אוסרין במבוי שהרי דריסת רגליהם עליו ורה"ר נמי לא אסר עלה דחצר הפתוח לו כפתח הוא:,ומבוי אסור - קס"ד מדנקט ונפרצה חצר כנגדו משום דמיחזי כמבוי מפולש קא אסר ליה ולאו משום דנפרץ לחצר ורב יהודה מדנקט רחבה אשמעינן דמשום מפולש לא מיתסר וברחבה ליכא דיורין דליתסרו עליה אבל אי הוה כלה לחצר אסרי עליה ולקמן מפרש טעמייהו והיינו דקשיא דרב אדרב בתרתי אי משום מפולש אי משום הנפרץ לחצר ואסרי עליה בני חצר דנפרץ המבוי במלואו לרשות האסורה לו:
לא ידענא - ממאן גמרה:,בדורא דרעותא - כפר רועים:,שכלה לרחבה - ורחבה נפרצה בכותל שכנגדה:
אסברא לך - מילתיה דרב דגמירנא לה מיניה:,כאן שעירבו כאן שלא עירבו - כלומר האי מבוי אסור דקאמר רב יש חילוק בדבר שפעמים אסור ופעמים מותר עירבו בני החצר עם בני מבוי בני מבוי מותרין דהא דאסר ליה רב לאו משום מפולש קאסר ליה כדמוקמינן לקמן בזה שלא כנגד זה והאי נפרצה חצר כנגדו משום רבותא דחצר נקט דאע"ג דרבים נכנסין לה בזו ויוצאין לה בזו אפילו הכי שריא הואיל ונפרצה בפחות מעשר דחשיב כפתח חצר אבל איסור מבוי לאו משום [פירצה] דכותל שכנגדו הוא אלא משום דבני חצר אסרי עליה כי לא עירבו דכיון דלדידיה הוי מלואו פירצה הוא ודיורי חצר אוסרין עליו והוא אינו אוסר עליהן כדאמרינן בפרק כל גגות העיר (לקמן עירובין ד' צב.) גבי חצר גדולה שנפרצה לקטנה דיורי גדולה בקטנה כלומר אוסרים בקטנה דדידהו הוא דבטלה לגבה ואין דיורי קטנה בגדולה דלגבי גדולה פתח הוא ושתי חצירות שיש ביניהן פתח לא אסרן אהדדי כדאמרינן בפרק חלון (לקמן עירובין ד' עו:) נפרץ הכותל עד עשרה אמות אם רצו מערבין שנים ואם רצו מערבין אחד מפני שהוא כפתח ושניהם מותרין זה בזה:
דרב אדרב נמי לא תיקשי - כלומר מהשתא מצינן למימר דרב יהודה בדורא דרעותא כרב עבדוה כדאמרינן כאן שעירבו וכאן שלא עירבו וברחבה ליכא דיורין למיסרי אמבוי:
Tossafot
דאי דרב קשיא דרב אדרב בתרתי דאמר רב מבוי שנפרץ במלואו לחצר ונפרצה חצר כנגדו חצר מותרת - דבני מבוי לא אסרי עלה דאין דריסתם עלה ורשות הרבים נמי לא אסרה דלא הוי פרצה יותר מעשר והוי פתח ומבוי אסור משום פילוש דהעומד במבוי רואה רשות הרבים כנגדו ואינו רואה שיכול לנטות לכאן ולכאן ומדנקט נפרצה חצר כנגדו משמע דוקא שנפרצה חצר כנגדו אסור משום דהוי כמפולש אבל אם לא נפרצה אפילו אם לא עירבו מותר אע"ג דנפרץ המבוי במלואו לחצר משום דקסבר נראה מבחוץ ושוה מבפנים נידון משום לחי ופתח ומתני' דגדולה מותרת וקטנה אסורה מוקי לה בנכנסין כותלי קטנה לגדולה וליכא למימר דאסור משום מפולש ומשום שנפרץ במלואו ולא עירבו קאמר דא"כ הוה ליה למינקט רחבה דהוה משמע דאסור משום מפולש וגם הוה משמע מדנקט רחבה ולא נקט חצר מכלל דבחצר יש עוד איסור אחר דהיינו משום שלא עירבו אבל השתא דנקט חצר משמע אפילו איסור דלא עירבו דשייך בחצר ליכא אלא משום שנפרצה חצר כנגדו והיינו דקשיא דרב אדרב בתרתי דרב סבר נידון משום לחי ופתח ואסור משום מפולש ורב יהודה סבר דאין אסור משום מפולש ונראה מבחוץ ושוה מבפנים אינו נידון משום לחי ופתח. אסברא לך כאן שעירבו כלומר רב לא אסר מטעם מפולש ולא נקט נפרצה חצר כנגדו אלא משום שריותא דחצר אע"ג דרבים נכנסין לה בזו ויוצאין לה בזו שריא אבל מבוי אסור אפילו לא נפרצה חצר כנגדו משום דנפרץ במלואו לחצר ולא עירבו וסבר נראה מבחוץ אינו נידון משום לחי ופתח ודווקא נפרץ במלואו אבל אי לא הוה נפרץ במלואו שרי אע"ג דלא עירבו כיון דאינה רגילה בו כדאמר ונפרץ משמע דאינה רגילה בו והוא הדין דהוה מצי למינקט במבוי פתוח לחצר דאסור כיון דרגילה בו אע"ג דלא הוי במלואו אלא אי נקט הכי לא הוה קמ"ל רב מידי דכיון דפתח גמור הוא פשיטא דלא אתו רבים ומבטלי מחיצתא אי נמי לא הוה מצי למינקט בפתוח לחצר דאע"ג דרגילה בו הוה שרי הואיל ולבני חצר יש להם דרך לרה"ר בלא מבוי דכגון זו כופין אותו על מדת סדום כדאמרינן במי שהוציאוהו (לקמן עירובין ד' מט.) גבי חצר שבין שני מבואות:
Texte : Sefaria — William Davidson Edition - Vocalized Aramaic · traduction française de travail, à valider.